רס"ר אביחי אמסלם הי"ד, בנם של גבריאל ורות,
אחיהן הקטן של שירה-אמונה ולירז.
היה נשוי ואב ל 3
אביחי למד בבית הספר היסודי "תחכמוני" בחדרה ולאחר מכן המשיך למדרשיית "נועם" בכפר סבא. לאחר סיום התיכון התעקש לשרת שירות מלא בן 3 שנים אך קודם לכן למד מספר שנים בישיבת "שבי חברון".
לאחר השירות הצבאי עבד ב"אלביט", שם בלט במוחו החריף ודרכי הפתרון היצירתיים שלו.
אביחי היה סטודנט מצטיין להנדסת חשמל במכללת רופין ובשנתיים האחרונות הוא ומשפחתו שימשו כמשפחתון בכפר הנוער "תלפיות" בחדרה, כשהיו המסגרת המשפחתית של נערות בסיכון.
בשירותו הצבאי שירת בחטיבת "כפיר" ולאחר מכן נלחם על מנת לעבור ליחידת הקומנדו במילואים.
נפל במלחמת "חרבות ברזל" בעת היתקלות במחבלים בשער הנגב, תוך הגנה על תושבי הדרום.
ההספד של רותי, אימא של אביחי הי"ד:
שב ילדי שב אל תלך עכשיו
תן לנשום אותך עוד רגע עוד קצת
שב ילדי שב כי עכשיו נחמד
יש שקט ואני איתך לבד.
וכשתלך תזכור תמיד
לשמור על עצמך
מאנשים קשים
אשר עומדים במסלולך
אל תפחד מעל ראשך יש מלאכים
ואתה תמיד תהיה
אביחי,
בני הקטן.
לפני 30 שנה וקצת הבאנו אותך הביתה, תינוק ארוך, חמוד וחייכן עם עיניים גדולות וטובות, מתנה מושלמת ליום הולדת 31 שלי.
חשבתי שאני אימא מנוסה, אחרי 2 בנות, אבל אז הגיע בן הזקונים ולימד אותי שאני לא יודעת כלום. ילד רגיש, לוחם צדק, שלא מסוגל לשאת עוולות גם במחיר של התנגשויות עם המורים והרבנים. ילד שהסב לנו כל כך הרבה גאווה בנחישות ובשאפתנות שלו מצד אחד ומצד שני היה כל כך עניו ולא ממש אהב שיודעים שהוא מצטיין בצבא, בעבודה ובלימודים.
ביום החג הוקפצת ולא היססת, למרות שאירחת חברים לבשת מדים ונסעת להגן על המולדת. אהבת הארץ היתה טמועה בך כל כך שנתנה לך אומץ לגור בקרית ארבע וללמוד בישיבה בשבי חברון ונתנה לך גם את האומץ לקחת נשק ולהסתער.
אנחנו בשיאה של מלחמה שלא נראתה כמוה. קטסטרופה מכמה חזיתות שלא שיערנו בחלומותינו השחורים ביותר. האוייב רוצה להכניע אותנו אך יותר מזה- לשבור את רוחנו.
אביחי, ילד שלי, בזכות גיבורים כמוך, עזי רוח ואמיצי לב, אנחנו ננצח את המערכה הזו.
המחיר ששילמנו יקר מפז , הכאב על חיים צעירים שנקטעו באמצעם, על תינוק שיוולד יתום, כל שאיפות, חלומות, תכנונים שכבר לא ייצאו לפועל.
אבל ממך אני לומדת להיות חזקה ברוחי, לראות את הכוח הלאומי בתוך הכאב הפרטי, לזקוף ראש בתוך המכה האנושה שחטפנו.
אני מבטיחה לך להיות חזקה ומבטיחה שנהיה משפחה מגובשת שמצליחה לשמוח ולחיות לצד הגעגוע הבלתי פוסק והחור התמידי בלב. אני מבטיחה לך שנשמור על טל והבנות, נחזק אותן ונתמוך בכל מה שנוכל והן לנצח ישארו חלק מהמשפחה שלנו.
גיבור של אמא
אתה תמיד תהיה לי מלך העולם
תמיד עם החיוך הכי מושלם
כמו בתמונות בזכרונות
לכל מקום שלא תלך תהיה של אמא
תמיד תהיה לי מלך העולם
תמיד עם החיוך הכי מושלם
כמו בתמונות בזכרונות
תמיד תהיה שלי
גאה בך, ומודה על כל יום שניתנת לנו כפיקדון,
נוח על משכבך בשלום ילד שלי
אוהבת
אימא
ראה עוד > >
12/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
חייל ממחלקה 3, גדוד לביא (חטיבת כפיר), אוגוסט 14' כתב :
חברים האמנם עברו 10 שנים כמעט ולא שמרתי על קשר אבל לא שכחתי אף אחד מכם ואת אביחי במיוחד , רק רוצה לשתף אתכם במעט שאני זוכר מאביחי מאותו אדם לוחם אריה מורעל שתמיד דאג להיות במקום הראשון אבל גם דאג שכולם יהיו איתו ראשונים.
ההיכרות שלי איתו הייתה רק לכמה חודשים בטירונות , שאני החלטתי כל פעם לוותר ולהרים ידיים הוא פשוט נילחם עליי לא משנה כמה שהייתי עקשן הוא לא וויתר לי אף פעם , דאג תמיד להרים את המורל והרעל בעיניים ודחף את כולם קדימה.
במסעות הבודדים שהשתתפתי איתכם הוא סיים כל פעם ראשון ורץ אליי שהייתי אחרון , דחף אותי קדימה והרים אותי על הכתפיים שלו לא פעם ולא פעמיים , שיחות בלילה לנסות להרים לי את המוטיבציה , יציאות בשבת בצהריים להתאמן על הבוחן מסלול , מסעות של שיכנועים שאני לא יעזוב אני זוכר אותו כאיש שיחה אמיתי שהיה איכפתי לכולם ודאג לאחרים תמיד יותר מלעצמו אני מאמין ובטוח שאיך שאני הכרתי אותו גם כל השאר הכירו. אביחי בן אדם שליווה אותי בזיכרון בכמה וכמה מצבים בחיים שלי שנתן לי את הכח לא לוותר ובטוח שאת אביחי אני בחיים לא ישכח.
היה לי כואב ומצמרר לשמוע על האובדן , הבנתי שהותיר אחריו אישה ושני ילדים אני מחזק אתכם ומשתתף בצערכם שלא תדעו עוד צער לעולם. השם יקום דמו!! יהי זיכרו ברוך 🥀💔💔
ראה עוד > >
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
יובל קוגן, מ"מ הכשרה בגדוד לביא אוגוסט 14':
מרץ 14.
אני מתחיל תפקיד מ"מ טירונים ומקבל 3 כיתות.
שלושים וקצת חיילים. רובם בשוק. לא אמסלם.
אמסלם היה בכיתה א' במחלקה 3, פלוגת לביא בבסיס ההכשרות של כפיר.
הוא היה חברתי וחברותי, התחבר לכולם ישר ובקלות. חיילים ומפקדים כאחד.
הוא היה היחיד שהחיוך שלו לא ירד מהפנים. אף פעם.
ברצינות - גם כשישן הוא חייך.
חייל מבריק ואיכותי, כזה שכל מפקד מייחל לו.
מצטיין בכל דבר שהוא עושה, בעל ידע רחב וחכמת חיים הרבה מעבר לגילו.
כשהייתי באינטראקציות אישיות איתו, ממש נהניתי.
בחלוקה לפק"לים הוא מאוד התאכזב שלא קיבל פק"ל. אבל הוא פשוט לא הבין שקיבל את הפק"ל המשמעותי ביותר עבור לוחם בהכשרה - מפקד חוליה.
הסיבה שעשיתי את זה היא כי ראיתי את הפוטנציאל שבו, והאמנתי שיצא לקורס מפקדים בסיום ההכשרה.
בשיחה עם חייל מהכיתה שלו עכשיו, 10 שנים אחרי, אמרו שהוא היה אחלה מפקד חוליה.
אל תספרו לשאר החיילים, או שאולי כבר אפשר כי בכל זאת עברו 10 שנים:
כשהיינו בלחץ זמן, לקחתי את אמסלם הצידה, הסברתי לו את המשימה ומיניתי אותו למפקד המשימה.
הוא מעולם לא אכזב אותי.
ראה עוד > >
12/10/2023
אפרת כהן אמיר
אביחי היקר שלי
נזכרת איך היית ילד קטן עם חיוך ממיס.
הייתה לי תקופה מהממת בגיל 14 לשמור עליך כל חופש גדול במשך כמה שנים.
איך הינו בבית קטן בחדר שמיטה 1 יכולה לתת לכולנו לישון בייחד.
זוכרת את התקופה שעכשיו אני כותבת כאילו זה היה ממש עכשיו.
איזה תקופה הרגשתי בגיל 14 כבר כמו אמא.
אמא שלך (דודה שלי) הייתה יוצאת כל בוקר לעבודה ונותנת לי את האחראיות לשמור על 3 ילדים.
הייתה מכינה לכם אוכל,משחקת איתכם דואגת לכם כאמא קטנה.
עד לא מזמן בשבעה של סבא ידעת להזכיר לי שטונה ותירס בייחד זו הייתה ארוחה הכי טעימה🤭
הינו שומעים דידי הררי ואפילו זכינו בפרסים שעד היום בכלל לא הגיעו.
שיחקנו ,רקדנו, בילנו הייתי חלק בלתי נפרד בשנים האלו ממשפחת אמסלם.
בשבעה של סבא העלנו זיכרונות מהילדות.
עשינו בייחד קניות התרוצצנו שהשבעה של סבא תכבד את כבודו.
ואז הנורא מכול הגיע ההודעה השחורה
שנפלת בקרב.
ואז אני ישר נוסעת לחדרה ,כמו שאתה מכיר אותי מתייצב תמיד ראשונה
ונזכרת שרק לפני 5 חודשים הייתי בסיטואציה הזו
ועכשיו אתה לא איתי לעזור לי
שעכשיו זה השבעה שלך.
לא מאמינה שאני כותבת עליך ילד .
גיבור שלנו תנוח במשכבך אל תספר לסבא מה קורה פה הוא לא יאמין יכאב לו .
תשמרו עלינו צדיקים שלנו.
אוהבת וכאובה💔
ראה עוד > >
13/10/2023
שירה אמונה- האחות
תודה לכל מי שהגיע ללוויה, עם או בלי דגל. 🇮🇱💙
לוחמים ואזרחים בחזית/עורף שלא הצליחו להגיע- כרגע התרכזו בחלקכם במערכה, אותנו יהיה ניתן לנחם עד ביאת משיח..
בוחרת לשתף פה את ההספד איתו נפרדתי מאחי הקטן ומורי הגדול (לא אחד לאחד עם הוידאו כי קצת אילתרתי, אבל קרוב מספיק) כדי לחזק את הרוח הלאומית:
ביחי, אח שלי, אחי הקטן
איך קוברים אח קטן??
איך רגע אחד אני מחזיקה לך את היד בדרך לסניף וברגע הבא אתה כבר גדול וגיבור ואני לא יכולה לשמור עליך יותר?
רוב האנשים כאן מכירים אותך כאביחי, התלמיד השובב אך האחראי במדרשיה, זה שהיה עושה שטויות אבל גם נלחם על המוסר והאמת והצדק גם במחיר של עונשים מהר"מים, או כאביחי, התלמיד המסור בישיבת שבי חברון שכל כך אהבת ושגררת אליה את כולנו לשבת רגע לפני שהתחתנת, או כאביחי ההייטקיסט שהצליח לצמוח בתוך החברה שלו בלי יותר מדי תארים מפוצצים פשוט רק כי הוא מוכשר, נעים ואמביציוני או כאביחי הסטודנט להנדסת חשמל שהיה מצליח לג'נגל בין משפחה, שתי משרות ולימודים ועדיין לסיים כמצטיין. יש גם כאלה שמכירים אותך כאביחי הבן של, הנכד של, האחיין של, אח של, אבל אני אחותך הבכורה ואני זו שהייתה שם כשאימא הביאה אותך הביתה ואני זו שהייתה לוקחת אותך איתי לסניף בפרדס חנה יד ביד את כל הדרך ואני זו שהגעת בטרמפים מחברון עד תל השומר לנגן לה בגיטרה כדי שתתעודד אחרי ועל הדרך שמחת כל כך לעודד את החולים האחרים. אני זו שראתה כמה אור וטוב יש בך, כמה רגישות לאחר ואני זו שהייתה שם לראות אותך גדל ממש מההתחלה, בזמן שאני גדלה בעצמי, להתפעל מהתינוק המתוק, הנוח, החייכן.
גדלנו להיות מבוגרים שונים בתכלית. הרבה ויכוחים היו לנו ואפילו ריבים ממש ואיכשהו למרות שהייתי מדברת אליך נורא היית תמיד סולח ומחליק. פשוט לא נכנסת לקנטרנות ולא נטרת לי אף פעם.
פעם אחת אחרי ריב גדול, כשפשוט סלחת לי, הסברתי לך למה כל כך כעסתי מראש ואמרת לי "בסדר אז פעם הבאה פשוט תגידי" וכל כל התרגשתי מזה שראית מעבר לפגיעה שלי בך שביקשתי ממך לא לוותר עלי לעולם.
אחי, אחי שלי, אחי הקטן שהיה גבוה ממני בראש וחסון ממני שבעתיים ועדיין הייתי נהנית להציג אותו כ"אחי הקטן", אחי שמגיל קטן היה גיבור כשאפילו לא בכה כשנשברה לו היד אבל כן כמעט בכה כששמע כל החמרה במצב הרפואי שלי ואמר בתסכול "אבל את עושה כל כך הרבה טוב...", אחי הקטן שהיה הגדול ולימד אותי איך עושים פוייקה, איפה החופים השווים בכנרת, איך חיים את החיים בקלילות ועם פחות מפחי נפש, שהייתה לנו מסורת של מגנט משותף באירועים משפחתיים. המגנט האחרון שלנו היה בחינה של עידן ולא יהיו עוד וזה בלתי נתפס ושובר הלב.
אביחי, אחי הקטן העניו, הדבק בה', חדור המטרה והנחוש, בני עוולה חדורי רצון להרוס הפילו אותך על משמרתך. אם היו שואלים אותך אם תהיה מוכן ליפול על הגנת המולדת לא היית מהסס, רק היית מוודא שיש מי שידאג למי שהשארת אחריך.
אני אחותך הגדולה, מהרגע שנולדת הרגשתי שאתה באחריותי, אבל אתה כבר גדול ואפילו אבא, אז למה עכשיו אני נכשלתי בלשמור עליך?
את האובדן והכאב יקח עוד זמן לעכל אבל בינתיים אני מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להחזיק חזק בידיים של כל מי שהשארת מאחור.
אנחנו לא לבד, אנחנו עם הנצח, ואנחנו מאמינים גדולים בתהליכים גאולתיים שמצריכים סבלנות ואורך רוח.
אני רוצה לומר לכולם, וגם לאוייבנו: הנפש שלנו שבורה וכאובה כי מקדשי חיים אנחנו אבל הרוח שלנו חזקה.
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה ולצד הכאב האיום אנחנו ממשיכים להאמין בצדקת הדרך ולהתפלל לה' שיתן לנו כוחות.
הלוואי שמשיח צדקנו יגיע בקרוב ונחזור לראות אותך ולנשום עמוק.
סליחה ומחילה על כל שהיה, תודה על כל יום שהיית אח שלי.
לא ככה רציתי להיפרד ובטח לא עכשיו
נותרנו רק לירזי ואני. אני אשמור עליה והיא תשמור עלי ושתינו נשמור על אבא ועל אימא, על טל, על טליה, על מאור ועל התינוק שבדרך.
תמסור חיבוק חזק לסבא ולכל שאר האהובים שלנו שם למעלה.
צר לי עליך אחי הקטן, נעמת לי מאוד.
אוהבת בצורה שרק מי שגדל ביחד יכול לאהוב,
לנצח אחי, אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע...
אחותך הגדולה
שירה אמונה.
אף גורם רשמי לא הגיע לספר לנו את סיפור נפילתו המלא של אחי ולכן התגלגלו כמה גרסאות עד שביום ששי האחרון הגיע רס"פ שסיפר את הסיפור (לא רשמי).
הסיפור שמט לנו את הלסת, גם בגלל היצירתיות והגבורה של כוחותינו וגם כי יצר ההרס והרוע של אוייבינו עולה על כל דמיון.
אנו מביאים אותו כאן:
הפלוגה כולה צעדה באיסור צומת שער הנגב, ליד שדרות. מסיבה שאינה לגמרי ברורה 4 האחרונים סטו מהתוואי בו הלכו כולם. לפתע נפתחה לעברם אש, 3 מהם נפלו ואחד נפצע מכדור בכתף.
מתברר שהסטיה שלהם מהתוואי לכיוון תלולית שהייתה שם הבהילה מחבלים והם פתחו באש, אך זה לא הכל.
לאחר שהכוח שמע את היריות, הפלוגה חזרה אחורה והחלה להשיב אש לעבר מקור הירי. למרות חילופי האש הכבדים, הירי לא נפסק.
לאיזור הובא טנק שריסס בעזרת מקלע את מקור הירי על כוחותינו אך גם אז הירי לא הופסק.
הטנק התקדם אל עבר התלולית וריסק, מה שהתברר מאוחר יותר, בונקר מבוצר, משוריין ומבוטן שהוחבא על ידי עלים וענפים.
בקיר הבונקר היה חרך ירי צר ולכן לא נפסק הירי למרות השבת האש.
גם לאחר שהטנק עלה על הבונקר, המשיכו המחבלים לירות עליו מלמטה! רק לאחר מספר פעמים בהן הטנק נסע הלוך ושוב תוך סיבובים במקום נפסק הירי והמחבלים חוסלו.
בדיקה גילתה כמויות של אוכל ותחמושת בבונקר שלא לגמרי ברור מתי נבנה. מתברר שהמחבלים תכננו לחכות שהמצב יירגע, המלחמה תחלוף והדריכות תרד ואז לבצע פיגוע ירי רב נפגעים בתחנת הרכבת בשדרות הקרובה למקום.
אחי וחבריו לא רק הצילו את תושבי שדרות אלא גרמו לצה"ל להיערך נכונה יותר אל מול המשך טיהור הדרום.
ה' יקום דמם.
שירה-אמונה
ראה עוד > >
שליחי חב"ד בחדרה, הרב והרבנית ברוד, ארגנו ערכות משחקים לילדי השכונה שאביהם הוקפץ למילואים על מנת להקל על המתח והשעמום.
צורף לערכות פתק שמקדיש את הזכויות מהמעשה הרגיש והמתוק הזה לעילוי נשמת אביחי הי"ד.
תודה ♥️
ראה עוד > >
15/10/0202
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
הקהילה היהודית באנגלווד, ניו ג'רזי, בחרה להקדיש את ערב החיזוק שכלל קריאת תהילים ואריזת חבילות לחיילים, לעילוי נשמתם של שלושה חיילים, ביניהם אביחי שלנו
ראה עוד > >
15/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
רייצ'ל, שהכירה את שירה-אמונה (אחותו הבכורה של אביחי) בזמן ששהתה בשליחות בלונד איילנד, ניו יורק, בחרה להדליק נר נוסף בערב שבת האחרונה, לעילוי נשמתו הטובה.
רייצ'ל שלחה גם דברי חיזוקים ונחמה בעברית, שאינה שפת האם שלה, וריגשה אותנו מאוד
תודה
♥️🕯️
וכך היא כתבה לשירה-אמונה, אחות של אביחי:
עכשיו אני עובדת בתיכון שולמית לבנות…וביום ששי פרצנו בשירה
דברתי להם עליה ומתוך עומק הבכי שלך אמרת שאנו ננצח ולא להתיאש
אמרתי כשאחי יוסף שאלו ליוסף העוד אבי חי זו היה שאלה. הוא כבר ידע שהוא בחיים אבל בטח הוא רגש רחוק ממנו, אז זו היה שאלה
כשרב שלמה חבר את השירה המילים היו הצהרה ולא שאלה
אז שרנו ביחד ובקולות חזקות בזכות אחיך ״עוד אבי חי״ עם ישראל חי, ולא לפחד
אנחנו איתך
אנחנו אוהבים אותך ומשפחתך
סליחה שהעברית שלי צריכה קצת לשפר
אני צריכה לבוא להיות אתך בחיבוק
שה ישמור
במקום ינחם אותך בתוך שארי אבלי ציון בירושלים
התפרצנו בשירי אמונה שעוד אביחי ❤️
ראה עוד > >
10/10/2023
כאן מורשת
·
"התכתבתי איתו במוצאי שבת. כתבתי לו שיהיו חזקים ושאנחנו קוראים תהילים. ביום שני כבר שלחתי לו הודעה בשש וחצי והוא לא ענה. הוא כנראה נהרג בשמונה וחצי בערב"
שירה אמונה אמסלם ספדה לאחיה, רס"ל אביחי אמסלם ז"ל, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בעוטף בשבוע שעבר. בשיחה עם בני טיטלבוים היא סיפרה על האדם יוצא הדופן שהיה אחיה הקטן: "הוא תמיד היה ילד שהצליח להבריק גם בתחום השכלי וגם בתחום הרגשי. תמיד היה מתנדב. יחד עם זאת היה חד מחשבה, נכנס לעבוד באלביט ללא השכלה, חוץ מבגרות במחשבים. מאוד מהר הוא התקדם. תמיד ביקש שלא יגידו את השם שלו. הוא היה בסוף שנה שנייה הנדסת חשמל. הוא היה אחי הקטן. על כל המשתמע"
"יש לו שתי בנות, אחת שחוגגת עוד שבועיים חמש, אחת בת שלוש, ועוד אחת שצריכה להיוולד עוד שלושה חודשים", סיפרה שירה. "הוא ממש נהרג גיבור בדיוק כמו שהוא האמין להגן על הארץ באמצע הסתערות. במקום, הוא לא סבל. זה חסד גדול, אנחנו ממש נאחזים בחסדים הקטנים"
האזינו לשיחה המלאה > https://bit.ly/3rIPfcx
בני טיטלבוים
ראה עוד > >
16/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
הרגשתי חובה לשתף בקטע שכתבתי אחרי שביקשו ממני לספר עליו קצת בעבודה.
האמת היא,
שלא תכננתי לכתוב עליו.
אבל אז שאלו אותי אם אוכל לספר עליו קצת,
ולא הצלחתי.
כי בכל פעם שאני שומעת את צמד המילים הללו, הדמעות יוצאות וחונקות אותי.
