סמ"ש רחמים גד ז"ל

אודות

ילדות, נעורים ואישיותו
גד (גדי) רחמים נולד ביום ה' בסיוון תשמ"ג (17 במאי 1983) בקרית מלאכי, בנם הבכור של צילה ורחמים, ואח לליליאן-ליאת, ניר ואבינתן.

גדי, בכור הנכדים במשפחתו, גדל והתחנך לאורה של תורת ישראל. את ילדותו החל בגן ילדים דתי, המשיך בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "נצח ישראל" והשלים את לימודיו התיכוניים בחטיבת הביניים ובתיכון "אמי"ת" בקרית מלאכי עם תעודת בגרות מלאה. גדי היה נער שקט, צנוע, ביישן ובעל הרגש עמוק. בחופשות מלימודיו נהג לעזור לאביו בעבודה בנגרייה המשפחתית, "נגריית ניר גד".

גדי בלט בצניעותו, באחריותו ובהתמדותו. בחייו הבוגרים בלטו שלוש אהבות מרכזיות בחייו: השירות במשמר הגבול, אהבתו לסוסים ולרכיבה, וזוגתו, אותה הכיר חודשים ספורים לפני נפילתו.

השירות במשמר הגבול
בחודש אוגוסט 2001 התגייס גדי לצה"ל. נחוש לשרת כלוחם בחזית, ביקש להגיע לחטיבת הצנחנים או למשמר הגבול. לאחר שהשלים בהצלחה את מבדקי הצנחנים אך לא שובץ בשל עודף חיילים, ביקש להשתבץ במג"ב ונענה בחיוב.

במשך שנה ושלושה חודשים שירת גדי כלוחם במג"ב חברון. הוא ביצע את כל המוטל עליו על הצד הטוב ביותר, בשקט נפשי, בצניעות ומבלי להתלונן. גם כאשר נפצע בכתפו במהלך פעילות מבצעית וידו הושמה בגבס, התעקש לשוב מיד לחבריו לפלוגה ולא לנטוש את המשימה. גדי היה לוחם שקול, רציני ואמיץ. חודשיים לפני נפילתו הוענקה לו תעודת הוקרה על חלקו בלכידת מבוקש בכיר בחברון במסגרת מבצע "דרך נחושה". על אף גאותו בהישג, נותר ענו ולא התרברב בכך.

הקרב ב"ציר המתפללים" ונפילתו
גדי נפל בקרב גבורה בחברון ביום י"א בכסלו תשס"ג (15 בנובמבר 2002).

בליל שבת, בתום תפילת ערב שבת במערת המכפלה, צעדה קבוצה גדולה של מתפללים בדרכה חזרה לקריית ארבע, בליווי אבטחה של כוחות צה"ל ומג"ב. דקות ספורות לאחר מכן, ב"ציר המתפללים", פתחו מחבלי הג'יהאד האסלאמי באש תופת מבית נטוש בגבעת אבו סנינה. הכוחות שהוקפצו למקום נקלעו למארב מתוכנן היטב. בחסות החשיכה החלו המחבלים להשליך רימונים ולירות אש מדויקת מטווח קצר לעבר כוחות החילוץ.

עם שמיעת קולות הירי, פעל גדי באומץ לב עילאי ובנחישות יוצאת דופן כדי להגיע למגע עם המחבלים. תחת אש כבדה נכנס גדי לסימטה המדממת שלוש פעמים נפרדות כדי לחלץ לוחמים ואזרחים פצועים. בכניסות חוזרות ונשנות זו אחר זו לתוך שדה הקרב הקטלני, סיכן את חייו ביודעין כדי להציל אחרים, עד אשר נפגע ונהרג.

בקרב קשה זה נהרגו עמו עוד אחד-עשר מטובי הלוחמים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה: מח"ט חברון אלוף-משנה דרור וינברג, סגן דן כהן, רב-פקד סמיח סווידאן, סמל-שני תומר נוב, סמל-ראשון גד רחמים, סמל-ראשון יצחק בואניש, סמל-ראשון איגור דרוביצ'קי, סמל-ראשון ישעיהו דוידוב, סמל-ראשון אלכסנדר יונתן דוכן, סמל-ראשון נתנאל מכלוף, סמל-ראשון דוד מרכוס וסמל-ראשון אלכסנדר צביטמן. לאחר שעתיים של לחימה עיקשת פרצו הכוחות לבית וחיסלו את המחבלים.

בן תשע-עשרה היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל שני. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקרית מלאכי. גדי הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

עיטור האומץ והנצחתו
על גילוי אומץ לב יוצא דופן, דבקות במשימה, הקרבה ורעות לוחמים תחת אש קטלנית למען הצלת חיי אדם, הוענק לסמל שני גד רחמים ז"ל עיטור האומץ מטעם משטרת ישראל.

דמותו וזכרו מונצחים בדרכים רבות:

עיריית קרית מלאכי חנכה על שמו את רחוב "מבוא גדי".

משפחתו הקימה אתר אינטרנט לזכרו (www.gadi-rahamim.co.il), המרכז את סיפור חייו, תמונות, תעודות וסמלים שהוענקו לו.

קרב הגבורה ודמותו סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת השונים כאות ומופת לרעות ולאומץ לב.

יהי זכרו ברוך.