0
1
1
גבורה שעוברת מסב לנכד
אבל הסיפור של דביר, לא התחיל בצבא. כילד, הוא למד בממ"ד תורני "חנן" בפסגת זאב, וכבוגר יותר למד באורט גבעת רם. הוא לא היה התלמיד הכי מצטיין, כך מעיד אביו, אבל תכונה אחת בולטת שלו בלטה מעל הכל – כשהוא היה מסמן מטרה אי אפשר היה לעצור אותו. "היה ילד שובב, מלא חן, ולא היה תלמיד מצטיין כי הוא לא השקיע הרבה בלימודים, אבל כשהוא רצה משהו הוא היה עושה הכל כדי להשיג וכך גם בלימודים. כשהבין שאולי יעיפו אותו מבית הספר הוא החל ללמוד, הפך להיות תלמיד טוב וסיים עם בגרות מלאה וציונים טובים. הוא לא סתם הלך ללמוד באורט גבעת רם – הוא רצה ללמוד חשמל בדיוק כמו סבא שלו שהיה מקור השראה עבורו".
סבו של דביר, הוא אולי הדמות שהשפיעה עליו יותר מכל. סבא יעקב סמוליאנסקי, הוא אביה של אימו של דביר עשירה, ואברהם מספר על הקשר ההדוק בין הסבא לנכדו:" סבא יעקב היה ניצול שואה, זה השפיע מאוד על דביר. הסבא גם למד חשמל ודביר רצה להיות כמוהו, הוא גם היה לוחם ביחידת חי"ר ודביר הושפע רבות והפך להיות לימים קצין לוחם בגללו. הוא ממש היווה עבורו מודל לחיקוי".
עד כך כל הקשר בין השניים היה חזק והסיפור הבא יעיד על כך. "יעקב נפצע והיה בתאונת עבודה וכחלק מהשיקום הוא היה לוקח את דביר שהיה קטן לטייל מאיזור שמואל הנביא שם התגורר ועד לבית תורג'מן", מספר אברהם, "מיותר כמעט לציין שהוא לקח מאוד קשה את נפילתו של דביר. היה ביניהם קשר מאוד הדוק. הוא היה קרוב אליו כל כך ודביר חיקה אותו ורצה להיות כמוהו".
דביר היה כאמור ילד נחוש וכשהוא רצה להשיג משהו – שום דבר לא היה עוצר בעדו. כנער בתיכון, דביר נסע למסע בפולין עם כיתתו ומהסיפורים של סבא יעקב, הוא הבין היכן הוא היה כילד בבית היתומים בזמן מלחמת העולם השניה. דביר רצה לבקר שם, לראות היכן סבא שלו היה בזמן השואה, בבית הספר התנגדו וסירבו לשלוח אותו לבד. דביר לא ויתר כפי שכבר היה אפשר להבין והיה נחוש מאוד להשיג את מבוקשו, הוא "שיגע" את כל מי שהיה צריך עד שמקבלי ההחלטות נכנעו לעיקשותו ובית הספר צירף לו מאבטח. דביר השלים משימתו, ביקר בבית היתומים שבו היה סבו, צילם תמונות במקום שהשפיע רבות על סבו.
