נולד במרוקו ועלה למושב לוזית. שירת בשריון וב-1987 התגייס למג"ב חברון, שם בלט כציוני ומסור. התגורר בקריית גת, היה אב לשלושה ואיש משפחה חם ואופטימי. בשעות הפנאי עסק בפרזול, בנייה וטיולים בטבע. נפטר בעת שירותו. בן 45 בנופלו, הותיר אישה, ילדים ומשפחה.
יצחק (איזק) נולד ביום כ"ה בטבת תשכ"ב (1.1.1962) במרוקו, בנם של משה ותמר. עוד באותה השנה, כשהוא תינוק רך, הגשימה משפחתו את החזון הציוני, עלתה ארצה וקבעה את ביתה במושב לוזית שבאזור בית גוברין. במושב זה ספג את החיבור העמוק לאדמה, לטבע ולנופיה של הארץ, ושם העביר את שנות ילדותו המאושרות. בהמשך, פנה ללימודי תיכון בפנימיית "ידידיה" שבאזור נתניה.
איזק היה אדם מאיר פנים, אופטימי וחברותי מאין כמוהו, שחיוך רחב היה נסוך על שפתיו דרך קבע. הוא נודע בחוש הומור נפלא, אהב מאוד לצחוק ויותר מכך – להצחיק ולשמח את כל סובביו, תכונות שהפכו אותו לדמות מקובלת ואהובה בכל חברה בה שהה. מעבר לאישיותו הקורנת, בורך בכישרון ובחוש יצירתי יוצא דופן למלאכת כפיים, ובזמנו הפנוי עסק רבות בפרזול ובבנייה. איזק היה מטייל מושבע שאהב לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, והיה מחובר בכל נימי נפשו לטבע; בייחוד פעם ליבו אל מול נופיו של ים המלח, ובכל הזדמנות שנקריתה בדרכו נהג לרדת אל המקום כדי לשאוב ממנו שקט וכוחות.
בשנת 1992 נשא איזק לאישה את בחירת ליבו ג'וסלין. בני הזוג קבעו את ביתם בעיר קרית גת, ושם נולדו שלושת ילדיהם: עידו, ענבל ונועה. איזק היה איש משפחה מסור ועמוק, שדאג בראש ובראשונה לאחד את המשפחה המורחבת, לאחיו ולאחיותיו, והקפיד להזמין את כולם לחגים ולאירועים כדי לשמור על הלכידות והביחד. כאב, העניק לילדיו עולם ומלואו – לקח אותם לטיולים רבים, בילה איתם ודאג תמיד להנעים את זמנם בדרכים יצירתיות ושופעות אהבה.
שירותו במשמר הגבול
עם הגיעו לגיל גיוס, שירת יצחק שירות חובה מלא ומסור בצה"ל כלוחם בחיל השריון.
מתוך תחושת ציונות עמוקה, אהבה עזה למדינה ורצון להקדיש את חייו לביטחונה, התגייס יצחק בתאריך 6.10.1987 לשירות קבע במשטרת ישראל. הוא שובץ כלוחם ותיק ומנוסה בגזרת משמר הגבול חברון. לאורך שנות שירותו הארוכות, ביצע את משימותיו המורכבות בגזרה ברגישות, בנחישות ובמקצועיות ללא פشرות. יצחק היה גאה עד עמקי נשמתו בחיל ובחבריו לנשק, העריך אותם מאוד וראה בהם את משפחתו השנייה. הוא היה שוטר למופת, מסור לתפקידו, אשר הועלה לאורך השנים לדרגת רב-סמל בכיר (רס"ב).
נפילתו
רב-סמל בכיר יצחק ביטון נפטר בעת שירותו הצבאי והגנתו על המדינה ביום שבת, ב' בסיוון תשס"ז (19.5.2007), לאחר כעשרים שנות שירות קבע נאמנות ומלאות עשייה בחיל. הוא היה בן ארבעים ושבע בנופלו.
יצחק הובא למנוחת עולמים ונטמן בטקס צבאי מלא וממלכתי בבית העלמין שבמושב שריגים (לי-און). הוא הותיר אחריו רעיה אוהבת – ג'וסלין, שלושה ילדים, הורים, אחים, אחיות ורעים רבים המבכים את לכתו של האיש אופטימי ושופע החסד.
חבר קרוב ספד לו בהתרגשות: "באמרך את השם יצחק, מצטיירת לפנינו דמות של יצחק אבינו המתקשר לסיפור עקידת יצחק... על איזק ניתן לומר את הפסוק: 'טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו' (קהלת ז', א')".
מורשתו והנצחתו
חיוכו הנצחי של איזק, חוש ההומור ששימח לבבות, מנהיגותו המלכדת בתוך המשפחה, לצד מסירותו העילאית כלוחם קבע ותיק ומפקד בשורות משמר הגבול חברון, הם מורשת מפוארת של ציונות, אהבת האדם ורעות.
הנצחה חילית וממלכתית: שמו של רב-סמל בכיר יצחק ביטון ז"ל חקוק בכבוד ובהוקרה רבה באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, ומונצח ביראת קודש באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.