סא"ל תומר גרינברג, בן לאייזיק ועדינה, אח לזיו, בעל לאשירה ואבא לארבל, נולד וגדל בכפר סבא.
תומר למד בבית הספר אוסישקין, בחטיבת בר־לב ובתיכון הרצוג. כבר כנער בלט באחריות ובאהבת הארץ.
במרץ 2007 התגייס לחטיבת גולני, לגדוד 12, מאותו הרגע תומר והחטיבה שכל כך אהב לא נפרדו- עד מותו.
הוא עבר מסלול לוחם, קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר, וחזר אל הגדוד כמפקד מחלקה. באותה תקופה חווה את אחד האירועים שעיצבו אותו כאדם וכמפקד, נפילתם של רס"ן אלירז פרץ, סמג"ד 12, ושל אילן סעדון, קשרו של תומר, בהיתקלות ברצועת עזה. מאז נשא איתו את זכרם ואת תחושת האחריות על האנשים שמולו, בכל תפקיד שאליו נכנס.
לאורך השנים מילא שורה של תפקידי פיקוד בחטיבה החומה: מ"פ הכשרה, מ"פ מבצעית, מפקד פלוגת עורב גולני, מ"פ בגפן, מפקד שטח 100 וסמג"ד סיירת גולני. תומר היה מפקד שגדל מתוך השטח ונשאר מחובר אליו, מכיר את החיילים בשמם, את המשפחות, את הסיפורים, ויחד עם זה תמיד רואה את התמונה הגדולה.
בקיץ 2023 קיבל את תפקיד חייו: מפקד גדוד 13 של גולני. בניגוד למקובל, הוא לא הסתפק בלקרוא חומר על הגדוד. חודשים לפני שנכנס לתפקיד ראיין מאות לוחמים ומפקדים מכל הדורות, צלל לסיפורי הקרבות מ־1948 ועד היום, ונצמד במיוחד לסיפור אחד: מפקד מחלקה שעצר בגופו נסיגה תחת אש וצעק לחייליו "גדוד 13 לא ייסוג". משם נולד המשפט שהפך לסימן ההיכר של תומר ושל הגדוד: "גדוד 13 לא יישבר לעולם."
תומר ראה בתפקיד זה את תפקיד חייו, בנאום הכניסה שלו לתפקיד התחייב בפני הגדוד:
"אני מתחייב בפניכם שזהו תפקיד חיי, אני מתחייב בפניכם לתת את כל מה שאני יודע ועוד קצת. לתת את כל מה שאני יכול ועוד קצת. לאהוב אתכם אהבת נפש ובאותה העת לקרוע לכם את הצורה ולהכין אתכם למלחמה. מתחייב אני בפניכם כי בכול יום בבוקר שאעמוד מול המראה אבחן את עצמי בצורה נוקבת האם אני ראוי לדבר האדיר הזה שהוא פיקוד עליכם. רק ימים יגידו האם הייתי ראוי או לא.
ההתחייבות השניה היא לכל עם ישראל, אך ההתחייבות הזו אינה פרטית שלי. ההתחייבות הזו היא בשם כל גדוד 13, כי הרי לא אוכל להתחייב לכזה דבר מבלי שהחבורה המופלאה הזאת של אנשי הגדוד עומדת מאחוריי. אני מתחייב בפני עם ישראל בשם גדוד 13 שלא משנה כמה תהיה קשה המשימה, כמה נפגעים יהיו, לא משנה אם המשימה תהיה בצפון, בדרום, מעל לפני הקרקע או מתחת לפני הקרקע, לא משנה אם המשימה תהיה ביום קיץ שרבי או ביום חורף סוער, ביום בהיר או בלילה חשוך- גדוד 13 לעולם אבל לעולם לא יישבר."
תומר היה מפקד ייחודי שנגע בכל אחד שהכיר אותו. הוא כמעט אף פעם לא לבש אפוד וקסדה טקטיים; עבורו, נקודת המוצא הייתה שהעיסוק הוא באנשים ובמשימה, לא במראה. הוא נכנס ראשון לבתים, ראשון לשטח, וראה בעצמו מגן לחייליו. באחד הקרבות בצפון הרצועה, כמו בכפר עזה לפני כן, הוא שוב בחר להיות זה שנמצא מקדימה.
בבוקר שבת, ז' בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, היה תומר בביתו באלמוג עם אשירה וארבל. השקט של שבת נשבר כשקיבל את הטלפון הראשון. בתוך שניות הוא עלה על מדים, הבין שזו מלחמה, ויצא מהבית.
