רס"ן דביר דוד פימה ז"ל

תומר כהן ספר זיכרונות

עבאדן,
איזה מוזר זה לשבת לכתוב עליך סיכום של החיים.
אני עדיין מתקשה להאמין שמישהו שכל כך חי את החיים כמוך יצריך סיכום של החיים בגיל כזה צעיר.
בטח בספר הזה יהיו הרבה שיזכירו איזה תלמיד למופת היית וכמה השקעת גם כשלא הכל הלך חלק.
כמובן שיספרו כמה תחרותי היית וכמה שנאת להפסיד, ואיך בכל שנה מחדש רצית להשתפר עוד קצת ולהיות מאלה שמסיימים ראשונים את הריצת 2000 המיותרת הזאת שהיינו רצים סביב הבית ספר. מיותרת בעיניי כמובן, בשבילך היא הייתה עוד אתגר שחייב לצלוח אותו ולא משנה מה צריך לעשות בשביל זה.
בטוח יכתבו איזה חבר טוב היית. היית חבר כזה שכל אחד רוצה. אחד שיעזור לך בכל מה שתבקש גם אם הוא יצטרך ללמוד את הנושא מאפס כדי לעזור לך. אחד כזה שיבוא לעזור בכל מחיר, פשוט כי ביקשת, שיעשה הכל בשבילך, ואחד שלא מפר הבטחות.וכל דבר כזה שעשית, עשית במאה אחוז, לא מוכן להתפשר על אחוז אחד פחות.
אותו דבר היה בלימודים, מצד אחד רוצה להצטיין ומצד שני לא מוכן לגלות לצילה המורה לערבית שהספר שהיו מוקפות בו כל התשובות הוא בכלל של מירן. למרות שהיא איימה לפסול לך את המבחן, לא היית מוכן לתת לה את הספר ולהגיד לה של מי זה, כי אין סיכוי שתפקיר חבר.
כמה חוויות היו לנו וכמה צחוקים עשינו ביחד. בשיעורים, בטיולים של הכיתה, אחרי הצבא ולדעתי בכל פעם שנפגשנו. כשאני כותב את זה עכשיו אני נזכר בצחוק שלך ואיך היית מחכך ידיים כשהיינו עושים שטויות בכיתה. כמו אותה הפעם שמרחנו דבק על המשקוף של הכיתה בתקווה שזה יפול לאותה צילה המורה לערבית על הראש כשהיא נכנסת.
אחשלי,
זאת המילה הראשונה שהיית אומר לי כשהיינו מתראים, ואז היית נותן חיבוק של אהבה מכל הלב. כמו זה שרואים בסרטון ההוא כשחיבקת את אבא שלך אחרי תקופה בעזה. אותו חיבוק אוהב, כל פעם מחדש.
"אחשלי איך החליפה?", "אחשלי מה איתך כמה זמן לא שמענו ממך", "אחשלי איך העראיס?", "אחשלי אתה בא היום בערב לקבל בראש בפיפא?", "אחשלי איך הנעל?", "אחשלי זה בשר של לגזיאל זה של הביוקר", "אחשלי תהיה מוכן היום לערב מדרכות", "אחשלי אתה בא לטניס?", "אחשלי בית"ר קבוצה של עגלות, אין לכם לא הווה לא עבר ולא עתיד", "אחשלי אני לא פוחד לפקד!", "אחשלי אני טייקון? אתה חי כמו זמר!".
אחשלי,
היית אח שלי ושל כל מי שהכרת בחיים, או לפחות ככה כולנו הרגשנו. אני זוכר שבשבעה שלך הגיעו חיילים שלך וסיפרו שהם בחיים לא פגשו רב סרן שדואג לחיילים שלו לפני שהוא דואג לעצמו. אחד כזה שמדבר איתם בגובה העיניים ואשכרה אכפת לו מה קורה איתם, מפקד שהוא כמו אח גדול. כמה לא מפתיע.
היית בן אדם שאוהב אנשים ואנשים אוהבים אותו. היית הבן אדם הכי חי והכי שמח שאני מכיר.
נכון שגם היית קצין למופת, אבל ככה אני רוצה שיזכרו אותך, בן אדם שמח שעשה הכל הכי טוב ואהב את החיים.
אוהב אותך ומתגעגע מלא אחשלי, נתראה בגלגול הבא.
תומר כהן

יוגב בן מאיר ספר זיכרונות

אחי אהובי,
מעל חצי שנה עברה מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה ויצא לי לחשוב על איך היה נראה מפגש שלנו היום.
יש תחושה מיוחדת בלפגוש אדם שאהבת אחרי שנים שלא התראיתם.
זה יכול להיות חבר מהעבר, מורה מבית הספר, אהבה ישנה או אדם שחלקת איתו רגעים משמעותיים.
איכשהו גם אם זה נגמר רע זה גורם לך להעלות חיוך על הפנים.
בשנת 2021 פסקה חגג חינה. אני ואתה באנו אחרי תקופה קצת עקומה וממושכת שבה לא דיברנו.
אופק עוד עישנה סיגריות (לצערך חח), וקלטה "בחצי עין" שיצאתי לעשן.
היא ניגשה אליי והזכירה לי כמה אני חסר לך.
באצילות נפש, ולמרות גילה הצעיר, היא אמרה לי משהו ברוח הדברים הזו:
"יוגב, אני אומרת לך אני מכירה את החברים של דביר ויודעת מי חשוב לו, ואתה אחד מהאנשים שהוא באמת אוהב".
היא כאילו התעקשה שהסוף שלנו לא יהיה ככה - צולע.
חזרתי פנימה, אזרתי אומץ, וחיבקתי אותך.
אמרתי לך שלא משנה מה היה בינינו אני תמיד כאן ואתה יכול לדבר איתי בכל רגע.
תקעת את המבט ברצפה ברגע טהור של ביישנות ואמרת "השיחות בלילה עבאדן, זה השיחות שחסרות".
תהיתי איך אדם חזק כמוך עוד זקוק לגלגל כמה מילים איתי אל תוך הלילה. הרי עם הזמן אני הייתי זה שלוקח הכל ללב בינינו.
לא הבנתי איך למרות שפתיחת קריירה צבאית מעוררת הערצה, מצאת את שאהבה נפשך והיית מוקף באנשים, עדיין השיחות איתי היו חסרות לך.
אני נשבע לך שאני לא אשכח את הרגע הזה בחיים. בשנייה אחת הבנתי מה ששנים בתהליך מגמגם של חזרה בתשובה, לא הצלחתי להבין.
לימדת אותי מה זה קשר בעל ערך נצחי ומה המשמעות של הפסוק מספר ירמיהו: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
מאותו רגע חזרנו לדבר כאילו כלום.
סיפרת לי דברים אישיים שעוד אשמור אותם בינינו, עודדת אותי כשהלב שלי נשבר מאהבות ישנות, הרמת לי והזכרת לי כמה אני שווה.
בתמורה, ומתוך ניסיון לפצות קצת על התקופה שלא דיברנו, ניסיתי לעזור לך בכל מיני "תסבוכות משפטיות" קטנות, למרות שלא ביקשת (זוכר את בעל האולם ההוא שלא רצה להחזיר לך ולאופק את תשלום המקדמה למרות שהחתונה שלכם נדחתה בגלל הקורונה?).
פקדתי את הבית של ההורים שלך כמעט בכל שבת כשהגעת לבקר, ובכל מפגש כזה הפצרת בהורים שלך שלא ידברו איתי על ענייני עבודה.
באחד הערבים הפנויים שלך הלכנו לבד להופעה של עידן חביב שבה הפגנת יכולת מרשימה ב-איך שרים בלי חוש קצב בכלל. עד עכשיו לא הצלחתי להבין איך הצלחתי לשכנע אותך לבוא איתי לשם הרי לא היית טיפוס רגשן.
השיא הגיע בחתונה שלך שכדי לתאר אותו צריך ספר שלם.
כמה חודשים לאחר מכן ערן שלח לי תמונה שלנו מבין שלל תמונות שאופק העלתה כנראה לפייסבוק.
תמונה שלא שמנו לב בכלל ברגע שהיא צולמה.
בתמונה אני נראה מחבק אותך מאחורי הגב ואתה פותח את הידיים כהרגלך. ערן אמר לי כמה מזל שהשלמנו ואיך רגע כזה היה מתפספס. היום התמונה הזו תלויה אצלי בחדר ומזכירה לי כמה אור הבאת מהמרחק הזה שאלא דיברנו.
כשהתחילה המלחמה שאלתי אותך "עבאדן איך המורל". אמרת לי "גבוה ...זו זכות גדולה שנפלה בחלקנו". הרגשתי צורך לעזור, והדבר היחיד שחשבתי שאני יכול לתת לך זה לכתוב לך כמה מילים על אמונה בקב"ה על תקווה, על תפילה שתחזור בשלום.
שלחתי לך כל מיני סרטונים של שיעורי תורה קצרים, סגולות והלכות מלחמה של הרמב"ם.
תימצתתי לך אותן שוב ונדנדתי לך בכל הזדמנות לא לשכוח לעשות את הדברים המוזכרים שם כדי שתשוב בשלום הביתה.
באחת הפעמים שנדנדתי לך ענית לי "היישר אחשלי".
מאז קמתי בכל בוקר כשהדבר הראשון שעשיתי היה לוודא באינטרנט שהשם שלך לא מופיע ברשימות הנופלים.
שבועיים לפני שנפלת התקשרת אלי בפעם האחרונה. שמחתי ממש בתחילת השיחה ועוד יותר בסופה.
בתחילת השיחה שמחתי שבתוך כל הלחץ העומס ועשרות האנשים שניסו להשיג אותך, עוד היה חשוב לך לעדכן אותי על התחושות שלך ועל ההישגים שלכם במלחמה. ברגע אחד החזרת אותי לרגעים הקטנים האלה בבית הספר שבהם שיתפת אותי בדברים כמו אח קטן שמדבר עם האח הגדול שלו כדי שיהיה גאה בו. בסוף השיחה אמרת לי שאתה לא מפחד למות ותוך כדי שלחת לי סרטון שלך מדליק נרות חנוכה ומברך בגאווה.
כמעט 30 שנה של היכרות איתך ובחיי שמעולם לא הרגשתי ממך את מה שהרגשתי באותו שיחה.
זה הרגיש לי מוזר ועדיין קשה להסביר את זה במילים, אבל מתוך החושך הגדול הזה שבלב עזה הכנסת בי תקווה ענקית ללב ביום מריר שעבר עלי.
אומרים שהנשמה מרגישה כשהיא הולכת לצאת מן העולם ולהידבק באור האינסופי. אולי הנשמה שלך הרגישה שהיא הולכת לאור הזה, ואולי זו הייתה תחושת סיפוק אדירה שהחליפה את החששות והקשיים שהיו לך בתחילת המלחמה, כשסיפרת לי על הגעגוע להראל ואופק ועל השפשפת שהייתה לך אחרי חודש ללא מקלחת.
אני זוכר שאמרת לי "עבאדן אני הולך בעזה כמו שריף". בדיעבד הבנתי כמה דברים מהמשפט הזה שאולי חלק יגידו שהוא היה מיותר ומנחס.
נזכרתי איך בתקופות השמחות והמוצלחות בחיים שלך שמרת על צניעות. ביישנות זו תכונה שאני אוהב. נזכרתי, איך במקומות הצרים והחשוכים בחיים שלך הלכת עם גב זקוף, לא התייאשת והתנהגת כמו גבר שבגברים שמשלים עם זה שהחיים מורכבים גם ממקומות מרירים, ושדווקא משם אפשר להוליד רגעי אושר טהורים, כי הרי שמחה שלמה היא שמחה שיש בה גם קצת עצב.
כלום זה לא סתם עבאדן.
הדאגה אליך בזמן הלחימה;
החנוכייה שהדלקת בלב עזה;
המפגש האחרון שלנו בחתונה של מירן אליה התעקשת שאבוא;
המילים "אוהב אותך" אותן אמרת בסוף כל שיחה;
ואפילו הכתובת של הבית שלך - "האושר 9".
מעל חצי שנה עברה ועוד לא פגשתי מישה שבא מרחוק. מישהו שהצליח להביא לי תובנה מאירה מתוך החלקים החשוכים שבחיים, מישהו שלמילים שלו "יהיה בסדר" יהיה ערך עבורי, מישהו שיזכיר לי שהאושר יכול לזוז איתנו לא משנה באיזה מקום וזמן נהיה.

