רס"ב סלאלחה סלמאן ז"ל

אודות

סלמאן סלאלחה נולד בכפר בית ג'ן שבגליל העליון ביום 1 באוגוסט 1961, בנם של פאטמה וחיזאעי. הוא היה הילד הרביעי במשפחה ולו שלושה אחים.

סלמאן גדל והתחנך בבית ג'ן. את לימודיו החל בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים ביישוב, ולאחר מכן המשיך לתיכון עירוני בחיפה, שם השלים שתים-עשרה שנות לימוד בהצלחה. לצד לימודיו, היה חניך פעיל ונלהב בתנועת הצופים ביישובו.

מגיל צעיר בלט סלמאן כנער חכם, שקט, מנומס ובעל מידות תרומיות, שהיה אהוב מאוד על בני משפחתו וסובביו. כבר בנעוריו גילה אחריות רבה והקפיד לעבוד בחופשות הלימודים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. בילדותו ניחן בכישרון אמנותי מובהק ואהב מאוד לצייר. בשעות הפנאי נהג לשחק כדורגל עם חבריו – תחילה בחצרות הבתים, וכשבגרו והתגבשו, במגרש הכדורגל היישובי.

השירות במשמר הגבול
עם תום לימודיו התיכוניים התגייס סלמאן למשטרת ישראל והצטרף לשורות משמר הגבול. בתום אימוני הטירונות הוצב באילת, ובהמשך הועבר לאזור עזה, שם החליט להמשיך לשירות קבע ממושך שנסק לכשלוש-עשרה שנים.

בתום פרק השירות באזור עזה, עבר סלמאן לשרת בנאות הכיכר שבדרום ים המלח, בגבול ירדן – גזרה שבה שירת במסירות עד יום נפילתו. לאורך שירותו הארוך התקדם לדרגת רב-סמל בכיר. הוא היה לוחם ומפקד למופת, מוערך מאוד על ידי מפקדיו ועמיתיו, וזכה לכבוד עמוק ולאהבה רבה מצד פקודיו.

משפחתו
סלמאן נשא לאישה את בחירת ליבו, נוף. בני הזוג קבעו את ביתם בכפר הולדתם בית ג'ן, ושם גידלו באהבה ובמסירות את שמונת ילדיהם: אינאס, ניסאם, חיזעי, סעיד, רואן, סארי, אייל והלין. סלמאן היה איש משפחה מושלם, אב מסור ומשקיען, שהעניק לילדיו את כל ליבו ונשמתו.

נפילתו
רב-סמל בכיר סלמאן סלאלחה נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ב באב תש"ע (23 ביולי 2010), ימים אחדים לפני יום הולדתו הארבעים ותשעה.

בן ארבעים ושמונה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר בית ג'ן. סלמאן הותיר אחריו אישה, שמונה ילדים, אם ואחים שבורי לב.

הנצחה ומורשת
על מצבתו של סלמאן חרטו אוהביו פתגם בערבית, שתרגומו העברי הוא: "כגודל וכרמת אנשי החסד – כך התוצאות הטובות, החסדים והתגמול".

מורשתו וזכרו מונצחים בדרכים רבות:

אתר הזיכרון המשטרתי: באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל הוקם דף לזכרו, המאגד תמונות מתחנות חייו, מאירועים משפחתיים ומשירותו רב השנים במשמר הגבול, לצד דברי פרידה וגעגוע מרגשים שנכתבו על ידי בני משפחתו, ילדיו ואחיו.

הספד בני המשפחה והילדים: ילדיו ספדו לו בשירים ובמכתבים כואבים המבטאים את הערצתם לאב שהיה עמוד התווך של הבית, מנהיג ואדם דגול, וכן אחיו האיל קבלאן תאר אותו כ"פרח הכי יפה בגן, פרח שאין בו רע ושיש לו את הריח הטוב ביותר, שכולם יזכרו לנצח".

אנדרטאות רשמיות: שמו מונצח באנדרטת חללי משמר הגבול ובאנדרטת החללים בני העדה הדרוזית.

יהי זכרו ברוך.