אז החלטתי לכתוב
ולנסות להעביר קצת מדמותו,
לאותם אנשים שלא זכו להכיר אותו.
אביחי, או בשמו המוכר יותר- אמסלם,
היה המדריך שלי בבני עקיבא.
שלוש שנים.
משבט מעפילים ועד שבט נעלה.
מדריך עם נוכחות. במלוא מובן המילה.
המדריך הכי שמח וקליל בסניף.
זה שתמיד דאג להרים את המורל ולסחוף אחריו את כל חניכי השבט ושאר הנוכחים.
הוא היה המדריך עם החיוך הכי גדול ואמיתי שיש.
שגם אם הייתם נתקלים בו באמצע הרחוב הייתם רואים אותו. כמה שניות לפני שיתעניין בשלומכם.
כולם ידעו מי זה אמסלם.
אין אחד בעיר שלא הכיר אותו.
והיום,
אין אחד בעיר שלא כואב ובוכה את לכתו.
הלב שבור,
וכואב.
מסרב להאמין,
ולא מצליח לעכל.
וכמו שהמדריכה שלי אמרה לי:
״הוא באמת היה הטוב שבטובים״.
זכיתי וזכה כל שבט נעלה של סניף חדרה מרכז, שאתה זה שהדרכת אותנו במשך שלושת השנים המשמעותיות בסניף.
והלוואי שנזכה לקחת משהו אחד קטן מכל הטוב שהיית לעולם הזה, וליישם אותו בחיינו.
נוח על משכבך בשלום.
ה׳ יקום דמך 💔🥀🕯️
אזכור אותו תמיד 😔💔
ראה עוד > >
16/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
הערב נערכה סעודת ההבראה ומחר בבוקר נעלה לבית העלמין ויתומו ימי השבעה. לאחר מכן נתחיל מסע בו נמצא איך לשוב לשמוח ולנשום בתוך האובדן הלא נתפס.
תודה רבה לכל מי שהגיע לנחם.
שמרו על עצמכם בבקשה!
ואל תשכחו להתחזק ברוח ובאמונה
עם ישראל חי 🇮🇱
ראה עוד > >
17/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
כל כך הרבה סיפורים שמענו בשבעה מהחברים מ"אלביט". המנהלים, אנשים שעבדו איתו בעבר הרחוק או הקרוב, שעבדו צמוד, שעבדו במקביל ואפילו אדם אחד שכבר לא עובד ב"אלביט" אבל שמע את המור"ק על הבחור שהצליח לשכנע את "אלביט" לתת לו לעבוד במשרת סטודנט כשהיה אברך ("עד למנהלת משאבי אנוש המקרה שלו הגיע!" אמר לנו אחד החברים).
אביחי החל לעבוד ב"אלביט"דרך "קוואליטסט" ולאחר מכן הפך לעובד "אלביט" מן המניין.
כל חבריו מספרים על בחור חד ואינטלגנט שידע לפתור בצורה יצירתית וחשיבה מחוץ לקופסה בעיות שגם בכירים הסתבכו איתן.
אביחי החל כ-QA והתקדם במהירות כשהראה את יכולותיו.
אחד הסיפורים הבולטים היה שכמפתח אוטומציה בחטיבת הרדיו הוא קיבל משימה שעסקה במערכת שהוא לא הכיר.
אביחי ביקש יום יומיים, למד את המערכת על בוריה והצליח לפתור בעיות מורכבות. המנהל שלו התרשם כל כך ששלח את הפתרון לבכירי החברה וכשהם שאלו מי האדם שהצליח לפצח את הבעיה הקשה שנתקלו בה, אביחי רק אמר: "לא צריך להזכיר שמות"...
מתוך המייל שהוצא לעובדי החברה:
"משפחת אלביט היקרה,
כמעט שבוע חלף מאז קמנו למציאות חדשה וכל יום חושף ומבהיר עד כמה הדברים קשים ובלתי נתפשים.
מספר הנפגעים הוא עצום, ביניהם גם עובד החברה, אביחי אמסלם, ז"ל, עובד אגף הנדסת רדיו בחטיבת תקשוב וסייבר, בן 30, נשוי ואבא של מאור וטליה שנהרג בקרבות בדרום הארץ. אני כואב מעומק ליבי את האובדן. יהי זכרו ברוך."
תודה לכם, משפחת "אלביט", כל התמיכה הלא-פוסקת בשבוע האחרון
ראה עוד > >
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
הבוקר עלינו לבית העלמין ובכך תמו ימי השבעה.
חברי הקהילה ומשפחה קרובה הגיעו וקראו פרקי תהילים ומשניות על פי אותיות א' ב' י' ח' י' ב' ן' ר' ו' ת' מתוך ספרונים שהדפיסה המשפחה.
לאחר מכן חיים, בנו של רב הקהילה, סיים את מסכת תענית לעילוי נשמתו של אביחי הי"ד וכן הוגש כיבוד על מנת לברך עליו לעילוי נשמתו.
תודה לכל מי שהגיע ועטף ועוטף אותנו בימים הלא נתפסים האלה.
שנזכה להחזיר לכם בשמחות.
ראה עוד > >
יונתן בודובסקי
המרכז האקדמי רופין כיבד אותנו בהענקת תואר לשם כבוד לאביחי.
אביחי היה סטודנט מצטיין להנדסת חשמל, זו השנה השניה.
תודה לדקאן, פרופ' פרדי גבאי, שהגיע והעניק להורים של אביחי את התעודה באופן אישי.
מעריכים מאוד 🙏
מתוך מה שסיפרו עליו החברים:
אני לא הכרתי את אביחי יותר מידי, שלום שלום כזה. יצא לי לקבל ממנו עזרה פעם אחת בלמידה למבחן והיה מאוד סבלני ונחמד. מהמעט היכרות איתו יכול רק להגיד שהיה מהיותר מבריקים בכיתה ומאוד צנוע
(אריאל עזרייב)
מבחינה אקדמית אביחי קיבל בשנה א מצטיין .
אני מאמין שיש פה אנשים שיעידו עליו יותר ממני . אבל הוא תמיד היה מי מובילי המסלול של הערב.
לא חושב שאי פעם הוא עשה מועד ב׳ ..
(גיא טל)
אביחי היה מצטיין דיקאן בשנה א'.
כמו שגיא אמר הוא מעולם לא הגיע למועד ב'.
והכי חשוב שהוא תמיד עזר לכולם בלמידה. הדרייב האישי שלו מופץ לכלל לימודי הערב וכולם משתמשים בו באופן קבע להעיזר במטלות סיכומים וכו'...
לא הפסיד כמעט שום שיעור במכללה.
תמיד השתתף בשיעור ובעל יכולת קליטה והבנה מטורפת..
יש עוד הרבה לומר...אבל בהיבט הלימודי בלבד זה מה שעולה לי..
הממוצע שלו מהגבוהים בלימודי ערב...גם בשנה ב
(אוריאל ויצמן)
(מתומלל מהקלטת וואטסאפ)
הוא באמת היה בן אדם מאוד מאוד מיוחד.אין לי אפילו איך לתאר את זה במילים.. תמיד אני זוכר.. לפני מבחנים, הוא תמיד היה אופטימי ותמיד היה משרה אווירה של רוגע. גם תמיד הייתי מוריד בפניו את הכובע שהוא מצליח גם לעבוד, גם מצליח ללמוד, גם מצליח לעשות מילואים, גם מצליח לתפעל משפחה וגם להוציא ציונים מטורפים וגם להיות הבחור ש.תמיד.. אם יש לך שאלה אתה יודע למי לפנות וגם היה לו ניסיון מטורף בתכנות והוא ידע כל דבר
היה בן אדם באמת באמת מיוחד
(יונתן בודובסקי)
ראה עוד > >
17/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
עצרת תפילה למען עם ישראל שתוקדש גם לעילוי נשמת אביחי הי"ד
הציבור מוזמן ♥️🇮🇱🙏
ראה עוד > >
17/10/2023
אביה סאסי
כותבת אביה סאסי מחדרה:
אומנם השבעה נגמרה היום,
אבל את המורשת של אביחי ננציח פה לנצח!
מההיכרות הארוכה עם אביחי הוא היה פרקטי, איש של חסד, ותמיד תורם לכל מי שצריך- זו הדרך שלנו להמשיך את דרכו.
(החלטתי שכל התרומות לחיילים ותושבי הדרום שעוברות דרכי הן לעילוי נשמתו).
ראה עוד > >
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
אנחנו, המשפחה, רק בתחילתו של העיכול ושל המסע למצוא את הדרך לשוב לשמוח ולנשום בתוך האובדן. המלחמה הרעה והאכזרית הזו לקחה, לוקחת ועוד תיקח לנו אהובים, אחים, הורים, בנים, חברים, חלקים מהגוף והנפש.
בשבת של השבעה שמענו שיעור ב"אורות המלחמה" מפיו של אברהם בלדב, חבר המשפחה. הוא דיבר על כך שלעתים כוחות הטוב בעולם כל כך טובים שהם לא רואים את הרע, הם מלמדים עליו זכות ומסבירים אותו כמצוקה אבל אז הרשעה מרימה את ראשה כל כך שאפילו כל הכוחות הטובים בעולם לא יכולים להתעלם מכך שזה רע טהור ואז, סופסוף, הם מתחברים כדי לכרות את ראש הרשעה ומבינים שלעתים הטוב, האהבה, האור, לובשים צורה של אגרסיביות וכוחניות כדי למגר את הרע בצורה מוחלטת ככל הניתן.
קיבלנו מכמה מקורות אנשים שהחליטו להקדיש פגזים ואמל"ח לזכר אביחי שלנו.
זה מרגש אותנו מאוד כי אביחי הי"ד ידע להיות חד בדעות שלו וידע שלפעמים כדי לנצח את החושך האור צריך להיות חד וחותך.
כוחות הבטחון, הזיהוי וההצלה, אנשים בעורף, משפחות הנעדרים, הנופלים והנרצחים- אנחנו איתכם! החזיקו חזק אחד בשני, אנחנו ננצח בסוף אך המחיר כואב וכבד.
הרימו את הראש, אנחנו בעורף חזקים ומחזקים את מי שבחזית.
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
והרשעה בעשן תכלה
ראה עוד > >
19/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
כותבת אביה סאסי:
דיברה איתי אתמול אמא שהבן שלה חייל, לא הגיעו לבסיס שלהם והיה להם חסרים של ביגוד, מוצרי הגיינה, נשנושים וכו..
דאגנו לזה, תוך כמה שעות היה להם הכל.
אביה גדלה בחדרה ומכירה את המשפחה שנים רבות.
תודה אביה על הנצחת אביחי בדרך המתאימה לו כל כך: חסד
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
לאורך כל השבעה, ממש מרגע ההודעה על נופלו של אביחי שלנו, היו כאן אנשים. רובם באו והלכו אבל היו כאלה שהיו כאן ממש כל הזמן. היינו מרימים מבט והם כבר היו שם לידינו, שואלים מה צריך או מגדילים ראש ומקדימים פתרון לצורך.
אחד מהם היה שלומי, חבר של אביחי שעבד איתו ב"אלביט" ולמד איתו ב"רופין".
מעבר לכך ששלומי דומה לאביחי במקצת מבחינה חיצונית (אם כי אביחי היה קצת גבוה יותר), הוא הזכיר לנו אותו גם במזג הנעים, בחיוך התמידי, ברגישות וביעילות. שלומי, כמו אביחי, ראה את הפרטים הקטנים, הגדיל ראש, לא בחל בשום משימה ותמיד תמיד היה שם, מהשעות המוקדמות של הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, משאיר בבית אישה וילדים.
שלומי, יחד עם אחרים שעטפו אותנו בשבוע הזה, נגע ללבנו בעומקים העמוקים מאוד ואתמול הוא שלח לנו הודעה:
הייתה פה שיחה של פסיכולוגית ועובדת סוציאלית אחרי השבעה ..
היא רצתה שאגיע וראש הצוות אמר "אביחי היה כל כך משמעותי עבור הצוות וסגר כל כך הרבה פינות שאנחנו לא יודעים כמה עובדים צריך להתחיל לגייס בשביל לנסות להתחיל לכפר על זה"
ראה עוד > >
17/10/2023
נתי הילל
אמסלם בכינו המון כשהתבשרנו בבשורה הרעה והשחורה
בכינו כי איבדנו.. איבדנו דמות יקרה מפז!
יקרה מדיי לא כולנו מבינים את רמת האדם שהלכה לנו!
את אביחי הכרתי בסדיר היינו באותה כיתה!
עברנו ביחד טירונות..
אימון מתקדם..
הרבה חויות!
אביחי תודה לך על הזמן שבילינו ביחד!!
תודה על שהספקתי ללמוד ממך כל כך הרבה!
אם זה ערכים, משמעות עתים לתורה, יוקר האישה, שלום בית, מבצעיות, משמעת עצמית, ועוד אינסוף דברים...
תודה לך על הכל חבר יקר היית יותר מאח!
אני מעריך אותך! מקנא בחיילים שהספיקו להנות ממך במילואים אתה כל כך הרבה דברים!
בעל, אח, לוחם, בחור ישיבה, הייטקיסט!
אני אוהב אותך!
ולא תשכח בחייים!!
ראה עוד > >
23/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
אתמול, 22.10.23 התראיינה עמית, אלמנתו של יובל הליבני, בערוץ 12.
סרן יובל הליבני היה הקמב"צ מ"פ ואביחי הקשר מ"פ (מוזכר בדקה 3:07).
הם נפלו ביחד על הגנת הארץ.
תודה, עמית, על שסיפרת את סיפור גבורתם.
ההספד של לירז, אחותו של אביחי:
וחלשה היא אומתי
וגוויתהּ רפה,
ורוחה מתנודד
כקנה במים,
ונשמתה בקִרבּהּ
כשְחקים חזקה.
יודעת היא את ערכה
וסגולת חייה,
לועגת היא
לכל מציקיה,
גם בעת לפניהם תתרפס
יודעת היא את חוסנה
שהוא לָעַד עומד.
ויודעת היא גבורת צורריה
שהוא אך צֵל עובר,
גיבורה היא כִּכְּפירה
בעת יֵחָם לבבהּ,
אמיצה כלביאה
בהילחמה בעד גוריה.
(הרב קוק, אורות הראיה)
אביחי אחי היקר,
אי אפשר להתחיל לספוד לך כאדם פרטי בלי לקשר אותך לגודל, לאומה, לבריאה כולה.
חיית את חייך בתודעה לאומית ענקית ואהבה עצומה לכל אדם מישראל, בחמלה, בעוז וצדק.
ידעת כי אתה קשור בחבלים נשמתיים לכל אדם מישראל ולכן תמיד רצית להגן על כולם, להטיב לכולם, להיות שם בשביל כל אחד ואחד, לפרוס כנפיים גדולות ולהגן על כל הארץ כולה. בכל מי שנפגשת תמיד חיפשת איך לתת, כל ציוץ ששמעת על מישהו שצריך עזרה שם היית. תמיד הרגשת שאתה צריך לתת עוד, למצות עוד, שיש עוד מה לעשות.
אני יודעת שאתה לא רוצה שנספר את זה כי תמיד היית עניו וצנוע וכל תעודה שאי פעם קיבלת נקברה באיזו מגירה ואני שמעתי על זה בחצי אוזן, אם בכלל.
התודעה הישראלית האמיתית שלך תלך איתי לנצח, אתה חלק מאיתנו!
לפעמים כעסנו עליך שאתה מאחר או שאתה לא מספיק איתנו, אבל זה היה רק כי רצינו אותך יותר, יותר קרוב, יותר הרבה.
רצינו עוד ועוד מהטוב שלך, מהצחוק והשמחה, מהקלילות, עוד מההרגשה ששום דבר לא יותר מידי רע, על כל מכשול אפשרי להתגבר אם מספיק רוצים.
אתה וטל בניתם בית מהמם, של נתינה, חמלה, ורוגע אינסופי.
אהבנו לבלות אתכם בכל רגע נתון, מבטיחה לך שנחזק את טל ואת הבנות בכל מה שנוכל, מבטיחה שלא נפסיק לדבר עליך ולספר להן על האבא המיוחד שיש להן.
תמיד נרגיש את החוסר, שלא היינו מספיק, לא נפגשנו יותר, לא דיברנו יותר, לא שיחנשנו יותר ולא גרתם לידי כמו שתמיד רציתי- פשוט להיות יחד. הגעגועים כבר מתחילים לשרוף ואני יודעת שיהיו ימים קשים של בדידות ושכול, אבל שוב עולה בי התמונה - האומה, וכמה ששאפת שתהיה אומתנו חזקה ועוצמתית ומאמינה בקדוש ברוך הוא ובצדקת הדרך, כמה האמנת בזה, כמה ידעת שזו הדרך וכך מסרת גם את חייך על הארץ הקדושה ובהגנה על העם והמולדת.
תודה רבה לך על ההגנה הפיזית עלינו ובעיקר על החוסן המדהים שלך, שאנחנו עוד שואבים ממנו כוח ונמשיך לחנך את ילדינו בדרכך.
תודה על הלב הכי גדול בעולם והשכל הכי ישר.
אם פה בארץ לחמת בכזו גבורה ועוז אני לא מדמיינת אפילו כמה ירעד כיסא הכבוד כשאתה תתחנן שהגאולה צריכה לבוא היום.
כמו שלא ידעת להגיד לא מאהבתך את העם הזה, גם לא תוכל לשמוע לא עד שהשם יגאל אותנו.
תתפלל עלינו, תבקש עלינו, תחזק אותנו כדי שהלב השבור שלנו ימצא את הדרך לחיות אותך בצורה קצת שונה מאיך שהכרנו.
אוהבים אותך!
תודה שהיית אח כל כך אוהב, רוצה תמיד בטובתנו, מחפש לבלות איתנו בזמן שבין החסדים שעשית.
אתה חסר לנו מאוד 💔
ראה עוד > >
24/10/2023
דודי סגיאל, מדריך של אביחי במדרשיה ("המכינה") בכפר סבא
זכיתי להיות מדריך של אביחי במכינה בכפר סבא כאשר היה בכיתות ח' י' יא' . אהבתי אותו מאד ואמרתי לאמא שלך שהלוואי והיה אפשר לשכפל אותו. הוא היה מוביל חברתי חיובי עם נוכחות מאד בולטת.
כמו שהאמא רותי תיארה בהספד ככה אני זוכר את אביחי משנות התיכון שזכיתי להיות מחנך פנימיה שלו :"ילד רגיש, לוחם צדק, שלא מסוגל לשאת עוולות גם במחיר של התנגשויות עם המורים והרבנים" .הוא היה אמיץ מאד ולוחם צדק. אבל אי אפשר היה לא להתפעל ממנו: מהיושר הפנימי, מהכנות, מהעוצמה שהקרין. הוא היה מנהיג חיובי. אמרתי לו כמה פעמים שאני בטוח שהוא יגיע רחוק והוא דור העתיד של עם ישראל. כל כך הרבה דברים מופלאים שמעתי על אביחי בהלוויה וכלל לא הופתעתי. הוא היה נדיר באיכותו הפנימית. אבידה נוראית. חלפו 12 שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה, אבל הוא דמות בלתי נשכחת. מביט בתמונות של אביחי בשנות נעוריו-- בשנים בהן צמח והפך לדמות מופת של תורה ועבודה, חסד ויושר. מביט ועיני זולגות דמעות. אבידה נוראית לעם ישראל.
תהא נשמתו הזכה צרורה בצרור החיים
בתמונה:
אביחי עם אימא רותי והאחות שירה-אמונה ביום סיום המדרשיה
ראה עוד > >
24/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
אביחי שלנו היה ילד כל כך קסום שכבר לפני 10 שנים נקרא תינוק על שמו!
הזוג שמעון ואושרה אסבג הכיר את אביחי בעת התנדבות באריזת מזון לנזקקים במסגרת עמותת "רחמי מרים" ("אהבת רחמים" לשעבר).
כאשר אושרה הרתה וגילתה שיש לה בן, היא ישר נזכרה בנער החייכן וטוב הלב שתמיד היה שם לעזור. הנער נכנס ללבה והם החליטו לקרוא לילד על שמו: אביחי.
🙏🇮🇱
בתמונה: אותה עמותה הקדישה את סל המזון האחרון לזכרו הטוב
ראה עוד > >
25/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
תודה רבה לאוניברסיטת בר-אילן על התמיכה בשירה-אמונה, אחותו הגדולה של אביחי שלומדת בפקולטה למדעי החיים.
במהלך השבעה הגיעו שניים מהמרצים, וביניהם גם דיקן הפקולטה, ובנוסף פירסמה האוניברסיטה את מודעת האבל בעיתון "מקור ראשון".
ראה עוד > >
25/10/2023
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
כמה שעות לפני שאביחי נקבר, יום שלם אחרי שהודיעו למשפחה ובעצם יומיים אחרי האירוע, עלתה שירה-אמונה, אחותו, לגל הפתוח של "רדיו 90" ודיברה עליו קצת.
ותודה לאיתמר רותם שפנה אליה ונתן לזכרו של אביחי מקום.
אחד המפקדים הבכירים של אחי, (לא זוכרת מה הדרגה/תפקיד), יואב ויינברג, (כן, הבן של דרור), סיפר לנו שאחי בלט עוד בהתחלה, כשרק הגיעה לגדוד 7008.
בין השאר הוא נזכר בסיפור אחד בו הם הלכו בגשם, כולם עם ראש למטה מנסים להתגונן מהטיפות, ורק אביחי עם ראש למעלה, כאילו הטיפות לא מזיזות לו.
אביחי באמת אהב את הגשם, ולפעמים כשהיה גשום הוא היה יוצא לרקוד בגשם יחף (ולפעמים גם סוחף איתו את אחת האחיות), אבל הסיפור הזה מעביר את אביחי ביותר מרק הרובד של אהבת הגשם:
הוא היה אדם שנשאר זקוף מול הכל: העומס המטורף של המציאות ואיזון משפחה-עבודה-לימודים-תורה, כאב על בשורות רעות (למשל, כשסבא נפטר וכשרוחי, המטפלת האייקונית שלו מהילדות נפטרה), ריבים או ביקורות ומצד שני תשבחות שקטף בתחומי העיסוק השונים. מול כל אלה הוא נשאר זקוף, לא התכווץ מול קונפליקט אלא הכיל אותו, ולא התנפח מול מחמאה אלא הצניע אותה.