חשבתי על הפגישה שלנו היום עבאדן
דמעתי ועלה לי חיוך ...



בהכנעה, ביישנות ואהבה אין סופית
יוגב

בתיה שמש (מזכירת בית ספר) ספר זיכרונות

דביר, הנו המקום הקדוש ביותר בבית המקדש. הורים הבוחרים לבנם שם זה- רוצים להעניק לו שם עוצמתי, שכן שם זה מבטא גם את האמונה באל ובתקומת בית המקדש. לפי הנומרולוגיה אנשים עם ערך נומרולוגי 9 , הינם מחוננים, בעלי כריזמה, רוחב לב ויכולת וורבלית גבוהה, מלאי אהבה לזולת, מקרינים ביטחון. מאחדים בתוכם בצורה מושלמת את העולם הפיזי האינטלקטואלי
והרוחני.
ועכשיו.. אני מדמיינת אותך קורא את זה...
ואומר: בתיה, עזבי אותך שטויות - תבשרי לי משהו טוב- תבטלי איזה שיעור- מת מרעב! רוצה ללכת הביתה, נו בתיה תהיי טובה... והצחוק שלך קודם מתחיל בעיניים ואחר כך מתגלגל בקול רם וגדול... ככה... ככה אזכור אותך תמיד...
מכירה אותך מהיום שראיתיך קטנציק בכיתה ז' ילד קטן שמגיע לתיכון של הגדולים עברנו דרך יחד עד לי"ב
תמיד היית עלם חמודות...
במשך שש שנים, ניפגשנו כמעט על בסיס יומיומי,
ילד נמרץ, שנון, שובב מלא באנרגיות, תמיד, צמיד שמח. דומה שהאמביציה להתגייס ולעשות שירות משמעותי למען.. להיות פייטר, תמיד היו חלק ממך מרצונותיך ושאיפותיך
ידעת ורצית יעשות קריירה צבאית...
כמה גאווה הבאת לכולנו... לחברים, למורים, למשפחתך...עקבנו בהרבה גאווה בדרכך הצבאית ועלייתך בסולם הדרגות...
ופתאום....מתקשה להאמין כמו כולם.. ששמחת החיים הזו נגדעה... שלא תיזכה לראות את ילדך גדל, לחבק אשה אהובה, לדבר עם ההורים, האחים, לצחוק עם חברים. הלכת מאיתנו כגיבור...וכך תיזכר לעולם. הילד עם החיוך הניצחי, אוהב אדם, ערכי וחכם. יהי זכרך אהבה😪

דניאלה - האמא

בבקשה לקרוא עד הסוף
גורלה של אמא הוא לחכות לילדיה…

בהתחלה היא חיכתה לך כשהייתה בהריון.
חיכתה לך עד שתסיים ותיצא מבית הספר.
חיכתה בגיל ההתבגרות שתחזור הביתה אחרי בילוי לילי.
חיכתה לך שתסיים את השירות הצבאי.
חיכתה לך כשהתחלת את חייך הבוגרים.
חיכתה לך עד שתחזור מהעבודה כדי שתגיע לארוחת ערב נחמדה.
חיכתה לך באהבה, בחרדה ולפעמים בכעס שחלף מיד כשראתה אותך ואפשר היה לחבק אותך.

ועכשיו…
ודא שאמא שלך לא תצטרך לחכות יותר.
בקר אותה, תאהב אותה, חבק את מי שאהבה אותך כמו שאף אחד אחר לא יאהב לעולם…
אל תגרום לה לחכות, היא מצפה לזה ממך!
כי אולי היא הזדקנה - אבל הלב של אמא אף פעם לא מזדקן.
תאהב אותה כמה שאתה יכול!

זכור - אף אדם לא יאהב אותך כמו אמא שלך 💟

פיני Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

דביר היקר! לא אשכח אותך! חבר ואיש מדהים! אוגוסט 10

שמואל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

מרגש הגבורה גיבור ישראל רוח השם תנחנו בגן עדן

יניב Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

אדם מיוחד, קצין משכמו ומעלה וגיבור, תמיד היית ותמיד תהיה. לעד נזכור אותך

לוחם 7107 Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

מתגעגעים אליך המפקד. אוהבים המון ולנצח.

יעל ביבס בן אבו Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

יהי זכרך ברוך

תורגמן אלקה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

דביר היקר תודה לך גיבור ישראל ועל היותך מפקד מוערך לנועה בתי היקרה אשר היתה מד״אגית בגדוד 53 של חיל השריון. יהי זכרך ברוך 🙏🏻

.

איזה בנאדם..

מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

דוד , תודה לך גיבור ישראל, לעד נזכור 💖. יהי זכרך ברוך אמן.🙏 השם יקום דמך.

נתנאלה הופמן Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

פימה! תודה שהיית סמג"ד נערץ לנעה שלי! תודה על מה שהיית בשבילה! דמות נערצת ואהובה! תודה על הדוגמא שנתת לה! אני מצדיעה לך! יהי זכרך ברוך! תהא נשמתך צרורה בצרור החיים! שלח כוחות למשפחה שלך ולכל אוהביך! נזכיר אותך תמיד!

עדנה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

השם יקום דמך-תודה על ההקרבה! תהיה מליץ יושר על כולנו.

יעקב Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

גיבור איש ישראל האמת תודה רבה לך שהגנת עלינו מפני הרוע אנחנו יודעים שאנחנו עם קדוש בבקשה ממך תבקש רחמי שמיים שננצח במלחמה ונצליח להשיג את המטרות של המלחמה ושלא ימותו חיילים אמן אתה ליד כיסא הכבוד תודה לך

עמוד הזיכרון באתר ynet

https://names2023war.ynet.co.il/658d2e5594dd08e7d59d1ac5

אתר זיכרון צה"ל

https://www.idf.il/%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%97%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94/%D7%93%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%A4%D7%99%D7%9E%D7%94/

אתר יזכור

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%91%D7%99%D7%A8%20%D7%93%D7%95%D7%93%20%D7%A4%D7%99%D7%9E%D7%94/en_2faeaa41c1803f840161681c654739c0

YNET

https://www.ynet.co.il/news/article/hktetc5vp

MAKO

https://www.mako.co.il/pzm-soldiers/Article-80a73fac504bc81026.htm

ישראל היום

https://www.israelhayom.co.il/news/defense/article/15016454

YNET

https://www.ynet.co.il/news/article/rkbno39vt

ערוץ 7

https://www.inn.co.il/news/624614

MYNET נתניה

https://netanya.mynet.co.il/local_news/article/hkglf55pp

כאן רשת ב'

https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-579653/281223/701695/

MAKO

https://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/friday_with_galit_and_yoav-s1/shorts/Video-b8683923264bc81027.htm

ספורט 1

https://sport1.maariv.co.il/israeli-soccer/ligat-haal/article/1229394/

הידברות

https://www.hidabroot.org/article/1190099

חנוך דאום

רס״ן דביר פימה בן 32 מכפר יונה נהרג אתמול בעזה. כאן הוא נפגש עם אבא בשבוע שעבר כשחזר להפוגה, מה שהתברר כפגישתם האחרונה.
בשוכבנו ובקומנו מגיעות בשורות האיוב האלה.
והלב. הלב כבד מצער.
תנחומים

https://www.facebook.com/HanochDaum/videos/1039826147309885

אסנת אלוס

💔‏בת זוג כותבת:
" בעלי דביר דוד פימה הלוחם הגיבור בחר לשלם בחייו ולהציל את חבריו.
דביר שלי הגיבור קפץ על מטען בעזה ונפל. מבקשת שתשתפו לזכרו של בעלי הגיבור!!"
יהי זכרו ברוך🕯️🥀

קבוצת פייסבוק- אשדוד

·
רס"ן דביר דוד פימה ז" ל
גיבור ישראל, נתן את חייו כדי שאנחנו נמשיך לחיות ולגדל פה דורות .
הוא נתן את חייו , אנחנו נותנים לו זכויות בשמיים !
הכרת הטוב גם למי שכבר לא איתנו .
שרק נזכה להיות ראויים לך...לכם...גיבורי ישראל 💔

עו״ד אלברט טייב בשביל הכפר

אני משתתף בצערה הכבד של משפחת גיבור ישראל, רס"ן דביר דוד פימה הי״ד, בן עירנו כפר יונה, שנפל בקרב ברצועת עזה.
״ הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים…״
יהי זכרו ברוך 🥀

לשכת העיתונאות

הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה לוחמי צה"ל שנפלו בקרבות.
•רס"ן דביר דוד פימה ז"ל, בן 32, מכפר יונה, סגן מפקד גדוד 198, עוצבת 'בני-אור' (460), נפל אמש בקרב במרכז רצועת עזה.
•סרן (מיל') נריה זיסק ז"ל, בן 24, ממשואות יצחק, מפל"ג שריון בגדוד 52, עוצבת 'עקבות הברזל (401), נפל אמש בקרב במרכז רצועת עזה.
•רס"ל (מיל') אסף פנחס טובול ז"ל, בן 22, מקריית מוצקין, לוחם בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן' (7), נפל אמש בקרב בדרום רצועת עזה.
יהי זכרם ברוך🕯

חודש לפני שהקריב את עצמו למען הצלת חבריו, רס"ן דביר פימה (32) סיפר לקול הפצצות בג'באליה על געגועיו לאשתו אופק ובנו הראל הקטן, ועל חילוץ פצועים תחת אש בהיתקלויות. "זו מלחמה, הכול חייב להיות מהיר ומדויק. אתה לא מפחד, לא חושב על שום דבר - רק להציל את מי שאיתך", אמר ל-ynet https://www.ynet.co.il/news/article/rkbno39vt

מאור בוכריס ספר זיכרונות

דביר שלנו...
אי אפשר באמת לכתוב עלייך בלשון עבר
כל כך הרבה חווית ביחד
למדתי ממך המון על החיים
אישיות לדוגמא ולמופת
לעולם לא אשכח את הרצון העז שקיים בך.. להצליח בכל דבר
תמיד להיות ראשון בהכל
מסוג האנשים שאתה יכול לבקש מהם עזרה והם יעזבו הכל ויבואו לעזרתך.
זכיתי לשבת איתך לבירה בפעם האחרונה ביום חמישי, יומיים לפני תחילת המלחמה.
מתגעגע ובטוח שנפגש !

