מתוך הספר של גולני
בחיים יש לך שתי אפשרויות – להתעסק בעצמך, או לעשות משהו טוב יותר. זה היה משפט שהדר גולדין ז"ל נהג לומר, משפט שאימצת והשתמשת בו בנאום שלך בפני החיילים והוריהם בסוף מסע הכומתה ב-9.7.23. בנאום זה, בתוך שתי דקות, פתחת את ליבך והראית מי אתה – אדם של ערכים, צניעות וענווה. הבטחת להורים ולחיילים שלא משנה איזה אתגר יגיע, תחזיר את החיילים בשלום הביתה – הבטחת וקיימת!
הנאום: ״ בחיים אתה יכול לבחור בין שני דברים או להתעסק בעצמך או לעשות משהו טוב יותר...האמת שלא הכנתי כלום, אמרתי מה שיזרום לי על הלב אני אגיד. אבל את המסע הזה שעשינו ואת כל ההכשרה סיכמנו בעיקר עם שני אנשים שלא איתנו , בשביל שני הלוחמים האחרונים שנפלו דוד יצחק ושילה אמיר. אני רוצה להגיד לכם שהילדים שלכם, אם אתם מכירים את זה או לא מכירים?, אתם יודעים שזה ככה? אבל מהרגע שהם התגייסו היה להם איזה שהוא תהליך שהם עברו בפנים שלהם, שלעבור מהאני העצמי, שלצערי זה מאוד חזק בדור שלנו, להסתכל על הכלל. כן זה היה קשה, זה עדיין בתהליכים. גם אנחנו כמחלקה עדיין בתהליך, אבל זה תהליך מאוד בריא. אנחנו יוצאים מהבועה של העצמי והתחלנו להסתכל טיפה ככה (פותח את ידיו לרווחה). אני לא יודע מי מספר לכם ומשתף אתכם בשולחן שבת?, האם הוא שומר את זה לעצמו? אבל הילדים שלכם עוברים פה בסיס ערכי ונבנים פה מכל דבר ומכל שבוע שאנחנו עוברים, בין אם זה שבוע קשה ובין אם זה שבוע שאנחנו חצי חצי. זה לא מובן מאיליו שהם פה , באמת לא מובן מאיליו וגם רציתי להגיד לכם שמי שמכיר או לא, אני דקל סויסה, אני סה"כ בן 23, לקחת אחריות על הילדים שלכם וזה שנתתם לי להיות אחראי על הילדים שלכם, גם עכשיו בעזרת השם בקו ולשמור עליהם ואני יודע שאני אעשה הכל ואני מבטיח לכם שאני אחזיר אותם בשלום הביתה. כן יש אתגר, אני לוקח על עצמי את האתגר הזה ואני שמח מאוד שזאת המחלקה שלי. וכן כל ההורים שלנו פה גם ההורים שלי, גם אחותי פה, גם אחיינים שלי פה ואנחנו משפחה אחת (מסמן אגרוף בידיו) תודה רבה על הכל, אוהב אתכם!״
דקל נולד במושב בר גיורא, בן הזקונים של משפחת סויסה, להורים משה וגילה ולאחים ליטל, עדן ונוי. הוא גדל במשפחה חמה ואוהבת, מוקף באחים ובני דודים שאיתם חלק רגעים רבים של שמחה ואהבה. דקל למד בבית הספר היסודי ״עין הרים״ ולאחר מכן המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ב"אור" שבצור הדסה. כבר מגיל צעיר התבלט דקל בכישוריו המיוחדים, ברצון הבלתי פוסק להשתפר ובהיותו ילד סקרן וחרוץ.
בגיל 15, כשהחליט ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד של בית הספר הריאלי בחיפה, הוא נפרד מהבית ועבר למסגרת חדשה שהפכה לבית שני עבורו. בפנימייה, דקל הצטיין בלימודיו ובפעילותו החברתית, והיה דמות מרכזית ואהובה בקרב חבריו. בטקס הצטיינות בכיתה י"ב, נאמר עליו: "המצוינות היא חלק מחייו, הוא לא חושש להתמודד עם קשיים ולהעמיס על עצמו משימות. דקל אחראי על התחנכותו ולא ייתן לאף אחד לעמוד בדרכו אל ההצטיינות הבאה. ולא משנה המסגרת – כושר גופני, בית הספר או בפנימייה. דקל משימתי, אהוב ומוערך על ידי חבריו, עצמאי ויודע את דרכו ובעל אישיות לדוגמה."
לאחר סיום לימודיו בפנימייה, דקל בחר להקדיש שנה לשירות באטלנטה, ארה"ב, במסגרת הסוכנות היהודית. שם עבד עם קהילות יהודיות, חיבר אותן לישראל ולזהות היהודית, והשאיר חותם עמוק על מאות אנשים. במהלך שנת השירות, חקר, למד והתעסק רבות בזהות יהודית. הוא לימד בבית הספר היהודי הגדול (AJA) בבקרים, ובפעילויות אחר הצהריים במרכזי הקהילה השונים. כל פעילות של דקל הייתה לאחר תהליך למידה עמוק, על מנת להעביר אותה ברמה הטובה והמקצועית ביותר. פתק קטן שכתב בראש חודש למשפחה המארחת ״חודש טוב ושמח :)״ ריגש אותם כל כך באותו רגע שהם מיד תלו אותו על המקרר כתזכורת לחיוך, והיום הפתק הזה מהווה צוואה לחיים של שמחה ואופטימיות. הרב של הקהילה ציין בהספדו את הייחודיות של דקל: ״כשהיית עומד ליד דקל ולשון הרע יוצא מפיך, יכולת לראות בבירור את חוסר הנוחות שעובר בגופו״. חבריו מהקומונה מספרים עליו: "דקל רכש חברים רבים והתחזק בהיבט הדתי עם צניעות וענווה רבה מאוד. התאהבנו בך כולנו, מהרגע הראשון שמסתכלים עליך רואים עיניים כחולות כל כך טובות שמביטות עליך ומשרות רוגע."