כשהתנדב בקו לחיים היו מבקשים ממנו לבוא לכל המחנות והפעילויות כי הוא היה כמעט היחיד שהעז לטפל במבוגרים סיעודיים, להחליף טיטול וכו'. כששאלנו אותו אם הוא לא נרתע או שזה קשה לו הוא אמר שזה קשה אבל שהם צריכים אותו ואין כמעט אף אחד אחר.
ממנו למדנו שהחיים, כמו במשפט המוכר, הם לא להמתין שהסערות יעברו ולהימנע מחלקים קשים, אלא הם יציאה לרקוד בגשם- להכנס לאירוע, לקחת אחריות, לגלות בגרות.
ראה עוד > >
28/10/2023
אביחי אמנם לא עבד במקצוע בריאותי, אך אחותו כן ואיגוד מקצועות הבריאות בחר לכבד אותו.
למרות שלא עבד באף אחד המקצועות הבריאות הוא לא הפסיק להתנדב עם מבוגרים וילדים עם צרכים מיוחדים והיה מהבולטים שלא בחלו בשום משימה.
מוזמנים להצטרף ולכבד את זכרו 🙏🇮🇱
איגוד מקצועות הבריאות
ראה עוד > >
30/10/2023
פרויקט ''לגעת באור שלהם'' מבית אולפנת צביה חפץ חיים .
לצערנו עם ישראל איבד נשמות יקרות מאוד. מצווה עלינו יחד עם הכאב לנסות ולתת לחלל שנותר לחולל משהו באישיותנו. ננסה בכל פרק בעז''ה לגעת בנקודת אור אחת קטנה מכל נשמה גדולה שנהרגה במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'. ננסה לקחת משהו מהאור המיוחד שזרח אצלם לחיים שלנו.
הפרק השלישי מוקדש לזכרו של רס''ל אביחי אמסלם הי''ד. יהיה זכרו נצור בלב כל ישראל.
ותודה רבה לרב זאביק הראל🙏
ראה עוד > >
01/11/2023
תודה רבה לאיגוד רבני הקהילות בישראל , למיכאל פרץ על הקישור, לדפוס סאלי על כל ההדפסות כולן ועל הדפסת המדבקות גם כאן, לקהילה כולה על ההתגייסות להדבקה, לרב דוד מיכאלי על ההפצה ולבתאל מזרחי על הסיוע בעיצוב המדבקה.
יהיו קריאות התהילים בספרים האלה לעילוי נשמתו
ראה עוד > >
02/11/2023
לירז כרים נאים האחות
אוזרת אומץ, אנרגיה, וכוח יושבת לכתוב פוסט.
כי יש מכרים שלא יודעים, או לא מקשרים בין עזרן לאמסלם.
בכ"ד בתשרי ה'תשפ"ד אחי האהוב אביחי שהיה קרוב אליי מאוד נפל בקרב מול מחבלים אכזרים, בכך שנהרג יחד עם איתן נאמן ויובל הלבני התגלה מחסה של מחבלים שהיה מסווה היטב, בו התכוננו לשהות ארוכה והתכוונו להוציא פיגועים לאחר ישוך זעם.
בגופם הגנו עלינו, ובזכותם התגלו עוד כעשר מסתורים בהם שהו מחבלים.
למי שלא הכיר את אביחי, הוא היה כבר גבר גבר, בן 30 אב ל2 בנות (ואחת בדרך).
אבל שטותניק ממש, ספונטניות הייתה אצלו בדם, אין אדם מישראל שהייתי יכולה להגיד עליו "איתו אביחי לא יצליח להתחבר". פשוט אהב נורא את כולם, את העם, את הארץ.
האמין בטוב, הייתה לו תקווה גדולה למדינה ריבונית וחזקה בארץ ישראל.
בדף הפייסבוק לזכרו אנחנו מספרים הרבה על דמותו האמיתית, המתוקה, האוהבת והאהובה. כולם רצו לקחת חלק ממנו.
ראה עוד > >
05/11/2023
אביחי גדל בשכונה קהילתית מאוד בחדרה. מבקרים מבחוץ צחקו תמיד השכונה נראית כמו חלק שנגזר מקיבוץ והודבק בתוך העיר.
בית משפחת אמסלם היה השלישי בשורת בתים שנבנו על אותו השטח והכילו ילדים פחות או יותר באותם גילאים, כך שאביחי גדל עם ילדי השכנים צמוד צמוד. אביחי היה בין הגדולים וכך יצא שילדים השכנים, ובמיוחד הבנים ביניהם, נשאו אליו עיניים והוא היה להם מעין אח גדול.
אחד מילדי השכנים נקרא גם הוא אביחי ועם השנים קיבלו השניים את הכינויים "אביחי הקטן" ו"אביחי הגדול".
אביחי הקטן כבר לא כל כך קטן ומשרת בצה"ל כלוחם. כששמע את הבשורה המרה על האסון מיהר לכתוב הודעה למשפחתו שהדפיסה והעבירה לנו, וזו לשונה:
חוזר מפעילות ארוכה, מותש.
פותח את הטלפון וחושכות עיניי. פצצה לתוך הלב.
איך אותך אחי הגדול, אביחי הגדול של השכונה, דווקא אותך הקב"ה לקח?
העצבות מתחילה להתפשט, המחשבות רצות לדמות הענקית שלך, לזכרונות ממך, להורים היקרים ולאישה והבנות המתוקות שהשארתי.
אני יודע שאסור לי להיכנס לדיכאון הזה ולעצבות הזאת, חייב פה את המורל!
את הכח לשאוף את העוצמה והאמונה. אבל איך?
ואתה, זריז כהרגלך, לא הספקת עוד לעלות למעלה ועברת דרכי עם חיוך מעודד אך רציני.
חייצ'וק, תרים את הראש! אל תהיה נעל בית!
ישיר כמו תמיד אתה מעמיד אותי במקום ומתייחס אליי כבן גילך,
"עמ"י צריך אותך זה לא הזמן לבכות עלי עכשיו, עכשיו תורך, אביחי הקטן, לגדול ולהתגדל לאביחי הגדול! תתעסק עכשיו רק במה שחשוב, יש מלחמה ועמ"י צריך אותך הכי חזק שיש."
לוקח נשימה, נזכר בחיוך שלך ומנסה לחייך,
תודה על העזרה אחי היקר!
אתה כבר לא אביחי הגדול,
אתה אביחי הענק, העצום!!
אין ערך לגודל ולעוצמות שהבאת בחייך ובמיוחד בנפילתך גיבור ישראל!
"הרנינו גויים עמוצגי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצרכיו וכפר אדמתו עמו"
במותך ציוויתי לנו חיים!
מארחת, מתגעגע והולך בע"ה עם כל הלוחמים לנקום את נקמתו 💪!
אביחי הקטן ♥️
ראה עוד > >
05/11/2023
השבוע התראיינה שירה-אמונה, אחות של אביחי, למאיה ראכלין בכאן 11 ודיברה על השתתפותה בפרוייקט "שיר פרידה".
ההקלטה שלה בפרויקט תשודר מחרתיים, כ"ד חשוון (בדיוק חודש מהיום בו נפל), 7.11.23 בתחנות המוזיקה של כאן תאגיד השידור בטווחי השעות הבאים:
:
כאן 88 : 13:00-14:00
כאן גימל : 11:00-12:00
כאן תרבות : 19:00-20:00
כאן מורשת : 11:50
מוזמנים להאזין 🙏
#שיר_פרידה https://www.facebook.com/61551984957403/videos/6933243620067204
אחי,
חסרה לי שיחה איתך,
ככה קצרה וחטופה.
חסרה לי התחושה,
שאתה אוהב את הרעיון שאני אחותך.
חסרים לי זכרונות,
ממקומות, מחוויות, משגעונות.
חסרות לי ציפיות,
לדברים שיכולנו לעשות.
ראה עוד > >
08/11/2023
אתמול, יום שלישי, השתתפנו בטקס לזכר אביחי הי"ד וחברו אוריאל ביבי הי"ד. אביחי ואוריאל למדו יחד במחזור ס"ג במדרשיית נועם-כפר סבא ונפלו בהפרש של כמה ימים זה מזה.
אחד הסיפורים שעלו היום מהרב סדומי, המחנך של אביחי בכיתות י'-י"א, הוא הסיפור על מסיבת הפרידה מהרב בסוף השנה. אביחי ואוריאל הגיעו באיחור, מתנשפים, כי הלכו לעיר לקנות לו מתנת פרידה.
בדרך כלל מתנות הפרידה מרבנים הם תשמישי קדושה או ספרים, אבל המחזור של אביחי ואוריאל החליט לקנות לרב... סנדלי שורש!
הרב הסביר שהיה הולך עם סנדלים תנ"כיות וגרביים ותלמידיו החליטו "לקדם" אותו למשהו יותר אופנתי...
הרב סדומי אמר ששניהם היו תלמידים בולטים במיוחד והוא נעל את סנדלי ה"שורש" שקנו לו התלמידים עדר שנים לפחות...
סיפור מצחיק שהשאיר לנו מתיקות מהשמחה והחיות שאפיינו כל כך את אביחי שלנו.
געגועים..❤️🩹
אתמול, בסעודת אזכרת ה-30, חולקו סטיקרים, חוברות לימוד, ספרי תהילים וכרטיסי "לא לדבר" לזכר אביחי.
בנוסף הוסר הלוט: אולם בית הכנסת "תפילת חנה" וכן הקומפלקס כולו נקראו על שם אביחי והשלטים נחשפו במהלך האזכרה.
המשפחה מודה לכל מי שהגיע.
ראה עוד > >
09/11/2023
אתמול העביר הרב דוד מיכאלי, רב הקהילה ורב בית הכנסת "תפילת חנה", שיחה קצרה על אביחי לתלמידי כיתות ה'-ו' בבית הספר הממ"ד "תחכמוני". במקביל שירה-אמונה, אחותו של אביחי, העבירה שיחה קצרה על גבורה ועל בניית חוסן מתוך ראיה כללית ולאומית לבנות כיתות ה'-ו' בבית הספר.
במהלך השיחה של שירה-אמונה סיפרו הבנות על הדרכים שלהן להתמודד עם חרדה ומתח, על מה זה אומץ וגבורה בעיניהן ושאלו שאלות על אביחי.
נירה משעלי, שבנה אביתר היה חניך של אביחי, סיפרה שאביחי היה מלווה את החניכים גם הרבה אחרי שסיים להדריך אותם. הוא היה נפגש איתם בערבי שבתות לאחר הארוחה, מתעניין, שואל ומייעץ גם כשגדלו ויצאו לישיבות, התחתנו וכו'.
אחת הבנות מהקהל סיפרה שהיא מכירה את אביחי מכפר הנוער "תלפיות", שהיא זוכרת איך הייתה הולכת לאביחי ולטל ל"עונג שבת", משחקת עם הבנות שלהם ומשוחחת עמוקות עם אביחי. היא סיפרה שזה מוזר לחשוב עליו כנופל כשרק לפני רגע הוא עוד התהלך ברחובות הכפר.
הרבה כאב צף בשיחה הזו אבל גם הרבה כוח, הבנות שיתפו על מה הם אומץ וגבורה בעיניהן, איך אפשר לדעתן לפתח חוסן ולתרום מהיכולות שלהן למען הכלל ואיך מחזיקים את התקווה.
תודה רבה לחגית איפרח הרכזת החברתית ולנורית נעים מנהלת בית הספר על ההזדמנות להפיץ עוד קצת מאורו של אביחי
בית ספר תחכמוני חדרה
היום נפתחה "משחקיית אביחי" לילדי גבעת אולגה.
בגבעת אולגה הוקם לפני כ-17 שנה גרעין תורני המונה כיום כ-30 משפחות.
לקראת החורף ובעקבות כך שהרבה מהגרעין ומהישיבה מגוייסים, עלה צורך דחוף בפתיחת משחקייה על מנת לתת לילדים מקום לצאת אליו ולהתאוורר ולהחליף נוף.
הישיבה תרמה את חדר האוכל שלה, הושג תקציב לרכישת משחקים, ובעזרת הדחיפה האדירה של יפית בן-שלומי (שמכירה את המשפחה עוד מהתקופה בה הייתה קומונרית בפרדס חנה ו"אומצה" על ידם) ומשפחת אמסלם, המשחקייה הוקמה רשמית בדיוק היום, כשהתחילו הגשמים.
ראש חודש כסלו הוא תזמון מדוייק להוספת עוד ניצוץ מהאור של אביחי לרווחת תושבי הגרעין שאביחי וטל הספיקו להיות חלק ממנו רק חודש...
תודה לסטודיו גולן על עיצוב השלט, המדבקות (שיודבקו בהמשך על המשחקים) ושאר ההנצחות ולדפוס סאלי בחדרה על העזרה המקצועית, המהירה והרגישה 🙏
הדברים ששירה-אמונה, אחותו של אביחי, הכינה:
כולם אומרים שאביחי אח שלי היה גיבור.
אבל מה זה גיבור?
גיבור זה מלשון להתגבר על היצר. היצר שלנו תמיד יגרום לנו לרצות לראות את עצמנו ראשונים ולעשות רק מה שבא לנו, אבל גיבור אמיתי כובש את היצר ומתגבר עליו. למשל: פעם אביחי היה בכיתה עם ילד שלא היו לו כל כך הרבה חברים. אביחי התעקש להכניס אותו לחבורה שלו וככה לאט לאט הילד התחבר אליהם ואפילו התחיל להשתפר בלימודים ובזכות אביחי הוא סיים את התיכון.
או למשל: אביחי היה מתנדב הרבה עם בעלי צרכים מיוחדים והיו דברים שלפעמים קצת קשה לראות אבל אביחי אמר שאז מה אם זה קשה, הוא יכול לעזור והם צריכים אותו ותמיד התנדב להיות הראשון.
או למשל בצבא, כשאביחי עזר לחברים לשאת את האלונקה ותמיד התנדב לסחוב אותה גם כשממש כאב לו. הוא גם היה דוחף קדימה את החברים מהסוף כדי שירגישו שהם ראשונים והיה כל כך מתאמץ שהיה מגיע הביתה ממש עם פצעים כואבים!
חבר של אביחי סיפר לנו שהוא שאל אותו: מה, אביחי, איך לא נגמר לך הכוח? ואביחי ענה לו: כשאני עוזר למישהו שקשה לו- לא קשה לי! כשאני עוזר למישהו שכואב לו- לא כואב לי!
במה אפשר להתגבר על היצר ביומיום? למשל אם אבא או אימא מבקשים עזרה, אפשר לעזור מיד במקום להגיד "רגע", למשל אם בא ממתק חלבי מיד אחרי ארוחה בשרית, למשל כשרואים את אבא ואימא עובדים קשה אפשר להציע עזרה, כשרואים חבר שקשה לו או מישהו שאין לו הרבה חברים ומצרפים אותו לחברים שלכם.
במשחקייה היפה שפתחו פה- להקפיד להחזיר את המשחקים למקום, לא לריב, ללמוד לחלוק, להפוך את המקום הזה לטוב ונעים.
לאביחי יש שתי אחיות, אישה ו-2 בנות. כולנו מצד אחד מאוד עצובים ומצד שני מאוד גאים באביחי שהיה חייל גיבור שהסתער קדימה על המחבלים והגן על תושבי ארץ ישראל. הבנות של אביחי ואישתו עוד יבואו לשחק במשחקיה הזו כי הן גיבורות וכי למרות העצב חייבים להמשיך להאמין שה' יתן לנו כוחות.
ככה נהפוך את העולם לאט לאט ליותר טוב, בדרכו של אביחי. 🙏🏻
עמדה להדלקת נר לנופלים בבית החולים איכילוב - המרכז הרפואי ת״א
ביחד ננצח 🇮🇱💪
ראה עוד > >
15/11/2023
גם בית ספר "נתיב מאיר" במעלות מצטרף למיזם #לזרוע_אור 🌱 להפרחת יישובי העוטף וקו העימות ומקדיש זאת לזכרו של רס"ר אביחי אמסלם הי"ד.
קישור לסרטון: https://youtu.be/yu0Ki17ISVU?si=FL_pdh92JlHb-J0O
כולנו ביחד נגדל בביתנו ייחורים, שתילים, זרעים וכל מה שצומח, במטרה לשקם את היישובים בתום המלחמה.
ותודה לחנה ביטון 💚🇮🇱
ראה עוד > >
17/11/2023
כותב רזיאל אברג'ל מחדרה:
משפחת אמסלם היקרה והאהובה
כמו רבים מבני עמנו נשלחתי ביום שמחת תורה לעבות כוחות בגבול הצפון.
את הידיעה על נפילתו של אביחי קיבלתי בעצב רב בזמן השהות שם, אבל לא הצלחתי לתת לזה מקום עמוק, הן בשל העיסוק במשימה והן בשל הצורך ההשרדותי לשמור על החוסן.
עכשיו אני בבית לתקופה קצרה, וזכרונו העמוק של אביחי עולה בי.
אז הרגשתי צורך לשתף אתכם בדברים שאתם כבר יודעים על אביחי הנכתבים בדמעה רבה (וגם הזכרונות מחויכים)
את אביחי אני מכיר מן הסתם מגיל יסודי.
בהתחלה בתור ה''בן של המנהל'', אחר כך בתור ''אח של לירז'', בהמשך בסניף בני עקיבא בעיר ובחיים עצמם בתוך חבורה של יוצאי העיר חדרה.
אבל תקופת ההיכרות הכי עמוקה שלי עם אביחי הייתה בכיתות ח-ט שלו, כשהייתי המדריך של השבט שלהם בבני עקיבא. (הוא היה עוד מציג אותי לפעמים בתור ''רזי המדריך'' ואני הייתי מחייך הבושה כאילו לא עברו 15 שנה מאז...)
זה גיל מיוחד, שבו כבר יש יכולת בחירה משמעותית על המעשים והפעולות, וכמובן הרבה להט בדיונים וברעיונות. כמובן לצד שטויות וכיף של הנעורים.
קראתי ושמעתי חלק מההספדים, וזה מדהים לראות איך הניצנים של התכונות הנפלאות שנאמרו כבר התחילו לפרוח בתקופה הזו.
אם זה החיוך והצחוק ולהיות במרכז העניינים אבל גם להיות רגיש חברתית ולדאוג למי שנדחק הצידה.
כך גם רוח ההתנדבות וההובלה החברתית בלטה אצלו. תמיד ראשון לכל פעילות שהיינו מנסים לארגן בקיץ (אם זה על האש או התנדבות קשישים).
אבל יותר מכל זו האש שעברה בו בפנים.
האש שגרמה לו לחפש משמעות בכל דבר ותמיד לעסוק בטוב.
אותה האש שאולי לא היית רואה ביום יום כי הוא היה צנוע ודואג לעצמו קודם, אבל כשהיית מסתכל לו בעיניים כשהיה מדבר על אמת, היית רואה אותה בוערת באדום בוהק.
בתור מדריך חשבתי שאני צריך להדליק את האש בך.
אבל לא ידעתי שהאש נמצאת שם מזמן.
והדבר המדהים הוא כשאנחנו גדלנו והתמתנו, והאש קצת מצאה לה בית נוח שלא תפריע מדי, אצלך האש המשיכה לבעור ולא נתנה לך מנוח.
הבחירות המיוחדות שלך בחיים הן רק הקצה שמלמד על הרצון שלך לדבוק באמת ובטוב האלוקי.
ולמרות כל זאת, כל כך היה נעים להיות לידך, השתדלת לא לשדר התנשאות או שיפוטיות.
וגם אחרי חודשים שלא נפגשים(מה שהיה יכול לקרות😅) עדיין ההרגשה היא חברית וממשיכים כמו פעם.
אני בטוח שיצאת מהבית עם הידיעה שאתה הולך לעשות כל מה שצריך כדי להגן על העם והארץ, ואכן הגיע הדבר עד כדי מסירות נפש.
מסירות נפש ששייכת לאש היוקדת בלב האומה, החל מאבותינו, דרך כל הדורות ועד למשפחה שלך.
אשרי יולדתך, אשרי העם שאלו הם בניו.
כל כך עצוב לנו שאתה לא פה איתנו במציאות החיים הזו.
דם הגבורה של אביחי נגע ונתערב בדמם של גיבורים רבים, אבל אנחנו נמשיך לספר את הסיפור שלו.
נקח את האש ונעביר אותה הלאה, ונהיה יותר טובים באהבת ישראל, בעבודת ה', ביחס למשפחה ובלימוד התורה, לזכרו וכהמשך לפעולותיו בעולם הזה.
🙏
ראה עוד > >
19/11/2023
מדי פעם אביחי היה משחק כדורסל עם חברים מפרדס חנה.
אחד החברים כתב מה היה אביחי בשבילו:
דוהר קדימה, צעדים רחבים
כיפה גדולה עיניים נחושות,
התקפה מתפרצת.
לא מאט, בלתי ניתן לעצירה.
עולה גבוה ואז קולע.
חיוך גדול לפני, חיוך גדול אחרי
ממוקד ומהיר להגיב תוך כדי.
ודאי גם שם,
בגיא הריגה,
דהר כשנקרא.
בצעדים רחבים
עם כיפה גדולה
עיניים נחושות
חיוך לפני.
ראה עוד > >
19/11/2023
הבוקר נפתחה ישיבת המחנכות באולפנת נחלה דרכא אלעד בהיערכות לחודש כסלו, חודש בו נחגג חג האור.
היה לצוות חשוב להדגיש הארת פנים מהי.
הסרטון של אביחי ז"ל, שנוצר באולפנת צביה חפץ חיים, נגע בהן מאד: "אדם יקר בעל אור גדול".
יהי זכרו ברוך.
ותודה לסמדר וחיה פיש שהביאו לידיעתנו.
חברת המכשור הרפואי LTS, המייצרת משאבות שמאפשרות לחולי סרטן לקבל טיפול בבית במקום בבית החולים, הקדישה פינה לזכרו של אביחי.
תודה רבה לאנאל שאלתיאל (בן לולו) שיזמה!
ראה עוד > >
22/11/2023
היום העבירה שירה-אמונה, אחותו של אביחי, הרצאה לרגל ראש חודש כסלו, חודש הגבורה.
בהרצאה שמעו בנות האולפנה שת קהילת ראשית תבואתו בחריש על אביחי, על פועלו ועל איך הוא התווה את חייו כדי להיות הגיבור שהיה.
הן למדו על התגברות על האינסטינקט הראשוני של דאגה לעצמי בלבד ועל השליחות של כל אחד למצוא את הכוחות והכשרונות בהם הוא יכול להשתמש כדי להיטיב את העולם, כמו שאביחי עשה.
ראה עוד > >
22/11/2023
היום היה טקס בכפר הילדים תלפיות חדרה לזכרו של אביחי.