זנה- ספר זיכרונות

דביר חבר יקר לליבי
מאוד קשה לי להנציח אותך ולכתוב עלייך מילים ש"מסכמות" את חייך המלאים.
מלאים בהמון דברים קטנים וגדולים, ואתה תמיד ידעת להנות גם מהדברים הכי פשוטים של החיים.
עוד מתקופת בית הספר , היית מאושר ומתלהב מכל ביטול של שיעור, עד לתקופה של אחרי הצבא היית מאושר עד הגג כשהיינו מגיעים למרכז, נפגשים יוצאים יחד לאיזה מסיבה מטורפת.
תמיד איכשהוא אתה היית הכי שיכור ומצחיק את כולנו, וכמובן איך לא, מאבד משהו.
באחת הפעמים שיצאנו למסיבה בפורים שתית בלי הכרה והייתי בעננים, עד שהסתיים הערב ולא מצאת את האשראי.
כל הרצפה קונפטי אבל אתה דביר, כמו בכל דבר בחיים, עקשן ולא מוותר להשיג.
התעקשת לחפש את האשראי ולהרים קונפטי קונפטי מהרצפה עד תמצא.
עד שכבר פינו אותנו מהמקום, חחחח, כמה צחקנו באותו ערב.
ולא נשכח את "מסיבה בחיפה", רק בשבילך מתן השמיע בלופים את השיר , אהבנו לראות אותך פורח ובטירוף משיר אחד שלא הפסיק להתנגן.
אני יכולה להמשיך לכתוב עוד הרבה זיכרונות יפים ממך, כי מאז שאני מכירה אותך זיהיתי את האדם המיוחד שאתה, את הלב הגדול שמוכן להעניק ולתת לכל מי שרק צריך וזקוק לחיבוק מנחם.
קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר, כי אתה אדם כל כך נוכח, מלא חיים!
היית ילד לתפארת להוריך, חבר נאמן לחבריך, בעל אוהב ומסור לאישתך ואבא מדהים להראלי המתוק.
אתה יחיד ומיוחד, אחד למיליון.
עוד בחייך נהננו , מתן ואני לציין את זה שאתה אחד לדור וכל כך מיוחד.
תמיד שאפת והצלחת לחיות כמו שאהבת תמיד לומר- חיים של זמר.
מתן ואני מדברים עליך כל הזמן ומעלים זיכרונות ממך ויחד איתך.
כמה שהיה כל כך כיף במחיצתך וכמה שאתה חסר לנו.
יש משפט שילווה אותי תמיד ויעיד על היותך בעולם.
"האדם שאהב את כולם, וכולם אהבו אותו".
תודה להשם שזכיתי להכיר אותך ולהיות חבר לאדם כמוך, תודה לך על רגעים שלנצח חרוטים בליבי.
אזכור ואזכיר אותך תמיד.

ליהי- ספר זיכרון

דביר
אין לי כל כך מאיפה להתחיל, הרי כל הילדות שלנו הייתה סביב כל כך הרבה חוויות משותפות.
כל כך הרבה דברים , מחשבות, סיטואציות שעולות לי בראש שבכל פעם שהיינו נפגשים , היינו נזכרים ומתפוצצים מצחוק.

זה התחיל מהבית ספר, כיתת "גמיש"- גם אם אנסה, לא אוכל לתאר את הכיתה שהיינו, הגיבוש, האהבה, המשפחתיות וזה שכיתה שמה הייתה גרה באותה שכונה.
ההליכות לבית הספר בבוקר, וההליכות בחזור מבית הספר הבייתה שפשוט היו מלוות בצחוקים ובשטויות שהיו רק לנו-
"יוגב- אתה לא דיסקרטי בעליל", "סלטון- סדר את הגבה"
משפטים שלך שפשוט חקוקים בראש!!
הישיבות כמעט בכל ערב מול הבית של בוזי בגן, בבית - ישיבות של כל הכיתה! 247 פשוט יחד.
היית המרכז, תמיד גיבשת את כולם, יום ההולדת שלך - הייתה תמיד הסיבה למסיבה.
כמה היינו מחכים, תמיד המסיבה הכי טובה , והכי כיפית והקבועה בשנה.

לא אשכח גם את "עונת הטניס"
אנחנו- אני, ליאור ודנה פחות היינו משחקות אבל איכשהוא תמיד היינו באות לראות אותך, ואת מוריה ואת הוד , משחקים- ככה זה היה, תמיד ביחד!
ואז עלה לך הרעיון! (סליחה שאני מספרת?)
"קשה לי לשחק עם השיערות ברגליים- תעשו לי שעווה!!"
כמובן שישר יצאנו למשימה, כי ככה היינו- משפחה!
זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול, כמה סבלת וכמה צחקנו!
ולבסוף התוצאה הושגה!
יש עוד כל כך הרבה, שלא אצליח לבטא, אתה תמיד היית דביר- עוזר, אוהב, מגבש, מצחיק וטוב לב!

עברו השנים- סיימנו בית ספר, יצאנו כל כך לדרכו ותמיד בכל מצב שהיינו נפגשים או מדברים זה היה כאילו זה קורה בכל יום!
שנת 2019, יצאתי לטיול בתאילנד ובמעבורת מקוסמוי לקופנגן, בהפתעה גמורה פתאום נפגשנו!!
אני זוכרת כמה היית מאושר!
היית עם אופק היקרה, התחבקנו, הצטלמנו ואיך לא- ישר שלחנו את התמונה בקבוצה של הכיתה

דביר, לא היית צריך ללכת, היית אדם של החיים, אהבת אותם, אהבת את המשפחה, את החברים.
אהבת.
תמיד היית ותמיד תישאר גיבור!
חשוב לי שתדע- לא אשכח אותך לעולם!

חן תורג'מן -ספר זיכרון

היי דביר, זוכר אותי?
חן תורג'מן, למדנו יחד באותה השכבה.
בימים ההם לא נפגשנו הרבה ולא הסתובבנו באותם המקומות אבל אתה בטוח זוכר אותי כי אני זוכרת אותך.
אני זוכרת ילד איכותי שקט וטוב.
אני רוצה לשתף אותך ביום אחד שקצת שינה אותי, יום הזיכרון האחרון.
יום שהיה טעון ועצוב מדי לכולם.
אותי הוא פגש בעבודה.
אני מלמדת במח"ט אורט בית שאן וכמו בכל שנה ערכנו טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל.
השנה הטקס שלנו כולו התבסס עם הסיפור הגבורה שלך.
הגיע אלינו יוגב חברך הטוב וברגע הראשון שהוא התחיל לספר עליך הרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ.
כולם הרגישו את זה.
היה משהו באיך שיוגב העביר את הסיפור שלך, את החברות שלכם, את האישיות והגבורה שלך שלא יכל להשאיר אף אחד אדיש, גם לא את תלמידי מח"ט שהשאירו אותנו המומים מהאיפוק והכבוד שהם עשו בזמן הטקס.
יוגב שדיבר עליך על עך יפה אמר משפט שאפיין אותך ואני מיד פתחתי "פתקים" וכתבתי אותו כדי שהוא יהפוך להיות גם המשפט שמאפיין אותי.
"בן אדם מתחיל לחיות כשהוא מוצא משהו שהוא מוכן למות בשבילו".
הוא ייחס את המשפט הזה לעובדה שאתה כל כך אהבת את מה שאתה עושה ואני התחברתי אליו ואימצתי אותו כי הבנתי שהחיים קצרים מדי וכדאי שהם יהיו משמעותיים מספיק כדי שנחיה אותם באושר גדול ונהיה מקור השראה ומודל לחיקוי לילדים ולמשפחות שלנו עד 120.
אנחנו לא היינו "חברים" בתיכון אבל הדברים שכולם אומרים עליך, האנרגיה שאני זוכרת ממך וגבורה שלך, כל אלה גורמים לי להצטער שלא הכרתי אותך טוב יותר.
יהי זכרך ברוך

עדן ששון - ספר זיכרונות

דביר איש יקר
קשה לכתוב עליך, אני עדיין לא קולטת את הסיטואציה..
דביר ואני היינו ביחד בכיתה 6 שנים, כמעט בכל שיעור אפשרי דביר היה הכוכב בכיתה, זה שתמיד משתתף בשיעורים, אומר תמיד את מה שהוא חושב, ויודע הכי טוב מכולם איך לקרוע אותנו מצחוק בשיעורים.
דביר לא היה החבר הכי טוב שלי, היו לי את החברות הטובות שלי שהייתי דבוקה אליהן בעיקר, אבל דביר היה אדם שגם לא הייתי החברה הכי טובה שלו, תמיד אהבתי והערכתי אותו בכיתה.
תמיד הוא בירך אותי בבוקר טוב בחיוך, תמיד התעניין והתסכל לתוך העיניים בהקשבה רבה כשדיברתי איתו, תמיד היה כה צנוע ושובה לב עם החיוך שלו.
כשליהי סיפרה לי מה קרה לדביר, לא האמנתי שהוא אשכרה הקריב את החיים שלו בשביל כל החיילים, לא ידעתי עד כמה הוא ערכי ואכפתי, כי בכל זאת לא הכרתי אותו לעומקים האלו.
אבל כמובן שעכשיו הכל מתיישב, אדם כזה צנוע וטוב לב, עם רוך בעיניים , שתמיד רואה את הזולת, אף אחד לא שקוף בעיניו , אז איך הוא לא יעשה מעשה הירואי כזה מבלי לחשוב פעמיים..?
אבל אני עדין תקועה בכיתה י'א וי'ב , מהגולאסוווו שלך וזה שהיית מדבר שתשובה על דברים מסוימים והיית סוחף אותך את כל החברים שלך בצחוק שגורם לנו להתפוצץ ולהיות אדומים ולבכות ממך מרוב שאתה מצחיק...
אתה מסוג האנשים , שלא משנה מה תעשה, תמיד יאהבו אותך.
אתה כל כך מיוחד ואישיות יחידה במינה, כובשת וצבעונית, שעטופה בצניעות ותום לב.
הלוואי והייתי יכולה להחזיר אותך לפה, הייתי עושה כל שביכולתי לחבק אותך, עם כמה שזה מוזר כי נראה לי שמעולם לא התחבקנו.
מצטערת שכשהיינו ילדים לא היינו קרובים יותר, עכשיו אני מבינה שהיינו יכולים לפתח כמה שיחות נפש ולהתחבר יותר.
אני מקווה שטןב לך , למרות לנו זה הפוך.
אני מקווה שאתה נח, שאתה מחייך ומאושר, שאולי יש לך שם מקום עם החברים ואתה צופה שם במכבי חיפה וצועק את הגולאסו שלך חחח
אני אוהבת אותך , חושבת עליך, על המשפחות שלנו, תודה עליך וסליחה שלא יכולנו למנוע את בכאב העמוק הזה.
ולפחות עכשיו אני יכולה קצת לדבר איתך בבית העלמין, אולי אתה מקשיב לי..
אוהבת אותך דביר, חיבוק חזק חזק חזק

