מתנדב דורי יצחק ז"ל

אודות

יצחק (איציק), בנם של לאה ואליהו ואחה הצעיר של ברוריה, נולד בבית החולים "הדסה" בירושלים ביום י' בתשרי תשי"פ (24.9.1958). הוא גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר היסודי "ארלוזורוב" והמשיך את לימודיו בתיכון "בית חינוך". אחותו ברוריה סיפרה כי כבר בילדותו בלט בשקדנותו ובסקרנותו הלימודית. בנעוריו היה חניך ומדריך בתנועת "השומר הצעיר", ובהמשך הצטרף לגרעין "נופר" שיועד להתיישבות בקיבוץ מצר.

בחודש פברואר 1977 התגייס לצה"ל במסגרת הגרעין ושובץ בגדוד 50 של הנח"ל. בתום טירונות במחנה 80 ושירות בהיאחזות כישור, יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) אותו סיים כחניך מצטיין. בהמשך השלים קורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה. בשירות המילואים הגיע לדרגת רב-סרן ושימש כמפקד פלוגה וכסגן מפקד גדוד (סמג"ד) בגדוד 920 של חרמ"ש, ולחם במלחמת שלום הגליל.

בשנת 1981, עם שחרורו, קבע את ביתו בקיבוץ מצר והתקבל כחבר קיבוץ. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ והעולם, לצלם ולחקור. החל משנת 1985 ריכז במשך חמש שנים את תחום הגרעינים בהנהגת "השומר הצעיר" בתל אביב. בשנת 1990 פנה ללימודי תואר ראשון במכללת בית ברל במסלול משולב של לימודי ארץ ישראל, תעודת מורה דרך וחינוך בלתי פורמלי.

בשנת 1994, בתום לימודיו, מונה למחנך, רכז טיולים וחבר הנהלה במוסד החינוכי "מבואות עירון", ובמקביל ריכז את קליטת הצעירים בקיבוצו. במהלך לימודיו פגש את תמר, ולאחר טיול ממושך במזרח הרחוק נישאו השניים בקיץ 1997 והקימו את ביתם במצר. בשנת 2000 נולדה בתם יעל.

איציק המשיך לתואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, שם חקר את מעמדה של האוניברסיטה העברית בעיצוב ירושלים כבירת ישראל. בשנת 2001 נבחר למזכיר קיבוץ מצר, תפקיד אליו נכנס מתוך אמונה עמוקה ברוח השיתופית ובצורך בהובלת שינויים מבניים בקיבוץ. בספטמבר 2002 עמד בראש משלחת נוער לפולין, מסע ששימש עבורו גם סגירת מעגל אישית עם שורשי אימו ששרדה את השואה.

ביום ראשון בערב, ה' בכסלו תשס"ג (10.11.2002), חזר מישיבה במוסד החינוכי לתורנות שמירה בצוות הכוננות של הקיבוץ. באותה עת חדר מחבל חמוש לשטח מצר. למשמע היריות מאזור חדר האוכל מיהר איציק לזירה. סמוך למחסן הנוי נתקל במחבל, ונפגע מצרור יריות שהכריע אותו. בפיגוע קשה זה נרצחו עוד שתי נשים ושני ילדים.

איציק היה בן ארבעים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ מצר. הותיר אחריו רעיה, בת, אם ואחות.

מילים לזכרו והנצחה
רעייתו תמר: "היית כל כך משמעותי בחיי... האין הוא עצום והמחיר כל כך כבד שלא ניתן לתארו במילים... איבדתי משענת איתנה ויחד עימה את תחושת הביטחון... איבדתי את אביה של יעל ילדתנו היחידה".

אחותו ברוריה: "היית אחי הקטן בשנים וגדול בחיים... ידו המכוערת של טרור נתעב פגעה בך, אחי. איש אמיץ ומופלא, סלע יסוד שנחצב בנופי ארץ ישראל והווייתה. כל מסכת חייך הקצרים הייתה שזורה באהבה לארץ הזו, לקיבוץ, למשפחה".

פרויקטים חינוכיים לזכרו: חבריו פרצו לזכרו את "שביל איציק" מאנדרטת מג"ב לעין ארובות, המשמש לסיורי של"ח ועבודות מחקר. בנוסף, הוקמה קבוצת "החברים של איציק" אשר יזמה חפירה ארכיאולוגית קהילתית בתל אסור בשיתוף المועצה האזורית מנשה ואוניברסיטת חיפה, המפגישה בני נוער עם סיור חייו ומורשתו.

יהי זכרו ברוך.