סמ"ר טובאל יוסף ליפשיץ ז"ל

אודות

בנם של שדמית-הודיה ויאיר. נולד ביום כ"ח במנחם אב תשס"ה (2.9.2005).
ילד שני בבית ואח לחמישה- שילה אליה, ארגמן-חי, רימון, הללי וליה.
שמו ניתן לו בשל הטוב שהאירו פניו וכבר מגיל צעיר דבק בו שם החיבה "טובי" שליווה אותו כל חייו והיה מדוייק לו על כל הטוב שעשה לסביבתו.
את שנות הגן עבר במושב מחולה שבבקעת הירדן, ואת לימודיו היסודיים החל בבית הספר "שקד" בקיבוץ שדה אליהו. כשהיה בכיתה ו', עברה המשפחה להתגורר בבית שאן, בה המשיך את חוק לימודיו – תחילה בישיבה התיכונית "אורט אביתר" ולאחר מכן במקיף "אורט פסגות".
ניכר בו שילוב מיוחד של שמחת חיים שופעת, שובבות, חיוך מתוק ולב רגיש להפליא. הוא היה ילד של מרחבים ותנועה, שאהב בכל ליבו את הטבע, טיולים ומסעות, ומעולם לא פספס הזדמנות לשחק כדורגל וכדורסל עם חבריו הרבים.
טובאל ניחן באומץ לב ובנחישות וכאשר נתקל באתגרים הוא בחר שלא להרים ידיים, הקיף את עצמו באנשים תומכים, ובכוח רצון בלתי מתפשר הצליח לעמוד בכל היעדים שהציב לעצמו, מבלי שהחיוך ימוש מפניו.
בגיל 16 החל טובאל לברר עם עצמו סוגיות עמוקות של אמונה ובגרות. הוא גדל בבית דתי, ולאחר תקופה שבה התרחק מעט מהדת, עשה שינוי פנימי עמוק מתוך בחירה אישית וכנות מול משפחתו. הוא חזר לשמור שבת, חבש כיפה וקיבל על עצמו ללבוש ציצית באופן קבוע – פריטי קודש שליוו אותו עד רגעיו האחרונים. טובאל סימל באישיותו את החיבור היפה שבין הקודש לחול.
טובאל היה "הדבק" שאיחד את כל סובביו, חבריו בצבא אומרים עליו שהוא "הלב של המחלקה". חבריו העידו עליו " הוא תמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. הוא דאג לחניכים שלו כל הזמן, דאג לנו החברים והקפיד שניפגש בכל יציאה מהצבא".
הוא ראה תמיד את פנימיות האדם והתחבר לכל אחד ללא מחיצות של מוצא או דת. הוא היה "חבר על מלא" – כזה שיסע עד סוף העולם ובכל שעה עבור חבריו, יקשיב, ייעץ ויעניק להם תחושה שהם הכי קרובים אליו. לצד זאת, משפחתו הייתה עבורו מעל הכל הוא בילה זמן איכות רב עם אחיו ואחיותיו, סייע תמיד בבית, והקפיד לבקר ולעזור לסבו וסבתו בכל הזדמנות.
טובאל היה מדריך בתנועת "יהלום" וליווה נערים בסיכון לאורך שנות לימודיו ולקח חלק רציף ומשמעותי במסעותיהם של חניכי "יהלום" והיווה עבורם משענת. הוא ליווה אותם כאח גדול, התנדב בעבודת כפיים בחוות שונות בארץ, ואף דאג לשמור איתם על קשר ולחזק אותם מתוך שטחי הלחימה. באחד המסעות, כשחניך התקשה לעלות להר, טובאל לא ויתר לו, תמך בו ועלה עמו יחד עד לפסגה.
דוד ומרדכי המדריכים של טובאל ב "יהלום" אמרו עליו " טובאל היה איש חינוך ללא תעודה. הוא דאג באמת לכל חניך וחניך והיה עבורם דמות לחיקוי ומשענת לרגעים הקשים".
טובאל חי חיים של שליחות, בלי שאלות, בלי מה יצא לי מזה, מה אני ארוויח. טובאל אתה הקרנת את הקרנת את החיים, את סוד החיים. התחלת כחניך עם ברק בעיניים, שמחת ממש להיות מדריך. רצית בזה -רצית לקחת חניכים למעלה לכל הר שיכול להיות. היית באיזה ערך עליון וזה חיבור לסוד החיים. לא וויתרת על אף חניך".