במהלך הטקס קרא גבי, אבא של אביחי, פרק תהילים, עלו ילדי משפחתון לדבר ולשיר לזכרו, הוקרנו סרטונים ותמונות של אביחי שהזכירו לנו כמה הוא היה חי, שמח ומלא באהבה לעולם ושירה-אמונה נשאה דברים:
"שלום לכולם.
רבים מדברים על כך שאביחי היה גיבור. אנחנו בכסליו, חודש הגבורה.
המילה גיבור או גבורה חוזרים סביבנו הרבה, במיוחד בחודש הזה, במיוחד במלחמה הזו, אבל מה היא גבורה אמיתית?
כמובן, יש את הגבורה הברורה מאליה, הגבורה בשדה הקרב, הגבורה בלהסתער על האויב במקום לפחד את פחד המלחמה הטבעי, הגבורה שאביחי אחי הפגין כשהגן בגופו על תושבי הדרום והציל חיים רבים.
אך גבורה אינה פוגשת אותנו רק בשדה הקרב. יש מעשי גבורה גם היומיום.
גבורה מהשורש ג.ב.ר, להתגבר. להתגבר על מילה רעה שכמעט בורחת, על הדחף להגיב בכעס על משהו שלא תלוי בנו, על האינסטינקט הראשוני של לדאוג רק לעצמנו, להתעצל, להתפנק, להיאבק.
לפני שבוע וחצי התחיל חודש כסלו, חודש האור, שבו חוגגים את חנוכה. מצווה להדליק חנוכיה בנרות ולא בנורות חשמליות. מה שמיוחד באור של נר הוא שניתן להעביר אש מאחד לאחד והנראות לא ניזוקים אלא האור רק מתגבר. אור של נר הוא כמו אהבה: זה מתגבר ככל שמפיצים ונותנים אחד לשני.
הימים ימים מתוחים, לא פשוטים, ומלאי חרדה. השגרה משתבשת, הדאגה לקרובים ורחוקים, בני עמנו, מכרסמת ואוכלת מבפנים. דווקא עכשיו, כשלכולם אין סבלנות, צריך הכי הרבה את הגבורה:
לראות מי ממש בקצה, מי צריך עידוד, תמיכה, אוזן קשבת, פינוק. מי מותש, שחוק ותשוש, ודווקא אותם לעודד, דווקא להם לסלוח, להחליק, לתת חיוך.
אף אחד לא חזק כל הזמן, לכולם יש נקודת שבירה, אבל כוחנו באחדותנו, הרוח שלנו תנצח במלחמה הזו ולכן אנחנו צריכים להיות גיבורים ולחפש כל הזמן את השקופים, אלה שלא יגידו אבל הכי זקוקים למילה חמה או תשומת לב.
ואסיים בדבריו של הרב קוק:
צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.
דווקא עכשיו, לחפש למי להאיר
דווקא עכשיו, להפגין גבורה
דווקא עכשיו, להפיץ אהבה ברוחו של אביחי"
בסוף הטקס קרא אחד מאנשי הצוות את תפילת "אל מלא רחמים", הושרו "התקווה" ו"אני מאמין" ונאמרו דברי חיזוק על ידי אדם נוסף מהצוות, שהגיע ממש מהמילואים.
הטקס היה מרגש ומטלטל, הגעגוע מורגש והבכי היה נוכח. עם זאת לקחנו משם את אהבתו הגדולה של אביחי לילדי הכפר, את האור הגדול שהוא היה ואת הפשטות שבה קיבל את האחר ומצא עם כולם מכנה משותף.
נמשיך להפיץ את אורו בכל מקום אשר נלך, ותודה הלילה על הארגון של טקס מושקע ומלא מחשבה.
ראה עוד > >
23/11/2023
נעמי הררי, שלימדה את אביחי מתמטיקה, שיתפה בטקס האזכרה ב מדרשיית נועם-כפר סבא על החוויה האישית שלה מאביחי:
כשלימדתי את אביחי ראיתי את הפוטנציאל שלו די מהר, ואני מודה שזה סוג התלמידים שבדרך כלל אני מתחברת אליהם ביותר. העיסוק בבני עקיבא, הדרכה לאורך זמן, טיפוס "סניפי" כזה...
בחודש ארגון ילדי י"ב בדרך כלל כבר לא פעילים בסניף, אבל הוא היה מאוד מעורב. לכן בשיעורי מתמטיקה הוא העדיף לנמנם על המזרן שהיה בסוף הכיתה במקום לשבת על הכיסא מול הלוח.
החלטתי שלבחור הזה אני לא מוותרת. הייתי צעירה אותו ובכח מחברת אותו לשיעור.
הגיעה תקופת המתכונת, ומאוד חששתי מהעניין, ואכן במתכונת הראשונה אביחי נכשל כפי שחשבתי. לא ויתרתי, ו-3 ימים לפני הבגרות התקשרתי אליו. הסתבר שהוא היה בטיול, מאוד רחוק מלימודים. הכרחתי אותו לעזוב את הטיול ולהגיע אלי הביתה להבחן שוב ביום ששי בבוקר.
אביחי הגיע, נבחן ואכן הצליח הרבה יותר וסיים בהצלחה בגרות 5 יח'"ל במתמטיקה, מה שסלל את הדרך ללימודי הנדסה.
ראה עוד > >
אתמול בלילה היה הלילה הלבן המסורתי שחותם, בעצם, את חודש ארגון. השבת תיחגג בסניף בני עקיבא בחדרה שבת ארגון ובמוצאי השבת יועלו המופעים.
אביחי וחבריו ייסדו מסורת של ריקוד "ריקוד המכונה" של משינה בכל לילה לבן, מסורת שנמשכת עד עצם היום הזה..
אחד הקירות שנצבעו בסניף הוא הקיר הזה, המוקדש למשפט שאביחי אמר ומתמצת את כל האור שלו לכמה מילים.
שבת שלום,
עלֹה נעלה!
ראה עוד > >
26/11/2023
במשחק אימון שהתקיים הערב בבית הלוחם תל-אביב , בו השתתפו שתי קבוצות הבית, קבוצת "כרישי חדרה" וקבוצת בית הלוחם חיפה, נאספו השחקנים מכל הקבוצות, השופטים ובוגרי קורס שופטים בכדורסל כיסאות גלגלים לדקת דומיה על הפרקט.
דקת הדומיה הוקדשה לזכר הנרצחים והנופלים ובתקווה לשובם המהיר של החטופים, בבריאות איתנה.
גם אביחי הוזכר בסוף הדברים, כאחיה של שירה-אמונה, אוהדת הקבוצה מזה כ-5 שנים.
תודה לאריאל ואלון שנשאו דברים ולשאר הצוותים על הרגישות והזיכרון.
🇮🇱💪🏀👨🦽🧡🫂 https://www.facebook.com/61551984957403/videos/1038277540765921
ראה עוד > >
29/11/2023
עדי ועמית הן אחיות, בנות הדוד של אביחי.
בעלה של עדי, אייל, שירת עם אביחי במילואים האחרונים וסיפר לנו את סיפור נפילתו בקווים כלליים. זה חסד גדול כי לקח זמן עד שהחיילים שלחמו איתו בתקרית הצליחו לצאת ולהגיע אלינו לספר את הסיפור לפרטי פרטים ושמחנו לגעת שאביחי לא סבל וכו'.
הבעל של עמית הוא יאן, שעובד בWix ולקח על עצמו להקים ולתחזק את אתר הזיכרון לזכר אביחי.
האתר מקסים! ומכיל תמונות, סיפורים ואיזור שיתופי בוא ניתן לשתף סיפורים ותמונות של אביחי.
נשמח לשיתוף פעולה של כל מי שיש לו מעט רסיסים מהאור של אביחי, בסיפור או בתמונה.
תודה יאן!
לכניסה לאתר:
אבל במלחמה.
לנסות לשמור על שגרה,
לשדר לילדים שהכל כשורה,
להתפרק ליום שלם ואז לקום בחזרה,
והאם את רוצה לעזור או בעצמך צריכה עזרה?
להמציא כוחות יש מאין, ואז ליפול למשברים
והכי חשוב לחבק חזק חזק את אחותי וההורים.
לירז
אני רואה את התמונות,
איך גדלנו יחד, ממש יחד אחד בתוך השניה,
כשהיינו ילדים היינו ילדי רחוב, כל היום בחוץ- כדורגל, מחנה, משפחה או סתם להמרח בחמרה בשבת בצהריים כשההורים ישנים.
זוכרת פעם שילד אחד מהשכונה הרביץ לך ובדיוק לא הייתי לידך...
הלכתי עד הקצה של הרחוב לחפש אותו, לתת לו איזה אחת. פחדתי מהילד ההוא אבל הייתי חייבת להראות לך שאין סיבה לפחד להיות ברחוב, ולמה מי הוא בכלל, התפללתי שאני לא אמצא אותו, אבל בכל זאת הלכתי לחפש עד ההכי למעלה של הרחוב.
אחר כך הגיע השלב שבו אני התבגרתי, ואתה עוד היית ילד...
וכמה היינו רבים, והייתי מחפש אותי, ומציק לי, ואני הייתי משדרת שאני בוגרת אבל רציתי לקרוע אותך, עד שהיה משתחרר הפיוז והיינו רבים כמו שני גורי אריות.
וככה ביום הראשון של החופש הגדול של סוף היסודי, כבר הרגל היתה חבושה, מרחב מטופש, של אח שרוצה צומי ואחות שרוצה לחנך 🙈
הייתי מתנשאת עליך שאני לומדת פיזיקה, ולכן אני יודעת להסביר תופעות טבע מדהימות, הייתי מחרטטת אותך שעות ומסבירה לך שטויות שאין להם שום בסיס במציאות.
הייתי לי חברה בתיכון שהייתה מדברת עם אחים שלה בטלפון, ואז שאלתי אותה- מה, את מדברת עם אחים שלך?!
אז היא אמרה- כשהיינו קטנים ברור שלא, אבל כשגדלים זה ממש כיף.
וחיכיתי שגם לנו זה יהיה, וזה קרה, גדלת, תיכוניסט- בדרך לסניף, בחזרה, בפעולות ער"ש.
ואז שיעור א', ב'... ומשם זה השתרש... מתקשרים, מתייעצים, מפטפטים, פורקים.
אפילו אמרתי לחברה שכדאי לה להיפגש עם אחיה, והיא נפגשה...
גם אנחנו תיכננו, אמרנו פעם בחודש ניפגש רק אני ואתה, בית קפה.
או אולי אני אמרתי, כי באמת שהיה לך מורכב במציאות חיים עמוסה כל כך.
ולא יצא בית קפה.
אבל אני מבטיחה שהיינו יוצאים, אם רק היה לי יותר סמן.
אני ממשיכה להגיד לעצמי: העיקר שרצינו, העיקר שחיפשנו אחד את השני, למרות כל מורכבויות החיים, כל כך רצינו...
והיוצגם הרבה הצלחות...
לא אכפת לי אם היו קטנות או גדולות, שבתות, חופשים או יום חול...
בסוף הצלחנו.
בראש השנה האחרון היה כיף ומצחיק, איך אנחנו אוהבים לזלול את הסימנים והבשר ראש, הכי טעים בעולם.
ובסוכות- נפגשנו ככה סתם לאכול ארוחת צהריים בסוכה, יחד בכיף שלנו, עם המשפחה שלנו...
והיית בשוק שנטוש במעון כי רצית שנישאר אצל אימא עוד מלא.
אבל ככה תוכנן, שנהיה בדיוק את הזמן הזה ביחד.
מלאת געגועים למה שהיה ולמה שהיה יכול להיות.
ראה עוד > >
04/12/2023
סיפור על אביחי מליאור בורגר, שלמד איתו בישיבת שבי חברון - Yeshivat Shavei Hevron ואף היה אחד המלווים של אביחי ביום החתונה:
מצרך תמונה שהאיכות שלה קצת מטושטשת אבל האיכות של הלב של אביחי מאוד ברורה. בתמונה רואים את אביחי בבוקר של יום החתונה שלו (!) בחדר האוכל של הישיבה. בלי גינונים, בלי יותר מדי דיבורים, כן חתן, לא חתן, זה לא משנה..
ראה שצריך לנקות את החדר אוכל בסוף הארוחה, לוקח מטאטא ומתחיל לנקות.
נשמה של אחד בדור.
אוהבים ומתגעגעים ♥️
בכל שבוע, בנוסף לתכנים המיועדים לנוער, יש שיעורי תורה לבעלי בתים בקהילות במסגרת פרויקט "באמונתך", מבית המדרש של ישיבת שבי חברון - Yeshivat Shavei Hevron.
מאז שאביחי הי"ד נפל, מוקדשות חוברות הלימוד לעילוי נשמתו.
בשבוע שעבר התקיים השיעור השבועי בבית שכנתה של שירה-אמונה (אחותו של אביחי).
אנו מביאים פה ציטוט של הרב קוק, מתוך מאמר חנוכה, שנראה לנו שמדבר עבור עצמו בתקופה הקשה הזו:
"אמנם בשעת הסכנה, בזמן שרוחות רעות מנשבות בעולם, שנאה פראית על ישראל ועל גזעו המקודש, בוז ומסטמה על כל קניני קדשו, עמדת תוללים ריקי לב ומוח המחללים את גאון עוזו, אז הנהרה שמבחוץ לא תוכל להגיה את המחשכים העבים שהם שולטים שם.
אז יפנה ישראל אל ביתו ואל שולחנו, אל קניני תרבותו הפנימיים, אל טהרת רוחו ונקיון כפיו, אל תורתו תורת אמת, המיוחדה לו, ואל מצותיו, שהן ארחות חייו לעולמים, לבנין ביתו על אדמת קדשו בכל עוז קנאת קודש, על פי תכונתו ועל פי רוחו, והנר הזה סמל נצחונו מניחו על שולחנו, להאיר על ידו את אורח חייו והארת נשמתו.
ובנר הזה האצור אצלנו פנימה ידע נאמנה, שלא יחסר כל שהוא, מכל עשרו הרוחני ומכבודו כבוד האמת והצדק. וסוף כל סוף יבואו רחוקים ויכירו כי נחלת עולמים לתבל כולה, לנצחון הצדק והאמת להנצחת השלום והעמדת חיי האנושיות על מכונם האיתן והבטוח, נחלת גויים כולם, באחרית הימים, לא ממקום אחר תבא כי אם מבית ישראל ומשולחנו הגבוה: "תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה".
ונפשות כל יצורים ימלאו צמאונם לכל נשגב וטהור, לכל אמת ואמונת אומן מההשפעה הטהורה אשר תצא מנר ישראל, אשר "בשעת הסכנה היה מניחה על שולחנו ודיו".
ומטל חרמון היורד על הררי ציון, יצוה ד' את הברכה לישראל ואדם, כאמור והריקותי לכם ברכה עד בלי די . ועוד ישובו בנים כולם יחד, לשיר מקרב לב ונפש, "זה חלקי מכל עמלי, עם ישראל חי, וחיה יחיה עד בלי די", ועבור תעבור סערת הסכנה במהרה בימינו, ונשוב אל מצות נר חנוכה להשיבה על מכונה, להדליקה על פתח ביתינו מבחוץ, ויראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו, על עמו ונחלתו סלה."
אנו מקווים שלימוד זה יסייע בחיזוק הרוח והגברת האור, למרות הקושי.
חג שמח 🕎🇮🇱
ראה עוד > >
12/11/2023
מתן, מוטי ושלומי, 3 חברים של אביחי מ"אלביט", החליטו להנציח את זכרו בדרך משלהם:
הם אספו כסף מעובדי החברה שהכירו את אביחי ורכשו סידורים עליהם כיתוב המוקדש לעילוי נשמתו.
הם לא תיארו לעצמם שיאספו סכום כל כך גדול בזמן קצר כל כך ואחרי יממה כבר נאלצו לסגור את קבוצת הפייבוקס!
בנוסף, מדפיס הסידורים בהוצאת "אור החיים", איש יקר ומתוק מהמגזר החרדי, שמע שזה מודפס לזכר חייל והתעקש לעשות הנחה משמעותית על הכל, מה שגרם לכך שנרכשו הרבה יותר סידורים מעבר למתוכנן!
אביחי היה אהוב כל כך שאנשים תרמו גם אם עבדו איתו רק מדי פעם ולא באופן רציף ביומיום.
חלק מהסידורים הוענקו לבית הכנסת של "אלביט", סניף נתניה, חלקם לבית הכנסת "תפילת חנה", בית הכנסת של הקהילה בחדרה המהווה חלק מ"בית אביחי" וחלקם חולקו למשפחה.
שמחנו לפגוש אותם שלשום, ערב נר רביעי של חנוכה. החגים בצל האובדן לא קלים ומחמם את הלב לראות שזוכרים אותנו חושבים עלינו במהלכם.
תודה רבה לכל העוסקים במלאכה
חג שמח 🕎
ראה עוד > >
13/12/2023
מרגנית (מרגי) כהן רצה לזכר אביחי שלנו במירוץ 60 היום למלחמה.
כותב אודי אלחנתי, אחד ממארגני המירוץ:
זהו בעצם במירוץ השני במיזם. באותו יום של מירוץ מתקיימים מירוצים בכל הארץ: באר שבע, אשקלון, שדה בוקר וירושלים.
מי שעומד מאחורי המיזם זה חגי אזולאי שאיבד את בנו לפני שנתיים, ומה שהצליח להחזיר אותו לחיים זה הריצה והספורט לכן המטרה של המיזם הוא ללוות את משפחות הנרצחים להכניס אותם לקבוצות אימון ברחבי הארץ ולקיים מירוצים בכל תקופת זמן כדי להיות שם בשבילם ולא לשכוח אותם גם אחרי ה30 יום.
מטרה נוספת היא לקיים בעוד שנה מרתון העוטף שיעבור בין ישובי העוטף ונשנה את המראות שחקוקים לנו בזיכרון מיום שבת ה 7/10 במראות של אלפי רצים עם דגלי ישראל.
גבי, אבא של אביחי, התראיין במוצאי שבת האחרון אצל חגי חריף בתכניתו "במוצאי יום המנוחה" בגלי צה"ל על עשייתו הצבאית ועל המבצע "בעקבות המכבים-לניצחון" שזו לו שנתו ה-39 (דקה 29:12).
בהמשך דיבר גם על אביחי ועל הצורך שלנו לנתב את האובדן והכאב לאחדות, להגברת הרוח ולהוספת אור (דקה 34:25)
תודה לחגי על הבמה
שנזכה לעוד הרבה עשיה ברוכה וטובה בדרכו של אביחי שלנו.. ❤️🩹🇮🇱💪🕯️ https://glz.co.il/.../%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7...
ראה עוד > >
21/12/2023
ליאז האחות
גבי, אבא של אביחי, התראיין במוצאי שבת האחרון אצל חגי חריף בתכניתו "במוצאי יום המנוחה" בגלי צה"ל על עשייתו הצבאית ועל המבצע "בעקבות המכבים-לניצחון" שזו לו שנתו ה-39 (דקה 29:12).
בהמשך דיבר גם על אביחי ועל הצורך שלנו לנתב את האובדן והכאב לאחדות, להגברת הרוח ולהוספת אור (דקה 34:25)
תודה לחגי על הבמה
שנזכה לעוד הרבה עשיה ברוכה וטובה בדרכו של אביחי שלנו.. ❤️🩹🇮🇱💪🕯️ https://glz.co.il/.../%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%90%D7...
ראה עוד > >
24/12/2023
אביחי.
אח של, הבן של, חבר של, הבעל של, מכיוונים רבים וקרובים הכרנו. היית חלק מנוף חיי וכעת אתה חלק בלתי נפרד מתהפוכותיו.
אביחי נפל בכ"ד בתשרי כשעוד החשיכה היתה גדולה ורבה פה ולא היה קל לראות את האור. ואני שבעלי ואחי יצאו גם הם למילואים, ניסיתי להיאחז בטוב ולמשוך כל קרן אור שחיי לימדוני. כך יצא שזמזמתי לעצמי כפקודה את מילות השיר "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי.." (מיכה ז,ח) בנסיון להרים את רוחי ולזכור שלא הכל גלוי בפני ואין לי אלא לסמוך על מנהל האירועים כאן, זה שבחר אותנו מכל העמים, זה שרצה אותנו וקידש אותנו והוא גם זה שלוחם את מלחמתנו כעת.
מלחמת האור בחושך, המלחמה המוצדקת בייקום.
Shira-Emunah Amesalem לירז כלים נאים
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
ראה עוד > >
27/12/2023
בזמן השבעה הסתובבה מחברת בין המנחמים ובה נכתבו סיפורים שונים על אביחי.
הנה אחד מהם:
מדריך לחיים
את אביחי הכרנו כשנכנסנו לשבט מעפילים והוא המשיך איתנו עד שקיבלנו את השם של השבט החדש- נעלה
זכינו לשמוע מאביחי דברים עמוקים וחזקים, מלאים באמונה ובהסתכלות מעצימה על החיים, ועם זאת פשוטה ומעשית כל-כך.
אביחי היה מודל להערצה בשבילנו, בעצם ההתנהגות שלו- לא היה צריך המון מילים כדי ללמוד ממנו.
בכל פעם שפגשנו את אביחי- חיוך גדול נפרש על פניו. תמיד שאל לשלומנו והתעניין מהלב ומהנשמה.
התרגשנו שזכינו להיות חלק מהחניכים שלו.
דבר שלא נשכח-
באחת מהפעולות אביחי לימד אותנו את ההסתכלות כי *הכל לטובה*.
סיפר לנו דוגמאות מהחיים-
גם אם נפספס את האוטובוס או שיקרה לנו משהו שלא רצינו- זה לטובתינו. אולי באותה נסיעה משהו רע היה קורה?
הדבר הזה הולך איתנו עד היום.
מודים לכם ההורים על הזכות להכיר בן כזה מבורך ונפלא.
אוהבים מכל הלב
החניכים של אביחי
שבט נעלה
בני-עקיבא חדרה
ראה עוד > >
28/12/2023
מעיין-ראשית היא האחיינית הגדולה של אביחי, בתה של לירז אחותו. כשמעייני נולדה היא הביאה איתה המון אור ושמחה והפכה את אביחי ואת שירה-אמונה לדודים מכורים שמאוהבים מעל הראש בפעוטה החייכנית.
התמונה המאויירת צולמה בשמחה משפחתית, כשמעייני עוד הייתה קטנטונת (היום היא כבר בת 10 וחצי!).
