סג"ם יעל לייבושור הי"ד

אודות

יעל, בתם הבכורה של גילי וחגי, נולדה בירושלים ביום י״א בטבת תשס״ג (16.12.2002). אחות אהובה לעידו ותמר. כבר מגיל צעיר היה בה שילוב נדיר של עדינות פנימית, עוצמה שקטה ונוכחות מחבקת.

כשהייתה בת חמש עברה המשפחה למושב גיאה שליד אשקלון, שם הפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף. דור רביעי למשפחת לייבושור במושב, יעל חלמה לגדול בו, להקים בו את ביתה, להפריח בו חיים חדשים.

אי אפשר לשכוח את יעל מטיילת בין השדות, עם הכלב שלה, מוזיקה באוזניים וחיוך לכל עובר אורח. היא הייתה שם בשביל האנשים סביבה באמת — עם לב פתוח, אוזן קשבת ומילה טובה בדיוק בזמן הנכון.

יעל הייתה מדריכה אהובה ופעילה ב"תנועה החדשה", והגיעה עד לקבוצת המנהיגות הארצית – "המעגל". היא נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות במושב, ואחת ההברקות שלה – "משתגיאה כבר מלך להיות" – נחרתה בלב התנועה ולבשה דמות על חולצות כחולות ועל קירות המועדון.

את לימודיה סיימה בתיכון כפר סילבר בכיתת "מופת" עם תעודת בגרות מצטיינת. לא הספיקה לאסוף אותה בעצמה – היא הגיעה אל משפחתה לאחר שנפלה.

בשנים ההן עבדה ברפת – במגפיים בתוך הבוץ, מאכילה עגלים מבקבוק ומחזירה פרות לרפת. היא אהבה את העבודה הפשוטה, את החיבור לאדמה.

יעל רקדה פלמנקו באולפן למחול בשער הנגב, וריקוד היה מרחב הנשימה שלה. גם אחרי שנפלה, הופיעה קבוצת המחול שלה בפסטיבל ימי פלמנקו בסוזן דלל עם הריקוד האחרון שרקדו יחד – כמחווה של געגוע.

יעל הייתה ילדת מארוול. שלטה בעלילות, הגיעה לבכורות עם חולצה תואמת, שוחחה עם אחיה על עלילות גיבורים ועולמות מקבילים.

היא אהבה ספרים "של פעם", במיוחד את גאווה ודעה קדומה, ורקמה... כן, ממש רקמה – חוטים, בד, מספריים – תמיד איתה בשקיק רקמה שעליו רקום פרפר. היא רקמה לחברים תגים, סימניות, בדיחות פרטיות, חוגרים לצבא, פרחים, ובעיקר כדן סגול – הפרח האהוב עליה.

בבוקר השבעה באוקטובר שקיק הרקמה שלה נשרף בחמ"ל נחל עוז. עמה נקברו גם מספרי הרקמה היקרים לה – בצורת עגור. הם, כמו כולנו, נותרו כאן בלעדיה.

אבל יעל לא רק רקמה חוטים – היא רקמה קשרים. רקמה חברויות עמוקות, עדינות, חכמות. ידעה להקשיב עד הסוף, להיות בעד. היא הייתה מקום בטוח עבור הסובבים אותה – חברה, שותפת סוד, אוזן קשבת ונשמה אמיתית.

לפני הצבא בחרה להתנדב לשנת שירות בבית ספר שדה הר הנגב מטעם החברה להגנת הטבע. היא הדריכה, טיילה, נשמה את המדבר ונרקמה לתוכו. זו הייתה עבורה שנה של קפיצת גדילה, של הגשמה, של שורשים עמוקים באדמה שהיא כה אהבה.

גם בצבא, בסופי שבוע, חזרה אל המדבר — אל "הפריים האהוב עלי ביקום", כדבריה. אחרי השירות תכננה ללכת בשביל ישראל, לחיות בערבה, להמשיך לנשום מדבר.

יעל התגייסה לצה"ל ביום כ"ג בתשרי תשפ"ג (23.10.2022), ושירתה כתצפיתנית בגדוד 414 בחיל הגנת הגבולות. שובצה בחמ"ל הקדמי בבסיס נחל עוז, בעמדה שצפתה בדיוק על השטח הקרוב ביותר למוצב.

ביום שבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023), פתח ארגון חמאס במתקפת פתע. יעל הייתה במשמרת. היא זיהתה, דיווחה, התריעה, והמשיכה לדווח גם כשידעה מה זה אומר לגביה. גם כשכבר חדרו מחבלים למוצב, לא הפסיקה לשדר – ברוגע, באחריות, באומץ שאין כדוגמתו.

"פסקל 76 הכי טובה שיש", כינו אותה הלוחמים. יעל נפלה בקרב – אך בזכותה, אחרים חיו.

רב־טוראי יעל לייבושור הועלתה לאחר מותה לדרגת סמ"ל. בת 20 בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין במושב גיאה. הותירה אחריה הורים, אח ואחות.

על מצבתה נכתב:
"אוהבת אדם, נושמת מדבר, רוקמת חברויות, אהובת כולנו."