3
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
23/08/2024
רויטל -האמא
ההלוויה - דברי האם רויטל
https://youtu.be/bXrNQrd4occ
ראה עוד >
סמל אורי אשכנזי ז"ל
21/06/2005 - 22/08/2024
אודות
בנם של רויטל ודוד. נולד ביום ט"ו בסיוון תשס"ה (21.6.2005) באשקלון. אח קטן לשלו, אח גדול לטוהר.
אורי גדל והתחנך באשקלון, למד בבית ספר יסודי "נוף ים ב'" ובתיכון "מקיף ה' דרכא" בעיר. ילד שמח, אהוב ומוקף בחברים. כבר בגן קיבל מהגננת את הכינוי "ביצת הפתעה", כי תמיד המציא תחבולות שובבות ומפתיעות, מלוות בחיוך מתוק וחינני שלא אפשר לאיש לכעוס עליו.
מגיל צעיר גילה כישרון למשחקי מחשב, במיוחד "פיפ"א" ו"פורטנייט", בהם שיחק שעות. הוא אהב מאוד ספורט ובמיוחד כדורגל, היה אוהד מושבע של קבוצת "ברצלונה" והשחקן האהוב עליו היה מסי. כן נהג לצפות במשחקי ליגת האגרוף WWE.
בתיכון למד במגמת דיפלומטיה ותקשורת באנגלית וכן במגמת ספורט של מכון וינגייט. אורי התאמן כל יום בחדר הכושר, הקפיד על תזונה בריאה ואף הוסמך כמדריך כושר מטעם המכללה האקדמית וינגייט.
בתחילת כיתה י"א, אורי ניגש יום אחד למחנך שלו והודיע לו בהמשך לשיחה שקיימו ימים אחדים קודם שמצא ייעוד לחיים, וכי הוא רוצה להיות לוחם בצה"ל בשירות משמעותי ולהקדיש לזה את מירב הכוחות והמאמץ. והוא אכן עשה שינוי מדהים בפיתוח הגוף, לצד האימונים המסיביים היומיומיים בחדר כושר.
כשהיה בן שש-עשרה וחצי הכיר את שיר, אהבתו הראשונה והגדולה. השניים למדו באותה השכבה בתיכון, הכירו ביום ההולדת של אורי והפכו לזוג בתקופת הבגרויות. "הוא אהב אותה מאוד, הם היו כל הזמן ביחד. הוא תמיד אמר שהוא רוצה להתחתן איתה", סיפר אחיו, שלו.
בכיתה י"ב השתתף בפרויקט "מודל האו"ם HeyMun", פרויקט גמר בינלאומי במסגרתו תלמידים וסטודנטים מדמים את פעולות האו"ם. יכולות ההנהגה הטבעיות שלו הובילו לבחירתו כאחד משני המנחים של האירוע, ובאסרטיביות השקטה שלו הוא הצליח לנהל את הדיון בצורה הוגנת ושוויונית, לתת לכל אחד מהמשתתפים את הבמה ולאפשר להם לבוא לידי ביטוי.
אורי היה אדם מלא שמחת חיים, מצחיק ומפיץ סביבו אור, כשמו. הוא גם נולד ביום עם הכי הרבה שעות אור בשנה, 21 ביוני. סובביו קראו לו "מלך בלייצר חיים". תמיד גילה אופטימיות, רגישות ואכפתיות לסובביו, ידע להקשיב ולנסוך תחושת ביטחון ורוגע ושאף שיהיה טוב ושמח לכולם. גם כשהתמודד עם אתגרים ועם פחדים, ידע להתגבר עליהם ולמצוא את הדרך להמשיך בדרכו. המוטו שלו היה: "הכול יהיה טוב בסוף, ואם לא טוב אז זה לא הסוף", ובדרך כלל כתב אותו באנגלית:
Everything will be okay at the end, and if it's not okay, it's not the end.
הוא אהב את החיים הטובים – מסעדות, בילויים, חופשות בבתי מלון, נהג לכתוב בפנקס בדיחות על כל החברים ולצלם סרטונים מצחיקים. היו לו חלומות רבים לעתיד, והגדול שבהם, שאותו גם זכה להגשים, היה להגן על המדינה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אורי היה אז לקראת גיוס, ובעקבות המאורעות החליט להתגייס ליחידה הקרבית ביותר. לחבריו אמר שהמלחמה הזו היא ערכית ומוצדקת ביותר, והוא שואף לתרום בה את חלקו.
ב-3.12.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כלוחם בגדוד 46 של עוצבת "עקבות הברזל" (401). בתחילה התאכזב מהשיבוץ, אך כששמע עוד על התפקיד והבין כמה הוא משמעותי, החליט להתמסר לו ולעשות את הטוב ביותר.
בשלב מסוים התבקש על ידי המפקדים לכתוב את ה"למה" שלו – מה מניע אותו לעשות את מה שהוא עושה. אורי כתב: "להתחשל ולהתבגר בתור בן אדם, להכיר חברים לכל החיים, לצבור חוויות, תחושת סיפוק. לצאת לפיקוד ולקצונה בסופו של דבר ולחתום קבע, לסיים עם קריירה צבאית איכותית. להגן על אזרחיה של מדינת ישראל ולשמור על ביטחונם, לנצח את המלחמה הבאה, להילחם למען המדינה, לחיות".