בסיום לימודיו התיכוניים טובאל השתלב במכינה הקדם-צבאית "איתן" ביישוב מישור אדומים. בשנה זו בנה קומה נוספת באישיותו לקראת גיוסו לצבא, חיזק את הכושר הגופני והעמיק בסוגיות אישיות שונות כדי לבנות ולחזק את הזהות האישית שלו.
במסגרת "מסע אל עצמי" במכינה כתב טובאל " אני אדם שתמיד ינסה לשמח אנשים אחרים גם אם זה נופל על חשבוני. כשאני מגיע אני תמיד בא שמח ואנרגטי ומתי שמישהו צריך אותי אני ישים את כל התוכניות שלי בצד וילך לעזור לו".
כך טובאל חי - בשמחה גדולה ובעזרה לנתינה לסובבים אותו.

השאיפה הטבעית להמשיך את דרכם של אביו ואחיו הובילה את טובאל לכוון אך ורק לחטיבת גולני. למרות שבתחילה קיבל שיבוץ אחר, הוא היה נחוש בדעתו וניהל מאבק עיקש מול הצבא, שלח מכתבים, התקשר אינספור פעמים, והתאמן ללא הרף במסגרת המכינה ובתנועת "החץ" בבית שאן, עד שזכה לבשר להוריו באושר: "אני גולנצ'יק".

באוגוסט 2025 התגייס בגאווה לחטיבת גולני ושירת כנגביסט חוד בגדוד 13 בפלוגה מבצעית ב' (זאבי הדממה). הוא היה לוחם מקצועי, יסודי ובלתי מתפשר. טובאל התאפיין בגישת "אמור מעט ועשה הרבה" – הוא תמיד היה הראשון לקום ולעבור לעשייה בשקט ובצניעות. הוא לקח על עצמו את המשימות הקשות שאף אחד לא רצה לעשות, גם כשכולם חזרו עייפים מפעילות. הוא נהג לכבס את הציציות של כל חבריו למחלקה לאחר משימות כדי שיוכלו ללבוש אותן בנוחות.
במהלך שירותו לחם בחזיתות בעזה ובלבנון. גם מתוך תופת הלחימה האינטנסיבית, הקפיד לשלוח למשפחתו מסרים מחזקים ובכל שיחה נשמע החיוך בקולו, מתוך הבנה עמוקה של גודל המשימה וחשיבותה. טובאל שאף תמיד להשתתף בכמה שיותר משימות מבצעיות.
בתאריך 7 באפריל 2026, פעל גדוד 13 במבצע מורכב לטיהור מרחב הכפר א-טייבה שבגזרה המרכזית בדרום לבנון. בשל השתתפותו הרציפה של טובאל באינספור משימות קודמות, החליט מפקד המחלקה כי הפעם הכוח של טובאל לא ייכנס ראשון, וזאת כדי לאפשר להם "להתאוורר" ולהעניק ללוחמים אחרים את הזכות להוביל.
לפני כניסת הכוח למבנה החיילים נתנו מכת אש ונשלח רחפן כדי לבדוק אם המבנה ריק. בבדיקה לא עלו ממצאים חשודים והכוח הראשון נכנס.
כבר בכניסה זיהו הלוחמים כי ישנם סימנים שמישהו היה במבנה ואכן כמה דקות מאוחר יותר כאשר המ"מ התכוון לפרוץ דלת של אחר החדרים נורו יריות מהחדר והמ"מ נפצע ברגליו והכוח המוביל של מחלקת החבלה נתקל מטווח קצר במחבלי חיזבאללה חמושים מכוח רדואן. המחבלים פתחו באש עזה מתוך חדרי המבנה, ומספר לוחמים נפצעו קשה ונותרו מרותקים תחת אש כבדה, כשהם זקוקים לחילוץ ולסיוע מיידי.
כשהבין מפקד הפלוגה את גודל המצוקה, רץ לעבר המבנה וקרא: "צמד אליי!"
טובאל, ששמע את הקריאה, לא היסס לרגע. למרות שלא היה בכוח המוביל המקורי, הדחף הפנימי שלו להגן על אחיו לנשק ניצח כל שיקול אחר. הוא זינק קדימה ורץ יחד עם המ"פ אל תוך התופת, היישר אל תוך חילופי האש העזים במטרה לחלץ ולהציל את חבריו המרותקים.
במהלך חילופי האש הקשים, תוך שהוא פועל בנחישות, באומץ לב עילאי ובחזית הלחימה כפי שאיפיין אותו תמיד, נפגע טובאל ונהרג. באירוע זה נפצעו חמישה לוחמים נוספים.
טובאל נפל כפי שחי- ראשון לכל משימה, אמיץ, נחוש, ומתוך רעות אמת ורצון עז להציל את חבריו. טובאל-יוסף נפל כגיבור, כשהוא מוסר את נפשו למען עם ישראל, הגנת המולדת וקדושת הארץ, מתוך שמחה ואמונה בצדקת הדרך.

