סמ"ש ברזילי זכריה ז"ל

אודות

זכריה נולד בשנת תש"ח (1948) במרחבי תימן, בנם של סעידה ויעקב. בשנת 1949, כשהוא תינוק בן שנה בלבד, עלה יחד עם הוריו בעלייה הגדולה ארצה. המשפחה הכתה שורשים במושב אליכין הסמוך לחדרה, שם גדל והתחנך על ערכי אהבת הארץ, העבודה והמשפחה.

את חוק לימודיו היסודיים סיים זכריה ביישובו אליכין. מתוך רצון להרחיב אופקים וללמוד, הרחיק דרומה אל הנגב, שם למד את לימודיו התיכוניים בתנאי פנימייה במסגרת "תל רעים". עם תום לימודיו התיכוניים שב לביתו במושב אליכין, ומתוך ראייה מעשית ורצון לתמוך בכלכלת הבית, החל בלימודי מקצוע המסגרות בקיבוץ גבעת חיים. זכריה היה בחור חרוץ וכישרוני להפליא; הוא למד ביסודיות את עבודת המסגרות מאביו, מתוך שאיפה עתידית להשתלב בעסק המשפחתי ולעבוד כתף אל כתף לצד אחיו. לצד חריצותו בעבודה, נמשך בכל ליבו לעולם הספורט, ובייחוד הצטיין ואהב את משחק הכדורגל.

שירותו במשמר הגבול ולחימתו בחזית
בחודש נובמבר 1965 התגייס זכריה לשורות חיל משמר הגבול (מג"ב). לאחר שסיים טירונות מאתגרת והכשרה ממושכת כלוחם חיל, שובץ בגזרת עמק בית שאן – שהיוותה באותם ימים את הגזרה החמה, המתוחה והפעילה ביותר מבחינה ביטחונית. עד מהרה בלט זכריה בקרב חבריו ומפקדיו בזכות תפקודו המקצועי המוצלח, קור הרוח שלו וכושר מנהיגותו הטבעי.

בעקבות יכולותיו אלו, נשלח לקורס מפקדי חוליות וביצע את התפקיד בהצלחה רבה. משם המשיך לקורס מפקדי כיתות (מ"כים), אותו סיים בהצטיינות. מתוך תחושת שליחות עמוקה, בחר להמשיך ולחתום שירות קבע בחיל, ומונה למפקד כיתה בפלוגה ז' – הפלוגה הקרבית והחלוצית שפעלה לאורך קו הגבול הסוער מול ירדן. בחודש יוני 1967, הוביל זכריה את לוחמיו בקרבות קשים בגזרה במסגרת מלחמת ששת הימים.

מפקדיו של זכריה העריכו אותו עמוקות ותיארו אותו כמפקד כיתה ללא חת, חרוץ מאין כמוהו, שקט וצנוע, אשר ביטחון פקודיו ורווחתם עמדו תמיד לנגד עיניו. הוא שימש דוגמה ומופת לכל סובביו, ותמיד נהג להוביל את כוחותיו בראש המחנה, ראשון מול פני הסכנה. לוחמיו רחשו לו כבוד עמוק והלכו אחריו בעיניים עצומות באש ובמים. לצד קשיחותו המבצעית, בלט ביחידה כאדם חברותי, לבבי ונכון לעזור לכל אדם. את שעות הפנאי המעטות שנותרו לו מהפעילות המבצעית השוחקת, ניצל לאימונים מפרכים בחדר הכושר כדי לשמור על כושרו הגופני.

נפילתו בפעילות מבצעית בגבול ירדן
ביום חמישי, כ"ט בניסן תשכ"ט (17.4.1969), יצא זכריה בראש אנשיו לפעילות מבצעית מורכבת בגזרת עמק בית שאן. הוא שימש כמפקד הסיור שתפקידו היה לפתוח את הציר המבצעי ולאבטח את חייהם של העובדים האזרחיים שעבדו סמוך לגבול ירדן.

במהלך פתיחת הציר, נפתחה לעבר רכב הסיור אש תופת עזה ומפתיעה מתוך עמדות של צבא ירדן שמעבר לגבול. זכריה, ששהה בראש הכוח כמפקד המוביל, נפגע ישירות מחילופי האש ונהרג במקום.

זכריה היה בן עשרים ואחת בלבד בנופלו, צעיר מבטיח שמסר את חייו למען הגנת גבולות המדינה. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין באליכין, המושב שבו גדל. הוא הותיר אחריו אם, אב, אחים ואחיות שבורי לב. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת סמל שני.

מורשתו והנצחתו
עוז רוחו של זכריה, הצטיינותו כמפקד כיתה שהוביל תמיד בראש הכוח, נחישותו להגן על האזרחים והעובדים לאורך גבול הירדן, וצניעותו המופתית, נותרו כנר לרגליהם של דורות הלוחמים במשמר הגבול.

הנצחה ממלכתית וחילית: שמו של סמל-שני זכריה ברזילי ז"ל מונצח ביראת קודש ובכבוד רב באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, באנדרטת חללי משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש, ובדף יזכור רשמי וממלכתי באתר "גלעד לזכרם".

יהי זכרו ברוך ומבורך לעד.