מאז נולדו לאביחי עוד 2 אחייניות ואחיין וכמובן 2 בנות + אחת נוספת שתגיע בע"ה בקרוב.
בדיוק בשבילם, בשביל דור העתיד, אביחי וחבריו נלחמו ונלחמים.
תודה לרנה מזרחי על האיור 🙏 https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10161154303464146&id=644694145
ראה עוד > >
31/12/2023
לירז האחות
כותבת לירז, אחותו של אביחי:
כל כך הרבה שאלות שרציתי לשאול אותך,
ועסקתי בכעס על כל מי שלא עונה על השאלות האלו,
עצוב לסגור מעגל,
משהו בהבנה שאתה תישאר בדיוק כמו שאתה, בלי להמשיך ולבנות את האישיות הכל כך מיוחדת שלך, בלי שנבין את הרובד הכי עמוק של הנשמה שלך,
את הנקודות של האמת כי גדולה שלך,
תמיד נתגעגע ותמיד תישאר לנו חידה של הסודות הכי כמוסים שלך.
ואתה נהנה מזיו השכינה, מרחף בעולמות עליונים, עם חושים חדשים-ישנים.
ולנו תישאר הסיבה, שנעבוד כל חיינו כדי להיות מסוגלים להבין אותה.
ראה עוד > >
01/01/2024
משפחת בלוקה הדפיסה כרכי תלמוד בבלי בהוצאת שוטנטיין להצלחת המשפחה וחילקה אותם לחבריה הקרובים.
עוגן, שקיבל על עצמו ללמוד מסכת לקראת סיום המסכת ביום השנה לפטירתו של אביחי, התעקש ללמוד ולהבין לעומק את הגמרא וכשקיבל כרך כזה במתנה, הקדיש את הלימוד בו לעילוי נשמת אביחי וכך ישלים ביתר קלות את חלקו.
תודה רבה, עוגן.
נגעת ללבנו ❤️🩹🙏
ראה עוד > >
02/01/2024
היום קיבלנו כמה סרטונים מאייל, בעלה של עדי בת-דוד של אביחי, ששירת איתו בפלוגה.
באחד מהם מופיע ביטון, מי שהיה המ"פ של אביחי בכפיר ועבר לקומנדו, ואביחי בעקבותיו.
החבר'ה קיימו טקס קצר לזכרו של אביחי, סרטונים נוספים יועלו בהמשך 🙏
אמיר, גיסו של אביחי, היה גם חבר קרוב שלו.
הוא כותב:
לא יודע אם זה קטע רק של מרוקאים אבל אומרים שמי שיש לו רווח בשיניים יהיה עשיר.
מוצאי כיפור, עזרתי לאבא שלך עם הסוכה, מחשבים, פותחים, מרכיבים, מושכים, קושרים. ובלב, איפה אביחי?
רכב חונה, ברוח נכנס, סיים לעזור לעולם עכשיו זמן אלינו. מה חסר? אזיקונים? רוח יוצא, רכב דוהר, 5 דק' אחרי ובבית שקית עם כל סוגי האזיקונים בכל הגדלים העיקר שניהיה קשורים טוב.
יאללה להתארגן הולכים לים! גם טל ואביחי יבואו אתם יודעים? ילדים מתרגשים, תביאו לכם כלים לבנות בחול ואת העגלה של הקמפינג ומגבות וכובע לא לשכוח. תתקשרי תגידי לו שיצאנו כבר שנגיע ביחד, ארובות, דיונות, חונים, פורקים. ובלב, איפה אביחי?
מרחוק דמות ענק, אדם נושא מגבות ושמשיה, צידנית ועגלה, ילדה על כתף ומחצלת בשחי, איך יש לו מקום לשאת גם חיוך כזה גדול?
רגעים אחרונים של שישי, לא לשכוח להוציא את האוטו מליד הדלת, איפה המסרק של לולי? המגהץ דולק? מתקלח בקרים כי נגמר. ובלב, איפה אביחי?
הנה הם פה! לסיים אירגונים, להדליק נרות, נגמרו העשרים, חיבוק לאמא, שניצל מהצד לפרוק את האוטו לרוץ למנחה.
הכל בסדר הם הגיעו, אביחי נכנס ושבת נכנסה הכל בסדר, לא משנה הסדר.
ובלב, איפה אביחי? בלב, איפה אביחי? בלב.
הן צדקו המרוקאיות , זה עם הרווח בשיניים הוא היה הכי עשיר.
ראה עוד > >
04/01/2024
אתמול התקיים ב הקריה האקדמית אונו יום עיבוד ימי לחימה לגדוד 7008, בו שירת אביחי, לאחר שהגדוד סיים את תפקידו בעזה. במסגרת היום נישאו שוב דברים לזכרו על ידי אביתר ביטון, מי שהיה המ"פ של אביחי ב"כפיר" והיה הראשון לעבור ל7008, כשאביחי עובר בעקבותיו.
גבי, אבא של אביחי, דיבר גם הוא וישב עם חבריו להיכרות ושמיעת סיפורים (תמונות בתגובות).
הרב שי ויצמן, הרב של שירה-אמונה (אחות של אביחי), המשרת גם הוא בחטיבה 551, אליה שייך הגדוד, כתב:
אני יודע שקיבלתם את הסרטון מערב שבת. יש כאן משו קצת יותר ארוך ובמעמד מכובד של כל הגדוד וגם המחט.
איזה מלך הוא שהתעקש להגיע לחטיבת מילואים מובחרת. גיבור ישראל 🇮🇱
יהי זכרו של אביחי ברוך ❤️🩹🇮🇱
כותב מידד פריאנטה:
שלום חברים.
במסגרת הרצון לתרום במה שאני יכול, לקחתי יוזמה להנצחת שמות הנרצחים והנופלים במלחמת חרבות ברזל בדרך יחודית, על גבי גשושית של נאס"א שתמריא בעוד עשרה חודשים במשימת אירופה קליפר, למשימה יחודית לחיפוש חיים מתחת לכיפות הקרח שעל פני אחד הירחים של כוכב הלכת *צדק*, הנקרא *אירופה*. במסגרת המשימה, אנשים מכל רחבי העולם יחלו לחתום את שמם שיצרב בשבב מיוחד על גבי הגשושית.
יחד עם שותפי למיזם *אבישי צברי* העלנו 1355 שמות. וקיבלנו אישורי הרשמה לכולם. ההרשמה נסגרה ב-31 לדצמבר 2023
המחשבה שנוכל להרים ראש לשמיים, ולחשוב שהיקרים לנו מונצחים בכוכבים, דווקא במשימה לחיפוש חיים בצדק, היוותה לי השראה.
את האישורים ריכזתי בתיקיה מיוחדת בענן https://drive.google.com/.../1Ymj...
התיקיה מסודרת שמית, שמות פרטיים ושם משפחה
אתם יותר מוזמנים להפיץ לכל מי שירצה למצוא את שמם של האנשים היקרים לליבו, ולהוריד את התעודה הרשמית של נאס"א עם השם.
ראה עוד > >
08/01/2024
ביום חמישי האחרון התקיים בחדרה משחק כדורסל כסאות גלגלים בין קבוצת "כרישי חדרה" לקבוצת "עודד ראשון לציון". בתחילת המשחק דיבר Dotan Meishar , מאמן קבוצת חדרה, והזכיר את הנרצחים והנופלים בני העיר (אביחי מוזכר בדקה 0:32).
לאחר מכן התקיימה דקת דומייה לכבודם.
תודה שאתם זוכרים 🧡🏀👨🦽🇮🇱
כותבת לירז, אחות של אביחי:
במה אפשר לשתף?
בתנודתיות הזו בין לשמוע בחופים את "אני גרה מול המים" לבין שיעור תורה לעילוי נשמתו?
בניסיון להחזיק שגרה ולהתמקד בחיים שלי, בחיים בכלל, כשאני רוצה גם את הקיצור דרך שלו?
אולי בתקווה
אולי בייאוש
אולי בבלבול
אולי במאמץ להבין מי אני, כי די ברור שנולדתי מחדש.
ינון כהן, חבר של אביחי, הדביק סטיקר שלו בכיכר דיזינגוף וכתב: "הסטיקר הזה ממש מעורר בי גאווה
המשפט הזה פשוט מתאים!"
ראה עוד > >
19/01/2024
סניף השאלת ציוד רפואי חדרה לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד פתוח גם בימי שישי!
כיסא גלגלים, כיסא רחצה, קביים, הליכונים, רולטורים, מיטות סיעוד, מנופי סיעוד טיטולים ועוד..
@עוקבים קניון מול הפרדס בית אליעזר
ראה עוד > >
23/01/2024
הבוקר נערכו נטיעות לזכר אביחי על ידי תלמידי בית הספר "תחכמוני" בו למד.
כמזכרת חילקה רותי, אימא של אביחי, משפכים להשקיה לכל הילדים.
בנטיעות השתתפו גם בנותיו של אביחי ואחייניו 🙂
על אביחי בדיוק נכתב בתלמוד הבבלי "אִילָן אִילָן בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ?...
אֶלָא יְהִי רָצוֹן
שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנוֹטְעִין מִמְךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ"
חג שמח 💚
ראה עוד > >
24/01/2024
אמש התקיימה ההילולה לכבודו של רבי יצחק אבוחצירא. בשנה שעברה, בעת ההילולה, החליטו יעקב לסרי ורונן כהן, חברי המשפחה, שעד ההילולה הבאה ייכתב ספר תורה.
אתמול בערב התכבד גבריאל, אבא של אביחי, בכתיבת אות בספר תורה לעילוי נשמתו של אביחי שלנו, שאהב כל כך את התורה ואת מתיקותה.
ספר התורה יכנס לבית הכנסת "תפילת חנה" הנמצא בקומפלקס "בית אביחי", שנקרא גם הוא על שמו.
תודה לכל העוסקים במלאכה
הקב"ה ישלם שכרכם
🙏
ראה עוד > >
28/01/2024
גבי, אבא של אביחי, מדבר אצל שרון גל בגלי ישראל על הולדת התינוקת החדשה ועל התחושות המורכבות, שמחה גדולה על המשכיות עם ישראל וכאב גדול על תינוקת שנולדה יתומה מאב.
לפני יומיים התקיים ערב גדודי של גדוד 7008, בו לחם אביחי.
בערב נישאו דברים ממספר מפקדים, אלמנות הנופלים וחבריהם.
בחרנו להביא כאן את דבריו של אביתר ביטון, שהיה מ"פ של אביחי וגם חבר קרוב ואהוב אותו אהבת נפש עמוקה ומשמעותית.
משפחת אוזנה מחדרה הכירה את אביחי בעיקר דרך אוראל, שהיתה חניכה שלו.
אח של אוראל הזמין את גבי, אבא של אביחי, לדבר בישיבה שלו, ישיבה חרדית בירושלים.
גבי הגיע על מדים (סא"ל במילואים), דיבר על אביחי יותר משעה ולבסוף, כששאלו אותו מה היה הכי רוצה שיקחו מאביחי, ענה: את ההשתדלות הגדולה שלו לא לדבר בתפילה ואת הערכים עליהם דיברתי. שכל אחד מכם יקח ערך אחד ויתמקד בלהגדיל אותו בעצמו.
התלמידים והרבנים שמחו מאוד על השיחה
מרגש שהפערים מצטמצמים ושאנו מצליחים לרקום עוד מעט אחדות בעמנו, לאורו של אביחי שלנו ❤️🩹🇮🇱
עליזה, חברה של שירה-אמונה (אחותו של אביחי), הייתה בכותל וסיפרה כך:
"יש אלף ארבע מאות נרות זכרון שבאים להדליק כל יום לזכר החיילים שנרצחו ושנפלו...
הייתי עכשיו והדלקתי נר לזכר אביחי הי"ד, כשחיפשתי את השם שלו אמרו לי שלפני כמה דקות עוד מישהו חיפש את שמו וכך מצאנו מהר..."
נשמח לדעת מי היה זה שחיפש את השם של אביחי בערב יום שני, אור לי"ג שבט 🙏
תודה עליזה, ריגשת מאוד! ❤️🩹🇮🇱🕯️
ראה עוד > >
06/02/2024
ב"ה האתר לזכר אביחי הולך ותופס תאוצה.
האתר בשבילנו הוא מעין היכל זכרון, יש בו לשוניות שיתופיות בהן אפשר לשתף סיפורים, תמונות וזכרונות מאביחי שלנו.
מאוד חשוב לנו שיכתבו שם כדי שיישארו לנו כמה שיותר זכרונות ממנו.
כתובת האתר היא https://www.avichay-memory.com/
והוא מופיע גם בעמוד זה, בפירוט מתחת לתמונת הפרופיל.
מזמינים אתכם לשתף ולהיכנס לאתר.
ראה עוד > >
08/02/2024
בט"ו בשבט זכינו לכל כך הרבה עשיה סביב זיכרו הטוב של אביחי!
אנחנו מביאים אותה קצת באיחור כי ב"ה יש כל כך הרבה להעלות כאן.
כמובן, אנו מזמינים אתכם להעלות עצמאית לאתר שכתובתו מופיעה פה בפרטי העמוד, שם יש לשוניות להעלאת סיפורים (טקסט) או תמונות. האתר ישמש גלעד לאביחי החי, החבר, האח, הבידוד, ויזכיר לנו את החיות שלו שהיתה בלתי ניתנת לעצירה.
עשיה קטנטנה לט"ו בשבט הגיעה מצדה של שירה-אמונה, אחותו של אביחי, שחילקה מעט "ערכות שתילה" במחלקת השיקום "חוזרים לחיים" בתל השומר על מנת לעודד את החיילים הפצועים ולהזכיר להם שלמרות השבר-ממנו צומחים!
ראה עוד > >
11/02/2024
עשיה נוספת סביב ט"ו בשבט הגיעה מנֹגה ויתרי, שכנה וחברה של שירה-אמונה מקהילת נווה נוף בלוד.
נֹגה מנהלת אולפנה צומחת בקריית מלאכי וכותבת כך:
"שתלנו היום באולפנא עצים, וכל עץ הקדשנו לזכר נופל….
מצרפת את מה שאחת הבנות אמרה על אביחי לפני שנטענו.. היה מרגש ממש!!!!!
היא למדה עליו הרבה וסיפרה.."
לא להאמין כמה רחוק רסיסי האור של אביחי שלנו מגיעים, נוחתים על אדמה פוריה ונובטים לעשיה ברוכה.
מ💚🌱🍃
כותבת ליאל, חניכה של אביחי מכפר הילדים תלפיות חדרה :
"בזכותי אביחי כתוב על ספר תורה!
דוד שלי רב והוא אמר שכל מי שיקנה ספר תורה בירושלים יקבל ספר כזה עם שמות ובהם אביחי. הם מייצרים כאלה כל הזמן ומוכרים...."
מעריכים מאוד את ההנצחה היפה הזו של ליאל ודוד שלה, הרב, שביקש להישאר בעילום שם ❤️🩹🫂
ראה עוד > >
13/02/2024
עוד עשיה מט"ו בשבט!
כותבת אורית, בת הדודה של אביחי:
"אני אורית בת דודה של אביחי הי"ד
שנפל ביום השלישי ללחימה בגבורה רבה .
מאוד התרגשתי היום מעצם הרעיון . והמחווה המרגשת שהעבירו בישיבה בה לומדים בניי, ישיבת אמית באר שבע .
כל תלמיד סרק בר קוד ובו עלה שם של חייל שנפל , הוא קיבל מידע על אותו חייל ולמד מי הוא היה
קיבל תמונה עם שמו ושתל שתיל לזכרו, שהחיים ימשיכו את דרכם .
מסר עוצמתי למחווה עצומה לנופלים.
אני מודה לכל העוסקים בדבר
לצוות החינוכי בישיבה , לרב סיון סרור שתמיד מלמד על ערכים, כבוד ,נתינה ועשייה מבורכת
מאוד מחמם את הלב🩷
עם ישראל חי 🇮🇱🇮🇱🇮🇱"
אין לנו מה להוסיף...💚
ראה עוד > >
15/02/2024
תפידנית עם תפילין בתוכה חולקה לחיילים שאין להם תפילין על ידי ארגון צל"ש- צבא לשם שמים ו הקרן לעזרה הדדית .
אהבת התורה וה' של אביחי היא שלהבת שלא נכבית ומרגשת אותנו בכל פעם מחדש.
ראה עוד > >
18/02/2024
ביום ששי האחרון דיברה שירה-אמונה, אחותו של אביחי, על אביחי ועל המתכון שנבחר במסגרת מיזם "מתכון עם זכרון".
הכנתם?
צלמו לנו בתגובות.
אביחי שלנו, כמה געגוע...♥️🇮🇱
בין פעילויות ההנצחה סביב ט"ו בשבט, הייתה גם פעילות במשטרה. חגי הלל, שכן של שירה-אמונה בקהילת נווה נוף בלוד, כותב:
"בע"ה היום היחידה שלנו יוצאת לנטוע שתילים. אחד השתילים בע"ה יהיה לזכרו של אביחי.
הדברים שאמרתי לזכרו-
ט"ו שבט התשפ"ד
"כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט) הפסוקים בתורה בפרשת שופטים – מתארים את האיסור לגדוע עצי מאכל בזמן מלחמה. וכי מה עשה העץ? ובמה הוא אשם בחטאיו של האדם? של היקום? בתרבות הישראלית, דווקא השתרש פירוש הפוך למה שמופיע במקרא, "כי האדם עץ השדה" מופיע כהצהרה לכך שהאדם דומה לעץ וגם הוא נטוע באדמתו שלו.
בשיר שכתב נתן זך והלחין שלום חנוך בשנת 1979– הוא משווה בין האדם לעץ בשלושת הבתים הראשונים. אך בבית הרביעי- ההקבלה נשברת "קברו אותי בחלקה של עפר, ומר לי מר לי בפה – כמו עץ השדה" ובניגוד לעץ שמתחיל את חייו עם נטיעתו באדמה האדם נקבר באדמה עם מותו. "עד שובך אל האדמה, כי ממנה לקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב...." (בראשית ב, יט)
אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על קיומנו – ולוחמים רבים ויקרים נפלו בזאת המלחמה,
לפני כמעט חמישים שנה- ב 6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמה בהתקפת פתע מפתיעה של קואליציית מדינות ערב נגד מדינת ישראל. "צה"ל לא צפה את מועד פתיחתה, את עוצמת המתקפה, את מהלכי הפתיחה ואת מאפייני הלוחמה של צבאות ערב..." נשמע לנו מוכר....
עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל. עם ההתאוששות מההלם הראשוני, ועל אף
המכה הקשה באבדות כבדות (בעיקר בדרום) הוכרעה המערכה- צה"ל הצליח להדוף את הכוחות הסורים אל עומק סוריה, לצלוח את התעלה. ולכתר את הארמייה השלישית
50 שנה בדיוק כמעט- בתזמון מצמרר, ביום 7 באוקטובר 2023, נפתחה מהדרום מתקפת פתע רצחנית.
במלחמת יום הכיפורים נפלו 2,569 חללים, מתוכם אחוז גבוה מבני הקיבוצים. אחד הקיבוצים שספג פגיעה קשה היה קיבוץ בית השיטה קיבוץ קטן שבעמק יזרעאל – ששכל 11 מטובי בניו.
אנשי הקיבוץ היו המומים את נפילת חבריהם, ולא ידעו את נפשם. האווירה הייתה קשה מאוד.
לימים חבר הקיבוץ יאיר רוזנבלום – הלחין את הגדולה שביצירותיו "ונתנה תוקף של יוה"כ"
חברת הקיבוץ דורית צמרת כתבה את אחד השירים שנכנסו לפנתאון- לזכר אותם הנופלים ואת הקשר לאדמה עליה נפלו:
"שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
...
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה
הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב"
הנופלים שלנו הם גיבורים קדושים, אהבו את האדמה והחיים עליה. השאירו לנו זיכרונות רבים. נטועים הם לעד בליבנו ובזכותם אנו כאן.
ב- 10 באוקטובר 2023, נפל אביחי אמסלם בהגנה על יישובי העוטף, אביחי היה ילד מלא חיים שמחה ואור מתפרץ. אחד המשפטים שהטביע: "כשאני עוזר למישה שקשה לו – לא קשה לי".
ימים ספורים לאחר נפילתו ביקרתי במקום שבו נפל בשער הנגב, בתמונה הראשונה ראיתי - סימני שריפה בכל האיזור, שיחים ועצים שבצידי הכביש היו שרופים וחרוכים, עצים נגדעו ונכרתו שיחים נרמסו, עפר ואפר מסביב וסימני ירייות וטנק נתנו חותמם. ובמרחב שדה חרושה שהייתה עדה למאורע הנורא.
שלושה חודשים לאחר מכן, ראיתי בתמונה שניה- את אותו מיקום בשער הנגב, סימני השריפה והלחימה שהיו הולכים ונעלמים, אותה שדה חרושה החלה להוריק...
ובאמת זה אותו העמק- אבל גם לא אותו העמק...
ובאמת זה אותו הבית- אבל גם לא אותו הבית...
ב- 12 בינואר נולדה לו- לאביחי בת ..... כי החיים חזקים מכל דבר.
– והחיטה צומחת ותמשיך לצמוח שוב....
היום שתלנו עץ לזיכרו. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
נזכור לעד!"
חגי מספר שממש התרגשו לשמוע על גם על הסיפור של אביחי..
תודה רבה חגי!
ראה עוד > >
20/02/2024
היום ב-13:00 יתקיים ב המרכז האקדמי רופין טקס חלוקת תעודות לסטודנטים מצטיינים, ביניהם אביחי שלנו שהספיק לסיים שנה שניה בהצטיינות בלימודי הנדסת חשמל.
אירוע חלוקת התעודות ישודר בזום לטובת כלל המעוניינים לצפות: https://ruppin-ac-il.zoom.us/j/88277506682.
בסדנאת עוגיות אצל סבתא רותי, בחרו שתי הבנות הגדולות של אביחי לכתוב את שמותיהן, טליה ומאור, ואת שמה של אחותן התינוקת, שַׁחֲרִ֫י.
כשנשאר להן בצק ביקשה טליה בת ה-5 לכתוב את זה:
ראה עוד > >
25/02/2024
אביחי נולד בכ"ד אייר, נפל בכ"ד תשרי, ולבתו התינוקת ניתן השם בשבת פרשת "ויתרו", כ"ד שבט.
גבריאל, אבא של אביחי, שאל על כך את הרב אליהו כשפגש אותו בניחום אבלים על הרבנית דרוקמן.
