סמ״ר ליאור רביב הי״ד

הודעה שליאור שלח למשפחה לקראת הכניסה הקרקעית לעזה:
"שלום משפחה יקרה!
אני אתן לכם תמונת מצב יותר מפורטת לגבי מה קורה איתי כי אני לא יודע מתי יצטרכו לקחת לנו את הטלפונים ואם יהיה לי מספיק זמן לדבר איתכם כמו שצריך
אז המצב הוא ככה אנחנו מתמקמים בדרום כרגע ממשיכים אימונים עד שנקבל פקודה ומשם לשטחי כינוס לפני כניסה לעזה ככל הנראה.

אני מבין שרובכם מודאגים אבל זה בלתי נמנע הם עשו נזק גדול מדי ואנחנו נכנס בשביל לעשות מה שידרשו מאיתנו ומה שנדרש מאיתנו בכללי כלוחמים.
כגדוד האבדות שלנו מאז אותו פיגוע טרור שהיה וממשיך הם שהמח"ט של הנחל נהרג, לוחם מהגדוד מפלוגה אחרת נחטף כי הוא היה במסיבה שאותם מחבלים הגיעו אליה ועדיין המצב שלו לא ידוע
לי אישית חבר מההכשרה גם נעדר מאז אותו יום, וחבר טוב מהמכינה נהרג כששמר בעזה ונלחם נגד המחבלים שהפתיעו אותם.

אותם דברים בלתי נסלחים יעלו ביוקר.

אני יודע שההודעה הזאת נראת קצת יותר מלחיצה מהרגיל אבל הכל טוב, הפלוגה שלי שומרת על רוח לחימה ואווירה שמרימה אותנו, אנחנו ממשיכים להתמקצע כמיטב יכולתנו ומכינים את עצמנו

בע"ה שנזכה לנקום את הנופלים ולהשיב את השבויים

אוהב אתכם ונחגוג כשהכל יחזור לשגרה ונחזור הביתה😃"

ליאור חלם על שירות משמעותי.
היה נותן מעצמו ומשקיע רבות למען המחלקה והפלוגה. הוא היה חייל אהוב, בולט וחברותי
ובמהלך שירותו, קיבל שתי תעודות הצטיינות.
כשבועיים לפני נפילתו נבחר בפעם השלישית למצטיין המחלקה.
את התעודה השלישית קיבלו המשפחה אחרי נפילתו.

הרב שילה מרום מספר לערוץ 7 על התכתבות עם תלמידו הלוחם ליאור רביב
https://omny.fm/shows/arutzsheva/7-9

דורון

ישיבת בני עקיבא ראשון לציון יזמה אירוע "רוכבים לזכרו"
תלמידי הישיבה רכבו באופניים לאורך קו החוף של ראשון- בת-ים המסלול שליאור היה אוהב לעשות. התלמידים לבשו חולצות עם המשפט של ליאור " הבלתי אפשרי- אפשרי תלוי עד כמה אדם מוכן להשקיע ולהתאמץ". לאורך המסלול היו תחנות שבהם התלמידים נדרשו לבצע משימות הדורשות כושר גופני והתאפשר להם לשמוע על תכונותיו של ליאור שבאו לידי ביטוי בהתנהלותו בסיפורים מחייו.

מנהיגות -
כקשר מ"מ, ליאור היה תמיד הראשון להגיע לכל חדר שטיהרו במהלך הקרבות בעזה, ולכן היה לו תמיד את האפשרות לבחור את המקום הכי טוב ונוח לישון בו. אך במקום לתפוס מקום נוח לעצמו, ליאור היה תמיד מחכה עד שכל שאר המחלקה תגיע למקום בו בחרו לעצור למנוחה. רק לאחר שווידא שכולם התמקמו ושהם מוצאים מקום לנוח בו, היה שולף את המזרן הדק מהתרמיל, פורש אותו על הרצפה, ושוכב לנוח.
המפקד שאל אותו פעם מדוע הוא לא תופס לעצמו מיטה או ספה, הרי הוא היה הראשון להגיע, וליאור ענה שאין לו אפשרות לנוח עד שהוא לא יודע שלכולם יש מקום טוב ונוח. פעמים רבות, אפילו כשהיה המקום פנוי והיה יכול לבחור מיטה נוחה, הוא בחר לשכב על הרצפה עם התרמיל, לוקח תנומה לפני שממשיך במשימה.