נוגה שמש לוי- ספר זיכרונות

יש רגעים
במיוחד לפני השינה
שזה קצת כמו חץ בלב
היית אדם שראו לו תום בעיניים , לא היה בך שום דבר ניבזי.
אפילו שרבת עם עדן, הדבר הכי "מרושע" שהצלחת להגיד לה זה "את דומה לקלמנטינה"
חחח זה ייזכר לשנים!
אה אחד כזה שחי על מנת לעשות טוב.
אמא שלי, או כמו שאתה זוכר אותה "בתיה יש ביטול בתיה?"
סתם , חחחח בטוח שהייתה הרבה מעבר עבורך.
אמא שלי פחדה שיגידו לי, אמרה לי שהיא ידעה כמה אהבתי אותך, מעניין אם ידעת את זה.
כמה אתה אדם מוערך ואהוב מבחינתי, הרי לא היה בנינו קשר.
אהבה כנה כזאת של ילדים.
רק כשספד לך יוגב הבנתי כמה דברים עברת מתחת לפני השטח.
כמה זה נגע בך, איזה פספוס זה שלא ידעתי.
יכולנו בכיף לנהל כמה שיחות נפש, וכמה השראה אתה רק מלשמוע סיפורים עליך, מהאנשים שהיו קרובים אליך.
לי זכור איזה בחור מצחיק היית, עם הגולאסווו
וזה שהיית חדור מטרה ותמיד מצאת את הדרך לפעול בצורה שבה לא תיפגע באף אחד.
וזו בחירה שהיא נדירה בימנו ומעידה על כמה אדם איכותי היית.
אף פעם לא העזתי להיות מעורבת יותר מידי בשכבה שלנו.
אישיוז ל ביטחון אולי
והנה אני מוצאת את עצמי מתגברת על כל מיני פחדים מול קהל רב כדי לארגן עבורך ערב זיכרון כי מגיע לך דביר.
נהרגת אחרי שילדתי, ועשיתי את הכל שיהיה מספיק חלק להללי, ושמתי פחדים בצד למרות שהיא פיצית , בהנקה בלעדית.
כי אין מצב שלא אגיע לחלוק לך כבוד אחרון
ומגיע לך רק טוב , אתה מבין?
זה לא פייר דביר, זה לא.
אני לוקחת על עצמי להענקי עוד פיסת זיכרון עבור אישתך, עבור הילד שלך, עבור אמא ואבא שלך.
אפילו אם זה מרגיש כגרגר אבק לעומת הרצון שתהיה בחיים.
אבל מרגיש לי, לעשות כל שביכולתי, כדי לתמוך ולהראות כמה חשוב היית ועדין עבורינו.
יומהולת - אביחי הולנדר.
שיר שמתנגן לי בראש, חושבת על כל הנשים שאיבדו את היקר מכל, על המשפחות, זה לא נתפס.
שתדע לך שאני רוצה להבטיח לאופק, אפילו שהיא לא מכירה אותך עדיין, שבכל מה שאני אוכל לעזור אי פעם , אעזור לה.
אני יודעת שיש לה מלאך צמוד עכשיו, אבל על האדמה הזו, היא מבחינתי אחות.
שתדע שבשביל לעשות את הערב הזה, אני מתגברת פה על כמה חרדות חברתיות מילדות דיי מורכבות.
אבל כמו שלא יכולתי לפספס לתת לך כבוד אחרון אין מצב שלא נעשה לך ערב.
פשוט מגיע לך.
אז אני מניעה עכשיו את השיכבה ומדברת וזה לא פשוט לי, כמו שיוגב אמר בהספד שלך , שהוא לא אוהב לדבר מול כולם, והיום הוא מרצה עליך.
אתה גם כשאינך כאן, עוזר לנו לצאת מעצמינו ולפעול באומץ.
צנוע, הייתי צנוע.
תם.
ושמח בחלקך.
זה אולי יראה לא מובן מאליו כי אנחנו בקושי היינו בקשר, אבל המוות שלך שבר אותי.
אני כותבת ובוכה.
היית גיבור, אדם מיוחד במינו.
שמח, חזק, מצחיק, שאפתן, מתמיד, דוגמא ומופת עבר הילד שלך.
ואני שמחה שאנחנו כותבים לך את הספר הזה, שהוא ידע איזה אדם מיוחד היה אבא שלו.
תמיד אומרים דברים טובים על אלו שנשמתם המשיכה המסע והם לא אינו בגוף, אבל עליך, עליך תמיד דיברנו טוב, עוד בחיים.
כה אתה, מסוג האנשים האלו, אנשים שהם טוב מזוקק.
אני גאה בך ומודה לך, ומצטערת כל כך שזה נגדע.
שמעתי איזה תוכניות מדהימות היו לכם, כדי להבטיח שזה לא היה סתם.
הלך הרוח שלך בה"ה תמיד יישאר איתנו, נעשה הכל, כל אחד בדרך שלו, כדי להבטיח שזה לא היה סתם.
אסיים בזה, שכשביקרתי אותך בקבר שלך
ראיתי את השם שלך על המצבה, את הקסדה והתמונות , והתפרקתי.
זה היה כל כך כואב ובלתי נתפס.
וכשהתחלתי ממש לבכות, כל הממטרות הסתובבו אלי בבת אחת, הרטיבו את כולי.
עד שפשוט לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לצחוק.
והרגיש לי שזה ממש אתה שם, עם מסר בסגנון של "יאללה, חדש חדש , קדימה, לא לבכות".
כמו שתמיד היית ולא מעט העידו עליך.
וזה מה שאני מאחלת שימשיך איתנו
הצחוק, העוצמה, והגישה להמשיך הלאה בגבורה.
אמן שהעוצמות שלך יצליחו לחזק את אהוביך אפילו מהעולם הבא.
ושתצליח להעביר להם את המסרים האל בדרך שרק הנשמה שלך יודעת
אוהבת הרבה
אתה בליבנו תמיד

לי מוריה ראקה- ספר זכרונות

דביר, אדם שנוכחותו ומעשיו הותירו חותם בל יימחק על כולנו.
בעודנו מהרהרים בחייו, אי אפשר שלא להתרגש מההשפעה העמוקה שהייתה לו על כל מי שפגש וההקרבה האולטימטיבית שהקריב למען חבריו.
דביר היה יותר מקצין מוערך, הוא היה אדם חם לב, בעל עקרונות עמוקים ולוחם בלתי פוסק למען צדק, עם זאת , אפילו בעיסוקיו הנלהבים, הוא תמיד נשא תחושה על ענווה, ולעתים קרובות נלחם על מה שהוא האמין בו כשעיניו מופנות כלפי מטה. ענווה זו הייתה עדות לאופיו, שכן הוא ניווט אפילו במצבים המאתגרים ביותר ובחיוך בלתי מתפשר.
הוא זכור לי בעיקר על מגרש הטניס, פרפקציוניזם של דביר זהר באור. הוא התאים בקפידה את מידי המחבט שלו, תמיד שואף לביצועים הטובים ביותר. מסירות זו ותשומת הלב לפרטים באו לידי ביטוח בתפקידו כמפקד טנק. הוא הוביל בדייקנות, ודאג תמיד לשלומם ולרווחתם של חייליו.
דביר היה ג'נטלמן במלוא מובן המילה, נקי , מסודר ותמיד מוכן להושיט יד, הוא היה עמוד תווך של כוח ותמיכה, וגם כנער בגיל ההתבגרות, לאימו.
הנוכחות שלו היית גברית וקרבית כאחד, אך הוא שידר אינטליגנציה רגשית עדינה וכבוד אמיתי לאנשים ובעיקר לנשים.
דביר היה קודם כל חבר טוב, הייתה לו יכולת מולדת להבין מצבים לעומק, לעתים קרובות עם סקרנות שובבה שמעולם לא עברה את הגבול. אפילו ברגעים של מבוכה, הוא היה צוחק לעצמו, ולעולם לא מייצר אי נוחות לאחרים.
הטבע המלאכי שלו היה ניכר בכל היבט בחייו.
למרות ניסיונות גיל ההתבגרות, הוא נשאר טהור איתן, מעולם לא היה מורד או פורע חוק.
אביו של דביר , שמעון, שיבח אותו תמיד, ובצדק, בשירות לצידו של שמעון בצבא ומילואים, ראיתי ממקור ראשון את הגאווה וההערצה שהוא זכה לבנו.
דביר היה השתקפות הנותנת והדואגת - ממנה הגיע, משפחה שטיפחה את רוח הגבורה שלו.
במעשה האומץ האולטימטיבי שלו, הגן פיזית על חייליו, תוך שהוא מגלם את רוחו האמיתית של מנהיג.
הוא לקח אחריות מלאה, צעד בחזי, והקריב את עצמו כדי להציל אחרים זה לא רק ביטוי, דביר באמת מסר את חייו למען אנשיו, והוכיח את עצמו כגיבור ישראל.
כפי שאני זוכרים את דביר הערב, אנו מכבדים גם את המורשת שהוא משאיר אחריו. אשתו, אופק , עומדת בראש מורם ומשתפת בסיפורים על האיש המדהים היה דביר.
בנו, הראל, יגדל עם סיפורי גבורתו ואהבתו של אביו, ויוביל את מורשתו של גיבור אמיתי.
דביר, היית בינינו מלאך, מגדלאור של טוב ואהבה , הראית לנו מה זה לחיות ביושרה, בחמלה ובאומץ לב.
חייך היו עדות לערכים שאהבת, וההקרבה שלך תזכר לעד.
נוח על משכבך בשלום חבר יקר.
רוחך חיה בליבם של כל מי שהכיר אותך.

