חנה רובינא

אודות

רובינא נולדה בשם חנה רוּבִּין, בעיירה ברזינו שבפלך מינסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למשפחת חסידי חב"ד, רובינא נהגה לחגוג את יום הולדתה רק לפי התאריך העברי, ביום הכיפורים. מקורות שונים מציינים את תאריך לידתה העברי בט' בתשרי או בי' בתשרי.
רובינא למדה בילדותה ב"חדר מתוקן" לבנות מפי משה רובינצ'יק, ציוני נלהב ומחזאי חובב, שממנו למדה עברית, ובבית ספר ממלכתי רוסי. בנעוריה דיברה עברית והתבלטה בכישרון למשחק ולשירה.
היא נסעה ליקטרינוסלאב לצורך לימודים, אך נאלצה להפסיקם ועבדה למעלה משנה כמורה פרטית במשפחה יהודית בכפר סמוך. היא ניסתה להתקבל להכשרה לגננות בקייב, אולם לא קיבלה אשרת ישיבה בעיר ולכן נסעה לוורשה, שם התקבלה לקורס לגננות.
ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה", שבדיוק החל לפעול במוסקבה, והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב, "נשף בראשית".
רובינא נישאה בשנת 1921 לשחקן משה הלוי, אשר שיחק איתה בתיאטרון "הבימה". בעקבות חילוקי דעות מקצועיים ורצונו של הלוי לעסוק בבימוי, פרש הלה מהבימה ועלה לארץ ישראל ב-1924. בשנת 1925 הגיעה רובינא לארץ ישראל הרה וביקשה מהלוי שיכיר באבהותו. עקב סירובו השניים התגרשו, רובינא עברה הפלה ושבה למוסקבה. באותה שנה היגרו הוריה, אחיה ואחותה לסנט לואיס שבארצות הברית.
רובינא עלתה לארץ ישראל עם קבוצת שחקני "הבימה" בשנת 1928, והפכה לסמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט. את פרסומה קנתה במחזה של ש. אנסקי "הדיבוק" (שבמקורו נקרא: "בין שני עולמות"), היא שיחקה במחזה את תפקיד הכלה לאה'לה רדופת הדיבוק. הפופולריות של המחזה התבטאה גם בלוגו של "הבימה", שבמשך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות - דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".
כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה, כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד ברצינות רבה על-פי שיטת סטניסלבסקי.
במהלך מלחמת העולם השנייה הופיעה בפני חיילי הבריגדה היהודית באיטליה ובמקומות נוספים. לאחר סיום המלחמה הופיעה בפני עצורי המחנות ברפיח ובלטרון. במהלך מלחמת העצמאות הופיעה בפני חיילי צה"ל.
חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונ-קונפורמיזם בגישתה החברתית. היא הקדימה את זמנה כאשר בשנת 1934 הביאה לעולם בת מחוץ לנישואין, מקשרי אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן, שלימים נודעה כזמרת אילנה רובינא.

במהלך חגיגות העשור להקמת המדינה, ב-1958, הקריאה את מגילת העצמאות בטקס שבו שוחזר מעמד הכרזת המדינה בבית העצמאות. בערב יום העצמאות התשכ"ח 1968 השיאה משואה לציון 50 שנה לתיאטרון העברי.
ב-1933 שיחקה בסרט "צבר" וב-1968 שיחקה בסרט "איריס" לצידו של גדעון שמר.
רובינא החמירה מאוד בענייני משמעת כלפי צופי התיאטרון ולא פעם הפסיקה הצגה באמצע כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרן מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע שזו הפסיקה סצנה מרגשת, כשדמותה מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה: "להפסיק לפצח גרעינים!".

רובינא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה. תפקידה הבימתי האחרון היה המלכה האם ב"ריצ'רד השלישי", אך היא לא הגיעה אפילו לפרמיירה ופרשה בשל סיבות רפואיות. במשך שנים התגוררה ברחוב גורדון בתל אביב, ובסוף ימיה שהתה בבית אבות ברעננה, שם נפטרה בט"ז בשבט תש"מ (3 בפברואר 1980) בגיל 91. הותירה את בתה, אילנה רובינא, ונכדה. יום לאחר מכן הוצב ארונה בבית "הבימה" .