נחישות –
לאורך כל המלחמה והסבבים בעזה, בין עצירות בבניינים נטושים והרוסים, כשהעייפות הכריעה והמתח היה בכל פינה, רבים ניצלו את הרגעים הללו לעצום עין או לשקוע בשיחת חולין. אבל ליאור בחר אחרת – הוא היה שולף ספר קודש, פותח אותו בעדינות בין ההריסות, ומתעמק במילים, שואב מהן כוח ואמונה להמשיך הלאה.

מנהיגות -
אני זוכר פעם שליאור לקח אותנו לטיול ביער בן שמן. הוא היה זה שתכנן והכין את כל המסלול, כולל הפסקות ולוח זמנים מדויק. במהלך הטיול, היה קשה לכמה מהחברים לשמור על הקצב, אבל ליאור לא ויתר. הוא פשוט דחף אותנו קדימה, ובמקום להשאיר את מי שנשאר מאחור, הוא עזר להם להתקדם, דחף אותם להתמיד, ותמך בהם לאורך כל הדרך. בנוסף לכך, הוא היה גם זה שנווט את הדרך, וידא שכולנו נלך בכיוון הנכון, תוך שהוא שומר על הגיבוש של הקבוצה.

אומץ -
ליאור היה דמות שמייצגת את האומץ במלואו. לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה מוסרית ונפשית. הוא לא פחד להיכנס ראשון למבנים תחת אש, כשהסיכון היה גדול. הוא תמיד היה הראשון שהוביל את הדרך, מוכן לקחת סיכון אישי כדי להבטיח את הבטיחות של חבריו ושל המשימה כולה. מה שעוד בלט בו היה הרצון העז להילחם ולהחזיר את כל החטופים הביתה. הוא לא היה מוכן להשלים עם המצב וראה בכך משימה אישית שמלווה באומץ בלתי רגיל, גם כשזה דרש ממנו להימצא במצבים מסוכנים ומורכבים.
הפסוק: "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עימדי". גם במצבים הקשים ביותר, כשהסיכון היה חמור והוא היה הראשון להיכנס למבנים המאויימים, הוא לא פחד. הוא ידע שבזמן שהוא נמצא ב"גיא צלמות" – במצבים הקשים ביותר – הוא לא לבד, ושהכוח הפנימי והאמונה ביכולת שלו להצליח תמיד יהיו איתו.

צניעות-
כשאבא של ליאור נסע להביא את ליאור מתחנת הרכבת בימי שישי בדרך חזרה הביתה דורון רצה לעבור לקנות חלות לשבת. הוא שאל את ליאור אם זה בסדר מבחינתו. ליאור העדיף קודם לנסוע הביתה ואחר כך ללכת לקנות חלות. כשהגענו הביתה ליאור הוריד את המדים והחליף לבגדים אחרים.וניגש אלי מה צריך לקנות. אחרי שהוא חזר שאלתי אותו למה הוא לא רצה שנקנה את החלות בדרך הביתה מהתחנת רכבת אז הוא אמר שהוא לא רצה להראות שהוא מתגאה שהוא חזר משדה הקרב.

עבודת צוות - שיטה והתנהלות שהייתה לו בכל אירוע קבוצתי
כותב חברו הטוב תמיר:
"תמיד בכל דבר לפני שהתחלנו את אותו אירוע (עבודה, יציאה וכו’), ליאור לא היה ניגש להתחיל עם האירוע אלא לפני היה מברר עם כולם מה הכיוון של כל אחד ובעצם עושה מעין תיאום ציפיות על מנת שכל התהליך ילך כשורה שזה כלי של תכנון והכנה מקדימה שנעשה בכל ארגון וחברה

אבל אצל ליאור הדרך שלו לעשות את זה הייתה תמיד קלה ונעימה לכולם בצורה שכלל לא מורגשת, כך שגם מעבר לרצון שלו לדאוג לכולם הוא בעצם מנע התנגשויות וחיכוכים של הצוות במהלך הדרך.

אם אשים דגש על המסר שלי, לעבוד בצוות הרבה אנשים יכולים ומסוגלים, אבל לדאוג לצוות ולמנוע ממשהו שיעצור אותו זה כבר משהו אחר."