סמ"ש ברכאת סלימאן ז"ל

אודות

סלמאן נולד ביום י"ח בתשרי תשי"ב (18.10.1951) במדינת ישראל, בנם של שהרבן וחמד. הוא צמח, התחנך וגדל בכפר יאנוח שבגליל המערבי, למשפחה שורשית וערכית. את השכלתו החל בבית הספר היסודי ביישוב מגוריו, ושקד על לימודיו במשך אחת-עשרה שנים עד אשר המשיך ללימודים תיכוניים בבית הספר בתרשיחא. מתוך רצון לסייע, לגלות עצמאות ולפלס את דרכו בכוחות עצמו, הפסיק את לימודיו התיכוניים והרחיק דרומה עד לעיר אילת, שם עבד לפרנסתו באותם ימים.

שירותו במשמר הגבול וגילויי הגבורה
בחודש מאי 1970, כשהוא בן שמונה-עשרה, התגייס סלמאן לשירות חובה בחיל משמר הגבול (מג"ב). הוא שירת כלוחם חוד עז נפש בפלוגות ג', ו' ו-ה', ובמהלך שירותו יצא לקורס מפקדי חוליות והוכיח יכולות פיקודיות ומבצעיות מרשימות. בשנת 1973, מתוך תחושת מחויבות עמוקה להגנת המולדת, בחר לקשור את גורלו עם החיל וחתם על שירות קבע. מיד לאחר מכן נשלח לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) יוקרתי, אותו סיים בהצטיינות יתרה. בהמשך שירותו, בשנת 1982, עבר בהצלחה גם קורס נהגי זחל"מ, והיה לאיש מקצוע מיומן ומערכתי ביחידתו.

שמו של סלמאן הלך לפניו כלוחם אמיץ ויוזם. כשנה וחצי בלבד לאחר גיוסו, ביום 30.11.1971 בשעה 05:00 לפנות בוקר, השתתף הכוח שלו בפעילות מבצעית מורכבת למעצר מבוקשים במחנה הפליטים שאטי שברצועת עזה. במהלך הפעילות הפגין סלמאן תעוזה בלתי רגילה, תושייה אדירה ויוזמה תחת אש, אשר הובילו במישרין למעצרו של פח"ען (פעיל חבלני עוין) בכיר ומסוכן ביותר, שהיה מוגדר כמבוקש ראשי ברשימות כוחות הביטחון. על מעשה גבורה זה הוענק לסלמאן ציון לשבח (צל"ש).

לאורך שנות שירותו עמד פעם אחר פעם בחזית העשייה הביטחונית, ועוטר באות מלחמת יום הכיפורים, באות השירות המבצעי, באות מערכת שלום הגליל (של"ג), וכן זכה בציון לשבח נוסף מטעם מפקדת הפלוגה על תפקודו המופתי.

איש המשפחה, החינוך והספורט
סלמאן היה איש משפחה בכל רמ"ח איבריו, בעל למופת ואב מסור. הוא אהב את ילדיו אהבת נפש ודגל בראש ובראשונה במתן חינוך נאות ואיכותי עבורם. אף על פי שנאלץ להפסיק את לימודיו שלו בשל נסיבות החיים, נשבע כי יעשה הכל על מנת להעניק לילדיו את ההשכלה הרחבה ביותר.

לצד אהבתו למשפחה, בלט סלמאן ברוחו החברתית והארגונית. הוא היה חובב ספורט מושבע וניחן בכושר ניהול מולד; מתוך חזון לפתח את ענף הספורט בקרב בני הנוער בכפרו, יזם, הקים והוביל שתי קבוצות ספורט רשמיות ביישובו – האחת בענף הכדורגל והשנייה בענף הכדורסל.

נפילתו המצערת באסון צור השני
במהלך מלחמת שלום הגליל, בעת שצה"ל פעל בעומק לבנון כנגד ארגוני הטרור אש"ף וחיזבאללה, פעל חיל משמר הגבול בשיתוף פעולה הדוק ומסווג עם שירות הביטחון הכללי (שב"כ) במיגור קיני מחבלים ואבטחת המרחב בעיר צור. כוחותינו שוכנו במפקדה מבוצרת בעיר, שהורכבה משני מבנים בני שתי קומות, מוקפת סוללות עפר בטיחותיות, גדר היקפית ושמירה מתמדת.

ביום שישי, כ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983) בשעה 06:00 בבוקר, הגיח לפתע טנדר שברולט ממולכד מכביש ראש הנקרה-צור, ונע במהירות מטורפת לעבר מתקן המפקדה. הרכב עורר מיד את חשדו של לוחם מג"ב ששימש כמקלען בעמדה והוא פתח לעברו באש תופת. שומר נוסף שהבחין במתרחש הצטרף לחילופי האש, אך למרות פגיעות הכדורים, פרץ מחבל מתאבד את שער הכניסה ונכנס למרווח הצר שבין שני המבנים. שניות ספורות לאחר מכן, הפעיל המחבל מאות קילוגרמים של חומר נפץ מרוכז. עוצמת הפיצוץ האדירה החריבה את המתקן לחלוטין והביאה לקריסת המבנים על יושביהם. באסון כבד זה, המוכר כאסון צור השני, נהרגו כשישים איש, מתוכם עשרים ושמונה אנשי מערכת הביטחון של מדינת ישראל, ובהם סלמאן.

סלמאן היה בן שלושים ושתיים בלבד בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בכבוד צבאי רם בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר יאנוח, כשהוא מלווה באלפים מבני העדה ומפקדי החיל. הוא הותיר אחריו הורים כואבים, רעיה שבורת לב שנשאה ברחמה את ילדם החמישי, וארבעה יתומים קטנים. זמן קצר לאחר נפילתו, נולד בנו החמישי, שלא זכה להכיר את אביו הגיבור. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סמל שני.

מורשתו והנצחתו
גבורתו המבצעית של סלמאן, ציוני לשבח שקיבל על תעוזתו, וחזונו החברתי והספורטיבי למען הקהילה, נותרו חקוקים לעד בדפי ההיסטוריה של חיל משמר הגבול והעדה הדרוזית.

מפעלי הנצחה ספורטיביים: כאות הוקרה לפועלו והקמתו את תשתית הספורט בכפר, נקראו שתי חברות/קבוצות הספורט שהקים בכדורגל ובכדורסל על שמו, ומנציחות את זכרו בכל משחק ופעילות.

אנדרטאות זיכרון: שמו של סמל-שני סלמאן ברכאת ז"ל מונצח ביראת קודש באנדרטה המרכזית לחללי יאנוח-ג'ת, חקוק על כותל הזיכרון לחללים הדרוזים בעספיא, מונצח באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון, וכן באנדרטת חללי משטרת ישראל ומערכת הביטחון.

יהי זכרו ברוך ומבורך לעד.