סרן (במיל') נריה זיסק הי״ד

אודות

סרן נריה זיסק הי''ד ממשואות יצחק נולד בצאת יום הכיפורים, י''א בתשרי תש''ס (1999).
עוד מילדותו התאפיין נריה בהומור, בשמחת החיים ובחיוך הגדול שלו.
אהב לטייל, לשחק כדורסל ולבלות עם חברים.
התגייס לחיל השריון, עבר קורס מפקדי טנקים וסיים קורס קצינים.
כמפקד הוביל את חייליו מבחינה מקצועית וערכית. מצד אחד לא ויתר להם ומצד שני היה אכפתי ועם אוזן קשבת לכל חייל.
פעם נריה אמר: "אם יש חייל שעושה לי בעיות, אני אכנס בו ואעביר אותו סדרת חינוך. אבל אם הוא צריך לצאת למשהו שחשוב לו, אני אלחם בשבילו."
וכשהיו שיבוצי חיילים חדשים במחלקה, נריה רצה דווקא את החיילים המאתגרים, אלה שאף אחד לא רצה: "אני אקח אותם, אני אשפר אותם. "
לאחר השירות יצא לטייל עם חבריו בדרום אמריקה.
כששמע שפרצה המלחמה בשביעי באוקטובר, דחף לחזור לארץ להילחם.
נריה טס מפנמה למדריד בתקווה למצוא טיסה לישראל. כשהגיע, לא מצא כרטיס פנוי והחליט ללכת לאנשי הקרקע של אל-על ולשכנע אותם שיעלו אותו על הטיסה הקרובה.
אל הטיסה אמורים לעלות רק מי שיש לו צו 8, נריה שהיה נחוש לעלות המציא שיש לו צו 8 ואמר לאנשי אל-על "אני סמ''פ בשיריון והגדוד שלי מחכה לי על הגדר". לא סמ"פ ולא גדוד, אף אחד לא חיכה לו, אבל את נריה זה לא עניין.
אנשי אל-על השתכנעו והעלו אותו על המטוס, ובגלל שלא היה מקום במטוס, הושיבו אותו בתוך תא הטייס על כיסא מתקפל של אנשי הצוות.
נריה הגיע לארץ ביום השלישי למלחמה ומיד חיפש איפה יוכל לתרום למלחמה.
בהתחלה צהל לא רצה לגייס אותו, כי לא היה לו צו 8. נריה מההתחלה הפציר שהוא מסכים להיות בכל תפקיד, החל מתפקיד מפקד מחלקה ועד תפקיד של חייל, ללא קשר לדרגה שלו.
לאחר שהחזירו אותו מספר פעמים הוא התעקש תוך שהוא שולח הקלטה לקצינת שלישות:
"עם צו או בלי צו אני יהיה בגדוד".
בסופו של דבר נריה נלחם בעזה במשך חודשיים וחצי יחד עם פלוגה 52 בחטיבה 401, פלוגתו מימי השירות הסדיר. עד שנפל בקרב מירי צלף בהגנה על המולדת בט''ו בטבת תשפ''ד (27.12.2023).
בן 24 היה בנופלו.
משפחתו וחבריו מספרים שלאורך כל המלחמה היה חדור מטרה ורצון לנצח והכי חשוב שמר על החיוך והצחוק שלו גם ברגעים הקשים.
אחד ממשפטיו האחרונים כשחבר שאל אותו עד מתי הוא מתכוון להישאר במילואים?
נריה מיד אמר:
"וואלה נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת"
יהי זכרו ברוך