זבילי עמרם ז"ל

אודות

ילדות, נישואין ועלייה לארץ
עמרם זבילי נולד בעיר פאס שבמרוקו בשנת תש"א (1941), בנם של בדה ויעקב. עמרם גדל והתחנך בעיר הולדתו.

בשנת 1962, כשהיה בן עשרים ואחת, נישא לבחירת ליבו, עליזה. כעבור כשנה גמלה בליבם ההחלטה לעלות לארץ ישראל. בני הזוג קבעו את ביתם בשכונת קריית יובל בירושלים, עיר אליה היה קשור נימי נפשו לאורך כל חייו.

שירות צבאי, גיוס למשטרה ולחימה
זמן קצר לאחר הגעתו לארץ, גויס עמרם לצה"ל. לקראת תום שירותו הסדיר, ביוני 1967, לקח חלק פעיל בלחימה במלחמת ששת הימים בגזרת ירדן.

עם שחרורו מצה"ל, מתוך תחושת שליחות ורצון להגן על תושבי ביקרו, התגייס לשורות משטרת ישראל ושירת בתפקידי שיטור וביטחון בעירו ירושלים.

במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), בעת ששירת במרחב ירושלים, נפצע עמרם קשה במהלך מהומות והפרות סדר אלימות שהתרחשו בעיר העתיקה, באזור מסגד עומר. במהלך הטיפול הרפואי המורכב שנאלץ לעבור, נאלצו הרופאים לכרות את רגלו.

גבורה, נחישות ואופי ייחודי
למרות נכותו הקשה והפציעה המורכבת, הפגין עמרם כוח רצון יוצא דופן, סירב להרים ידיים והתעקש להמשיך בשירותו המסור והפעיל במשטרת ישראל.

במהלך שנות שירותו כנכה צה"ל ומשטרה, נפצע בשני פיגועים נוספים שהתרחשו בירושלים. רק לאחר שנפצע שוב ברגלו ונותר עם רסיסים רבים בגופו שלא ניתן היה להוציאם, החליט לפרוש משירות מבצעי.

עמרם מעולם לא התלונן על סבלו, לא ביקש הנחות והתעקש שסביבתו תתייחס אליו כאל אדם בריא מן המניין. הוא נלחם לבצע כל משימה בכוחות עצמו, שמר על שמחת חיים מדבקת והיה לרוח החיה בכל מפגש חברתי. עמרם בלט בנדיבותו, בטוב ליבו ובמאור פניו, והיה ידוע ביכולתו להשרות תחושת נינוחות וחום על כל סובביו. הוא הוקף תמיד בחברים אוהבים, הבה להצחיק ולשמח, וזכה להערכה עמוקה מכל מכריו.

משפחה וצניעות
לצד שירותו המאתגר, הקים עמרם בית חם בירושלים. לשניים נולדו שלושה ילדים: אוולין, רפי וקובי. עמרם היה בעל למופת ואב מסור, דואג ואהוב, שעשה כל שביכולתו כדי להבטיח את רווחת משפחתו ושלא יחסר לילדיו דבר.

פטירתו והנצחתו
במרוצת השנים הידרדר מצבו הבריאותי כתוצאה מסיבוכי פציעותיו המורכבות. משנת 2002 החמיר מצבו מאוד, ולאחר מאבק ממושך נפטר.

עמרם זבילי נפטר ביום כ"ח באב תשס"ג (26 באוגוסט 2003), והוא בן שישים ושתיים בפטירתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.

הותיר אחריו אישה – עליזה, בת – אוולין, שני בנים – רפי וקובי, ונכדים.

על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "האיש הכשר, רודף צדקה וחסד ומשמח הבריות".

בני המשפחה ספדו לו באהבה עמוקה: "עמרם מאוד חסר לכל מי שהכירו ואהבו. ילדיו ונכדיו ממשיכים את מורשתו של אהבת האדם, צניעות ונדיבות לב, חריצות ותרומה רבה למדינה".

עמרם מונצח במספר אתרי זיכרון:

בבית "יד לבנים" בירושלים.

בדף הנצחה מיוחד באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל.

באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.

יהי זכרו ברוך.