סמ"ר שון ניסים כרמלי ז"ל

אודות

בן דליה ואלון. שון ניסים נולד ביום כ"א באייר תשנ"ג (12.5.1993) בטקסס, ארצות הברית. אח צעיר של גל ואור.

שון עלה לישראל עם בני משפחתו בשנת 2008, כשהוא כבן חמש-עשרה. בני המשפחה הקימו בית ברעננה ובילו את חייהם על ציר רעננה-טקסס, כאשר מרבית השנה הם התגוררו בישראל ובחודשי האביב והקיץ יצאו לארצות הברית כדי לקדם את עסקי המשפחה שם.

אלון, אביו של שון, סיפר: "שון היה ילד שקט וחייכן, בחור שמח שידע ליהנות מהיום יום, מכל רגע. הוא לא דאג לעתיד או מה יהיה הלאה. לשון היו חברים רבים. הוא מאוד אהב ספורט, נהנה מכל סוגי הספורט בטקסס וגם בישראל ובמיוחד התלהב מכדורגל. הוא היה אוהד מכבי חיפה. מאידך, גם היה מחובר ליהדות. בבית קיבל חינוך יהודי, למד במסגרת חב''ד בעיר שלנו ובקיץ השתתף בקייטנות חב''ד".

הרב אשר הכט, שליח חב"ד בטקסס, סיפר: "הפעם הראשונה בה פגשתי בו הייתה בקייטנת גן ישראל של חב"ד. הוא היה הילד הכי גדול בקייטנה ושימש דוגמה ומופת לכולם. כולם אהבו אותו. משפחת כרמלי הגיעה לטקסס מישראל לצרכי עסקים, ותוך זמן קצר הפכה להיות פעילה במקום. יחד עם עוד חברי קהילה הם יזמו הקמת בית כנסת והבאת רב ... לקייטנות הייתה השפעה מכרעת על מעורבותו של שון בחינוך היהודי, ומאוחר יותר משפחתם החליטה שלטובת חינוך הילדים עליהם לשוב לארץ".

שנים מספר לאחר עלייתם ארצה, שבו ההורים לארצות הברית. שון החליט להישאר בארץ והתגורר ברעננה עם אחיותיו גל ואור. הוא למד בכיתת עולים בתיכון ע"ש אוסטרובסקי ברעננה וסיים את לימודיו בהצלחה. יפה להבי, מנהלת התיכון, סיפרה כי שון "היה תלמיד טוב, ילד טוב, שקט מאוד. הגיע אלינו ב-י' והצליח להשתלב בבית הספר ובלימודים ולסיים עם תעודת בגרות מלאה וטובה".

הוסיפה רינה פרייס, המחנכת של שון בתיכון: "הוא הגיע בכיתה י' והגיע אליי לשלוש שנים. השנה הראשונה הייתה לו לא פשוטה כי הוא עלה בגיל די מבוגר, אבל הוא התמודד יפה עם הקשיים וסיים יפה את תעודת הבגרות. ילד שקט, חייכן, עם הרבה חברים. משוגע על ספורט, כדורגל, אוהד מכבי חיפה. אבא שלו היה לוקח אותו למשחקים בחו"ל לפעמים, ואני מודה שזה הרגיז אותי לפעמים כמורה אבל זו אהבתם ... הוא היה ילד טוב. ההורים שלו היו נוסעים הרבה לחו"ל ובכל פעם אימא שלו הייתה מתקשרת אליי ומבקשת שאשמור עליו. הוא היה חבר טוב, עם לב רחב".

בסוף כיתה יב' עבר שון הכשרה במרכז החינוך וההשכלה של חיל החינוך והנוער בבסיס מחו"ה אלון במטרה להגשים את חלומו ולהתגייס ליחידה קרבית. אימו דליה סיפרה כי בכל עת בה הפצירה בשון שיוותר על שירות קרבי בצבא, והוא נהג לענות לה: "אם אני לא קרבי, אני לא מתגייס לצבא. אני מוכרח לעשות משהו משמעותי." אחיותיו של שון סיפרו: "גדלנו בארצות הברית עם ישראלים, דיברנו עברית, למדנו יהדות, אבל הבחירה שלו לא הייתה לעלות לארץ, אלא להתגייס. הוא לא התלבט לגבי זה".

טרם גיוסו למד שון ארבעה חודשים בישיבה בעיר העתיקה בירושלים.

ב-19.2.2012 התגייס שון לצה"ל כחייל בודד. הוא הגשים את חלומו ושירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת "גולני". אוהביו מספרים כי הוא אהב את השירות הצבאי ואת תחושת המשמעות והנתינה.

בשנת 2013, במהלך שירותו הצבאי, פגש שון את עדן ביין, גם היא עולה חדשה וחיילת בודדה. השניים נפגשו בבסיס צה"ל ברמת הגולן, עדן שירתה כלוחמת בחיל התותחנים והייתה אז באימון מתקדם, ושון עלה עם הגדוד לתפוס קו בצפון. "מישהו מהגדוד שלו אמר לי 'את יודעת שיש מישהו אמריקאי במחלקה שלנו?'" סיפרה עדן. כעבור שבוע היא ושון נפגשו במועדון הבסיס. "התחלנו שיחה רגילה, באנגלית, דברים כלליים. היום, כשאני מדברת על זה, אני שמה לב להרגשה שהייתה לי ולא זיהיתי אז, של אהבה ממבט ראשון".