יהלום לוי- ספר זיכרונות

ביקשו ממני לרשום משהו על דביר, על אחד האנשים הבודדים שעברו בחיי ויש לי ממנו רק זיכרונות טובים.
הכרתי את דביר במסיבת בריכה בכיתה ה'.
הייתי ילדה קצת מוזרה מהכיתה המקבילה.
דביר היה נחמד לכולם, גם לזאתי, שהיא קצת עוף מוזר.
ניסיתי באותו היום לדבר עם הבנות האחרות מהכיתות המקבילות וזה לא כל כך הלך, אפשר להגיד שאפילו דחו אותי על הסף.
היו לי מעט חברות מהכיתה, וניסתי להעביר את הערב בצורה נעימה, ובאותו יום הכרתי את דביר, ילד עם תספורת פטריה.
צחקנו באוו יום, אני לא זוכרת משם המון, כמה חודשים אחרי עוד היינו צוחקים בהפסקות במסדרון.
בכיתה ח' שובצנו לאותה הכיתה, ומאז ןעד יב' למדנו ביחד באותה הכיתה, ועדין אין לי ממנו אפילו זיכרון אחד רע.
דביר היה חריף וסקרן, ועדיין היה נחמד לכולם, גם לילדים המוזרים, ואני יודעת כי אני הייתי אחת מהם.
כמו שאמרתי לא היינו קרובים , אבל לדביר הייתה את היכולת לגרום לכולם להרגיש חלק, גם אם הוא לא הכיר אותך לעומק.
אני זוכרת ילד מצחיק, שנא להצטלם, שהיה מקובל ואהוב.
עד שהיינו מגיעים לצומת ומתפצלים.
לפעמים היינו מדברים, סתם על דברים שקשורים ללימודים, פשוט כי דביר היה נחמד לכולם.
כששמעתי שדביר נקטף, בלי לחשוב פעמיים אמרתי "אם אתה חושב על מישהו , מתקופת התיון, וזוכר שהוא היה אדם טוב, סימן שמדובר באדם שהוא 100% זהב, כי בתיכון , כולם מרושעים ומרוכזים בעצמם".
וזה בשבילי היה דביר, הילד הנחמד עם הלב הזהב והנמשים.

ליאור - ספר זיכרונות

דביר, אני מנסה למצוא את המילים שיצליחו להמחיש בצורה הטובה ביותר איזה בנאדם היית ואפשר להגיד שאני די מתקשה.
מה אני יכולה לספר עליך שעוד לא נאמר, הרי רק מלשמוע את סיפור הגבורה שבו נלקחת מאיתנו, ניתן להבין איזה בנאדם גדול היית.
אבל אני דווקא אספר על הדברים הקטנים, הדברים הקטנים שכולנו לא שמים לב אליהם אבל יכולים לתאר בדיוק איזה בנאדם אתה ואיך לימדת את כולנו להעריך כל דבר בחיים , בכל רגע.
אז נתחיל מההתחלה, עברנו לאותה כיה בכיתה י', ואתה היית דביר, זה שיפוצץ שיעור בוויכוח מי הקבוצת כדורגל הכי טובה, שיבוא עם נעליים חדשות ויפחד לדרוך על הבוץ, שיתלהב מחולצה או גי'נס חדש שהוא קנה, זה שמציב לעצמו מטרה ומשיג אותה לא משנה מה, שיעלה איתי לכדור באילת, רק כי ביקשתי, למרות שזה הדבר שהכי לא רצית לעשות, זה שמעריך את הרגעים הקטנים.
כמה אני לומדת ממך עכשיו, תמיד ידעת לשמוח בחלקך, לשמוח מהדברים הקטנים, גם כשהיה קשה, והיה.
תמיד ידעת לעודד, להוציא את הכיף והצחוקים מכל סיטואציה.
אנחנו חוגגים יום הולדת יום אחרי יום , תמיד אמרת לי מזל טוב, ומיד אחרי ה אני לך , איזה כיף לחגוג איתך, תמיד חיכנו ימי הולדת שלך, או היו הימי הולדת הכי כיפיים , כולם באים ומרשים לעצמם להתפרק.
לא חושב שהייתה שנה שמישהו פספס את יום ההולדת שלך.
כל כך הרבה זיכורנות יש לי איתך, וכל כך הרבה רגעים שאי אפשר לתאר במילים, הדבר היחידי שנותר לי להגיד לך זה תודה.
תודה על מי שאתה, על מי שהיית ועל מה שהצלחת ללמוד אותי בדרכך, תודה שזכיתי להכיר אותך , הלב מתפוצץ מגאווה.
נזכור אותך לנצח

חגית עמר, מחנכת כיתה יא-יב.

כמחנכת הייתה לי הזכות, כמה ניתן ללמוד ממנו , מנומס. מכבד, טוב לב , אהוב על כולם .
מצטיין בכל, פשוט מושלם.
הקב"ה לוקח אליו את הטובים, צריך לצעוק ולהתפלל , די לצרותינו
דניאלה היקרה, כמה עצב, הלב נשבר לרסיסים.
לא נתפס.
אין לי מילים לנחם, מלאך טהור.
הלב נשבר לרסיסים , זכיתי לחנך את דביר, ילד מיוחד במינו.
שאף להצטיין בכל תחום, ערכי , טוב לב, מכבד על אדם באשר אדם.
הצטיין בצבא.
מפקד אהוב על כל פקודיו.
אין לתאר את גודל האבידה, עצוב.
אני זוכרת אותו בכיתה עם הניצוץ בעיניים והחיוך הכובש, לנצח אזכור את דביר הי"ד.
כל היום במחשבותיי.
לזכור של דביר
גיבור ישראל, הוא למד כימיה בהצטיינות, בעניין , בסקרנות.
לנצח אזכור אותו
שמתי את התמונה שלו על הטבלה המחזורית.
המקום ינחם אתכם
ודביר עכשיו מלאך בשמיים, צדיק
כל כך אהבתי אותו.
הכאב עצום
אבידה ענקית
גיבור על
זכיתי להכיר גיבור
לנצח אזכור אותו

חגית רביבו- מחנכת ומורה לאנגלית כיתה ז-ט- ספר זיכרונות

דביר
הייתה לי הזכות להיות המחנכת שלך בחטיבת הביניים באורט כללי בכיתה ז-ט.
כשהזיכרונות מתחדדים במחשבה עליך עולה דמותך ואישיותך- נער מלא בחן, חייכן, דעתן ותלמיד שבהחלט ידע לנהל מו"מ עם המורים ולסחוף אחריו את תלמידי הכיתה.
כשההיכרות עימך העמיקה למדתי להכיר את דביר השקדן, זה שמשקיע ולומד ברינות ושחשוב היה לו למצב את עצמו בקבוצת התלמידים הטובים והמשיגים בכיתה.
בכל אסיפת הורים , כשאביך שמעון הגיע לפגוש אותי הוא היה אומר לי שהוא לא היה צריך לבוא כי ציונך היו מעולים. ברגעים אלו נמלאתי גאווה יחד עם הוריך שהעריצו אותך על הנחת והאושר שהענקת להם.
אך הזיכרונות שנצרבו אצלי באופן בולט במיוחד קשורים ביכולות החברתיות שלך.
היית תלמיד מעורב שחותר להיות שותף בכל הנעשה בעיתה ובשכבה.
ניחנת בתכונת מנהיגות שהתאפיינה בשילוב של ענווה גדולה וביישנות.
סחפת אחריך את תלמידי הכיתה ותמיד לקחת על עצמך את תפקיד האחראי- זה שמתכנן, מנהל, מארגן ומדיד את העיינינים.
הייתי הראשון להתנדב וידעתי תמיד שאם דביר לוקח את האחריות לאירוע אז הדברים יתנהלו באופן מופתי.
לימים סיימת את הלימודים ופגשתי אותך כקצין מוערך בפאנל בוגרים של תלמידי שכבת יב בבית הספר אליו הגעת כי לספר לתלמידים על שרות צבאי משמעותי.
וואו, כמה שלבי התרחב כשסיפרת לתלמידים על השירות הצבאי שלך בעיניים מאירות, בביטחון ובאמונה שלימה בדרך בה הלכת.
כשהגיעה הבשורה הקשה מכל והגעתי לבית הוריך לניחום , פגשתי את אימך דניאלה שהתרגשה מאוד לראות אותי.
היא ביקשה שיחפשו את תעודת הזהות שלה והתעקשה להראות לי אותה.
היא הוציאה מתוף התעודה פתק קטן מנוילן ובגאווה גדולה הזכירה לי שקיבלה אותו ממני בערב בני מצווה בכיתה ז'.
בפתק ביועד להוריך כתבתי משמעות שמך, ואת התכונות הבולטות באישיותך הכל כך מיוחדת.
איך ריגשה אותי כשאמרה שזה היה הרגע שבו הבינה איזה ילד מיוחד יש לה.
ביום הזיכרון האחרון שבו כבר הפכת לחלק ממשפחת חללי צה"ל פגשתי את אופק אישתך, ושמחתי על האפשרות להכיר חלק נוסף בפאזל חייך.
כמובן שנפעמתי מהאישיות המתפרצת שלה אך לא הופתעתי שזו הייתה בחירתך- היית הכי ראוי לכזו פרטנרית לחיים משותפים.
דביר היקר, היית והינך חלק חשוב ממורשת המדינה שלנו ובזכותך אנו מרימים את ראשנו ומודים על הזכות לחיות במדינה שלנו.
במעמד זה אני מוקירה ומעריכה את פועלך ואת דמותך שהותירה זכרון משמעותי ועוצמתי שימשיך ללוות אותי בדרכי החינוכית והאישית.
אוהבת ומתגעגעת

https://www.facebook.com/share/dE5Z58nDttLyDi7p/?mibextid=WC7FNe

https://www.instagram.com/reel/DDL8mEsgQEl/?igsh=MWtyendleXBjNzMzeg==

דניאלה - האמא

דביר שלי,
עברו 12 חודשים מאז שהשמיים נפלו עלינו, והשארת אותנו כאן, מתמודדים עם כאב שלא ניתן לתאר במילים. שנה של געגוע שאין לו סוף, של דמעות שנשפכות בלי הפסקה, של חלל ענק בלבנו שאין לו תחליף.

דביר, היית צנוע ועניו, מלא בנתינה ובלב רחב. היית לוחם צדק אמיתי, כזה שמוכן להילחם עבור מי שזקוק לעזרה, תמיד עומד על עקרונותיך ללא פשרות.

לזכרך ולבכבודך, אנו מכניסים ספר תורה – סמל לחיים, לערכים, לאמונה. ספר שיסמל את מה שאתה היית עבורנו: אור שמאיר את הדרך, מורה דרך של אמת ויושר.

