סמ"ש בראון חיים ז"ל

אודות

ילדות, חינוך ופעילות ציונית בלבנון
חיים ספג חינוך יהודי וציוני שורשי בביירות:

למד בבית הספר "אליאנס", שבו רכש שליטה בשלוש שפות: עברית, צרפתית וערבית.

פעל מגיל צעיר בתנועות הנוער הציוניות: בתחילה ב"הצופים" וב"מכבי", ולבסוף בתנועת "השומר הצעיר", שבה פעל והנהיג תחת תנאי מחתרת קשים ומסוכנים ביותר.

העלייה ארצה וההשתלבות בקיבוץ מגידו
העלייה: בחודש יולי 1951 עלה למדינת ישראל והגיע לקיבוץ מגידו יחד עם חברי הגרעין הלבנוני.

התאקלמות: מיד עם הגעתו בלט במזגו העליז, בשמחת החיים שלו, בנכונותו לפעול ולתרום, ובהסתגלותו המהירה לחיי הקיבוץ.

שירות צבאי: התגייס לצה"ל, יצא לקורס קצינים ושירת כקצין מוערך.

משפחתו
לאחר שחרורו מצה"ל הכיר את שמחה. השניים נישאו, קבעו את ביתם בקיבוץ מגידו והקימו משפחה לתפארת. לזוג נולדו שלושה ילדים: רינה, אורי ואיילה. חיים היה אבא אהוב ומסור מאוד לילדיו.

עשייה מקצועית, ביטחונית וחינוכית
חיים שילב לאורך חייו בקיבוץ בין עבודת אדמה, משימות ביטחוניות חיוניות ועשייה חינוכית ענפה:

עבודה וביטחון: עבד במשך שנים רבות בענף המטעים. במקביל, שימש כמפקח המקום (מא"ז) ודאג לביצורו ומיגונו של קיבוץ מגידו בתקופה שבה שימש כמשק ספר מתוח מול הגבול.

יחסי שכנות ואחוות עמים: בזכות שליטתו בשפה הערבית והיכרותו העמוקה עם מנהגי האזור, התמסר לטיפוח יחסי שכנות טובים, אמיצים ומכבדים עם הכפרים הערביים בסביבה. פעילותו זו זיכתה אותו בכבוד עצום ובהערכה רבה מצד תושבי הכפרים.

חינוך ומזרחנות: נשלח מטעם הקיבוץ להשתלמות מקצועית במזרחנות. בעקבותיה, שימש במוסד החינוכי "שומריה" כמורה לשפה הערבית ומנהגי התושבים, שם היה אהוד מאוד על חניכיו. היו לו תוכניות רבות נוספות בתחום החינוך ואחוות העמים.

שירותו במשמר הגבול ונפילתו
כדי למסד את הגנת היישוב, התגייס לשורות משמר הגבול ושימש כרכז הביטחון השוטף (רב"ש) של קיבוץ מגידו. הוא שירת בתפקיד זה במסירות ובמקצועיות עד ליומו האחרון.

חיים היה אדם חזק, חסון, עליז ומלא חיוניות. בסיום חג הביכורים (חג השבועות), לאחר שהשתתף במשחק כדורעף חגיגי בקיבוץ, פסק לבו מלפעום והוא הלך לעולמו כהרף עין.

חיים היה בן 39 במותו. הוא הותיר אחריו רעיה אוהבת, שלושה ילדים, וכן חברים וחניכים כואבים ומתגעגעים בקיבוץ ובמוסד החינוכי.

יהי זכרו ברוך.