"היינו שני האמריקאים היחידים בבסיס. שון עשה הכול בשבילי", המשיכה עדן. "הוא תמיד שאל אותי מה מעציב אותי כדי לדעת איך לשמח אותי. הוא ידע לפנק ... באנו ממקומות דומים וזה היה עוד משהו שחיבר בינינו. דיברנו שתי שפות בטלפון, אנגלית ועברית. כשהיינו מסתמסים, הוא היה כותב לי 'אני אוהב אותך' באותיות באנגלית. זאת הייתה השפה שלנו. זה היה כאילו נפש תאומה אחת מצאה את השנייה, כאילו הגורל הביא אותנו להיות יחד.

כשהוא הציע לי חברות, זה היה כל כך תמים. השאלות שלו היו כמו של מלאך, כמו ילד קטן שרק מחייך. הוא שאל בשיא הכנות: 'את רוצה להיות חברה שלי?' ואני אמרתי כן. כשהייתי עצובה הוא הלך וקנה לי גלידה. כשהייתי חולה, הביא לי ארוחת שבת למיטה. כשרציתי שוקולד, קנה לי את החבילה הכי גדולה בחנות. כל דבר שהוא אמר ועשה - עשה לי פרפרים בבטן. כשהוא אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי, היינו במועדון והוא לא הצליח להגיד את המילה 'לאב'. הוא כל כך התרגש. זה נגע לי בלב".

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

חטיבת "גולני" לקחה חלק במבצע "צוק איתן", וגדוד 13 בו שירת שון היה אחד מבין הגדודים שלקחו חלק בתמרון הקרקעי בעזה במטרה לטפל במוקדי ירי הרקטות לעבר שטח ישראל ולחשוף מנהרות טרור.

מאיה קדוש, סגנית קונסול ישראל בדרום-מערב ארצות הברית, סיפרה כי מספר ימים לפני הכניסה הקרקעית לרצועת עזה נקע שון את קרסולו. רופא היחידה שאל אותו אם הוא מעוניין להחלים לפני שובו למערכה אך שון סירב. "הוא פשוט אמר לא. רצה לשוב ללחימה עם חבריו", כדבריה. הוסיף חברו של שון, אלכס קורטסה: "דיברנו לא מזמן והוא אמר לי 'אני לא רוצה עוד פעם עזה'. אבל למ"מ שלו הוא אמר שהוא נכנס, למרות שהיה פצוע בקרסול. זה מראה איזה בן אדם הוא".

סמל שון ניסים כרמלי נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.2014), בהיתקלות עם מחבלים בשוג'אעיה.

בכתב הערכה על שם שון, שמסר מפקד החטיבה אחרי נפילתו, נכתב: "במהלך ביצוע המשימה בשכונת שוג'אעייה בעזה, כשעה לאחר חצות, נתקלה הפלוגה בחוליות מחבלים והתפתח קרב. בהיותו מקלען נמ"ר יצא שון מספר פעמים וטען את המקלע בסיפון הנמ"ר, כשהוא חשוף לאש ומסכן את חייו למען הצלחת המשימה והשמירה על שלום חבריו לפלוגה. במהלך פעילות זו נפגע בראשו ונהרג.

הלוחמים בגדוד בו שירת שון פועלים על פי ערכי דבקות במשימה וחתירה לניצחון, מקצועיות, אומץ לב ואחריות, המשולבים ברעות לוחמים ורוח התנדבות. כל אלו אפיינו את שון ואף מעבר לכך. תרומתו הרבה של שון במהלך שירותו בכלל ובמבצע 'צוק איתן' בפרט סייעה למיגור האויב ולהשבת הביטחון לאזרחי מדינת ישראל".

שון היה בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושתי אחיות. שון הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל ראשון.

על מצבתו של שון כתבו אוהביו מילות שיר: "עשרים אלף איש ואתה הראשון / עשרים אלף איש אחריך שון. // צועדים בשקט עם פרחים / שתי אחיות – עשרים אלף אחים".

בהלווייתו של שון השתתפו עשרות אלפי אנשים, רבים מהם אוהדי מכבי חיפה, קבוצת הכדורגל שכה אהב, אשר הגיעו כדי לחלוק לו כבוד אחרון. הזמר והיוצר אריאל הורוביץ כתב את השיר "עשרים אלף איש" לזכרו של שון ובעקבות ההלוויה הגדולה שנערכה לו. "השיר הזה הוא המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל", אמרו אחיותיו של שון, "השיר מדבר על איך ששון שינה קצת את ישראל, יש יותר איחוד, הוא נגע ללב של אנשים". השיר ניתן להאזנה באתר יוטיוב, והמילים הפותחות את השיר הן שנכתבו על המצבה.

