רב-טוראי עובדיה זגורי עדל ז"ל, בן חנה ואליהו. עלה מעיראק וגדל באשקלון. התנדב למג"ב, עבר קורס מ"כים ושירת כסמל. בלט בכושר גופני מעולה, מסירות לעזרה למשפחתו ומוטיבציה רבה. נהרג בתאונה בט"ז בתמוז תשל"א (9.7.1971). בן 22 בנופלו.
רמי, בנם של עפרה ושלמה, אח צעיר לבת-אל ואח בוגר ללילך-לי, אורית ואוהד, נולד בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע ביום כ"ג בתמוז תשמ"ח (08.07.1988). הוא גדל והתחנך בבאר שבע במורשת מסורתית המושתתת על אהבת האדם, נתינה, התנדבות וכיבוד הורים.
את לימודיו החל בגן "מאירה" והמשיך בבית הספר היסודי "עמית" בשכונה ד'. את חטיבת הביניים למד ב"מקיף ד'", ולאחר סגירת בית הספר עבר יחד עם חבריו לתיכון "מקיף ג'", שם השלים את חוק לימודיו. רמי בלט בצניעותו, בחיוכו הכובש, בבגרותו ובנכונותו לסייע בכל פעילות חברתית וטקס בית-ספרי. הוא היה דמות מרכזית ומלכדת בין חבריו, ניחן בחוש הומור ייחודי, והיה אוזן קשבת וכתף תומכת לסובביו. בזמנו החופשי אהב לשחק כדורגל במגרש השכונתי, להאזין למוזיקה מזרחית ולבלות עם רעיו.
עוד בטרם גיוסו שאף בכל ליבו לשרת במשמר הגבול. ב-15 במרץ 2007, ביום שחרורה של אחותו הבכורה בת-אל, התגייס בשמחה רבה לשרת בחיל. רמי שובץ במג"ב ירושלים, בלט כלוחם בעל מוטיבציה עזה וגאוות יחידה, וזכה מפי חבריו לכינוי "רמבו". מפקדיו זיהו את יכולותיו והוא יועד לצאת לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) ובהמשך לקורס קצינים, מתוך כוונה להמשיך בשירות קבע.
ביום י"ח בשבט תשס"ח (24.01.2008) נפל סמל שני רמי זוארי בפעילות מבצעית במחסום ראס חמיס (שועפאט) בצפון ירושלים, לאחר שמחבל פתח באש לעבר עמדת מג"ב. רמי נפצע אנושות בראשו ומותו נקבע לאחר ניסיונות החייאה ממושכים בשטח. בפעולתו מנע אסון כבד ומנע מן המחבל לפגוע באזרחים נוספים.
רמי היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע, בליווי בני משפחתו, חבריו, שר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.
על מצבתו נחקק הפסוק: "לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".
הנצחה וזיכרון
דברי אחותו בת-אל: ספדה לו על קברו בכאב עמוק, הביעה את חלל האובדן הנורא שהותיר אחריו ואת אהבתה העזה אליו.
דברי מפקד "עוטף ירושלים", נצ"מ נסים אדרי: העלה על נס את אומץ ליבו, מקצועיותו ודמותו כלוחם שהגן בגופו על ירושלים והציל חיי אדם.
דברי סגן מפקד הפלוגה, פקד אוהד עטר: ציין את שאיפותיו הפיקודיות, אהבתו לחבריו לפלוגה נ"ו ואת חסרונו המורגש בשורות היחידה.
דברי הרב המשטרתי: הביע את הכאב המוטי על לכתם של צעירים בטרם עת ועל השבר העמוק של בני המשפחה.