תפארת לפידות

אחותה

"אחותי אהובתי
עכשיו ארבע לפנות בוקר ואני לא נרדמת, אני אמרתי כבר שבכלל לא בטוח שאני אעלה לדבר ובכל זאת איכשהו נכנסתי לפתקים והתחלתי לכתוב
מוזר לי לדבר כאן, כי אני בכלל לא מבינה שהלכת
לא תופסת שלא אראה אותך יותר
שהחיוך שלך, היפה הזה, הגדול, המואר - לא יופנה אליי כשאני נכנסת לחדר
את כולך היית אור אחד גדול, לכל מי שמסביבך
נגעת באנשים בנקודה הכי עמוקה שלהם, אנשים נמשכו אלייך כמו מגנט ואת נתת להם לאהוב אותך, נתת להם להיקשר אלייך - לא עשית משחקי כבוד פשוט אהבת את כולם אהבה אמיתית כזאת פשוטה וכנה
תודה על הכנות שלך, על הישרות - שלא פחדת להגיד דברים אמיתיים מהלב שלך
תודה על הודעות, על אהבה אינסופית אליי ושלא ויתרת על הקשר שלנו גם כשאני כבר כמעט כן
אני עוד מעט חוגגת יומולדת עשרים - תכלס גם ככה היית אמורה עכשיו להיות באוסטרליה, אבל יודעת שהיית מתקשרת אליי ואומרת בפרצוף הנדהם הזה שלך ״איך יכול להיות שאת בת 20?? מתי הספקת?״ ואני הייתי צוחקת ואומרת שזהו תיפי, אחותך הקטנה כבר לא כזאת קטנה
אני אוהבת אותך המון ותודה על עשרים ושלוש שנה איתך
שנים שרבנו, והתפייסנו וצחקנו ודיברנו
אומרים שהנשמה לא עוזבת אלא נשארת איתנו פה אבל באמת אני אגיד לך? אני לא יודעת מה זה אומר
איך מרגישים ככה נשמה כשהיא איתך בחדר? נשמות לא מספרות בדיחות או נכנסות הביתה בדודא פסיכית לפסטה ברוטב עוף
אני מקווה להבין מה זה אומר ולהרגיש אותך פה איתי לפעמים, ככה בקטנה, רק להרגיש עוד פעם איך זה היה כשהיית פה והלב שלי היה שלם
אני אוהבת אותך המון המון ומתגעגעת, תני לי כתף שמה מלמעלה כי אני אצטרך אותה 🤍"

אמא של תיפי

אמא של תיפי: "שלחו לנו את המזוודה של תפארת מאוסטרליה.
זה היה מבצע מורכב, בית חב"ד בביירון ביי דאג למכירת הרכב של תפארת שחנה אצלם, דאג להעברת הכסף לחשבון ולאריזת החפצים שהיו בתוכו. באוסטרליה אישה צדיקה בשם רותם דאגה להעלאת המזוודה לטיסה מורכבת עם בחורה מהישוב אמירים ובשדה התעופה חיכתה אישה מהממת בשם אדרה מתל אביב שכבר ברבע לשמונה בבוקר הגיעה אלינו למסור אישית את המזוודה.
כשאני חושבת על המבצע הזה עולה לי הפסוק "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אנחנו דבר אחד, כל אחד הוא איבר בגוף הזה שנקרא עם ישראל.
במזוודה הייתה אגרת מרותם, שבהתחלה חשבתי שהיא מכירה את תפארת ושהיא כותבת לנו עליה, בדיעבד הבנתי שזה קטע מועתק שהיא כותבת כדי לנחם אותנו, אבל הרגשתי שהוא כל כך מתאר את תפארת ואת היכולת שלה לרפא לבבות שבורים

"כבר שבוע שאני שומעת את השיר הזה בלופ
ובכלל
הדור הזה של החבר'ה הצעירים - אני לא מפסיקה להתפעל מהם

תפארת לפידות היא בת של חברת ילדות שלי
באמצע הטיול הגדול בעולם היא עשתה הפסקה הביתה לחגים
ויצאה לרקוד בנובה בשבת ההיא

לא ראיתי אותה מאז שהיתה בערך בת 5
אבל החיוך שלה והעיניים המאירות נכנסו לי ללב
ואני יודעת שהיא היתה בן אדם מדהים.
היא והחבר'ה שלה
ובכלל הדור הזה:
איזה עומק, כמה רוח, כמה עושר פנימי!
נשמות גבוהות ומפותחות!

ונדמה שכל אחד שנפל הוא משכמו ומעלה
ויש כל כך הרבה מה ללמוד מהם
גם אם אני כפול בגיל

אז הנה כאן, ציור קטן בהשראת המשפט הכל כך יפה הזה בשיר שחברים כתבו לזכרה -
"זוכר אותך אומרת ש: להכיר בטוב שבנו זו הדרך לחיים המלאים"
נראה שזה כל כך אפיין אותה.