השארת בלב שלנו חור גדול, כזה שלא ניתן למלא. אבל אנחנו מוצאים נחמה קטנה בהראלי הקטן, שמתהלך בבית ומזכיר אותך בכל צעד, בכל חיוך, בכל מבט. דרכו אנחנו ממשיכים לראות אותך, והוא מביא איתו שמחה בתוך הכאב.

לפני שבועיים היית צריך לחגוג יום הולדת 33. הפעם חגגנו לך בצורה צנועה – בדיוק כמו שאתה היית רוצה. הדלקנו נר, זכרנו אותך וסיפרנו על הרגעים היפים שהיו לנו איתך.

זו הייתה שנה קשה ואינטנסיבית, שנה של התמודדות בלתי פוסקת, אבל מתוך השבר הזה אנחנו מבטיחים לצמוח. נמשיך לשמור על מה שיצרת, על מה שהשארת אחריך. נמשיך לשאת את דמותך בליבנו, נמשיך לחיות את חייך דרך הזיכרונות, דרך האהבה האינסופית שאתה השארת לנו.

דביר שלי, תמיד תהיה בלב שלנו, תמיד תהיה חלק מאיתנו. אנחנו אוהבים אותך, גאים בך ומתגעגעים אליך בכל רגע ורגע.

אמא.

שמות הקשרים ומשמעויות. והמשמעות שהסתלקה מחיינו😔

דביר שלנו קרוי גם דביר דוד, על שם סבא דוד פחימה ז״ל שקרוי על דוד מלך ישראל🙌🏾

ישנו סבא נוסף, שיבדל לחיים ארוכים שדביר היה מאז ומעולם משוש חייו - סבא שלמה שטרית. שקרוי על שלמה המלך👑

שלמה המלך - שבנה לנו את בית המקדש.
בתוך בית המקדש, בחדר פנימי, הונחו בתוך ארון הברית, לוחות הברית - הלוחות שמסמלות, את הברית של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.

בחדר הפנימי והמיוחד הזה בתוך קודש הקודשים שלנו, היה קיר שמסתיר את ארון הקודש ושמו היה - דביר.

לתוך החדר הזה הורשה להיכנס, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, אהרון הכהן.
ואף הוא, היה מעלה קטורת ועשן על מנת שזה יסתיר את קודש הקודשים שלנו.

כל כך הרבה קדושה, טמונה בשמך דביר שלנו😔🙌🏾

השם דביר, על משמעותו של הקיר הפנימי בבית המקדש, מוזכר גם בתפילת ״על הניסים״ במוסף שנאמר בחג החנוכה.
החג האחרון שזכית אף אתה להדליק נר אי שם ברצועת עזה לזכר מנורת הזהב שהייתה דולקת בבית המקדש שלנו.

״בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.״

ההקשר של מלחמה זו היא בדיוק על ההקשר לעם היהודי. כפי שפעם אמר רב אלוף דוד אלעזר: ״המלחמה עכשיו היא לא על הר הבית, אלא על הבית עצמו.״

הבית לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה כשהיית נוכח בו😔
נוכחותך ונשמתך שבחרה תמיד ללכת בדרך של מסורת, ערכים יהודיים השתדלת מאוד לקיים ולהמשיך מורשת עתיקת יומין זו של העם היהודי.
בשבת הראשונה לאחר מותך. ערכנו סעודת שבת עם משפחתך ורק לשמוע את סבך שלמה שיחי׳ עם זמירות השבת.. אשת חיל.. עם כל הקושי שהיה לנו רק יומיים לאחר אובדנך הגדול.
אני התרגשתי עד שד עצמותי לשמוע את סבא עם המבטא המרוקאי המוכר לנו כל כך. לא שוכח את אלוהיו ברגעיו הכי קשים. ומקדש את השבת ומזמר לכבודה.
השבת הזו נטעה בי תקווה והזכירה לי את הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל🙌🏾

גם אתה, כמו סבא שלמה התעקשת להדליק נר להמשך המסורת של העם היהודי גם בשעתו הקשה ביותר בתוך לחימה במקום עוין וזר ובכך הדלקת נרות רבים של תקווה🙌🏾

אני אמונה, שהתקווה מתה אחרונה..
וכל עוד, נמשכת המסורת היהודית, בכל מקום שנהיה בו בעולם, ובכל מצב קשה ככול שיהיה..
אם נזכור, מהיכן באנו?
אנו נזכור, את הברית של אלוקים איתנו, ולא תאבד התקווה🙏

ynet

https://www.ynet.co.il/news/article/rkbno39vt

היום ה 82
היום השמונים ושתיים היה הנורא מכל
לא ״ השבעה באוקטובר״ ולא לאחריו
היום השמונים ושתיים
לקח מאיתנו את הכל
את ההגנה
את האמונה
את החיוך
ואין לנו נחמה
מה ארורה זו המלחמה
בו בוכים אם ואב שכולים
בוכה רעיה צעירה, עם ילד, שמעתה אביו נמצא גבוה עם אלוקים

נקטפת באיבך
נלקחת מאביך ואימך
נלקחת מאומה שלמה
נותרו אחיך פצועים וכואבים
ולנו המשפחה נגמרות כבר המילים
מה נאמר על לכתך בטרם עת
העת שדפק על הדלת ביום ה 82
היום השמונים ושתיים שבו בכו גם השמיים
ובכית גם אתה
על מלחמה ארורה
על חיים שנגדעו לך
על מעמד אירוני שהוענק לך ״הרוג מלכות״

נותרנו מתפללים על עצמנו
שהאל שלקח עכשיו יהיה איתנו
שלא תאבד התמימות
ותחזור האמונה
שיחזור החיוך ונרגיש קצת הגנה
כי בעינינו כרגע אין מי שיגן
כי 82 ימים לחם הכי גיבור בישראל!
אך, כשמביטים באחיך הקטנים
בחבריהם ובכל המנחמים
מבינים שכך נוצרות אגדות
כך נולדים גיבורים
זה החומר!!!
וניצוץ נחמה שוב נדלק
שיקום דור המשך
ושמותך לא יהיה לשווא

יקום דור המשך של גיבורים ואמיצים
שיגדלו על תורתך ומסירותך לצבא, למשפחה וחברים
ויזכרו לעד את 82 הימים, שלחמת בגבורה
את שמונים ושתיים הימים
שבסופם לא שבת בחזרה
ויחרטו על ליבם את ההבטחה:
״ישראל לא תיפול שנית״ - כל עוד הם על פני האדמה
כי כך נוצרות אגדות
כך נולדים גיבורים!

ומעתה לדורי דורות
יגדלו על מורשתך אלפים
ואפילו רבבות של גיבורים
שיאזינו בקשב רב, בכבוד ובהצדעה
על 82 ימי גבורתך!


נוח על משכבך בשלום דביר היקר גיבור ישראל💪🏻🇮🇱

לזכרו של דביר דוד פימה הי״ד❤️‍🩹

#כתיבה_להנאה.

חצבים פורחים ושמיים כחולים 🥀

״.. אם שולחת בניה על הארץ לשמור.. חצבים פורחים וציפורים אין ספור״ (תיסלם)

והינה זה מגיע..
יום הזיכרון לכבודך - גיבור ישראל
הו מה נאמר ומה נהלל
כולנו אליך היום נתפלל
שתשמור עלינו מלמעלה
שתחזיק בכס המלכות
ותרחם על עמך כאן למטה
כי אם נבחרת להיות שליחו
יד ימינו
מי אנחנו, שנגיד לו לא.

רק תרחם..
תרחם על אם בוכיה
ששולחת בניה, על הארץ לשמור


חצבים פורחים
במקום שהיה פעם בור
ציפורים אין ספור בשמיים כחולים
ואתה שוכן לך בין העננים

יום זיכרון ראשון
זיכרון, של יום מר ונמהר
שישאר חקוק בליבנו לעד
ונבכה בו עד יובש דמעותינו עליך
עליך, ועל בני דורך…
איך הלכתם, ששים אלי קרב
והשארתם את משפחותיכם
כמו ביום שרב
בערפל מוחלט
ביובש בנשמה
ואין…
אין נחמה!

לא צריך מילים גדולות
רק תפילות
תמיד נשאיר לך, אור אחד ק ט ן

יהי זכרך ברוך, מעתה ועד עולם🕯️
רס״ן דביר דוד פימה
ה׳ יקום דמך

לפנינו עוד דרך ארוכה… ובדרך הארוכה והמלאה מהמורות, נציין תאריכים שקשורים במותו של גיבור ישראל.
רס״ן דביר דוד פימה הי״ד❤️‍🩹
יום הולדת שלו🥹
יום נישואין שלו💔
הולדת בנו יחידו🙌🏾
יגיע גם חג שמחת תורה הבא…
וגם ה ״שבעה באוקטובר הבא….
ואז יום מותו😥😥😥😥😥😥😥😥😥

״חבל על דאבדין ולא משתכחין״🙏

השבוע, זהו עוד שבוע מיני רבים, שיחזרו על עצמם מידי שנה בשנה, לקראת יום הזיכרון.
בשבוע הזה נזכיר את הלוחמים והלוחמות את גבורתם ואת סיפור נפילתם❤️‍🩹

לכל איש יש שם.. ולכל לוחם יש סיפור!
אך, לנו ולדביר שלנו יש את אופק המקסימה, המיוחדת ואינטיליגנטית בצורה אחרת!!👑
שיודעת לשים את הדגש, על סיפור אישה היקר שנפל במלחמת ״חרבות ברזל״
מקפידה לציין ולספר את סיפור חייו!!!
חייו, מהוויו וגבורתו כלוחם בצבא הגנה לישראל💪🏻🇮🇱
מתמקדת בעיקר!! ולא, בתוצאה הטראגית שפקדה אותה😔
על אף הסקרנות והטבע האנושי לדעת את סיבת מותו של יקירה, חשוב לה לספר את סיפור גבורותיו בעודו בחייו💪🏻💪🏻💪🏻🙏
איך דאג לפקודיו, איך הציל את חייליו!!

לכל איש יש שם… ומסתבר שיש לו עוד נדבך גם אחרי מותו… וצריך שמישהו יהיה שם בשבילו🙏😥
אנחנו זכינו, עם כל האירוניה במילה ״זכיה״, שזה נפל במשמרת של אישה אחת, אינטליגנטית, חרוצה ומעשית. שבזכותה ובזכות האהבה הענקית שהייתה בינהם, יודעת להנציח אותו בצורה הכי ראויה לגיבור ישראל💪🏻🇮🇱 הגיבור הפרטי שלה♥️ שבכלל לא רצה להיות כזה!!
ועל אף שיודעת היא, שהיה רוצה לסיים את חייו בשקט וצנעה, ללא גינונים מיוחדים, היא מתעלה על עצמה ומתאימה את מהותה לאלה הימים.
עומדת בגאון, בחיל ורעדה, ומספרת לעם ישראל אודות סיפורי הגבורה של זו המלחמה, סיפורי גבורה שישמרו לשנים ויוזכרו תמיד באלה התאריכים…
יום זיכרון..
יום הולדת…
יום נישואין…
אז תודה עלייך אישה אצילית 👑
אוהבים אותך מאוד♥️♥️
ולעולם אל תשכחי…״בעלך אוהב אותך״🌹
יהי זכרו ברוך🙏

גיבורי המתכת גיבורי הברזל
בחרבות שלופות, הגנתם על ארץ ישראל.
צעדתם לקרב חשופים וכואבים
כדי ללחום באויבים הכי אכזריים!!