בדרך דרומה הוא נתקל שוב ושוב בחוליות מחבלים, מתמרן תחת אש וממשיך. כשהוא מגיע לגזרת נחל עוז וכפר עזה הוא מנהל קרבות רצופים, מחלץ אזרחים מבתים, ומתפקד בו־זמנית כמפקד גדוד, כאיש קשר וכמי שנמצא בקו הראשון. בשעות אחר הצהריים מתקבל דיווח על תינוקות שבוכים בבית בכפר עזה, כשסביב הבית מחבלים. תומר אומר לאנשיו משפט שהפך לסמל: "התאומים יחיו גם אם כולנו נמות."
תומר נכנס ראשון לבית, ומחלץ את תאומי משפחת ברדיצ'בסקי, לאחר שהוריהם הדר ואיתי נרצחו. זה הוא רגע אחד מני רבים שמספרים על דמותו: מפקד שמציב את חיי האדם לפני הכול.
ב7 באוקטובר איבד תומר 42 מלוחמיו. למרות האובדן הכבד, תומר מסרב לסגת, "אתם החומה".
במחנה נחל עוז, כשהתחמושת אוזלת, אחד הלוחמים הורג מחבל עם סכין. לאחר שהתאושש מפציעתו הקשה סיפר לתומר שהמשפט "גדוד 13 לא יישבר לעולם" הוא זה שהחזיק אותו בחיים.
אחרי ימי הקרבות בעוטף, הגדוד בפיקודו של תומר היה בין הכוחות הראשונים שנכנסו לתמרון ברצועת עזה. לוחמי הגדוד בפיקודו חיסלו עשרות מחבלים, כבשו את הפרלמנט של חמאס ואת בניין המשטרה הצבאית, והשתלטו על רחבת המסדרים שממנה יצאו המחבלים לטבח. בין קרב לקרב מצא תומר זמן לדבר עם משפחות הנופלים, לחזק ולהבטיח שיגיע לחבק אותן אחרי המלחמה.
ביום כ"ט בכסלו התשפ"ד, 12 בדצמבר 2023, בקרב קשה בשג'עיה בצפון הרצועה, נפל תומר כשנכנס לאיתור בראש לוחמיו, בן 35 היה בנופלו.
בקרב שבו נהרג נפלו גם אל"מ יצחק בן בשט (44), מפקד חפ"ק מח"ט גולני; רס"ן רועי מלדסי (23), מפקד פלוגה בגדוד 13; רס"ן משה אברהם בר-און, (23), מפקד פלוגה בגדוד 51 בגולני; סרן ליאל חיו (22), מפקד מחלקה בגדוד 51; סמל ערן אלוני (19), לוחם בגדוד 51; סמל אחיה דסקל (19), לוחם בגדוד 51; רס"ן בן שלי (26), מפקד פלגת לוחמים ב-669; רס"ל רום הכט (20), לוחם ב-669.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, בלוויית בני משפחה, חברים, לוחמים ומפקדים שהגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. מעבר להיותו מפקד נערץ, תומר היה איש משפחה במלוא מובן המילה- בעל אוהב ואבא של ארבל, שהייתה כל עולמו.
לתומר ולזיו אחיו היה עולם משותף נוסף: עולם השטח. הם קנו יחד טרקטורון וג'יפ ישן, שיפצו, צבעו, החליפו בולמים ויצאו למסעות ג'יפאים במדבר ובמורדות הארץ. בשיחה האחרונה ביניהם מתוך הרצועה כתב תומר:
"נחליף לרייזר ונטייל כל שבת, חיים פעם אחת."
אחרי נפילתו הפכו החלומות האלה לפרויקט הנצחה. זיו ומשפחתו שיפצו את הסמוראי, החליפו את הטרקטורון ברייזר כפי שחלם תומר, ועל הכלים הוטבע הכיתוב "קווים לדמותו" ותמונותיו. מסעות השטח הפכו למסעות זיכרון וחיים, שממשיכים את האהבה שלו לארץ ולאנשים.
תומר היה אדם יוצא דופן, אותנטי, נדיר בנוף. הוא נגע בלבבות של אינספור לוחמים וחיילים, וקטעי הקול שלו, ההומור, המשפטים הקצרים והמדויקים, ממשיכים ללוות מסגרות רבות בצה"ל גם אחרי נפילתו.
ברוח חייו ודמותו הוקמה עמותת "בדרכי תומר"- בית לטיפוח ערכים ע"ש סא"ל תומר גרינברג ז"ל. העמותה פועלת להעניק לחברה הישראלית מנהיגות ערכית ואותנטית, ולטפח דור של אזרחים אחראים ומחויבים, בדגש על בני נוער, חיילים ומפקדים, צעירים ואזרחים מכל חלקי החברה. היא שואפת לחזק אחריות ומחויבות, חיבור להיסטוריה הציונית ולארץ ישראל, אהבת אדם, רעות ויצירתיות – אותם ערכים שבהם חי תומר ופיקד, בחייו ובמותו.
ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי מתקפת חמאס, פנה סא"ל גרינברג ללוחמיו בגולני ואמר להם: "חבר'ה, גדוד 13 גיבורים. דור יום הכיפורים, אחד לאחד. עוד 10 שנים יהיה מג"ד גיבור לגדוד 13, עם לוחמים גיבורים, חלקכם כבר תהיו הורים. הוא יקפיץ את הגדוד ביום כיפור ויספר עליכם, ויראה תמונות של ההרוגים שלנו. אז כנראה שאתם לא כאלה מפונקים, ולא פחות גיבורים, וכנראה שאתם לא דור האייפון. אז כל הכבוד לכולם, אני גאה אחד אחד במי שעומד פה, אבל זו רק ההתחלה".
שבועיים אחרי פתיחת המלחמה, לפני תחילת התמרון, אמר סא"ל גרינברג: "אני מרגיש ש-41 לוחמים מחפים עלינו מלמעלה. גבורתם של נופלי גדוד 13 מלווה אותנו בכל צעד שנעשה. אנחנו נערכים לכניסה קרקעית לרצועה, עם אימונים מפרכים ועיבוד עצמי וקבוצתי שלבסוף יכינו אותנו להילחם ולנצח. הפעם, אנחנו אלה שנפתיע. נגיע בריכוז מאומץ, עם כל היכולות המתקדמות והסטנדרט הגבוה של הגדוד, ונהיה אלו שמנצחים!".
סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 של גולני, אהב מאוד כדורי שוקולד.
מפגשו האחרון עם צליל, חברת נפש מהאוגדה, היה רגע לפני שנכנס לעזה בפעם האחרונה, אז קיבל מידיה קופסא ענקית מלאה בכדורי שוקולד וברגע הזה לא היה מאושר ממנו.
הוא קרן בשמחה אמיתית ומרגשת, ולרגע שוב יצא ממנו הילד.
תומר גרינברג ז"ל נפל בקרב הקשה בשג'אעיה, בעודו נלחם על חיי לוחמיו.
בן 35 היה במותו 💔
חבריו ומשפחתו של תומר ביקשו להנציח את זכרו בעזרת כדורי השוקולד שכה אהב. 🍫
אז קבוצת "מעברים" של מרכז הנוער מתנ"ס שחמון בניצוחו של נועם גולר, נרתמו למשימה (וביחד ולחוד) גם חניכי מעברים של מרכז "אפסטארס" הכינו כדורי שוקולד.
לזכרו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל.
#בלבנו_לעד ♥️
לא הרצאה - שיחה אותנטית ומרגשת במיוחד עם האח היחיד של תומר,
גם הוא קצין שלחם בעזה, בה הוא מספר על ילדותו עם תומר ועד ליומו האחרון.
אפשר להזמין למכינות, ליחידות צבאיות, לחברות עיסקיות.
וגם...
וזה הכי בא לנו לעשות
פשוט להזמין את זיו לשטח, מסביב למדורה פינג'אן וקפה בטיול ג'יפים, אופנועים או רייזרים ולשמוע מי היה תומר.
ההרצאה בתשלום.
כל ההכנסות מהרצאה זו יתרמו להקמת מרכז מנהיגות על שמו.
ראה עוד >
remember_tomergrinberg - עמוד אינסטגרם לזכרו
לזכר סא״ל תומר גרינברג ז״ל
המפקד המיוחד שנגע בכ״כ הרבה אנשים
🤎 העמותה לזכרו- עמותת ״בדרכי תומר״
linktr.ee/MerkazTomer?utm_source=linktree_admin_share
ראה עוד >
ההספד הכואב של אלמנת מג"ד 13
"אני חושבת על תומר ומה שהגדוד שלו חווה ב-7 באוקטובר, על חייליו הגיבורים, שמביאים לי חיבור חזק למילותיו של חיים גורי בהספד שלו לחבריו משיירת הל״ה. איך זה מרגיש? כאילו יש יד אחת חונקת והשנייה דוקרת בחזה ובבטן. כאילו כל הגוף מדמם ולא נותר בו אוויר. זה כאב שלא מרפה, שנתקע בגרון ומפריע לנשום. זה לבכות בשקט חרישי, כדי שארבל לא תתעורר. זה לדמיין כיצד החיים יכלו להיות ולהגיד תודה שהם לא יותר נוראים, ולהנות ממה שנותר.
"זה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולדעת שלפחות היה לנו. אבל ממש טוב. כי גם כשהיה רע, הייתה אהבה, וזה שנעלמת לי בשיא אהבה רק מנחם אותי לדעת שלפחות ידענו בתוכנו לאהוב אחד את השנייה. לעיתים אני לא יודעת מה כואב יותר. להיזכר ברגעים המתוקים שלך עם ארבל וברגעים המיוחדים שלנו, או העצב על כל מה שאבד ולא יהיה יותר. כולם אומרים שיירבו מפקדים כמוך, שאין עליך. באמת אין, אתה כבר אין. אתה לא פה. בבוש, כמה שאתה חסר. הלוואי והיית חוזר, גם אם רק לקצת".