לאחר שנת השירות, כדי לחזק את הרוחניות ואת האמונה, דקל הלך ללמוד במכינה הקדם-צבאית ב״עלי״. במכינה הוא למד משנה, תלמוד וגמרא, וסיים שתי מסכתות. חבריו מהמכינה תיארו אותו כמי ש"תמיד ראה ערכים מול עיניו, וזה הוביל אותו כל הזמן, בכל דבר שעשה." הם סיפרו על האישיות המיוחדת שלו, על הענווה והצניעות שבהן התנהג, ועל השלווה שהקרין בכל סיטואציה.
במרץ 2020 התגייס דקל ליחידת העילית מגלן, שם סיים בהצלחה את ההכשרה. הוא היה אחראי שיפצור, פדנט, ומומחה בירידה לפרטים. הוא זכה לאהבה והערכה מחבריו ליחידה, והפך לדמות מרכזית בקבוצה. דקל בחר לדחות את יציאתו לקורס קצינים כדי לחוות פעילות מבצעית בשטח ולהבין את המשמעות המלאה של הובלת חיילים בקרב. הוא ידע שיש סיכוי שלא יחזור ל"מגלן" לאחר הקורס, הוא רצה לצבור ניסיון קרבי בשטח ולהיות חלק בלתי נפרד מהכוח המבצעי, מתוך אמונה שרק כך יוכל להנהיג חיילים בצורה מיטבית כשהוא ייקח על עצמו את תפקיד המפקד.
בבוקר שבת ה-7.10.2023, במהלך מתקפת פתע של החמאס, דקל נלחם בגבורה במוצב פגה (״מגן בארי״). הוא פיקד על המוצב, רץ בין כל העמדות, פינה פצועים, דרבן את חייליו והשרה ביטחון. הוא נלחם עד טיפת הדם האחרונה והצליח להציל את חייליו ולהחזירם הביתה בשלום. דקל נפל בקרב, כשהוא מוקף בגופות מחבלים שהרג במהלך הלחימה.
חייליו מספרים: "דקל הקצין היחידי שנשאר, הוא בא אלינו, הבן אדם הזהב, המלאך הזה. הוא אמר לנו שאנחנו נילחם פה עד טיפת דם האחרונה, שיש לנו משימות. הוא תפס עמדה שהגיעו אליה כמויות אדירות של מחבלים, הוא הרג עשרות, הוא הציל את כולנו."
"בדקות הראשונות שזה התחיל, הסמ"פ עלה מול דקל ואמר לו שהוא מפקד המוצב. הוא לא הפסיק לרוץ, לארגן את המוצב, לדלג בין העמדות, לסחוב פצועים ולוודא שהכול מסודר. הוא נלחם כמו אריה, הרג כמויות של מחבלים, והחזיק את המוצב בגבורה. בזכותו הצלחנו להילחם ולצאת בחיים."
"הבן שלכם היה אחד האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיים שלי. הייתי לידו בשלב מסוים בקרב, הוא דיבר המון בקשר, הגיע לכל מקום, היה בכל מקום. הוא דאג לנו כל הזמן, הציל פצועים שוב ושוב, נלחם ללא הפסקה. אני נפצעתי ואז תפסתי מחסה, והוא רץ להרים את אחד החיילים שלנו שנפצע. הוא הגיע לא ברור איך, פשוט היה בכל מקום במוצב. לא עניין אותו שום דבר חוץ מלדאוג שכולנו נהיה מוגנים, ושאף אחד לא יחדור פנימה."
דקל היה גיבור אמיתי, שנלחם עד הסוף והציל חיים רבים, אך מעבר לגבורה בשדה הקרב, הוא הותיר חותם עמוק בלב כל מי שהכיר אותו. חייליו מדברים עליו כעל מפקד נדיר, מודל לחיקוי שלא יישכח לעולם, ואדם שידע לגעת בלבבות בצורה ייחודית. דקל היה גם איש משפחה מסור ואהוב – בן ואח נאמן, אחיין שמאחד את המשפחה המורחבת בכל הזדמנות, ודוד יוצא דופן, שהקדיש את עצמו לכל מי שיקר לו. בכל אינטראקציה, דקל הצליח להעניק לכל אדם את התחושה שהוא הכי חשוב בעולם עבורו, מבלי לוותר על ערכיו ומטרותיו, גם ברגעים הקשים ביותר. תחושת החשיבות והקרבה שדקל יצר עם כל אחד ואחת הייתה עדות לאישיותו המיוחדת והמרגשת.
כיום, הודעת טקסט ששלח הפכה לצוואה מעוררת השראה עבורנו: ״אל תשכחו לחייך כשאתם מתעוררים״ זה מסמל את הגישה החיובית והאהבה שהיו טבועים בדקל, ומזכירים לנו להמשיך בדרכו – בחיוך ובאופטימיות, בכל בוקר מחדש.
ראה עוד > >