ואני רוצה לקחת את התובנה המדהימה הזו ולאמץ אותה,
ממש לחיות לאורה
לתת לה להוביל אותי גם ודווקא כשיש ימים נמוכים

🤍לראות עם הלב🤍"

השלושים שלך מתקרב וזה שלושים יום של לחשוב לחלום ולדמיין אח ורק אותך.
שלושים ימים של לאבד את המילים ולהרגיש שלא משנה מה אומר שום דבר לא יהיה טוב כמוך.
דיברתי הרבה עליינו כשלישיה ועל כמה אני מודה להשם על כל דקה איתך קנדי שלי🙏🏼
אני רוצה לדבר עלייך ועל הנפלאה שהיית ושלנצח תהיי
אני רוצה לדבר על ההשפעה שלך ברוח ובלב שלך על כל אדם שנפל בחלקו שיפגשו דרככם..
בשלושים ימים האחרונים לקחתי על עצמי משימה חשובה - חברים שלך, המשפחה שבחרת ועיצבת ואספת לעצמך שהראתה לך אהבה חוויות חיבוקים וצחוק אין סוף. דאגתי ועדיין דןאגת ואמשיך לדאוג למשפחה הענקית והמיוחדת שיצרת לעצמך
שיהיו מאוחדים מחוייכים ולרגע לא ירגישו לבד
כי בלי הדבק שאת מאוד קשה להשאר יחד …
אז אני מבטיחה לך שהלבבות שלהם לנצח בידיים טובות והם לגמרי גם המשפחה שלנו.
איזה אנשים אספת לך תיפי שלי גם בלכתך אני מוצאת את עצמי מעריצה ולומדת ממך .
אני רוצה לספר שהשארת חור גדול בצורה שלך לא רק בלב שלנו אלא של כל עם ישראל בארץ ובחול שראה את החיוך שלך וידע שאת היית טובה מידי בשביל שזה יקרה לך
ורק אני יודעת שפשוט היית טובה מידי מכדי להיות אמיתית.
אבא אומר שסה מכתוב שהלכת כמו שחיית את החיים ולא יכולת ללכת בדרך שכולם הולכים.
אמא אומרת שנפלת בעת מילוי תפקידך ומאז אני חברה טובה יותר, בת טובה יותר , משתדלת להיות אדם טוב יותר.
הראלי.. אוי הראלי זה הדבר הכי קשה אני חושבת בכל הדבר הזה
מי יקרא לו גריווני מי יטריף לו את המוח מאהבה ועכשיו נטרף לו המוח מגעגועים .. כמו לכולנו
אני כותבת את הדברים האלה באוטובוס בדרך לחברה מנסה להתנהל ״בשיגרה״ כמו שקוראים לזה אבל לכי תסבירי שאין יותר שיגרה שאת כבר לא פה.
הרגעים הקטנים האלה במחשבות שלי כבר לא שלי והכל זה הקול שלך המבט שלך והחור שלך בלב שלי.
אני רוצה להבטיח לך שלקחתי את ראשית ועטרת תחת חסותי ואהיה שם בכל אבן דרך בחיים המדהימים שמחכים להן.
אני אחזיק לראשיתי את היד בלידה ובכל תסכול ואושר שתחווה
ואלווה את עטרת בלחץ של החיים ותחת החופה.
אני פה למלא את תפקידך כחברה כי ככה מרגיש לי שאת היית רוצה ככה מרגיש לי שאת הכי קרובה אליי.
היום שאלתי את עטרת אם את מתה באמת כמו שאנשים מתים כמו אשר..
התמונות שלך עושות אותך חייה בעולם שלי אני לא יודעת איך זה הגיוני שהעולם קורה ואת לא פה.
אני אוהבת אותך תיפי שלי
אני לנצח אוהב אותך בכל פעולה שאעשה בכל חיבוק שאחבק הכל מבט בבת שלי..
השארת אותנו עם חתיכת שם להנציח על הילדים שלנו שתדעי לך ואני כבר לא יכולה לחכות לקרוא לבת שלי על שמךולקוות שהיא תהייה מדהימה כמוך.
אז תודה לך על 23 שנה של אהבה וביטחון
תודה לך על המילים הטובות והמחבקות שלך
תודה שתמיד אבל תמיד נתת לי להרגיש הכי מיוחדת והכי חשובה.
תודה על כל מה שהיית כל מה שאת וכל מה שיבוא בזכותך.
מרגיש לי שגם אם אדבר שעתיים אסיים לדבר וארגיש שלא אמרתי מספיק שפספסתי משהו כי איך אפשר לדבר עלייך ולסיים ולא לפספס ..
אז אהובתי אם שכחתי משהו סליחה וסליחה שלא שמרתי עלייך חזק יותר
סליחה שלא הייתי יותר נוכחת וסליחה שלא יצא לנו לשבת פעם אחרונה.
לנצח נצחים את בדם שלי בלב שלי בראש שלי .
איך מסכמים תפארת ככ גדולה ככ חשובה ככ תפארת