גם בלכתו, המשיך טובאל את מפעל חייו של עשיית טוב ונתינה אינסופית. משפחתו מימשה את שאיפתו ואישרה תרומת איברים שהצילה חיי אדם, החלטה שקיבלה משנה תוקף כשנודע כי טובאל חתם מבעוד מועד על כרטיס "אדי".

סמל ראשון טובאל- יוסף ליפשיץ נפל בקרב ביום כ' בניסן תשפ"ו (7.4.26) ערב חג שני של פסח. בן 20 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית שאן.
הותיר אחריו הורים, חמישה אחים, משפחה מורחבת כואבת ואוהבת, חברים אינספור, ומורשת עמוקה של אומץ, חברות אמת, צניעות וחיוך שלא ידעך לעולם.

דודתו להב ספדה לו "כמה בלטה בך תכונת הנתינה, נתת מעצמך לכל חניך ולכל מי שהכיר וגם למי שלא, וכשמך כן אתה – מלא מלא בטוב".
הוריו ספדו לו " טובי תודה על הזכות להיות ההורים שלך ולראות אותך הופך מילד לנער ולגבר ערכי ואיכותי שעושה הכל עד הסוף, בכל הכוח. שמבין שהוא יוצא בשליחות בשביל עם ישראל. הלכנו איתך את כל הדרך, השתדלנו ללמד ערכים ומידות טובות ואתה ספגת הכל. אבל טובי שתדע- הבחירות היו שלך, הכוחות היו שלך והגבורה כולה שלך!
טובאל -יוסף כמה השם שלך מדוייק לך, כל כולך טוב. טובי שלנו, עם החיוך הענק ושמחת החיים, עם הלב הטוב והנשמה הגדולה. טובי אתה כל-כך מיוחד, שבכל מקום שהיית אספת אלייך חברים טובים. אתה ידעת לראות את הנשמה של האדם , זה מה שהיה חשוב לך".
עמיחי מפקדו ספד לו "כל החיים היית הכי טוב, הכי מסור, תמיד בראש וראשון לעזור, גם בהתקלות לפני שנה בה' באייר, היית ראשון לפתוח את הבית, ריתקת את המחבלים במדרגות עם הנגב, לא פלא שקיבלת מצטיין. וגם במותך צעקו- צמד אלי, היית הראשון שרץ לתת אש, ככה- בגבורה עלית".

טובאל בחר לעצמו את הדרך החל מגיל צעיר ועשה את כל הבחירות מתוך אמונה מלאה כשהוא מדייק מה נכון לו וכך היה שלם עם כל בחירה שעשה.
כך היה גם בקרב האחרון שלו- טובאל בחר לרוץ קדימה, בחר להיכנס למבנה כאשר ברור לו שיש מחבלים שאורבים להם ובכל זאת לא היסס ורץ לסייע לחבריו. רגעים אלו ממחישים בכל העוצמה את הדברים שטובאל כתב על עצמו : " אני תמיד דואג לאחרים לפני שאני דואג לעצמי". כך טובאל חי- בשמחה גדולה ובעשייה למען האחר.

בימים אלו המשפחה עמלה על הכנסת ספר תורה לזכרו של טובאל.
משפחתו, חבריו למחלקה, חבריו מהבית ותושבי העיר בית שאן והעמק פועלים יחד להנצחת זכרו בדרך שהכי אפיינה אותו: הקמת תצפית או מעיין באזור מגוריו – נקודת חיבור שתשלב את אהבתו הגדולה לשטח יחד עם היותו מקום מפגש חברתי, מקרב ומאחד.
תנועת הנוער שכל כך אהב- "יהלום" עשתה מסע לזכרו והקימה את "סיירת טוב" לזכרו כדי להמשיך את הרוח שלו ואת הטוב שעשה.
במכינת "איתן" יבנה חדר לימוד לזכרו כדי להמשיך את הרוח המיוחדת של טובאל שידע לשלב בין הקודש לחול.
ילדי הגנים בעיר בית שאן למדו את הפיוט "ידיד נפש" , פיוט שטובאל אהב לשיר בכל שבת.
להקת "אור גדול" יצרה לזכרו מחרוזת שירים המסמלים את הדרך בה חי טובאל.
חבריו הקימו עמדת תפילו לזיכוי הרבים כדי להרבות טוב.
אנשים שטובאל נגע בהם באישיותו המיוחדת ובמעשיו הטובים הכינו דברים שונים לזכרו- זמירונים לשבת, מעמד להדלקת נרות, ספרי תהילים וסידורי תפילה.