זיו גרינברג, אחיו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מפקד גדוד 13 בגולני שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, סיפר בכנס 40 עד 40 של גלובס על דרכו של אחיו ועל הערכים שהובילו אותו. גרינברג היה זה שחילץ את התאומים של איתי והדר ברדיצ'בסקי ז"ל שנרצחו בטבח כפר עזה ב-7 באוקטובר, ונלחם מאז עד שנפל בקרב בדצמבר 2023.
"התקופה של ה-7 מאופיינת בהפרות סדר. שבת בבוקר תומר קפץ הביתה", מספר זיו. "זה אדם שחי את המלחמה. תומר טס לגזרה. בדרך לדרום מותקל 3 פעמים על ידי חוליות שיורות עליו. הוא מבין שיש חדירה למוצב של נחל עוז, שיש קרבות קשים ושקורה משהו בכפר עזה. לתומר אין שאלה. תומר נכנס לכפר עזה. מנהל שם קרבות כל היום ובמקביל יש לחימה במוצב. הוא מחלץ אזרחים מבוגרים. תומר קיבל מידע בשעה חמש שיש תאומים בוכים וסביב הבית יש המון מחבלים. תומר אומר "התאומים יחיו גם אם כולנו נמות".
"אני חושב שאפשר ללמוד מהסיפור על ערכים ומנהיגות. המסר הכי גדול הוא - לעולם לא נישבר. המסר הזה חוזר לא פעם בסיפור של תומר. הוא איש של אנשים, רוח, מורשת, עשייה והגשמה. אלו דברים מהותיים שאפיינו את תומר".
אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג מג"ד 13, ספדה לו: "קר בחוץ אבל חם לי בלב, תמיד נתת לי להרגיש נאהבת. אנשים תוהים מה זה להיות אישה של איש צבא, אבל לא הייתי מחליפה אותך באף אחד. היית אבא למופת, אבא של ארבלי, היית האיש שלי ואני הייתי האישה שלך"
"אני עם כל הגדוד שלי, מה שצריך נעשה, מחכים למשימות":
במסגרת ההתקפה על הקסבה של שג׳עייה נתקלו לוחמי צוות הקרב הגדודי מגדוד 53 במחבלים אשר ביצעו ירי לעבר הכוח מתוך מבנה שבתוכו תת קרקע.
מפקדי הגדודים ששהו במרחב קפצו מיד בהישמע הדיווח בקשר על מנת לחלץ את הכוח ששהה במבנה. המפקדים הסתערו והשיבו באש על מנת לחלץ לאחור את הנפגעים. במסגרת הקרב, נפלו תשעה מפקדים ולוחמים שהגיעו לסייע ולחלץ את הכוח שהיה בתוך המבנה.
קולות הקשר בין מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל ומח"ט גולני, אל"ם יאיר פלאי, במהלך האירוע, ברקע תמונת המתחם בו ארעה ההתקלות:
בקרב הקשה בשג'אעיה נהרג מג"ד 13, שהגדוד שלו איבד 41 קצינים וחיילים ב-7 באוקטובר ושהיה בחזית הלחימה מתחילת התמרון. סא"ל חבקה סייע לחלץ אותו לפני שנפל בקרב, גדוד 13 בפיקודו כבש את הפרלמנט של חמאס ופשט על בניין המשטרה הצבאית. "41 לוחמים מחפים עלינו מלמעלה", אמר בתחילת המלחמה.
"בחלום החלפנו מבטים, והוא כמו אומר לי 'זהו, אני לא בא יותר'"
אשירה גרינברג תיכנס בקרוב עם בתה ארבל לבית החלומות שבנתה יחד עם בעלה, מג"ד 13 שנפל בעזה, אבל את החלל שהותיר היא תרגיש בכל פינה • "יש לו את המטבח־חוץ שרצה ואת המקרר בירות, אבל הוא לא יכול לבוא בחמישי הביתה מאוחר, לפתוח ולשתות - מה שוות כל ההנאות האלה בלעדיו?" • רגע לפני יום הזיכרון הראשון שלה כאלמנה, היא נזכרת בערב שלפני נפילת תומר, אז אמרה לה בתה ארבל "אבא לא חוזר" • וברגע שבו הבין שהפעם זה משהו אחר: "הוא שמע בטלפון בנות צורחות בחמ"ל, ויצא מהבית בידיעה שלא הצליח למלא את המשימה שלו - להגן על היישובים"