חבריו לשירות העניקו לו את הכינוי "א.א.א" – אורי אחראי אווירה. תמיד הרים את המורל, אהב לצחוק ולהצחיק, לשמוח ולשמח. בכל משימה שקיבל ניסה להגדיל ראש, ללמוד את הדברים גם מעבר להגדרות התפקיד שלו ולהבין אותם לעומקם. ברגעים קשים נהג לומר: "זו המשמרת שלי עכשיו, ואני אהיה היכן שצריכים אותי".
בשל המלחמה, עבר טירונות מקוצרת ומיד לאחריה הצטרף עם הפלוגה שלו ללחימה הקרקעית ברצועת עזה. באותו הזמן, בת זוגו שיר סיימה קורס חובשים ואורי החל להתלבט בעצמו בין יציאה לקורס מפקדים לבין קורס חובשים. הוא שוחח על כך עם הרופאה הפלוגתית שהתלהבה ממנו מאוד, ובעקבות השיחה סוכם עם מפקד הפלוגה שברגע שיגיע צוות חדש, אורי ייצא לקורס חובשים. אך הוא לא הספיק להגשים את התוכנית.
ביום 22 באוגוסט, בעת פעילות מבצעית ברפיח לחילוץ חטופים במנהרה בתל סולטן, נורה טיל נ"ט (נגד טנקים) לעבר הטנק שבו שהה. אורי נפגע מרסיסים ונהרג במקום.
רב-טוראי אורי נחמיה אשכנזי נפל בקרב ביום י"ח באב תשפ"ד (22.8.2024). בן תשע-עשרה וחודשיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.
אורי השאיר אחריו מכתב ובו כתב: "חייתי חיים נפלאים, ללא חרטות. עם המשפחה ובת הזוג הכי מדהימים שיש. אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב. עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו, ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי – אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית.
"אמא ואבא, אני מודה לכם על הכול – מה שעשיתם בשבילי ולמעני לאורך כל חיי. הערכתי את זה תמיד, גם אם לא הראיתי זאת. אני רוצה לראות אתכם שמחים ומאושרים ושיהיה לכם סיפוק נצחי. שלו וטוהר – תמשיכו ותצליחו בחיים שלכם. אתם כל כך מיוחדים וחכמים, אין לי ספק שתגיעו רחוק. אל תשכחו שאני מסתכל עליכם מלמעלה.
"המשפחה המורחבת, תודה לכם על השבתות והזיכרונות שלא אשכח, על צחוק וחיוך שלא יורד מהפנים. תודה מיוחדת לסבא וסבתא שגידלו אותי ועשו מעל ומעבר בשבילי. שיר דובי שלי, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא תודה רבה שלימדת אותי מה זו אהבה ראשונה, ועל תקופה שאנצור לעד. על הרבה רגעים וזיכרונות מיוחדים, אוהב אותך לנצח.
"עכשיו, כשסיימנו עם החלק הקיטשי והגענו ללוויה, אמא אני מבקש בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים – בלי להביך. אין לי הרבה בקשות, מלבד זה שתשאירו את החדר שלי כמו שהוא... אוהב אתכם לנצח ואשמור עליכם לנצח, אורי. והחלק הכי חשוב שכמעט שכחתי – אשמח שתמשיכו אותי הלאה".
אימו, רויטל, ספדה לו: "חבל הטבור שלנו לא ייחתך אף פעם. אני לא צריכה לדבר על זה שאורי הוא החמצן שלי... אמרת לי 'אימא, אני אוהב אותך בשביל חיים שלמים'. אלוהים נתן לי מתנה, תשע-עשרה שנים וחודשיים, מהדורה מיוחדת... הוא היה ילד של אימא שלו – הכי יפה, הכי מוצלח, הכי חכם, עם אינטליגנציה רגשית שאין כמוה".
"בקצת הזמן שהיית פה איתנו הספקת להדגים ולהראות לנו מה זו אהבה טובה ותמימה, אהבה ללא תנאי, אהבה בלי פוזה וציניות", כתבה דודתו, טלי. "לימדת אותנו כמה חשוב לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון – לחייך, לצחוק, לעשות שטויות, להנות משווארמה בלילה ומפיצה ענקית בלי נקיפות מצפון, להתרגש מברכות יום הולדת מצחיקות, לא לבזבז את הזמן ואת האנרגיות על כעסים וסכסוכים.
"לימדת אותנו מה זה לחבק חזק, מה זה לחייך גם כשכואב, מה זה לדאוג לאנשים הקרובים, להכיל את השריטות של כולם ולהישאר השפוי היחיד... פספסנו אותך ילד, העולם כולו פספס אותך".
תמונתו של אורי צוירה על גבי מיגונית באשקלון, הנמצאת סמוך למגרש הספורט בו נהג לשחק.
עמוד לזכרו נפתח באתר ההנצחה של אוהדי "מכבי חיפה" שנפלו במלחמה.
עמוד נוסף לזכרו נפתח באינסטגרם, תחת השם remember.ori.ashkenazi. בעמוד תמונות, סרטונים וסיפורים מתחנות חייו השונות.
משנת 2025 והלאה פרויקט "מודל האו"ם HeyMun" שאורי הוביל בכיתתו בתיכון ייקרא על שמו, להנציח את אורו וערכיו.
כתב אחיו, שלו: "ההקרבה של אורי בקרב, כמו של לוחמים רבים אינה לחינם. אנחנו נמשיך לחיות אותם בתוכנו, הם נתנו לנו את הזכות לבנות עתיד טוב יותר במדינה, וויתרו על העתיד שלהם. אורי, נחזיק את לפיד האור שלך גבוה, לנצח!"
משפחה
×
![]()
גלריה