מעבירים את הידיעה כלשונה:
*תכשיט לגאולה - ירושלים של זהב*
הרב שמואל אליהו בשיחה עם אב שכול על משמעות בנו שנפל | הלכה יומית | כ"ז שבט תשפ"ד
ביציאה מהשבעה על הרבנית דרוקמן ע"ה, שאל אביו של לוחם שנפל במלחמה את הרב שמואל אליהו על המשמעות של התאריך כ"ד, לידתו ונפילתו של בנו.
הרב ענה לו מהי המשמעות של מספר זה באופן פרטי, ואיך היא מתחברת למשמעות הכללית של כל חייל שנופל על קידוש ה' במלחמה. https://www.inn.co.il/news/628403
לשיחה בין הרב לאבא: https://youtu.be/EQ__UPjYvSs?si=D-CUGP9y7hcVwYxE
למקורות ולהסבר על המשמעות:
גדוד יס"ר (יחידת סריקה מטכ"לית), המתעסקת עם חללים בשטח, יצא ליום התאווררות ועיבוד.
הגדוד התחיל את המלחמה במחנה "שורה" ולאחר מכן ירד לדרום לסייע במה שניתן.
ביום העיבוד הובאו 3 אבות שכולים לדבר על חשיבות התפקיד ומשמעותו עבור משפחות הנופלים:
המ"פ, הרב שמואל סלוטקי (במרכז) ששני בניו נפלו בקרב בעלומים, גבי (אבא של אביחי) והרב איתן שנרב שבתו רנה נרצחה בפיגוע בו הוא ובניו דביר נפצעו ב"מעיין דני".
גבי דיבר על אביחי וכן על המשמעות מסביב של עבודת הקודש סביב זיהוי וטיהור חללים וקורבנות.
בתכניתה של מאיה אלקולומברה, "העשירייה", היא ראיינה את Shuli Rand - שולי רנד האחד והיחיד.
בשלב מסויים בשיחה, רגע לפני שהושמע השיר "בני אהובי", היא הזכירה שבמסגרת תכנית הקדשות של "כאן" בחרה שירה-אמונה את השיר הזה לזכר אביחי, שהיה כמו שהעידו רבים, ילד חן, בן שעשועים ❤️🩹🫂
ניתן להאזין כאן: https://www.kan.org.il/content/kan/kan-gimel/p-8932/692616/
1:33:12 דקה
ראה עוד > >
10/03/2024
ביום חמישי האחרון הגיעו משפחה וחברים של אביחי לסיור גדודי במקום התקרית.
נפגשנו לארוחת בוקר, הלכנו עד למקום עצמו ושמענו מיואב ויינברג המ"פ ומסשה החובש את פרטי התקרית בשטח עצמו.
לאחר מכן אכלנו ארוחת צהריים ונשארנו לשיחה קצרה על התמודדות עם משברי וקושי.
תודה לכל העוסקים במלאכה ותודה לכל מי שהגיע 🙏
ראה עוד > >
11/03/2024
שרית היא עובדת סוציאלית העובדת עם נוער בסיכון ואף מדריכה צוותים בתחום. בתחילת המלחמה היא ראתה בקבוצת הפייסבוק touch of art מיזם מרגש של הכנת אלבום scrap book לנופלים.
זו הפעם הראשונה שהיא מכינה פרויקט scrap גדול והיא ביקשה למסור את האלבום בעצמה למשפחה.
ישבנו איתה כשעתיים, סיפרנו לה על אביחי אהובנו, על מה שהשאיר אחריו, על ההודיה הגדולה שזכינו בו, גם אם ל-30 שנים קצרות מדי ועל האהבה והגעגוע.
האלבום מושקע במיוחד, מלא בכיסים חולקים נפתחים ונסגרים, פתקים וכו' ומעוצב בעדינות ובטוב טעם.
תודה שרית על המתנה הגדולה שבאלבום, ההקשבה ובלקיחת חלק אחד מאביחי לשאת איתך הלאה כך שאורו ימשיך להיות מופץ.
התרגשנו מאוד מהמיזם, המחשבה, השעות הרבות שהושקעו והרגישות הרבה שבה הכל נעשה.
ראה עוד > >
13/03/2024
ניסים, אח של ישי רביבו - Yishai revivo , כתב לנו:
שיר שאחי הוציא לזכרו של אביחי, והקדיש אותו בהופעה לזכרו.
במילים של אחי ״שהאור של אביחי יזכה להאיר בכולנו״
תודה, ישי, מוכשר ויקרא, ריגשת מאוד
מעבירים מחברים של אביחי את ההודעה כלשונה:
לזכותו ולזכרו של גיבור ישראל, *אביחי אמסלם* הי"ד, אנו מבקשים להאיר אור של תורה וקדושה, באמצעות פתיחת *קבוצת ווטסאפ ייעודית, ללימוד הלכה יומית לעילוי נשמתו*.
נשמח להצטרפות כל אחד ואחת, בני משפחה, חברים וכלל בית ישראל - באמצעות הקישור הבא:
להצטרפות לקבוצה שלי ב-WhatsApp: https://chat.whatsapp.com/J8VDT5DkHKSGDS6dDkEs9t
ראה עוד > >
23/03/2024
אתמול נשלחו משלוחי מנות לחיילים בגזרת עזה ובאיו"ש על מנת שיוכלו לתת אותם אחד לשני בחג עצמו ולקיים את מצוות "משלוחי מנות" כראוי:
מערך הספריות והמידע מאוניברסיטת בר-אילן הכינו משלוחי מנות קטנים במיוחד כדי שיוכלו להיכנס לכיס של החיילים והקפידו לא לארוז באריזות מרשרשות ולא מאכלים שעלולים להנמס בחום
אולפנת "צביה" לוד הקפידו להדפיס את הגלויה על שם אביחי ולצרף לכל מארז
כפר הסטודנטים ברמת אשכול התגייסו גם הוא להשקיע בטירוף
וילדי גן "חסידה" לא נשארו מאחור והצטרפו גם הם לחגיגה
קשה לנו להסביר כמה זה ממלא את הלב ומרגש אותנו.
תודה לעליזה אדלמן ולבינה טאוב וכן לשאר העוסקים במלאכה.
ראה עוד > >
24/03/2024
אביחי אהב את פורים במיוחד.
כשהלך לישיבה הביא הביתה רוח סעודת פורים שלא הכרנו: התבשמות מהיין עד שהיה בוכה ממש על אסתר המלכה ועל הקרבתה הגדולה למען עם ישראל, שמחה, שירה גדולה, דברי תורה...
הוא היה מתקשר, מבושם מאוד, לאנשים שונים כמו הורים של חברים או בני משפחה ומודה להם על הטוב שהביאו לעולם, אם זה הבן שלהם שהיה חבר טוב שלו, או כל דבר אחר שריגש אותו לעומק וצף החוצה בשמחת פורים.
אביחי וטל התחתנו ממש לפני פורים כך שסעודת הפורים באותה שנה נפלה על שבוע ה-7 ברכות שלהם והכפילה את השמחה.
אביחי חסר לנו מאוד בכל יום ובמיוחד היום, בפורים.
עם זאת, אני גאים מאוד בדרך בה הלך המבטיחים להשתדל ככל יכולתנו להיאחז בשמחת חג אמיתית ולהמשיך את דרכו.
מתגעגעים...
ביום חמישי, כ"ז אדר א' (7.3.24) יצאנו לסיור גדודי באיזור בו נפל אביחי שלנו.
פגשו אותנו שם נשות שדרות, שבאו להכיר טובה ולהודות על ההקרבה שלנו למען הגנתם.
הן העניקו לנו עציץ זית וכן ספר עם הקדשה וכתבו:
*משפחות אמסלם, נאמן והליבני היקרות*
היי. אנו נשות שדרות לקחנו חלק ביום הסיור שלכם - היום שלכם בשדרות(אנו אירגנו את ארוחת הבוקר, נשות שדרות אספו מגבית לכך ברצון רב וכן -השי שקיבלתם - מאיתנו -עץ הזית -גם מיאיתנו באהבה גדולה ואחר מחשבה רבה)
למעשה - כששמענו שאתם באים -כל כך התרגשנו... רצינו לעטוף ולתת ושרק תדעו שאנחנו מוקירים את אהובכם הגיבור שנפל במערכה *בהגנה עלינו(!!)ועל המולדת* - וכן שתדעו כמה שאנחנו מוקירים אתכם על הקרבתכם הבלתי נתפסת, על אבלכם הגדול.
חשוב לנו שתדעו כמה שאתם ממש ממש חשובים לנו....שהמעשה הזה (אמנם הסמלי והקטן) מצידנו היה בבחינת "מעט של המעט" מטעם הכרת הטוב והואהינו התחלה של קשר שנשמח שעוד ימשך ויתחזק!
"ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי"
אוהבים אתכם.
מברכים בנחמה גדולה מעומק חדרי ליבנו.
שתדעו שלא נשכח את גיבור ישראל שצמח מתוככם ואתכם - ממשיכי דרכו הגדולה!
באהבה ,
אנשי ונשות שדרות
ראה עוד > >
28/03/2024
רפי (רפאל אלחנן) שטרן נפל במלחמת יום הכיפורים והותיר אחריו אלמנה ותימוקת בת חודשיים. לימים, התחתנה האלמנה מחדש נולדו לה עוד 6 ילדים בריאים ב"ה. לאורך השנים גדלו הילדים עם אביהם אך גם עם "אבא רפי" שהיה ברקע.
המשפחה גדלה לתפארת והתינוקת בת החודשיים הפכה לאימא של ניצן, שהייתה בעבר קומונרית בחדרה.
אחותה, נעמה, מנהלת כיום את מנהלת מדרשת "לינדנבאום" בלוד וכששמעה על נפילתו של אביחי ועל האלמנה והבנות שנותרו, ביקשה לשלוח חיבוק.
לפני השבועיים החיבוק הגיע:
דובונים לבושים חולצות ועליהן תמונות של כל אחת מהבנות איתו (או תמונה שלו לבד, לתינוקת).
הסיפור הזה הזכיר לנו שכששני, שהדריכה עם אביחי בבני עקיבא, עזבה את ההדרכה, זו בדיוק המתנה שאביחי והחניכים הכינו לה.
עוד מעגל שנסגר.
תודה רבה אימא של ניצן, נעמה וכל המשפחה.
דמים בדמים נגעו.
ראה עוד > >
29/03/2024
בית ספר תחכמוני חדרה הוא בית הספר היסודי בו למד אביחי וכן בית הספר שגבי, אבא של אביחי, ניהל שנים רבות.
היום העביר שם גבי שיחה לבנות כיתה ה' ולמחנכת שני על ערכיו של אביחי, על מי שהיה ועל מה שאנחנו, הנותרים בארץ החיים, יכולים ללמוד ממנו.
ראה עוד > >
31/03/2024
לפני השבועיים הכינו שי וחניאל מגדוד המילואים 121 ("מגן הארץ") בתי נר עם שלטים והניחו אחד במקום הנפילה עצמו, מול שדה החיטים, ואחד בצומת שער הנגב, מתחת לדגל אלביט שהונח שם מזמן על ידי אייל מדמון, שעבד עם אביחי באלביט.
הם הוסיפו זר מפרחי הבר באיזור וחניאל קנה נרות וגפרורים להניח שם למי שירצה להדליק ואפילו חיזק את הכיתוב על השלט.
אין לנו מילים להודות.
פשוט אין.
ראה עוד > >
02/04/2024
ביום שני, מוצאי ר"ח אדר ב' (11.3.24), נערך ערב הוקרה לבוגרי מדרשית נועם כפר סבא שנפלו במלחמת "חרבות ברזל", ואביחי ביניהם.
תודה לכל העוסקים במלאכה ולעידו, חבר של אביחי, שנשא דברים לזכרו.
הבוקר יצא הקליפ שלנו לשיר "אחרי הנצח"-
גירסת כיסוי לשיר של פאר טסי.
השיר מדהים ומרגש כשלעצמו,
אבל חכו שתקראו על הפרוייקט המשמעותי הזה..
לפרוייקט משותף של אחדות, הגברת האור ואהבת חינם,
מתן כוח, חיבוק ותמיכה לאחיותינו,
ממשפחות אשר שכלו את יקיריהן בתקופת המלחמה,
חברתי יחד ל8 זמרות מוכשרות מיוחדות ומאירות
(ביניהן גם אחותי האהובה Elinor Westreich),
להנצחתם של 7 נופלים קדושים במלחמה.
כפסיכולוגית שיקומית אני מחפשת כיצד לייצר חיבורים, תמיכה, לסייע, ולו במעט, באיחוי השברים.
כזמרת אני מבקשת לגעת בנשמה ולבקש ריפוי דרך המוסיקה.
לכן הקליפ שלפניכם משלב בתוכו לא רק את הביצוע עצמו של הזמרות,
אלא גם חלקים ממפגש תמיכתי אשר העברתי יחד עם המטפלת הרגשית והזמרת רבקה שמש,
והשתתפו בו נשים כל כך מיוחדות ויקרות אשר שכלו את היקירים שלהן בתקופת המלחמה.
החלק המצולם הוא מתוך שירה משותפת שביצענו יחד בסיום הערב.
מי יתן וקליפ וביצוע זה, יהווה ולו במעט, נחמה עבור המשפחות
ויעביר את התחושה שהן לא לבד.
אנחנו כולנו יחד, איתכן, אוהבות, כואבות וזוכרות.
תודה רבה לכל מי שלקח/ה חלק !!! קרדיטים למטה
תרצו לקחת עמנו חלק בפרוייקט ההנצחה?
אנא שתפו.
#שירתנשים
ברגעים אלו ממש התעדכנתי,
כי תינוקו הקט של אלישע יהונתן לובר הי"ד,
הוכנס היום בבריתו של אברהם אבינו.
מזל טוב למשפחה היקרה ❤️
מילים ולחן: איתן דרמון
ביצוע במקור: פאר טסי
משפחות משתתפות:
אורית ברוך - אמה של עדי אודיה ברוך הי"ד
זמרת ובינה לוי- אמה ואחותה של לבנת לוי הי"ד
סיגל חליפה- אמה של גאיה חליפה הי"ד
מור בן חיים- זוגתו של אליה אילוז הי"ד
תחיה לובר ושרית- אמו ואחותו של יהונתן לובר הי"ד
דינה גרש- אמו של מירון גרש הי"ד
לירז עזרן- אחותו של אביחי אמסלם הי"ד
זמרות:
אלינור וסטרייך
רבקה שמש
שני אוחיון
דורין
ריטה מושיאקוב
יעל טובול
רבקה ליכט
שירלי כהן אגם
דייאנה קליין
הפקה כללית: דייאנה קליין
הפקה מוסיקלית: ראובן חיון
צילום וידאו קליפ בים (חוף הצוק): שרון חן
צילום וידאו מפגש משפחות: דביר ברוך (אחיה של עדי ברוך הי"ד)
צילום סטילס מפגש משפחות: יניר ברוך (אחיה של עדי ברוך הי"ד)
עוזרי הפקה:
מירי מירי
אלינור וסטרייך
חיים ליפשיץ
הנחיית מפגש משפחות:
רבקה שמש
דייאנה קליין
פסנתרנית: מיכל וילמרסדורף
בית מארח: משפחת שיננזון
אתמול בבוקר הגיעה המשפחה הגרעינית לסיור באלביט מערכות בנתניה, המקום בו אביחי עבד ב-6.5 השנים האחרונות.
במהלך הסיור למדנו על הטכנולוגיות המורכבות המדהימות המפותחות באלביט, על השדרוג שלהן את כוחות הצבא באיזורים הלחימה, על הקשיים והפתרונות שמיטב המוחות מצליחים למצוא.
מעבר לפן הכללי למדנו גם על אביחי עצמו ועל העשייה שלו. ידענו שאביחי חכם ופורץ דרך אבל הופתענו עד כמה: לא רק שיש תוכנות שהוא הקים לבדו ומשמשות את המהנדסים עד היום, אלא שישנן טכנולוגיות שהוא היה חלק מפיתוחן ומיושמות בימים אלה ממש בשדה הקרב, מה שעודד אותנו מאוד - גם לאחר מותו מפעל חייו נשאר פה ומגן על ארץ אבותינו, בדיוק כמו שהיה רוצה.
למדנו כמה אביחי אהב לעזור, ללמוד, אוטודידקט מחונן ואדם חברותי עם לב פתוח וכמה יחסר מאוד לצוות של אלביט.
לאחר הסיור ולאחר ביקור בחדר העבודה של אביחי, התאספנו בחדר ישיבות גדול, שמענו על אביחי מחבריו לעבודה וקיבלנו מזכרת מיוחדת: קופסת עץ ובה תמונות וקטעים שכתבו עליו חבריו ומנהליו.
תודה אלביט, על החיבוק הגדול ועל ההליכה איתנו יד ביד לאורך הדרך, וכן על ההבטחה שלכם להמשיך להיות איתנו בהמשך.
לכבוד חג הפסח קיבלו משפחות הגדוד (7008) תשורה כאות תודה על שמירת חוסן החיילים מהעורף.
את בקבוקי היין תרמו Jerusalem wineries - יקבי ירושלים אגודה חקלאית דרך יהודה ברודני, חבר המשפחה, ואת התוויות תרמו דפוס איכות חדרה (אפשר לראות את ההכנה בסרטון): https://www.facebook.com/share/r/o3tvASabDUMnME8u/?mibextid=oFDknk
תודה רבה לעוסקים במלאכה!
משמעותי לנו מאוד להיות חלק מהסיוע לגדוד תוך ראיה של העורף והחזית כשני מרכיבים חיוניים בניית החוסן הלאומי.
כמו כן תודה לגדוד על משלוחים עד הבית למשפחות השכולות של מארזי החג ♥️
חג שמח♥️🙏🍷🍾🇮🇱
ראה עוד > >
24/04/2024
הגדוד של אביחי, שממש לפני פסח שב הביתה מהקו הצפוני, הקים לזכר נופליו שולחן הנצחה מכובד.
חבר שלמד עם אביחי במדרשיה וב ישיבת שבי חברון - Yeshivat Shavei Hevron , חזר למילואים בצפון וגילה שהיחידה בה הוא משרת תופסת את הגזרה יחד עם הגדוד של אביחי.
הוא שלח לנו (ותודה לאחיה שהעביר) את התמונה של פינת ההנצחה שהם עשו במוצב, וסיפר שבכל הזדמנות בין המשימות אנשי הגדוד מספרים למי ששם על האנשים היקרים האלה.
התרגשנו עד העמוקים המיתרים הלב
ראה עוד > >
26/04/2024
תודה ליגאל וטלי לוי שהשתתפו היום במירוץ חדרה עם ילדיהם ולא שכחו את אביחי.
משפחת לסרי (האם, אתי, היא אחותה של טלי) הצטרפו גם הם עם הבת והחתן שני ויחזקאל אלבז ואפילו הנכדים, והקדישו את הבוקר כולו לאביחי שלנו.
יגאל וטלי הם חברי המשפחה, חלק מהקהילה בחדרה ומשפחת לסרי הם שכנינו הצמודים. שני הדריכה עם אביחי והם גדלו ביחד.
המחווה שלהם נגעה בנו עמוקות.
(סרטונים בתגובות)
תודה רבה ❤️🩹💪
ראה עוד > >
30/04/2024
לפני כשבועיים, במירוץ הלילה של תל אביב, רץ השוטר נריה כברה עם חולצה של אביחי שלנו 💪
נריה לא מכירים את המשפחה מקרוב אך ראה זכות גדולה בהנצחת אביחי שלנו.
תודה נריה! נגעת בנו בלב ושלחת לנו חיבוק חם שהגיע עד אלינו...
ראה עוד > >
01/05/2024
שירה-אמונה, אחות של אביחי, היא בוגרת אולפנת בני עקיבא אמנה כפר סבא. בוגרת נוספת, שני לסרי, היא מי שהדריכה עם אביחי בבני עקיבא. לאחרונה היא צילמה לנו פתק שמצאה אצלה, שכנראה אביחי שירבט באחת מישיבות הצוות.
ניתן לראות פה כמה מוכשר הוא היה וכמה יחד עם שכלו החריף ומחשבתו החדה הוא היה גם אמנותי ויצירתי. הרגה מגלופות החולצות בישיבה התיכונית הוא צייר ועל דלת החדר בביתו היה מודבק שנים ציור של גיטרה חשמלית ועליה כתוב "מטליקה" בגרפיקה שהוא עיצב.
מתגעגעים לאור הגדול הזה כל כך..❤️🩹
ראה עוד > >
05/05/2024
לשירה-אמונה, אחות של אביחי, יש חברה טובה בשם ליטל. הדס, גיסתה של ליטל, מחנכת ב אמי"ת אורי מעלה אדומים. כל אחת מהמחנכות קיבלה מגנט עם משפט אחד ממורשתו של נופל וכיד מכוונת קיבלה הדס את המגנט של אביחי ועליו אחד מהמסרים והתובנות המאירות שהשאיר לנו אביחי. אמנם זהו אינו ציטוט שלו, אך בהחלט חלק מהמורשת העניפה שהוא השאיר אחריו❤️🩹
תודה ללירן דוד (בעלה של הדס) שסיפר לנו 🙏🙏
ראה עוד > >
09/05/2024
שירה-אמונה, אחות של אביחי, השתתפה במפגש אחים שכולים מחרבות ברזל של עמותת OneFamily משפחה אחת והכינה 2 כלניות קרמיקה: האחת נשלחה למיצג דרום אדום המנציח את נרצחי המסיבה ברעים והשניה נשמרה על מנת להניחה על המצבה של אביחי.
לקראת יום הזכרון נסעה שירה-אמונה (שהתגייסה מאז, בעקבות אביחי) לדרום. היא ביקרה את 2 הגלעדים שהוכנו על ידי חברים, אחד במקום הנפילה ממש ואחד על צומת שער הנגב, והניחה נרות של אביחי בכמה מקומות וביניהם מיצג הנרצחים במסיבה, שם אחת מהכלניות שלה מוצבות. את הכלנית השניה היא לקחה כדי להניח ביום הזכרון על המצבה.
סחרחורת של רגשות...
ראה עוד > >
10/05/2024
לקראת יום הזכרון יצאה עמותת מתכון עם זיכרון - Taste of Memories בפרויקט הכנת המתכונים שהנופלים אהבו בשיתוף בלוגרים מתחום הבישול והאפיה.
פיית העוגיות - The Cookie Fairy ו שחר ואורן העלו לסטורי שלהם את השולחן המלא במטעמים ושחר אף הכין את סלט הקישואים.