גיבורי המתכת גיבורי הברזל
הוי מה עצוב, בוקר זה, בארץ ישראל
בו בוכה, אם שכולה, ובוכים הילדים
בנופלו של מלאך- שביקשו האלוקים.

יצא הוא להגן, על הארץ, על המולדת.
והשאיר את אימו פצועה ומייבבת.
בוכה ודומעת, על לכתו של גיבור.
על לכתו של בכור - שבישראל יקרא הוא גיבור!

גיבורי הברזל גיבורי המתכת,
חרבות ברזל שכמותכם!
גיבורי העוז והעופרת.
מה נאמר ומה נהלל
גיבורים כמותכם, לא נראו עוד,
בכל צבא הגנה לישראל.

לזכרו של סמג״ד רס״ן דביר דוד פימה הי״ד❤️‍🩹
#כתיבה_להנאה.

אישה אצילית אחת👑
אישה אצילית אחת
יושבת במבוכה
יושבת במועקה
כל עיני הכפר אליה נשואות
אישה אצילית אחת
מה עוד יכולת להיות..
היית אהובה
עכשיו כאובה
נתת את היקר לך מכל
לבטחון המדינה

יושבת כאובה וחושבת
האם היה יכול להיות אחרת..
ותשובתך היא אחת
אהובך, לא היה משנה דבר!!
נפל הוא גיבור
והשאיר גיבורה
ולך לא נשארה הברירה
אלא - להיות אצילה👑

אצילת נפש למען היקרים
שאותך מאוד מאוד
מעריכים ומוקירים
אולי זה בגלל שמאוד אהבו אותו
אבל בעיקר התאהבו במי שאהב אותו
ואת אהבת!!
אהבת עד מוות..💔

ולצד השכול והכאב
בחרת להפגין במה דביר התאהב..
התאהב בך אישה אצילית
כי ראה בך את חציו השני

במפגן אצילי מאין כמוהו
בחרת להשאיר את קברו
קרוב אלנו
ועל כך אנו אסירי תודה
ונדמה לי שמצטרפים אלי
כל המשפחה!!!!!!!
לומר לך תודה♥️

תודה על הלוא מובן מאליו
תודה שהשארת אותו כאן🙏
לתודה ענקית זו, מצטרפים באופן אישי
(וזאת שמעתי באוזניי באחד הימים)
סבא וסבתא שולה ושלמה שיחיו
ששכלו נכד יקר ואהוב.
נכד, מיוחד במינו ומשוש חייהם😔🙌🏾

אז לציון ה - 30 וגילוי המצבה
נצדיע לגיבור ישראל בגאווה!!🇮🇱🫡
ונצדיע גם, לאישה אצילית אחת..
שלעד נהיה לה אסירי תודה🙌🏾
תודה, שבחיינו הופעת👑♥️

קוד קוד האם שומע עבור?
ואין מי ישיב הנני😢
ביום בו נופל אח בכור!
ביום בו נופל אח בכור, נופלים השמיים.
מוסרת החופה מעל הראש ורועדים הברכיים.
איך ממשיכים מכאן?
מי יודע לאן?
כך שאלו האחים השכולים כשנלקח מהם ה-גיבור של החיים!!!!!!!!!!!!!!!

מעבר להיותו גיבור של מדינת ישראל, גיבור בצבא הגנה לישראל, ראשית היה בכור!
אח גיבור!!
הותיר חמישה אחים, אחים שלבואו מייחלים.
מכולם, עשה עימו את הדרך הכי ארוכה יחד, מספר שתיים שלו אחריו במספר אחיו
בר
בר שמייד לאחר חורבנו האישי, לקח פיקוד!!
לקח את המושכות, התעשת והמשיך.
המשיך להיות אח בכור שני חדש לאחיו הקטנים.
לקח פיקוד כמו שאחיו הבכור היה רוצה!!
כפי שהיה מצופה!

והוא דואג להעלות את נשמתו מעלה מעלה בקדושה ותפילה.
בשקט מופתי וענווה מנהל את הסדר במשפחה עם המון המון תפילות ״שחרית״ ״ערבית״ ״ומנחה״

כותב הוא המון ומחפש תשובה.
והלוואי שימצא גם הוא נחמה.
שקודקוד שלו נפל במלחמה לא סתם!!!!!!!!!!
קודקוד שלו נפל במלחמה, כדי ליצור כאן שלום ואחווה.
כפי שמספר שתיים שלו עושה עכשיו באהבה גמורה♥️
מכבד את זכרו.
מעלה את נשמתו.
מכבד את מוקירי המשפחה.
מכבד את הוריו.
מסוכך על אחיו.
מהווה דוגמא לאחיו הקטנים שעליו עכשיו הם מביטים.
מביטים בגאווה שיש מישהו שמעלה את זכרון אחיהם מעלה מעלה🙌🏾
כי כשיקראו לו בשעת מצוקה, קודקוד יענה:
״מיד אליכם, הנני בא!״

שמות הקשרים ומשמעויות. והמשמעות שהסתלקה מחיינו😔

דביר שלנו קרוי גם דביר דוד, על שם סבא דוד פחימה ז״ל שקרוי על דוד מלך ישראל🙌🏾

ישנו סבא נוסף, שיבדל לחיים ארוכים שדביר היה מאז ומעולם משוש חייו - סבא שלמה שטרית. שקרוי על שלמה המלך👑

שלמה המלך - שבנה לנו את בית המקדש.
בתוך בית המקדש, בחדר פנימי, הונחו בתוך ארון הברית, לוחות הברית - הלוחות שמסמלות, את הברית של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.

בחדר הפנימי והמיוחד הזה בתוך קודש הקודשים שלנו, היה קיר שמסתיר את ארון הקודש ושמו היה - דביר.

לתוך החדר הזה הורשה להיכנס, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, אהרון הכהן.
ואף הוא, היה מעלה קטורת ועשן על מנת שזה יסתיר את קודש הקודשים שלנו.

כל כך הרבה קדושה, טמונה בשמך דביר שלנו😔🙌🏾

השם דביר, על משמעותו של הקיר הפנימי בבית המקדש, מוזכר גם בתפילת ״על הניסים״ במוסף שנאמר בחג החנוכה.
החג האחרון שזכית אף אתה להדליק נר אי שם ברצועת עזה לזכר מנורת הזהב שהייתה דולקת בבית המקדש שלנו.

״בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.״

ההקשר של מלחמה זו היא בדיוק על ההקשר לעם היהודי. כפי שפעם אמר רב אלוף דוד אלעזר: ״המלחמה עכשיו היא לא על הר הבית, אלא על הבית עצמו.״

הבית לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה כשהיית נוכח בו😔
נוכחותך ונשמתך שבחרה תמיד ללכת בדרך של מסורת, ערכים יהודיים השתדלת מאוד לקיים ולהמשיך מורשת עתיקת יומין זו של העם היהודי.
בשבת הראשונה לאחר מותך. ערכנו סעודת שבת עם משפחתך ורק לשמוע את סבך שלמה שיחי׳ עם זמירות השבת.. אשת חיל.. עם כל הקושי שהיה לנו רק יומיים לאחר אובדנך הגדול.
אני התרגשתי עד שד עצמותי לשמוע את סבא עם המבטא המרוקאי המוכר לנו כל כך. לא שוכח את אלוהיו ברגעיו הכי קשים. ומקדש את השבת ומזמר לכבודה.
השבת הזו נטעה בי תקווה והזכירה לי את הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל🙌🏾

גם אתה, כמו סבא שלמה התעקשת להדליק נר להמשך המסורת של העם היהודי גם בשעתו הקשה ביותר בתוך לחימה במקום עוין וזר ובכך הדלקת נרות רבים של תקווה🙌🏾

אני אמונה, שהתקווה מתה אחרונה..
וכל עוד, נמשכת המסורת היהודית, בכל מקום שנהיה בו בעולם, ובכל מצב קשה ככול שיהיה..
אם נזכור, מהיכן באנו?
אנו נזכור, את הברית של אלוקים איתנו, ולא תאבד התקווה🙏

״האיש שבטנק ינצח״

השבוע, כשהגיעו האגזים הכחולים - הארורים מצה״ל.. תפסה את עיני, מחברת אחת שלך, של לימודיך השקדניים בתפקידך.
ועליה היה מוטבע המשפט:
״האיש שבטנק ינצח״

וחשבתי לעצמי..אז למה שלנו לא?…😢
אך, ככול שהתעמקתי, בבגדיך הספוגים, ריח מלחמה.. ועלו במוחי התמונות שלך מן הקרב שלא שבת.. הבנתי שאומנם לא חזרת מהמלחמה אך את הקרב ניצחת!!!!!!!!!!!
ברוב עוז וגבורה
בהדר וניצחון
בהשגים, על האויב שעוד נשמע אודותיך..
בחדווה לאנשיך ופקודך
ביכולת הפיזית שלך, לעמוד נכון לקרב ולא להתלונן.
ברוח ובחיוך כשהגעת לכל לוחם באומרך: ״הנני!!״
אם הייתי צריכה לרשום במילה אחת, מי היה דביר דוד פימה ז״ל, כדי שבהמשך הדורות ידעו מי היית?.. הייתי רושמת את המילה ״הינני״
היית מוכן לכל קריאה ומשימה שנקראת אליה.

אמש, במעמד מרגש ביותר!!!!!!
הגדוד שלך, ״גדוד עזוז״ כשמו כן הוא, גדוד של גיבורים ואמיצים יצא משטח הלחימה בעזה והגיע לחלוק לך כבוד אחרון.

דיברו מפקדים שלך.. ריגשו.. דמענו.. במחווה יוצאת דופן, כי כזה היית דביר, יוצא דופן מהרגיל!, הוענק להוריך, בקר הטנק, שאותו אחזת במו ידך כשלחמת באוייב הכי אכזר שלנו.

ויודעת אני, כי לא בקר הטנק זה מה שנתן לך את הרגשת העוצמה והבטחון, כי אם האמונה וצדקת הדרך, שאתה נלחם עתה במלחמה הכי צודקת שהייתה למדינת ישראל - במלחמת הקיום שלנו!!