הרב אשר הכט, שליח חב"ד בטקסס, ספד לשון: "כשביקרנו בארץ הוא למד בישיבה בעיר העתיקה שבירושלים. הוא סיפר לנו עד כמה הוא מאושר להקדיש זמן ללימוד תורה ולספוג את ערכי היהדות לפני תחילת השירות. הערכים האלו הפכו להיות חלק מחייו. כשיחידתו נכנסה לעזה, מפקדיו פטרו אותו מכניסה בשל פצע ברגלו אבל הוא התעקש להיכנס. שון הוא גיבור של עם ישראל כולו. כמו רבי עקיבא ורבים לפניו, הוא מסר את נפשו למען קידוש השם. לעולם לא נשכח אותו".

ספד לשון ראש עיריית רעננה, זאב בילסקי: "שון כרמלי היה סמל למלח הארץ ולקשרו של העם היהודי למולדתו. בחור צעיר שבחר לגור בישראל ולשרת את המדינה כחייל בודד והקריב את חייו בהגנה על מולדתו. יהי זכרו ברוך".

באתר פייסבוק כתבו אוהביו של שון: "במאי האחרון רק חגג עשרים ואחת. חגיגה שהייתה מלווה במסיבת הפתעה עם הרבה חברים מהתיכון ומהצבא. היו לו חיים פשוטים, עם אהבה לספורט, לים, לפלייסטיישן וליציאות. אבל חשוב מכל, שון תמיד היה מוקף באהבה ממשפחתו וחבריו ... תמיד היה קצת קשה לדמיין את שון כלוחם. כשמכירים את שון באופן אישי, לתכונות האופי שלו אין שום קשר למלחמה ... הלב החם שלו, צניעותו, האכפתיות שלו ואפילו הגבורה שלו ... מבהירים את המשמעות האמיתית של המילה 'גיבור'".

להנצחתו של שון יזמו בני משפחתו טורניר כדורגל בו לוקחים חלק שחקנים ממכבי חיפה ואוהדים מקבוצות כדורגל שונות. הטורניר מתקיים מדי שנה במתחם גולאסו בקריית ים. "המטרה היא לאחד בין כולם, ואולי זה יתרום להם להיות קצת עם יותר כבוד כלפי האחרים", הסביר אלון, אביו של שון, את בחירתם בהנצחה באופן הזה, "בסופו של דבר השנאה קיימת ביציעים, אבל מחוץ להם זה מתפוגג ולכל אחד הרי יש חברים טובים שאוהדים קבוצות אחרות. אנחנו רוצים לראות את הצד הזה של האוהדים השרופים, את הצד האנושי שראינו במסע הלוויה. אני משוכנע שהם יסכימו להשתתף בטורניר כזה כי הם מעריכים את מה ששון עשה. הוא היה מתנגד למחלוקות ואוהב שלום, מעולם לא רב עם אנשים אחרים ותמיד ניסה לפשר בין מסוכסכים. שון סימל את האחדות, וכך הייתי רוצה שיזכרו אותו".

לזכרו של שון הוקמה עמותת "נפש חופשית" (Free spirit) המקדמת תכנית טיפול חינוכית ייחודית להעצמה, פיתוח מנהיגות והגשמה עצמית. התכנית מיועדת לבני נוער מרחבי העולם הנמצאים במצבים שונים של סיכון, קושי ומשבר ומתקיימת בישראל. ה"אני מאמין" של העמותה מבוסס על הסטטוס האחרון שכתב שון בדף הפייסבוק שלו: "יש מי שרוצה שדברים יקרו, יש מי שמקווה שדברים יקרו ויש מי שגורם לדברים לקרות". גיוס הכספים להקמת העמותה היה באמצעות התרמה באחד ממשחקי הליגה של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה ומכירת "הצמיד הירוק של שון", הזהה לצמיד שהוא נהג לענוד.

ברעננה, עיר מגוריו של שון, הוקמה לזכרו תנועת הנוער "בית מדרש ישראלי", ובמסגרת זו מתקיימים מפגשים של החניכים עם אישים שונים בחברה הישראלית על כל גווניה על מנת לאפשר לבני הנוער היכרות מעמיקה עם התרבות הישראלית וליצור שיח הרמוני ורב-דעות.

ספר תורה לעילוי נשמתו של שון, אותו הביאו הוריו מטקסס, מקום הולדתו, הוכנס לבית הכנסת במלון "לאונרדו פלאזה" בחיפה.

באוניברסיטת תל אביב הוקמה קרן מלגות לחיילים בודדים על שם שון. אוהביו סיפרו כי לאחר שחרורו תכנן שון להתחיל לימודי תואר ראשון באוניברסיטה.

באתר יוטיוב ניתן למצוא סרטונים שהכינו לזכרו של שון אוהביו, ובהם תמונות וסיפורים מתחנות חייו. כמו כן, ניתן למצוא באתר ראיון שנערך עם חברתו של שון, עדן ביין, בתכנית "אהבות שכולות".