סמ"ר אולמן יעקב ז"ל

אודות

יעקב (יינו) נולד בקומרנו שבצ'כוסלובקיה ביום י' באב תרפ"ב (4.8.1922), הבן החמישי מבין שמונה ילדים. ילדותו לוותה בטלטלה קשה כאשר אביו נפטר בגיל צעיר בנסיבות טרגיות. עם סיום לימודיו בבית הספר, פנה ללמוד את מקצוע הטקסטיל.

במהלך מלחמת העולם השנייה עבר יעקב את תופת השואה: הוא הועסק במחנות עבודה בכפייה, לקח חלק בקרבות קשים ברוסיה, ונכלא במחנה ההשמדה ברגן-בלזן, ממנו ניצל.

בשנת 1946 העפיל ארצה במסגרת העלייה הבלתי-לגאלית (ההעפלה) והתיישב בקיבוץ כפר מכבי שבאזור חיפה. שם, מתוך מגעו הראשוני והאינטנסיבי עם האדמה, נולד חלומו הגדול – להקים ולעבד משק חקלאי פרטי משלו. יעקב היה בחור נאה, צנוע ושופע חיוכים, שנודע ברוחבו לב יוצא דופן ונטה לחלוק את ממונו הדל עם שכניו וחבריו בכל עת שנדרש לכך.

בשנת 1949 עלתה ארצה לאה, כלתו של יעקב, והזוג הצעיר קבע את ביתו בקריית עמל. יעקב, שלא בחל באף עבודה קשה, עבד בין היתר כרפתן במושב נחלת יצחק. בשנת 1951 נולד בנו הבכור, מרדכי, ובאותה תקופה הגשים יעקב חלק מחלומו כאשר רכש חלקת אדמה ובנה בה צריף מגורים ברמת ישי. בשנת 1955 עברה המשפחה לראשון לציון, שם נולדה בתו, מירה.

באפריל 1958 נוסד מושב גבעת ישעיהו שבחבל עדולם, ויעקב ומשפחתו היו בין ראשוני המתיישבים שעלו על הקרקע. במושב זה הרגיש יעקב כי חלום חייו הוגשם במלואו, כאשר חזר לעבודת האדמה לצד הגנה על חבל הארץ בקרב משפחתו הקטנה והאהובה.

שירותו המבצעי
עם פרוץ מלחמת העצמאות, מיהר יעקב להתנדב ללחימה בחזית והשתתף בקרבות השונים. בהמשך, במהלך מלחמת סיני (1956), לקח חלק פעיל בקרבות והיה בין כוחות צה"ל שכבשו את עזה.

ביום 8.11.1953 התגייס יעקב לשורות משמר הגבול (מג"ב), חיל שבו שירת במסירות ובנאמנות עד יום מותו. עם ההתיישבות בחבל עדולם, מונה יעקב למפקד בסיס ההפעלה של משמר הגבול בגזרה, ותימרן במקצועיות רבה בין שירותו התובעני לעבודת המשק החקלאי.

נפילתו המניעתית ואקט הגבורה
ביום כ"ו באייר תשי"ח (16.5.1958), חזר יעקב לבסיס ההפעלה בגבעת ישעיהו בתום פעילות מבצעית ממושכת. הוא נכנס למחסן הנשק כדי לפרוק את כלי הנשק ולבדוק את מלאי הרימונים. במהלך הבדיקה גילה כי אחד הרימונים פגום, הפתיל הופעל ועשן החל להתמר ממנו.

בתוך שבריר שנייה, עמד יעקב בפני החלטה גורלית: לו היה משליך את הרימון בתוך המחסן, היה גורם לפיצוץ שרשרת והשמדת כלי הנשק שהגנו על היישוב. הוא רץ מיד אל פתח המחסן כדי להשליכו החוצה, אך מבעד לדלת הפתוחה הבחין בקבוצת נשים, חברים וילדי המושב ששיחקו בסמוך. מתוך אחריות עילאית ורצון מוחלט שלא לסכן את חיי הטף ואנשי הכפר, קיבל יעקב החלטה מודעת שלא להשליך את הרימון. הוא נותר עימו במרפסת מחסן הנשק, והרימון הקטלני התפוצץ בידו. יעקב נהרג במקום, ובמותו הציל את חייהם של רבים מתושבי המקום.

יעקב היה בן שלושים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. ליד קברו הפתוח ספדו לו בעיניים דומעות מפקדיו, נציגי משרדי הממשלה, שלושת אחיו, חבריו למושב ואחיו לנשק. הוא הותיר אישה ושני ילדים.

מורשתו והנצחתו
כשבוע לאחר נפילתו, פרסם העיתונאי אברהם פוקס כתבה בעיתון "אוויקלט", בה הנציח את דמותו האצילה של יעקב:

"...הוא היה בן אדם כל חייו ונשאר בן אדם גם ברגע הטרגי של מותו... לו רק היה חושב על קיומו ולא על שני ערכי חייו היה נשאר בחיים... יעקב, איש הצבא שחייך כל הזמן, נשאר נאמן לעצמו, ידע את חובתו והרימון הקטלני התפוצץ בידו... הוא היה המתיישב היהודי הראשון אחרי אלפיים שנה, והפך להיות הראשון שקידש בדמו את רגבי האדמה היבשים בעדולם".

הנצחה ממלכתית: שמו של סמל ראשון יעקב אולמן ז"ל חקוק באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון, ובאתר ההנצחה המרכזי לחללי משטרת ישראל במכללת השוטרים שבבית שמש.

יהי זכרו ברוך.