בסרטון בסטורי שחר אמר שהכין את הסלט, הלכאורה פשוט, והוא יצא כל כך טעים! פתאום הוא הבין שמאחורי כל שם יש ממש בן אדם, עם סיפור ומשפחה ומעגלים חברתיים וכו'.
פיית העוגיות כתבה לנו:
היה אתמול מפגש של בלוגרי אוכל מובילים עם עמותת "מתכון עם זיכרון" שאת אולי מכירה,
עמותה שמאגדת אצלה מתכוני זיכרון עבור חללי צהל ונפגעי פעולות האיבה במטרה להנציח אותם.
במסגרת זו כל משתתף בחר מתכון מהמתכונים האחרונים שעלו לאתר והכין אותו.
דיברנו על הנופלים ושמענו על מי הם היו והסיפורים האישיים שלהם.
והמתכונים הללו גם יפורסמו בהמשך אצל כל אחד מאיתנו.
את סלט הקישואים שהוקדש לאביחי הכינו שחר ואורן והוא היה מוצלח במיוחד.
המטרה היא כמובן לעודד את העוקבים להכין את המתכונים הללו גם ולקרוא על הנופלים.
המתכון של אביחי נמצא אצלם באתר כאן https://www.matkonzikaron.co.il/.../%D7%A1%D7%9C%D7%98...
משתתפת שוב באבלכם הכבד.
אביחי נשמע בחור מדהים, החמצה לכולנו
תודה לשירה ואביבית ששלחו לנו ❤️🩹
(סרטונים בתגובות)
ראה עוד > >
12/05/2024
טלי שמחוני, בת דודה שניה של אביחי, הניחה עם חבריה בעיריית חדרה חלוקי נחל מעוטרים על קברו כחלק ממיזם "אבנים עם לב אדם"
אורון, הבן של טלי, השתתף בפרויקט בית ספרי בו לכל תלמיד ניתנה האפשרות לבחור נופל אחד מחדרה ולהניח על קברו חלוק נחל מעוטר.
אורון בחר את אביחי, למד עליו, ויניח במהלך היום חלוק אבן ועליו כתובה מילה אחת שהוא בחר לאחר שלמד על אביחי.
אורון בחר במילה "מנהיג" ורק לאחר שלמד עליו גילה את ההקשר המשפחתי והתרגש מאוד.
תודה לכם! ❤️🩹
מורן אישתו של דוּדוּ, בן דוד של אביחי, לבשה את החולצה שהוצאנו לזכרו הצעדה שהתקיימה לזכר הנופלים מטעם מקום עבודתה.
היא כתבה לנו:
זה המעט שיכלתי לעשות...
שיתפתי קצת על אביחי ויצאנו לצעדה לזכרו ולזכר הנופלים.
וכמובן שגם שיתפתי את הילדים בסיפור שלו שיוכלו לשתף בכיתות אם ירגישו בנוח:
*"לזיכרו"*
אביחי אמסלם, בנם של גבי ורותי (אחות של סבתא רחל), אחיהן הקטן של שירה-אמונה ולירז, האיש של טל ואבא של טליה מאור ושחרי, היה אדם טוב שרואה תמיד את האדם האחר לפניו, חייכן ותמיד היה עסוק בנתינה לאחר.
המשפט איתו המשפחה בחרה להנציח אותו הוא התשובה שנתן לחברים ששאלו אותו אם קשה לו ״כשאני עוזר למישהו שקשה לו - לא קשה לי!״
לאחר השירות הצבאי עבד ב"אלביט", שם בלט במוחו החריף ודרכי הפתרון היצירתיים שלו.
אביחי היה סטודנט מצטיין להנדסת חשמל במכללת רופין ובשנתיים האחרונות הוא ואשתו עבדו בכפר הנוער "תלפיות" והיו המסגרת המשפחתית ל-12 נערות בסיכון חסרות עורף משפחתי, בנוסף לבנות שלהם.
בשירותו הצבאי שירת בחטיבת "כפיר" ולאחר מכן נלחם על מנת לעבור ליחידת הקומנדו במילואים. כאשר הועבר לבסוף, לא היה שמח ממנו.
ביום 7.10 התגייס למילואים ונפל ביום השלישי למלחמת "חרבות ברזל" בעת היתקלות במחבלים בשער הנגב, תוך הגנה על תושבי הדרום.
אביחי היה בן שלושים בנופלו והותיר אחריו הורים, 2 אחיות, את רעייתו טל, ו-2 בנות: טליה (5) ומאור (3) ושחרי שנולדה כ 3 חודשים לאחר מותו.
*יהי זיכרו ברוך*
תודה❤️🩹🇮🇱
ראה עוד > >
13/05/2024
ביום הזיכרון הראשון מאז שאיבדנו את אביחי שלנו, חשבנו הרבה מה ברצוננו לשדר, לתת, להעביר הלאה.
בעוד לנו המעבר ליום העצמאות קשה מאוד, היה חשוב לנו להרים את הראש כמה שניתן ולכן מחולקים היום בקבוקי יין קטנים עם התזכורת להרים כוסית לזכר הנופלים, לשאת את זכרם בלבנו, ואז להרים את הראש כי רוח הנופלים היא היא שנושבת בדגל.
עם ישראל חי!
ראה עוד > >
14/05/2024
סבא מקס שירת בבסיס רמת דוד של חיל האוויר בשירות הסדיר שלו והתגעגע למקום מאוד.
לפני שנה בדיוק אביחי, ברגישותו הגבוהה, יצא עם משפחתו לטיול בבסיס רמת דוד וכמובן, לקח איתו את סבא מקס (לשם כך יזם את הטיול).
מאחר וזה היה יום העצמאות, הבסיס היה פתוח למבקרים. אביחי התאמץ להשיג כיסא גלגלים כדי שלסבא יהיה נוח והגשים לסבא את החלום.
כשסבא חזר מהטיול הוא אמר לנו שלא ישכח את החסד הזה לאביחי עד יום מותו.
שבועיים לאחר מכן, בל"ג בעומר, סבא שלנו נפטר תוך כדי ריקוד בהרקדה במועדון היום לקשיש אותו פקד מדי יום.
חמישה חודשים אחרי סבא, אביחי נפל 💔
אנחנו מקווים שאתם נהנים ביחד גם למעלה... מתגעגעים
ראה עוד > >
25/05/2024
רועי פלס הי"ד נפל במבצע צוק איתן. רועי אהב לשחק כדור עף חופים בחוף גורדון ולאחר שנפל, ניטעה לזכרו חורשה בסמוך לחוף.
לקראת יום הזכרון פרסמה אימו את הפוסט הבא:
משפחות יקרות בקשה לי אליכן, באם תוכלו בבקשה לשלוח אלי למייל תמונות של הבן או הבת שנפלו, תמונות שאהובות עליכם. אם זה תמונה אחת או הרבה תמונות, כמה תמונות שתרצו, מגילאים שונים, תמונות שצולמו בהקשרים שונים, וגם קטעים שכתבתם בחייו או לזיכרו, עליו או אליו או שהוא כתב ותסכימו שנדפיס, נתלה בתצוגה בחורשה בחוף גורדון בטיילת בחוף הים בתל אביב (דרומית לבריכת גורדון ליד מגרשי הכדור עף) בשבוע של יום הזיכרון.
יש לנו אישור מעיריית ת״א לשימוש בחורשה להנצחה באותם ימים וחשבנו שהשנה לא נספר על רועי שלי.
שנשתמש בחורשה בכדי להביא למבקרים הרבים את סיפור חייהם של הילדים שלכם במקום בו הורגלו בעשור האחרון לראות את סיפור חייו של בני.
אני מבטיחה לעשות זאת בצורה מכובדת.
מניסיוני אנשים רבים מגיעים לשם גם בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון קוראים ומתעניינים.
שלכם, חגית פלס
ביום הזכרון שלחה לנו חגית את התמונה הזו ❤️🩹
ראה עוד > >
25/05/2024
מרגש לראות שגם מסגרות שונות מעברו של אביחי זוכרות..
תנועת בני עקיבא בישראל פרסמה מודעה על בוגריה, ובהם אביחי.
בנוסף, נורית נעים, המנהלת כיום את בית הספר היסודי "תחכמוני" בחדרה, בו למד אביחי, שיתפה אותנו ביום הזכרון:
רותי וגבי יקרים
משתפת אתכם בדברים שנשאתי היום בטקס בבית הספר אותם הקדשתי לאביחי הי"ד
קהילת תחכמוני היקרה, אנשי צוות, הורים אורחים ותלמידים יקרים.
מיום הקמת המדינה, יום הזיכרון הוא היום הכואב ביותר בלוח השנה הישראלי, אך זהו גם היום שבו אנחנו מקבלים הזדמנות להעלות על נס ולהזכיר את בנותינו ובנינו שאינם עימנו.
יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הינו יום אבל לאומי בו כואבים אנו כאומה את כאבן של משפחות השכול ומוקירים את פועלם וזכרם של הנופלים: לוחמים ולוחמות, אנשי ונשות כוחות הביטחון, לוחמי המחתרות ונרצחי פעולות האיבה. עם ישראל כולו מרכין ראש לזכרם של הנופלים ומתייחד היום עם זכר גיבוריו.
השנה אנו מציינים את יום הזיכרון, בזמן מלחמה שעדיין מתנהלת במספר חזיתות בו זמנית, ונראה כי תחושות הזעזוע, הכאב , השכול והאובדן שחווינו מאז חג שמחת תורה, ה7 באוקטובר, הגדירו מחדש את היום הזה.
לצד הכאב והשכול נחשפנו לסיפורי גבורה מעוררי השתאות, גבורה לא מובנת מאליה, נדירה, גבורת אומה על כל גווניה שלא מבדילה בין מגדר, מגזר, גיל, עדה, חייל, לוחם, לוחמת, אזרח, ילדים וקשישים.
גבורה שרואה את הרעות כערך עליון, מתקיימת ונוכחת כבר 76 שנים ועודנה משאירה חותמה יום יום.
אני מבקשת להקדיש את דברי היום לאחד מגיבורי ישראל רס"ר אביחי אמסלם הי"ד, שנפל בקרב אמיץ על הגנת העם והארץ מול מחבלי חמאס בכ"ד בתשרי בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. אביחי היה לוחם בגדוד 7008 בעוצבת חצי האש, בן 30 בנופלו. בנם של גבי ורותי אמסלם, אחיהן הצעיר של שירה-אמונה ולירז, נשוי לטל, אבא של טליה, מאור ושחרי הקטנה שנולדה לאחר נפילתו בקרב.
בילדותו היה אביחי תלמיד כאן בבית ספר תחכמוני, המורים שהכירו ולימדו אותו מספרים על ילד אהוב עם חיוך תמידי על הפנים, עם אמונה גדולה בה', אהבת לארץ ישראל ולעם ישראל. ילד שתמיד דאג לחברים שלו ועזר להם.
בשנים האחרונות אביחי ואשתו טל, ניהלו משפחתון בכפר הנוער תלפיות, תקופה שבה שימשו כהורים של הילדים שם. אחת מתלמידות בית הספר שאביחי היה מדריך שלה במשפחתון סיפרה שכל הילדים במשפחתון הרגישו כאילו אביחי היה ממש אבא שלהם, הוא תמך ועזר לכולם, עודד את רוחם והיה כעוגן עבור הילדים.
זה מי שהוא היה – מלא בלב, ברגש ובאכפתיות כלפי אחרים, גם כשזה בא על חשבונו.
ביום הזיכרון נהוג לומר על הנופלים כי "במותם ציוו לנו את החיים" הם נפלו והקריבו חייהם כדי שאנו נוכל לחיות בביטחון במדינת ישראל. ואנחנו צריכים להיות ראויים להם ע"י כך שניקח תכונה מתכונותיהם, ערך אחד מהערכים בהם דגלו, נאמץ אותו וניישם בחיינו. ואין נופל שלא השאיר איזושהי מורשת של אהבת הארץ, של חסד, של נתינה... נזכור את רוחם, את מסירות הנפש שלהם, את הרעות, הערבות ההדדית, האהבה שלהם איש לרעהו, נפיח חיים במורשתם ע"י כך שנמשיך אותה ונוסיף טוב בעולם.
מאביחי אמסלם הי"ד נוכל לקחת את רוח הנתינה והעזרה לזולת, את ערך החברות והדאגה לאחר. יש משפט שאביחי היה אומר והוריו הדפיסו על מדבקה- "כשאני עוזר למישהו שקשה לו- לא קשה לי", כלומר בעצם העזרה לאחר אני עוזר גם לעצמי. כשאני מקל על כאבו של האחר, גם הכאב שלי פוחת. ניקח את המשפט הזה וננסה ליישם בחיינו ובכך נמשיך את רוחו ומורשתו בעולם. כי זכרם של הגיבורים שמסרו את נפשם על העם והמדינה הוא בהפצת אורם ובהמשכתו בחיינו.
בחודש זה, חודש התקומה והגבורה, אשר החל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ויסתיים ביום האחדות, נחבק את משפחות הנופלים, את משפחות הנרצחים והחטופים.
נזכור שעל אף הכאב הגדול ומורכבות הימים יש לנו הרבה על מה להודות לקב"ה, זכינו לנס הגדול של הקמת מדינה הנושאת את שם ישראל, עם צבא הגנה לישראל, מדינה משגשגת ופורחת בכל התחומים.
כפי שכתב הרב ליכטנשטיין:
"עלינו להתחזק ולהמשיך בבניין שהם לא סיימו, בבניין הארץ ופיתוחה. היוצא מ"יד ושם" יוצא בדיכאון עמוק, אך היוצא ורואה את ערי יהודה וירושלים בבניינן יכול להתעודד... אין במדינת ישראל מענה אלא פתח לשליחות. לא תשובה אלא אתגר וייעוד, ועלינו לעשות להגשמתו של ייעוד זה".
מדינת ישראל היא פתח לשליחות, היא אתגר והיא ייעוד ומחייבת את כולנו לפעול להגשמתו.
ביום העצמאות ה76 של מדינת ישראל, נודה על הטוב הגדול אליו הגיעה מדינתנו ב76 שנות קיומה, בתפילה להמשך בניה וצמיחה עד לגאולה השלמה במהרה בימינו!
בתפילה לשלום חיילנו והצלחתם במשימה על הגנת המולדת, להחזרת חטופינו במהרה ולהחלמת כל הפצועים!
בשבת, כ"ד אייר, היה אביחי אמור לחגוג 31. לצערנו, בדיוק לפני 7 חודשים, כ"ד תשרי, הוא נפל על הגנת המולדת.
אנו מצרפים חלקים ממכתב שכתבה לו שירה-אמונה, אחותו, לפני עשור, לכבוד יום הולדת 21:
מכתב לאחי
When you're down and troubled and you need some love and care,
and nothing, nothing is going right,
close your eyes and think of me and soon I will be there
to brighten up even your darkest night.
You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there
You've got a friend.
If the sky above you grows dark and full of clouds,
And that old north wind schould begin to blow,
Keep your head together and call my name out loud.
Soon you'll hear me knockin' at your door.
You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there, yes, I will.
Now ain't it good to know that you've got a friend
when people can be so cold. They'll hurt you, yes, and desert you.
And, take your soul if you let them.
Oh, but don't you let them.
You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there, yes, I will.
You've got a friend.
You've got a friend.
Ain't it good to know you've got a friend
ממש אוטוטו ואתה בן 21 אחקטן. זה לא להאמין שאתה כבר כזה גדול, גבר-גבר, ועדיין- אחי הקטן.
כשנולדת, לעומת הלידה של אחותנו האמצעית, כבר הייתי גדולה. בת 4 וחצי ויודעת שמעכשיו יש לה אחריות של אחות על הדבר הקטן והמשונה הזה שאמא חזרה איתו מבית החולים. מהרגע שחזרת הביתה, תינוק ארוך עם עיניים גדולות, החלטתי להיות שם בשבילך. הייתי לוקחת אותך איתי לסניף בשבתות, נותת לך יד במעברי חציה ומדברת איתך על החיים עד כמה שילדה בגיל 13 יודעת לדבר על החיים עם אחיה בן ה9. עד היום, כשהשעה 13:15 מגיעה, יש לי בראש את המשפט 'אני צריכה להביא את אחי מהגן' שהייתי אומרת למורה כשלמדנו באותו מתחם. היית ילד עדין ועמוק, חושב ורגיש, עם אוזניים גדולות ומשקפיים. היית אחי הקטן.
כשנסעתי לחו"ל לשנה, לא האמנתי למראה עיני כשחזרתי. הפכת מילדון לגבר צעיר. גדלת פיזית אבל בעיקר התבגרת. כבר היתה יותר מחשבה, יותר התבוננות מעבר ויותר שיקול דעת. בכל שנה שעברה בתיכון שלך, הפכתי גאה יותר. כשבחרת ללכת להתנדב במעון לילדים עם מוגבלויות קשות, הלב כבר עמד להתפוצץ מגאווה.
פתאום הסתכלתי עליך והרגשתי מבורכת שמכל המשפחות בעולם ה' הטוב בחר לשים אותנו באותה המשפחה ולפקוח לי את העיניים לדעת להעריך את הנשמה הטובה והטהורה שנולדה במשפחה 4 וחצי שנים אחרי.
במשך השנים שאחרי התיכון שלך, בישיבה הגבוהה, הפכת לאיש סודי. היה יותר קל לחלוק איתך חששות, פחדים וכשלונות מדייטים וכולי. לא שפטת, אבל היית מספיק בוגר כדי להסתמך על הדיעה שלך....
כשעברתי חלקים קשים, בכלל לא פחדתי על עצמי אלא רק על זה שאני לא רוצה לדפוק אותך עד כדי כך שתפחד לחיות את החיים. במקום שאני נמצאת עכשיו, באופן טבעי, מתעורר בי יצר אמהי של דאגה ואהבה ללא גבולות. מאחר והילדים שלי עוד מחכים לי בשמים כדי שאוריד אותם לארץ, הרבה מהיצר הזה מופנה אליך.... התפילות שלי בתקופה הקשה היו בעיקר על עצמי, שיהיה לי כוח ועוז ואצילות נפש להתמודד עם זה אבל גם הרבה עליך, שזה לא יפצע אותך. שלא תתפשר על חיים שהם פחות מהכי טובים לך.
כשחזרתי הביתה (...) חזרת גם אתה. עזבת את הישיבה והתכוננת לגיוס. מעולם לא חשבת על הסדר, לא נראה לך הגיוני לשרת בצבא פחות מ-3 שנים. הרבה פעמים אני אומרת- גם בטורים, גם בהרצאות וגם בשיחות חולין- שה' נותן המון חסד מסביב לכל אסון. כשהבית שלי התפרק, החזרה שלך איתי לבית של ההורים היה החסד. כל כך השתדלת להביא חברים לשבת, לעשות איתי דברים ולהסיח את דעתי מהכאב שרק ככה המצב הפך לנסבל. לעולם- לכל אורך חיי- אני אהיה אסירת לך תודה על זה.
לפעמים, ברגעים הכי קטנים- אתה מרים את האחיינית שלנו, לומד עם חברים גמרא, אומר משפט אחד בתוך ויכוח- אני מסתכלת עליך ואומרת לעצמי איזה מזל שאגרתי כנראה כל כך הרבה זכויות בגלגול הקודם שזכיתי באח, רע וחבר כמוך. אתה המדד שלי למה שקוראים ביידיש "מענטש"- אדם טוב, בעל עקרונות, שלא מוותר לעצמו ולא מפחד מאתגרים. אדם שיש לו אידיאל והוא לא מתבייש להאחז בו בכל הכוח ולהתנהל על פיו. אדם חזק שלא מפחד להתאמץ וגם רגיש ולא מפחד להזיל דמעה כשמתעורר צורך.
אתה אחי הקטן ומורי הגדול.
לא מזמן שאלתי אותך מה עושים בערב יום העצמאות. גם השנה, בערב יום העצמאות, אני אבודה. החברות שלי כל אחת עם המשפחה שלה או של בעלה, ההורים עם החברים שלהם, אחותנו בביתה שבירושלים ואני לא כל כך מוצאת את עצמי. שאלתי אותך קצת בחיל ורעדה כי אני לא רוצה להיות האחות הגדולה שצריך לדאוג לה כי היא עוברת תקופה קשה ולהכביד עליך גם את זה בחופשים הקצובים שלך מהצבא. אמרת לי שנעשה פויקה בים. שאלתי אם זה בסדר מצדך שאני מתקרצצת אליך בערב שבטח תכננת להיות בו עם חברים ואמרת לי שמבחינתך זה אתה ואני וכל השאר הם המצטרפים. המשפט הזה העלה לי דמעות של הכרת תודה. תודה לך שאתה גורם לי להרגיש עוד קצת חשובה, עוד קצת שרוצים בקרבתה, אחרי תקופה ארוכה של התעסקות בדברים שגורמים לי להרגיש בדיוק את ההיפך.
אח קטן ואהוב שלי, אני כותבת לך והדמעות זולגות, פשוט מהתרגשות על כך שזכיתי.
לכבוד יום ההולדת ה-21 שלך, מה כבר יש לקנות לך? יש לך את הכל וגם ככה אתה מסתפק במועט ומתנהל בעולם בענווה.
אז הנה מה שאני מעניקה לך- ראי, שתראה בדיוק בדיוק כמה אתה חשוב ואהוב ונטוע בלבי, ואת המילה שלי שלעולם- לעולם!- יהיה לך לאן לפנות בדיוק כמו שאני מרגישה שיש לי.
אתה רק בן 21, כל החיים לפניך- הצבא, חיי הזוגיות, לימודים, קריירה. אלה זמנים לא פשוטים שמאוד מאוד קשה להשתחרר מהשפעות הסביבה עליך ולזכור מי אתה. בכל פעם שתרגיש קצת לבד, אבוד או חנוק- אני מעניקה לך אותי כאוזן קשבת וככתף לנוח עליה קצת מהמלחמות. אני נותת לך אהבת אחים עזה, שזה כל מה שיש לי לתת לך. אני פותחת אל הלב שלי אליך בלי טיפה של פחד מפגיעה כי לא משנה כמה תפגע בי, אנחנו עדיין שני ענפים מאותו העץ ועדיין אני רואה את עצמי מדי פעם משתקפת בך.
יום הולדת שמח אחקטן
תשמור על עצמך ושנזכה לעוד מליון שנים ביחד
אחותך הגדולה
שירה-אמונה
ראה עוד > >
30/05/2024
הערב צוין יום הולדתו של אביחי במעגלים הקרובים.
לירז, אחותו, אירחה בביתה חברים ומשפחה לארוחת ערב חגיגית ומושקעת ולערב "שרים וזוכרים" בו שרנו שירים שמזכירים לנו את אביחי וסיפרנו סיפורים.
