סמ"ש אנצלביץ נתן ז"ל

אודות

נתן נולד ביום כ"ג בסיוון תרפ"ט (1.7.1929) בעיר חוסט שבצ'כוסלובקיה, בנם של רבקה ואנשל. הוא למד בבית הספר העממי בעיר הולדתו וניחן בכישרון רב לשפות; הוא שלט באופן מלא בצ'כית, הונגרית ורוסית. אביו, אנשל, היה סוחר אמיד ואיש משפחה מסור מאוד, אשר גידל את ילדיו על ברכי האמונה, קריאת תהילים וציפייה לישועת השם.

תופת השואה וההצלה
בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו הגרמנים לעירם. נתן ואביו אנשל נלקחו והוגלו אל מחנות ההשמדה והעבודה. הנאצים הפרידו באכזריות בין האב לבנו; האב נשלח אל מותו באחד ממחנות ההשמדה, ואילו נתן הצעיר שולח למחנה עבודה כפייה.

באחד הימים האפלים במחנה, ציוו הגרמנים על נתן ועל חבריו היהודים לחפור שוחות אישיות באדמה. עם תום החפירה, רצחו הגרמנים את כל קבוצת היהודים וקברו אותם באותן שוחות. בתושייה עילאית ובנס גלוי, הצליח נתן לחמוק מגיא ההריגה ברגע האחרון תמורת פרוסת לחם שנתן, ובכך ניצלו חייו.

המאבק לעלייה והחיים בארץ
עם סיום המלחמה חזר נתן לצ'כוסלובקיה ההרוסה, גילה כי נותר ערירי, והצטרף למסגרת "עליית הנוער" מתוך מטרה לעלות לארץ ישראל ולהקים בה את חייו מחדש. הוא עלה על ספינת מעפילים רעועה שעשתה את דרכה לחופי הארץ. כשהתקרבו לחוף, עלו חיילים בריטים על הסיפון, השתלטו על הספינה וגירשו את המעפילים הצעירים למחנות המעצר בקפריסין.

בשנת 1947 שוחרר נתן והגיע סוף סוף לארץ. הוא נקלט בקיבוץ יגור, שם השתלב בעבודה חלוצית בענפי הדיג, הנגרות והחקלאות, ומצא מעט מנוח לנפשו.

מלחמת העצמאות והקמת המשפחה
עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1948, התגייס נתן מייד לצה"ל. הוא שירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת גבעתי המפוארת, ולחם בקרבות הקשים בדרום. הוא סיים קורס מפקדי כיתות (מ"כים) וקורס סמלים, ואף המשיך לשרת מספר חודשים בשירות קבע. לאחר שחרורו, עבר להתגורר ביפו ועבד לפרנסתו בנגרייה.

בשנת 1951 נשא נתן לאישה את חנה, עולה צעירה מסוריה. בשנת 1953, מתוך דחף פנימי עמוק ושליחות, החליט לחזור למדים והתגייס לשורות משמר הגבול (מג"ב). הוא אמר אז לאשתו חנה בגאווה: "אני אוהב את המדים, אני איש צבא". הוא יצא לקורס הכשרה ממושך של שישה חודשים.

באותה עת חנה הייתה בהריון, ועם לידת בנם הבכור קראו לו אנשל, על שם אביו של נתן שנספה בשואה. נתן היה איש משפחה למופת, מסור ואוהב. הוא ניחן במבנה גוף אתלטי וגבוה, ובזמנו הפנוי אהב לשחק עם בנו הקטן, לעסוק בספורט (כדורסל וכדורעף), להתאמן בריצה למרחקים ארוכים, במשיכת חבל ואף לצאת לצייד. במרוצת הזמן, מתוך שאיפה להרחיב את המשפחה ולקנות דירה גדולה יותר, עברה המשפחה להתגורר בבית מרווח בעיר רמלה.

שירותו במג"ב והקרב האחרון
נתן שירת כמפקד מוערך בפלוגה ג' של משמר הגבול, שפעלה במרחב המרכז והדרום. באותם ימים, התמודדה המדינה הצעירה עם פגיעה קשה בביטחון השוטף עקב חדירות תכופות של מסתננים חמושים ואנשי "פדאיון" שחדרו מעבר לגבול למטרות רצח, חבלה ושוד. נתן חילק את זמנו בין משפחתו האהובה לבין העבודה המבצעית הקשה, כשהוא מוביל את פיקודיו בראש הכוח לסיורים, סריקות ומארבים ליליים מורכבים. כאשר אשתו חנה הייתה שואלת אותו בדאגה: "מה נשמע עם הפדאיון?", נתן היה מחייך ועונה לה בענווה ובאחריות: "את סודות העבודה אני שומר בארגז המשטרה שלי".

ביום שני, כ"ח בניסן תשט"ז (9.4.1956), התקבל דיווח על חדירת מחבלים קשה. על נסיבות נפילתו סיפר מפקדו הישיר באותה תקופה, פקד חיים לוי (לימים מפקד משמר הגבול):
תצפית של מג"ב זיהתה חוליית פדאיון מסוכנת המסתתרת בין החולות בסביבות נחל רובין בנגב. כוח מג"ב הקיף את השטח לאורך כל הלילה כדי למנוע את בריחתם. עם שחר, החל הכוח המבצעי לסרוק את השטח הסבוך בעזרת גששים, רוכבי סוסים ומטוס קל שהכווין מלמעלה. העקבות הובילו אל חורשה עבותה וסבוכה.

במהלך הסריקה בתוך החורשה, פתחו המחבלים באש תופת לעבר הכוח. הלוחמים השיבו אש מיידית וחיסלו שניים מאנשי הפדאיון. היחידה התפרסה שנית כדי לטהר את השטח; נתן, שזיהה מחבל נוסף שהסתתר בתוך הסבך, הסתער לעברו ולחץ על הדק העוזי שלו. המחבל נפגע מחילופי האש, אך הספיק בשארית כוחותיו לירות צרור קטלני לעברו של נתן. נתן נפגע בחזהו ונהרג במקום. חבריו לפלוגה סיפרו לאחר מכן בכאב כי נתן כלל לא היה אמור לצאת לאותה פעולה מסוכנת, אך הוא התנדב אליה מרצונו החופשי מתוך תחושת אחריות, מכיוון שהכיר את השטח טוב יותר מכל שאר הלוחמים.

נתן היה בן עשרים ושבע בלבד בנופלו. בשורת האיוב על מותו של המפקד האהוב והנערץ פשטה במהירות רבה בעיר מגוריו, רמלה. אלפי תושבים, חברים ואחים לנשק התאספו בכיכר תחנת המשטרה המקומית והשתתפו במסע הלוויה ההמוני והקשה. סמל שני נתן אנצילביץ הובא למנוחת עולמים ונטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב. הוא הותיר אחריו רעיה צעירה וחלוצה – חנה, בן פעוט – אנשל, הנושא את שם הסבא, וזיכרון של לוחם אמיץ לב ששרד את תופת הנאצים ונפל כגיבור בהגנה על מולדתו.

מורשתו והנצחתו
אומץ ליבו, סיפור הישרדותו המופלא, חריצותו והחיוך הגבוה והאמיץ של נתן יוסיפו לחיות לעד בלבבות משפחתו, חבריו וכלל לוחמי משמר הגבול לדורותיהם.

הנצחה חילית וממלכתית: שמו של סמל שני נתן אנצילביץ ז"ל חקוק באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ומונצח ביראת כבוד ובגאווה גדולה באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.

יהי זכרו ברוך לעד.