רב"ט הדר מרים כהן הי"ד

אודות

הדר נולדה במושב זיתן אחרי 3 אחים: אלעד, מושיקו ועומר שגדול ממנה ב-6 וחצי שנים וגדלה בפינוק ובאהבה.
מאז ילדותה הדר מילאה את הבית בצחוק וחיוכים, אהבה לעזור במטבח לאמא בבישולים ונתנה לחברות שלה תמיד זמן ותשומת לב.
הדר אהבה מוסיקה ישראלית, הייתה פעילה מכיתה ד' בתנועת הצופים ואי אפשר היה למצוא אותה ללא חיוך, ילדה שכל הזמן מחייכת, כל משפט אצל הדר הסתיים בצחוק מתגלגל אפילו כשהייתה רצינית.
ביסודי הדר למדה בבית ספר שבמושב "ניר צבי", ובחטיבה ובתיכון למדה ביהוד.
הדר הצליחה בלימודים והצטיינה בהמון תחומים. היא למדה במגמת סוציולוגיה, תנ"ך מוגבר ואף אחד לא התפלא שהוציאה בבגרות ממוצע 110.
הדר קיבלה לא מעט תעודות הצטיינות ואת רישיון הנהיגה היא קיבלה בקלות אחרי שעברה בטסט ראשון.
היא כל כך השקיעה בכל מה שלמדה ואחיה עומר אמר לה בגאווה ובחצי חיוך: "וואו, איך את לומדת, כל מה שאנחנו לא השקענו!"
במקביל הדר השקיעה בחברות והדריכה בתנועת הצופים כרשג"דית, כיוונה בכל מקום גבוה, הנהיגה והובילה.
הדר הייתה תמיד מוקפת במעגלי חברות וכל חברה הייתה בטוחה שהיא החברה הכי טובה שלה.
בתוך כל העיסוקים הרבים שלה הדר גם עבדה במלצרות במסעדה, ובין לבין שלחה הודעות לאמה בסגנון: "בואי, תיקחי חופש נלך לקניון".
את החבר עומרי, לוחם בנחל, הדר הכירה ביהוד והייתה להם חברות אמיתית ויפה במשך שנתיים, את ההורים הכירו רק בזמן האבל.
גם בסופי שבוע היה להדר לו"ז צפוף היא תמיד ידעה מה היא רוצה להספיק, חלומות בלי סוף וכבר היו לה תוכניות לעתיד: "אני אטייל, אלמד ואתחתן עד גיל 25."

הדר הצטיינה בכל מה שעשתה תמיד כיוונה גבוה ורצתה גם בצבא ללכת להדרכה, לקורס פיקוד וקורס קצינים.
הדר התגייסה ב17.4.23. בנחל עוז הדר הייתה חודשיים וחצי, מתוכם ערכה חפיפה והכשרה כתצפיתנית כחודשיים.
ביום כיפור הדר עברה חפיפה וכל כך שמחה שגם הצליחה לצום תוך כדי החפיפה.
בכיפור האחרון שלה הדר הייתה אמורה להיות בבית ובחג השני של סוכות לצאת אך בגלל החפיפה הדר הייתה חג ראשון בבית וחזרה לבסיס לסבב ראשון כתצפיתנית ביום רביעי שלפני שמחת תורה.
עם תחילת מתקפת הטילים הבנות היו מבוהלות והדר לא רצתה לברוח למקום מסתור לבדה ולעזוב את הבנות, היא קראה להן:" הבנות שלי". גם כשהקשר נותק אף אחד לא העלה על הדעת את הגרוע מכל.
יעל חברתה אמרה כי היא מרגישה שהחיזוקים של הדר עודדו אותה ובזכותה היא ניצלה.
רק לאחר ארבעה ימים בהם חשבו כי הדר נחטפה לעזה, הגיעו נציגי צה"ל לבשר למשפחה כי הדר נרצחה בבסיס נחל עוז.
הדר נקברה בבית העלמין שבמושב אחיעזר. באותו יום נטמן באותו בית קברות גם סרן שלומי רום הי"ד, לוחם סיירת שלדג שהוקפץ בצו 8 לעוטף עזה ונפל שם בקרבות.
הדר ושלומי הם החיילים הראשונים (ובתקווה שגם האחרונים) שנטמנו בבית עלמין אחיעזר.
במשך ימי השבעה היו בלי סוף מבקרים שרצו לספר על דמותה של הדר, לשמוע, להתחבר להדר דרך הסיפורים ולבכות. מעגלים רבים של אנשים שהכירו או שלא הכירו ורק שמעו על הדר הגיעו מרחוק ומקרוב.
ראשת העיר של יהוד הגיעה עם נציגות מכובדת מטעמה וסיפרה כי הייתה חייבת לדעת מי זו הדר וכי העירייה הפעילה מערך סיוע לילדים מתנועת נוער הצופים שהיו חניכים של הדר והתקשו לעכל את הבשורה.
המון אנשים קרובים ורחוקים, סבים וסבתות הורים של חברים וחברות- כולם אהבו את הדר והגיעו לנחם. עד היום הבית פתוח והחברות מגיעות חופשי, מספרות על הדר החייכנית מלאת שמחת החיים- החברה של כולם.
דמותה של הדר נכנסה ללבבות כל כך הרבה אנשים שמנציחים אותה כל אחד בדרכו.
המשפחה מנסה מול תנועת הצופים, המועצה וועד המושב להנציח את הדר עם שבט צופים שיוקם בע"ה.
רעיונות להנצחה לא חסרים, ויחד עם משפחות נוספות מקווים להקים נקודת תצפית ואנדרטה לחיילות ולתצפיתניות שנפלו בנחל עוז ולקיים בדרום צעדת "כלניות אדום בדרום" לזכרן של הדר ושאר התצפיתניות.
החברה יעל מהבסיס קנתה ספסל עץ גדול ועליו הדפס עם הכינוי שהכי מסמל את הדר: "החברה של כולם" והחברות רושמות ומאיירות עליו כל אחת מה שהדר הייתה עבורה.
המעצבת שני יעקובי שהדר אהבה, עיצבה שרשרת הנצחה והגיעה ערב אחד לחלק לאמא של הדר וחברותיה את "שרשרת הדר" בעיצוב כלניות.
אפילו הכלבה פאפי יושבת על שטיח בכניסה לבית, ממתינה להדר ומרחרחת כל מי שנכנס, אולי היא הגיעה.
הדר תמיד תישאר בליבנו כמו שהייתה- מלאת צחוק, אור וטוב ותזכיר לנו להמשיך לחייך ולשמוח, לתת ולעשות עוד טוב בעולם.