ומכוון שזכינו אמש, לחגוג עם הגדוד שלך, את חלוקת הדרגות, התעודות, סמלי העוז והגבורה.
וראיתי במו עיני, לוחמים חדשים, צעירים, מלאי מוטיבציה וגיבורים, שמוכנים ללכת את כל הדרך שלך, ועל פי מורשתך בצנעה וענווה, על אף הסוף הטראגי שלך.
אני בטוחה, שהאיש שבטנק, ניצח את המלחמה!!

ביום שבו נשברתי ברוח..
משהו בי התערער.
ביום שבו, רעדו לי ברכיי וכאבו לי כל עצמותיי.
הבנתי, שהפעם, מרגישה משהו אחר..
ביום שבו, עוד לא עיקלתי אפילו, מה היית בשבילי…
הרגשתי, שהפעם זה שונה!!
לא הצלחתי להבין, מדוע אני מרגישה את זה?
את הכאב בכל הגוף.
את השריפה בעצמות.
את הדם הבוער.

בעצם.. קרבת הדם, ביני ובינך, רחוקה עד מאוד..(אתה אחיין של בעלי)
אפילו הילדים שלי, אמורים להיות, יותר אבלים ממני - כי איבדו בן דוד יקר..🥹
אז מדוע, ליבי, זה שנבר?💔
מדוע נשברתי ברוח? שאלתי אתי עצמי..
מדוע, רחמי מרגיש, כאילו ילדתי אותך אני?

דביר שלנו -גיבור ישראל!
זאת אומרים כולם.
אבל, עוד לפני שהיית גיבור של כל העולם, היית הגיבור הפרטי שלי☺️💪🏻👑
הרוח הנושבת בגבי💪🏻🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
בכל העשיה שלי, למען החיילים, מאז היום הנורא ההוא..
עקבתי אחריך, ומידי פעם פרגנו האחד לשניה..
היית מעריץ שלי, ואני שלך👑

זכיתי לומר לך זאת בחייך🙌🏾
ועל כך, יש לי נחמה😌 ״שאתה הגאווה שלנו״ ואתה כהרגלך.. השבת עם המון אהבה ♥️♥️
ממש בדיוק, כמו שהספידו אותך חבריך.
״שהיה לך זמן להכל ולכולם. ואף פעם לא השבת ריקם את צרכי הבריות, לדבר איתך, או סתם, כשרצו להיות בקירבתך.״

אז למה נשברתי ברוח שאלתי את עצמי, במשך השבעה עליך? מדוע חוויתי את מותך כמו המוות של אבי עליו השלום, שהיה עבורי מוות מדרגה ראשונה הכי קשה שחוויתי בחיי?
מדוע נשבר לי הלב, בשנית?💔😢

חברך הטוב, יוגב, הספידך ואמר.. ״כשאנחנו בוכים, אנחנו כמובן בוכים גם עליך, אבל, בעיקר בוכים על החלק שהיית בחיינו״.
ואני השבתי לו, שזה משפט כל כך נכון, וחכם!
אבל, עדיין הסתובבתי בביתך העמוס והגדוש אנשים ומכרים ולא הרפת ממני המחשבה, מדוע גופי חש את אותה תחושה של צער שחוויתי לפני כ 17 שנים?
אפילו שהצלחתי לחלום אותך, מיד בבוקר שלאחר הלוויה, שאתה מגיע אלי מחוייך עם חיוך ענק, מאוזן לאוזן ואתה מאושר.
ועדיין, הסתובבתי עם צער עמוק, עד שד עצמותיי, והמחשבות לתחושות המוזרות הללו לא הרפו.

לאחר השבעה, קיבלתי את התשובה!!🙏
הרהרתי הרבה, במה שחברך הטוב והחכם אמר.. וחשבתי מה היית בשבילי דביר?
מה היה חלקיך בחיי?
ואז, לפתע פתאום, התנגן השיר ״כמו בלדה״..אם זר קוצים כואב.., שפרץ אצלי, את שק הדמעות, בשורה, ״הוא כנראה, אהב אותי, האיש הזה״😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢
והמועקה סוף סוף השתחררה, בהבינותי -שאהבת אותי!!!🥹♥️
אהבת אותי, יותר ממה שיכולתי לאהוב אותך♥️
וברגע, שמאבדים אדם שאוהב באמת, מאבדים חלק מאיתנו..💔
יש לכולנו חברים, בני משפחה, אוהבים.. אבל רק מעטים האנשים שאנחנו סמוכים ובטוחים שאוהבים אותנו באמת!!♥️♥️♥️♥️♥️

ויוגב צדק באומרו ״כשאנחנו בוכים, בוכים על מי שהיית בשבילנו דביר😢״
אז איבדתי אדם שהערצתי.
איבדתי קרוב משפחה.
איבדתי ילד, שזכיתי לחוות את גידולו ולהיות בשמחות שלו.
איבדתי לראות, את המשכיות המשפחה שלך.
איבדתי אדם, שיכולנו להתגאות בו באישיותו ובמעשיו.
אבל, באופן אישי,
פנימה,
בתוך הלב..
איבדתי מישהו,
שהיה אותי, כל כך אוהב😢💔

וקצת בנימה אישית משפחתית.. דברים לזכרו של דביר דוד שלנו הי״ד🥹❤️‍🩹
אמש, פגשתי בחור מאוד מוכר בבית שאן, משה שמו. מוכר הגרעינים האגדי במרכז ״רסקו״ שלנו.
הוא נזכר בסבא דוד, סבא דוד פחימה שאתה קרוי על שמו.
אז אפתח סוגריים ואניח זאת כאן: שגיאת הכתיב פימה/ פחימה, נגררת לכולנו מרישומים של משרד הפנים. וזו אינה החלטה של מי מאיתנו לקרוא בשם זה או אחר.. לעברת או כל דבר אחר.
אם היה תלוי בנו, בדור היורש, היינו נשארים ונושאים שם זה בגאווה!!!
אז לעניין הפגישה שלי אמש עם משה.. הלה נזכר איך היה מעסיק את סבא דוד בחפירת בורות שיועדו ליסודות בניין כאשר נבנה האגף של בית ספר ״אורט״
ועוד סיפר, שסבא דוד היה עושה זאת לאחר יום עבודתו בקיבוץ ניר דוד בלולי התרנגולים שם.

וחשבתי לעצמי.. מה מהעוצמות האלה הושרשו בך? אתה, דביר דוד שקרוי על שם סבא דוד, מה עבר בגנים המשפחתיים? ומה נשא אותם הרוח אליך עם נשיאת שמו של סבא דוד, האמיץ והחזק.
ואני מוצאת הרבה מן המשותף, מן העקשנות, המרץ, הכוח, לעשות, להזיז, להיות ער למצבים. לא להתלונן גם כשקשה- וקשה!!!!!!!

גם סבא דוד כמוך בנה בית בישראל, וראה לנגד עיניו את ילדיו, כמוך דביר.
זו הייתה המטרה החדשה שלך אליה חתרת, והיית מוכן עד אפיסת כוחותיך להילחם ולהביא גאולה, שלום בארץ, צדק!!
אתה דביר, כמו רבים, מדורות רבים של סבי סביך, הצלחתם להכות שורש בארץ האבות, ולהמשיך דרך ילודת דורות חדשים, את זרע העשייה, הרוח הנושבת בעם היהודי - להכות שורשים!

כמו סבא דוד, שחפר בורות לבניית בית ספר שאתה בעצמך זכית ללמוד בו, כך גם אתה בעשייתך, למען עם ישראל. בגבורה יצרת גיבורים חדשים, שמוכנים ללכת בדרכך ולהיות ראשונים לקרב להקרבה, לאומץ ולגבורה.
והכל למען המשך הדורות, העם, הארץ והילודה!

אימך דניאלה שתחי׳, נהגה לצטט במשך כל השבעה את המשפט שהיה שגור בפיך:
״ הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים״

כך, שאתה כמו סבא דוד ז״ל, השארתם אחריכם, דורות רבים, שחבים לכם את חייהם, ומבטיחים לא לשכוח לעולם🙏
נוח על משכבך בשלום ילד, והקדוש ברוך עושה שמיים וארץ, כבר ינקום את מותך🙏

לא בגלל עיני הדבש, דביר
התאהבתי דווקה בך..
גם בכלל לא התפעלתי
מגובהך או מרוחבך

לא בגלל צחוקך הפרא
הכובש כל לב נשי
צניעותך, היא שכבשני
כבשה את לבבי!!!!!!!♥️

הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
קצת צנוע קצת כזה זה הכל זהו זה

הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
קצת צנוע קצת כזה זה הכל זהו זה!

דביר דוד פימה הי״ד

בין הרי הגלבוע להרי הגלעד
שם נשמתך תנוח לעד
עטוף בלבן כמו מלאך מן הגן
תביט לשמיים ותבקש להיות כאן
להיות כאן עוד רגע רק עוד דקה
לספר לכולם, איך נפלת בעוז ובגבורה
ולתת לנו מן החוזק העידוד והנחמה
כי כזה היית אתה!!

אז אנחנו כאן למטה מבטיחים ליושב במרומים
שנגיע היום לסעודת האבלים בראש מורם וגאה, זקוף ואצילי.
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
ונספר לכולם שאנחנו בך, גאים!!!!!!!💪🏻🇮🇱
ולא תיפול רוחנו כי אתה מלמעלה כל הזמן ממשיך לשמור עלינו🙏

לשמור על עם ישראל, שכל כך אהבת
ועל ילדיו הקטנים…
ויש לי תחושה קטנה בפנים, שבגלל אומץ ליבך נבחרת אתה, לשמור על היושב במרומים!!👑

דביר שלנו גיבור ישראל
מעתה תקרא גיבור של ישראל!
ישראל, שכל כך אהבת
אמונה, שכל כך קידשת -
לאהוב את הארץ הזו.

את, המדינה שלך בכלל
ואת הצבא בפרט.
הצבא שהיה מקור גאוותך
הצבא שהיה נס דגלך.

היית גאווה, לכל המשפחה
הלכת דרך, כל כך ארוכה..
הצלחת בדרכך, על אף המסירות האינסופית שלך,לצבא ולמולדת, להקים בית בישראל
עם אישתך האוהבת.
ואפילו להביא ילד לעולם את הראל🙌🏾

ובדיוק בזמן, שנראה שהכל כבר מסתדר
בשמיים מחליטים, שרוצים אותך יותר😢
ואין לנו ויכוח איתו, אם זו שעתך?
ובכך, סיימת את יעודך.
כגיבור ישראל💪🏻🇮🇱
כמו שכל כך רצית להיות!

נוח על משכבך ילד
גיבור של אימא.
גיבור, של משפחה כולה.
גיבור, של מולדת שלמה💪🏻🇮🇱
ה׳ יקום דמך❤️‍🩹
נוח על משכבך בשלום 🙌🏾😢