סמ"ר חלסצי חיים ז"ל

אודות

חיים, בנם הבכור של לידיה ויעקב ואחיו הבכור של נתנאל, נולד בנתניה ביום ז' בכסלו תשנ"ב (14.11.1991). בילדותו כינתה אותו אימו "חיימיקו", ולימים הדביקו לו חבריו את כינוי החיבה "חיימאקה".

את דרכו הלימודית החל בבית הספר היסודי "יגאל אלון" בנתניה, אליו נכנס כחודשיים בטרם מלאו לו שש שנים. הוא המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובתיכון "אורט גוטמן". לאורך כל שנות לימודיו בלט כתלמיד שובב, מלא שמחת חיים ועוז רוח, אך לצד זאת היה תלמיד טוב, אהוב ומקובל מאוד על חבריו ומוריו, שזיהו בו נשמה טובה ולב זהב.

חיים היה קשור בכל נימי נפשו למשפחתו. מצוות כיבוד אב ואם הייתה נר לרגליו, והוא נרתם תמיד לסייע להוריו ולהתייעץ עימם. כשהיה בן ארבע נולד אחיו הצעיר נתנאל, והשניים טיפחו יחסים קרובים ועזרה הדדית. מצעירותו ניחן בנתינה ובערבות הדדית, ובכיתה י' התנדב בעמותת "לתת".

הוא ניחן בכושר מנהיגות טבעי, בחיוך כובש ובחוש הומור מפותח, והאמין בכל ליבו במשפט "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז". חיים היה חברותי מאוד, דאג תמיד להופעתו ואף עבר את שלב גיל ההתבגרות עם צביעת שיער ועגיל באוזן. מגיל חמש-עשרה החל לעבוד במקביל ללימודיו וחסך כסף למימון בילוייו.

בזמנו החופשי אהב לצפות בסרטים, לעסוק במחשבים ולהאזין למוזיקה – בעיקר מוזיקה מזרחית ישראלית ואמנים כדוגמת אייל גולן, עופר לוי ו"הפרויקט של רביבו". בגיל שש-עשרה קנה גיטרה, לימד את עצמו לנגן דרך המחשב והנעים בנגינתו לסובבים אותו.

כמו כן, עסק רבות בספורט: בילדותו השתתף בחוג ג'ודו, ובהמשך עבר לכדורגל – שהיה הספורט האהוב עליו ביותר. בכל יום שישי בצהריים נהג לאסוף את חבריו למשחק השבועי, ואף היה מנוי פעיל בחדר כושר. הוא אהב להתנסות בתחומים שונים, כגון גלישה בסקייטבורד ורולר-בליידס.

כשהיה בן שבע-עשרה, נהרג חברו הטוב בתאונת דרכים. אירוע קשה זה הוביל את חיים לתהליך של התחזקות רוחנית: הוא החל לשמור מצוות, פקד שיעורי תורה פעמיים בשבוע, עודד את חבריו והיה מקורב מאוד לרב בית המדרש, שראה בו כבנו. בעקבות התחזקותו, החלה אימו להנהיג מנהג קידוש בלילות שבת בבית המשפחה לכבודו.

בשנת 2007, בעת שעבד בסניף "מקדונלד'ס", הכיר את שני. על אף שבתחילה הסתייגה מחיזוריו בשל פער הגילים ביניהם, הפכו השניים לזוג אוהב ובלתי נפרד עד יום מותו.

ב-17 במרץ 2010 התגייס חיים לצה"ל ושובץ במשמר הגבול. הוא יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) ובהמשך שימש כמפקד ומדריך טירוניות. חניכותיו ראו בו מפקד מסור, קשוב ואכפתי בצורה יוצאת דופן, שדאג לבריאותן ולרווחתן כאילו היו אחיותיו. בהמשך שירותו הוכשר כמדריך קליעה ושירת בבסיס ההדרכה של מג"ב הסמוך לרמאללה, שם הועלה לדרגת סמל ראשון.

בחודש אוגוסט 2012 עמד לצאת לחופשה מתוכננת עם חבריו באילת ואף הוזמנה עבורו טיסה, אך הוא לא זכה לממשה.

ביום כ"א באב תשע"ב (09.08.2012) נפל סמל ראשון חיים בעת מילוי תפקידו. באותו בוקר חזר למשרדו לאחר מטווח. במהלך ניקוי כלי הנשק על ידו ועל ידי חברו, נפלט כדור מנשקו של החבר ופגע בחיים באורח אנוש. הוא פונה לבית החולים "הדסה" בירושלים, אך שם נקבע מותו.

חיים היה בן עשרים שנה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו, חזר אביו יעקב לשמור מצוות וללכת בדרכו הרוחנית של בנו. על מצבתו חרטו בני המשפחה את הפסוק: "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהילים ל"ו, י').

זיכרונות ומילות פרידה
בת משפחתו ספדה לו:

"חיים אהובים שלנו... איך נסביר את סוד הקסם שלך, שנים צמחת להיות גבר יפה תואר, טוב לב, מצחיק, חכם... בפרופיל שלך ברשת החברתית כתבת בחוש ההומור שאפיין אותך 'וואלה לומד איך לחיות'. שמור עלינו מלמעלה... נוח בשלום על משכבך."

קובי, מפקד ששירת לצידו:

"היית בן אדם שאין מה להתווכח איתו, תמיד עוזר, תמיד תומך, מפקד מקצועי ואהוב על הטירוניות בצורה יוצאת דופן... היה לי כבוד להכיר בן אדם כמוך, אישיות לדוגמה."

קארין, ששירתה עימו:

"ב-9.8.2012 הזמן עצר מלכת... איפה יש עוד כמו האיש ההוא? מבטיחה לא לבכות, ולזכור את הצחוק שמזוהה עמך כל כך."

אור, חבר מהבסיס:

"אתה חיים היית החבר הטוב של כולם. זה שעוזר, זה שמקשיב, זה שנותן כתף... בורא עולם שומר לידו את הטובים ביותר, ואתה באמת הכי טוב."

דניאל, חיילת בבסיס:

"הכאבים בלב הם אמיתיים, כאב פיזי... מלאך יקר, תן לי את הכוח."

מירית, טירונית של חיים:

"מפקד שלוש היקר... לימדת אותי שהבטחות מקיימים. בדמעות ובקושי, וגם בשמחה, אני מטפסת לעבר היעד שלי – בשבילך, שתהיה גאה."

יהי זכרו ברוך.