בכינו, צחקנו ובעיקר התגעגענו.
היה מאוד משמעותי.
תודה לכל הטורחים והמגיעים❤️🩹
ראה עוד > >
31/05/2024
מבצע "הופכים מר למתוק" לכבוד יום ההולדת של אביחי האהוב שלנו מגיע היום בע"ה לסיומו וזה הזמן לומר תודה:
בראש ובראשונה לכלל המתנדבים שלנו- חלקם משפחה, חלקם חברים, חלקם זרים גמורים (!) שהסיפור של אביחי ודמותו שנשקפה אליהם נגעו בהם עמוקות (אכן, קשה שלא להתאהב...)
שנית, לתורמים הנדיבים שתרמו לנו שוקולד והדפסות:
טסה שוקולד, עלית מקבוצת שטראוס ו- Roshen Israel, קהילת "לודאים" וכמובן דפוס פיתקית קיסריה שמלווה אותנו (בהתנדבות מלאה!) לאורך ההנצחה.
הסיפורים שהגיעו אלינו היו מדהימים!
ביקורים אצל פוסט טראומתיים (שנרשמו מראש) וחיבורים שאנו מקווים שיחזיקו גם להמשך, ביקורים בבתים מאזנים ובחוות שיקום לפוסט טראומתיים, חלוקה בבתי לוחם, חלוקה למתנדבים מבני עקיבא נתניה ולחניכי "עת לעשות" בשבת בה אירחו חניכי הסניף את החניכים, חלוקה בכיתות של ילדים שסיפרו על אביחי, חלוקה לגני ילדים עם צרכים מיוחדים, למועדון תעסוקה למתמודדי נפש, שני מוקדים "שולחן השבת"- מיזם ארוחת שבת קהילתי של משפחות הקהילות השונות בלוד עם תושבי העיר שאין להם עם מי לסעוד, חלוקה באוניברסיטת אריאל וכמובן גם למשתתפי הערב שנערך אצל לירז.
אנשים התנדבו וקנו עצמאית שוקולד, הדפיסו, עטפו, יצרו קשר עם המקומות בואו בלב פתוח ונפש חפצה. שוקולד חולק בטירת הכרמל, חיפה, פרדס חנה, חופית, נתניה, לוד, זיתן, מעלה לבונה, בית זית, מודיעין, רמת גן, הרצליה, תל אביב, אלפי מנשה, צור הדסה, אלון מורה, אריאל שקד ועוד...
אין לנו מילים להודות ולתאר כמה משמעותית הייתה ההתנדבות הזו, דווקא עם אלה שבד"כ לא מתנדבים איתם ולא מודעים לקושי הגדול שלהם. אלה בדיוק האנשים שאביחי היה מצליח לראות ואת העולם שלהם להאיר.
נתראה בשמות בע"ה ❤️🩹❤️🩹❤️🩹
ראה עוד > >
01/06/2024
בישוב שקד, בו מתגוררת לירז, הזכירו את אביחי בטקס יום הזיכרון היישובי. בלוד, היכן שמתגוררת שירה-אמונה, הזכירו את אביחי בין נופלי העיר.
בחדרה, כמובן, הוזכר אביחי גם בטקס וגם במדבקה הזמנית (עד שיחרטו את המילים) על אחת המשואות הרחבת יד לבנים בעיר.
כיתה ט'3 באולפנית "מבשרת ברוך" בחדרה שמעו שיחה על אביחי לפני יום הזכרון והחליטו בעקבותיה להוציא חולצות לטיול השנתי עם הנצחה שלו.
הבנות טיילו במהלך המסע במדבר יהודה בואדי קלט, מצדה ועין גדי.
מדהימות!
ותודה למורה רחל, חברה ותיקה שלנו❤️🩹
ראה עוד > >
14/06/2024
אתמול נערכה ברית לבנם של נעמי ומאיר אזולאי בישוב שבי דרום. נעמי ומאיר, בנים והארה כשמם, קיבלו אותנו כאורחי כבוד בברית בה נקרא התינוק: אביחי, על שם אביחי שלנו, מידותיו הטובות, מזגו הנעים והערכים שבלטו בו.
כתבה לנו נעמי:
כשהכרתי את אביחי הוא היה שנה א בישיבה בשבי חברון ואני הייתי בת שירות בכפר הילדים "נווה מיכאל". את אביחי ראיתי לראשונה בשבת שהעמותה התארחה בכפר הילדים. ובעקבותיו התחלתי גם להתנדב בקו לחיים וכך נפגשנו עוד כמה פעמים בשבתות ביחד בעמותה. אביחי היה דמות מאוד בולטת בעמותה. הרים תמיד את המצב רוח, הצחיק את הצוות, וניכר גם הכשרון שלו למוזיקה. תמיד היה עם גיטרה ביד, מנגן ועושה שמח וטוב בלב לכולם ❤️
דברי התורה שאמר מאיר בברית:
שלום לכולם ותודה שבאתם לשמוח איתנו
מודה אני לפניך מלך חי וקיים.
יש כאן שני צדדים במציאות שמתגלים דרך הנהגת ה' את עולמו.
חי וקיים. לכאורה אלו שני מילים דומות אך אם נדייק נראה ההיפך.
על פי הרב קוק בעולת ראיה המילה חי מתארת מצב פעיל, דינמי, משתנה, תוסס שמצוי כל הזמן בתהליך של התקדמות ושינוי.
לעומת זאת המילה קיים מתארת דבר מוגמר וסופי שקיים ולא הולך להשתנות. מתאר מצב יציב, איתן שלמרות השינויים מבחוץ הוא נותר זקוף וחזק.
אם ננסה להקביל זאת לעולם החסד והדין נוכל לומר שחסד זה חי. חיים.
אביחי בשבילנו זה חיים של חסד.
אחד המאפיינים החזקים בחסד זה פריצת גבולות. חסד הוא פורץ גבול. ברגע שנתתי לו הוא מתעורר לתת לשני וככה זה מותח קווים בין אנשים שונים ממקומות שונים בלי גבול.
כדי להיות בעמדה של חסד אתה כל הזמן צריך להיות בתנועה, התקדמות, לשאול את עצמך איפה אתה יכול להיות יצירתי וליזום ולהקים ולעשות. אתה צריך להיות דינמי, אתה צריך לתסוס, אתה צריך להיות חי. אביחי.
אבי. ברוח התקופה שפוקדת אותנו מאז שמחת תורה אנחנו מרימים עיניים לשמיים ומתפללים אבינו מלכנו חננו ועננו. שמע תפילתנו. ובנוסף לכך, אבי בשבילנו זה ר"ת של אחינו בית ישראל. כמה עוצמה יש במילים האלו במיוחד בימים אלו. כמה טהרה וזיכוך אפשר לקבל מתפילה זו שאנו שרים אותה גם בשמחה וגם בעצב. כמה התפילה הזו מנקה אותנו וגורמת לנו להבין שלמרות המרחקים והדעות השונות אנו עדיין אחים של אותה משפחה גדולה, משפחת עם ישראל.
בשבילנו המילה אבי מבטאת את מקור החסד. ה' יתברך. חסד ה' עלינו שזיכה אותנו בבן בריא ושלם וכל תפילתנו היא שהוא יהיה אבי – חי. שכל שמחת החיים, עוצמת החיים, יהיו מהמקור האלוקי שיושפע עליו ממרומים ויפיח בו כוחות של תורת חיים ואהבת חסד.
הסיבה הנוספת שבחרנו בשם אביחי היא מההתפעלות שלנו מגיבור ישראל אביחי אמסלם הי"ד, אבא ובעל למופת שנלחם בשמחת תורה על הגנת העיר שדרות וכמו רגעיו האחרונים, כל חייו היו חיים של חסד ונתינה.
אחד המשפטים הגדולים שמתנוססים בדמותו הוא: כשאני עוזר למישו שקשה לו, לא קשה לי.
אפשר לראות ממשפט זה מי האדם המיוחד שעומד מאחוריו. הכרנו באביחי את עוצמת החיים, שמחת החיים, תמיד מאיר פנים לכל אחד. ברגע שהוא נמצא בסביבה כולם מוקרנים מהאור הגדול שלו שסוחף אחריו כמה חניכים הוא הוביל והדריך ברוחו הגדולה מתוך חיבור לכל אחד ואחד שהכיר.
זכות גדולה נפלה בחלקנו לבחור ללכת לאורו המיוחדת ודמותו הגדולה.
אביחי.
ואומר לך בדמיך חיי ❤️🩹👶
ראה עוד > >
20/06/2024
שלשום התקיים באולפנית "מבשרת" פסטיבל שנתי. כתבה לנו רחל אופטובסקי, מורה באולפנית "מבשרת" וחברות משפחה ותיקה:
👍🩷
השנה הפסטיבל בסימן גבורה
" רק בגלל הרוח"
כל כיתה בוחרת שיר קיים וכותבת לו מילים חדשות
מקליטה את השיר, מחברת כיראוגרפיה ומעלה את השיר על במה
אנחנו בחרנו את השיר "רסיסים"
וחיברנו מילים על גיבורי "חרבות ברזל"
כשדמותו של אביחי לנגד עינינו.
אשלח לך את המילים ואז תביני:
גיבורים
בית א :
לא נפסיק להנציח, לזכור ולראות
לראות תקוה מתוך האש
לקבל ולתת מה שיש
ולנצור לא לשכוח רסיסי זיכרון
תמונות רצות בתוך אלבום
אני שרה לך
רק עוד מילה
רק עוד חלום
מחשבות ותפילות מחפשות אותך
ואתה לא בא
פזמון : גיבורים,
איך יצאתם מן הבתים
איך פרצתם דרך קדימה
איך הגנתם על אחים
איך חיזקתם רוח של עם
איך בעוז הרוח נלחמתם
איך חיברתם את כולם
בית ב
יש חלום שחוזר בו אתה אומר
אני תמיד בשביל אחר
אם כואב אז עוזרים לחבר
אם קשה ומורכב אז נותנים ועושים
כן כך חולפים הכאבים
ברוחך הגדולה נתחזק
ואז נמשיך בדרכך
פזמון חוזר :
מחשבות ותפילות מחפשות אותך ומוצאות בך....
פזמון אחרון ...
היה ערב חזק עוצמתי, תודה לכל העוסקות במלאכה ❤️🩹🙏
ראה עוד > >
24/06/2024
ביום חמישי האחרון התקיימה הכנסת ספר תורה ברוב הדר ב"מדרשיית נעם" כפר סבא, בה לבד אביחי את שנות התיכון שלו.
הכנסת ספר התורה, לזכר יהונתן שלזינגר שנהרג בתאונת דרכים והיה בן מחזור של אביחי, הייתה מתוכננת ל-ו' במרחשוון אך אז פרצה המלחמה ובה נפלו אוריאל ביבי ואביחי שלנו- בני מחזור נוספים.
אביחי, שתרם בזמנו מכספו לספר התורה על שם יהונתן חברו, נפל כשבועיים לפני הכנסת ספר התורה המתוכננת ושמו ושם אוריאל הוספו לספר התורה.
הכנסת ספר התורה היתה מדהימה! השמחה סביב התורה, השירה והריקודים- כל כך הרבה שמחה גדולה בתורתנו. ברור לנו כי אם אביחי היה כאן הוא היה מראשוני המרקדים והמקפצים מול התורה שכל כך אהב.
גבי, אבא של אביחי, זכה לכתוב אות בספר התורה ושירה-אמונה, אחותו, תפרה את אחד התפרים הסופיים בספר.
תודה רבה למדרשיה ולחברים שהגיעו ושמחו, עם כל הקושי.
עין במר בוכה ולב שמח ❤️🩹
ראה עוד > >
30/06/2024
אנחנו ממש, אבל *ממש*!! מתרגשים לשתף שבקבוקי היין עם התווית של אביחי שלנו יצאו לשיווק סופסוף.
נתחיל מהסוף:
תודה לעמי וגדי, דודים של אביחי, שעזרו למשפחה לבחור יינות ולרננה הגרפיקאית שמכירה את אביחי בערך מאז שהוא נולד והצלחה לקלוע למה שאפילו לא ידענו שאנחנו רוצים וכמובן לדוד וארז מ @wine & friends שהשקיעו והקדישו מזמנם ובלעדיהם זה לא היה קורה!
בסדרה של אביחי יש 5(!) יינות שונים: 2 לבנים, 2 אדומים ואחד רוזה.
הוצאת יין עם התמונה של אביחי היא ביטוי מושלם לתפיסת "בדמיך חיי". האור המיוחד של אביחי והחיול המאפיין יכולים עכשיו ללוות אותנו בעקב עם החברים, ארוחות שבת או חג ואפילו חופות ואירועים.
בימים הקרובים מתארגנת רכישה מרוכזת (במחיר מוזל). מי שמעוניין יכול לכתוב לשירה-אמונה 052-6651256
או לרכוש באתר: https://wineandfriends.co.il/product-category/wnf/
בהזנת הקופון BOGO תזכו לפקק יין בשווי 60₪ במתנה🙏
שימו לב שאם אתם רוכשים במעל 500₪ אתם יכולים לבחור במשלוח חינם 🙂
(יש משלוחים גם לחו"ל!)
נשמח אם תפיצו.
ראה עוד > >
10/07/2024
ביום ששי האחרון הגיעו החברים של אביחי מגדוד 7008 לגינה הקהילתית בלוד לעבודת הנצחה. בנוסף לניכוש עשבים ועבודות פיזיות נוספות, הקימו החברים פרגולה במקום בו לפני היו רק עמודי מתכת ישנים.
ההורים של אביחי הביאו אוכל, ליה מנהלת הגינה הפעילה את הילדים יחד עם רותם, נערה מהקהילה, ולבסוף אכלו החברה צהריים מהאוכל שהבאנו, אמרו כמה דברים לזכר אביחי, והתפזרו לבתים לשבת.
פרויקט מאוד מרגש ומרומם
תודה לכל העוסקים במלאכה
ראה עוד > >
14/07/2024
ביום שלישי האחרון התקיים יום סיור, תמיכה וסיוע של @מפגש ברמה, מיזם של מפגשי רווקים ורווקות, בדרום. שירה-אמונה, אחותו של אביחי, הוזמנה על מנת לדבר עליו ועל סיפור נפילתו במקום בו נפל.
למרות החום הכבד ומיעוט הצל, הגיעו החבר'ה לצומת שער הנגב והלכו בעקבות שירה-אמונה לנקודת האירוע בשדה הסמוך. כשהגיעו, שמעו את הסיפור, הדליקו נר נשמה בגלעד הנמצא שם (יש שם נרות וגפרורים למי שעובר בסמוך ורוצה להדליק נר לזכר הנופלים), אמרו פרק תהילים וקדיש והמשיכו בדרכם למתחם הנובה.
תודה לכם על שנתתם לנו מקום ושמעתם על אביחי שלנו 🙏🙏🙏❤️🩹❤️🩹❤️🩹
ראה עוד > >
23/07/2024
חברת יזמות הנדל"ן "לב ההר", המתמחה בנדל"ן באיזור גב ההר והשומרון, בחרה להעניק לרוכשיה בקבוק של יין של אביחי עם כל חתימת חוזה.
זה מרגש במיוחד גם כי אביחי מקושר לשמחה של רכישת בתים וגם כי מתקיימת מצוות ישוב הארץ, הארץ שאביחי כל כך אהב ועל הגנתה מסר נפשו.
מתרגשים כל כך...
ראה עוד > >
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד- דף בפייסבוק
מרגש אותנו שהכוח שהיה באביחי והניע אותו לפעול כל כך הרבה בעולם ממשיך לנוע גם לאחר נפילתו.
מרגיש שהוא עוד קצת איתנו...
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
משפחת אמסלם היקרה והאהובה
כמו רבים מבני עמנו נשלחתי ביום שמחת תורה לעבות כוחות בגבול הצפון.
את הידיעה על נפילתו של אביחי קיבלתי בעצב רב בזמן השהות שם, אבל לא הצלחתי לתת לזה מקום עמוק, הן בשל העיסוק במשימה והן בשל הצורך ההשרדותי לשמור על החוסן.
עכשיו אני בבית לתקופה קצרה, וזכרונו העמוק של אביחי עולה בי.
אז הרגשתי צורך לשתף אתכם בדברים שאתם כבר יודעים על אביחי הנכתבים בדמעה רבה (וגם הזכרונות מחויכים)
את אביחי אני מכיר מן הסתם מגיל יסודי.
בהתחלה בתור ה''בן של המנהל'', אחר כך בתור ''אח של לירז'', בהמשך בסניף בני עקיבא בעיר ובחיים עצמם בתוך חבורה של יוצאי העיר חדרה.
אבל תקופת ההיכרות הכי עמוקה שלי עם אביחי הייתה בכיתות ח-ט שלו, כשהייתי המדריך של השבט שלהם בבני עקיבא. (הוא היה עוד מציג אותי לפעמים בתור ''רזי המדריך'' ואני הייתי מחייך הבושה כאילו לא עברו 15 שנה מאז...)
זה גיל מיוחד, שבו כבר יש יכולת בחירה משמעותית על המעשים והפעולות, וכמובן הרבה להט בדיונים וברעיונות. כמובן לצד שטויות וכיף של הנעורים.
קראתי ושמעתי חלק מההספדים, וזה מדהים לראות איך הניצנים של התכונות הנפלאות שנאמרו כבר התחילו לפרוח בתקופה הזו.
אם זה החיוך והצחוק ולהיות במרכז העניינים אבל גם להיות רגיש חברתית ולדאוג למי שנדחק הצידה.
כך גם רוח ההתנדבות וההובלה החברתית בלטה אצלו. תמיד ראשון לכל פעילות שהיינו מנסים לארגן בקיץ (אם זה על האש או התנדבות קשישים).
אבל יותר מכל זו האש שעברה בו בפנים.
האש שגרמה לו לחפש משמעות בכל דבר ותמיד לעסוק בטוב.
אותה האש שאולי לא היית רואה ביום יום כי הוא היה צנוע ודואג לעצמו קודם, אבל כשהיית מסתכל לו בעיניים כשהיה מדבר על אמת, היית רואה אותה בוערת באדום בוהק.
בתור מדריך חשבתי שאני צריך להדליק את האש בך.
אבל לא ידעתי שהאש נמצאת שם מזמן.
והדבר המדהים הוא כשאנחנו גדלנו והתמתנו, והאש קצת מצאה לה בית נוח שלא תפריע מדי, אצלך האש המשיכה לבעור ולא נתנה לך מנוח.
הבחירות המיוחדות שלך בחיים הן רק הקצה שמלמד על הרצון שלך לדבוק באמת ובטוב האלוקי.
ולמרות כל זאת, כל כך היה נעים להיות לידך, השתדלת לא לשדר התנשאות או שיפוטיות.
וגם אחרי חודשים שלא נפגשים(מה שהיה יכול לקרות) עדיין ההרגשה היא חברית וממשיכים כמו פעם.
אני בטוח שיצאת מהבית עם הידיעה שאתה הולך לעשות כל מה שצריך כדי להגן על העם והארץ, ואכן הגיע הדבר עד כדי מסירות נפש.
מסירות נפש ששייכת לאש היוקדת בלב האומה, החל מאבותינו, דרך כל הדורות ועד למשפחה שלך.
אשרי יולדתך, אשרי העם שאלו הם בניו.
כל כך עצוב לנו שאתה לא פה איתנו במציאות החיים הזו.
דם הגבורה של אביחי נגע ונתערב בדמם של גיבורים רבים, אבל אנחנו נמשיך לספר את הסיפור שלו.
נקח את האש ונעביר אותה הלאה, ונהיה יותר טובים באהבת ישראל, בעבודת ה', ביחס למשפחה ובלימוד התורה, לזכרו וכהמשך לפעולותיו בעולם הזה.
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
אביחי ז״לֹ
מדי פעם אביחי היה משחק כדורסל עם חברים מפרדס חנה.
אחד החברים כתב מה היה אביחי בשבילו:
דוהר קדימה, צעדים רחבים
כיפה גדולה עיניים נחושות,
התקפה מתפרצת.
לא מאט, בלתי ניתן לעצירה.
עולה גבוה ואז קולע.
חיוך גדול לפני, חיוך גדול אחרי
ממוקד ומהיר להגיב תוך כדי.
ודאי גם שם,
בגיא הריגה,
דהר כשנקרא.
בצעדים רחבים
עם כיפה גדולה
עיניים נחושות
חיוך לפני.
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
גם בית ספר "נתיב מאיר" במעלות מצטרף למיזם #לזרוע_אור להפרחת יישובי העוטף וקו העימות ומקדיש זאת לזכרו של רס"ר אביחי אמסלם הי"ד.
תמיד היית עושה קולות של "אחחחח איזה שמנה אתתת" וזו היתה הדרך המצחיקה והגמלונית שלנו להראות אהבה כששנינו מתבגרים מתפדחים. כשהתחתנת היה ברור לי שהולכת להיות תמונה שלי עושה בדיוק את זה.
המדידות של שני חלקי השמלה, הנעליים, אפילו התסרוקת נבחנו רק בכך שאני יכולה לרוץ ולקפוץ איתם בשביל התמונה הזו. לקח לצלם כמה ניסיונות ולבסוף הצלחנו וזו אחת התמונות האהובות עלי שלנו עד היום
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
עוזי ואביבה סימן טוב
אני יושבת ונזכרת מתי הכרנו את אביחי בפורים אחרי שהבן שלנו סמ"ר שילה סימן טוב מסיירת גולני נהרג בתאונה מבצעית ואנחנו מקבלים טלפון מאביחי לאחר שהוא שתה בסעודת פורים והוא בוכה ומספר כמה הוא אהב את שילה כשהיו ביחד בישיבת "שבי חברון" ולמרות שהיה בשנתון מעליו תמיד שיחקו כדורסל ביחד ושיתף אותנו מה הוא ראה ואהב בשילה ולאחר מכן הוא ואשתו טל היקרה באו לבקר אצלנו בבית. כששמענו על נפילתו, הלב דימם שוב איך נפלו גיבורים, מלח הארץ שכל חייו תרם למען הקהילה ולמען המדינה והבנו שכל הדברים שהוא דיבר על שילה בעצם היו בתוכו. שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
דודי סגיאל, רעננה
אביחי יקר זכיתי להיות מחנך הפנימיה שלך במדרשיית נעם בכפר סבא שלש שנים. אהבתי והערכתי אותך מאד ואמרתי לאמא שלך שהלוואי והיה אפשר לשכפל אותך. היית מוביל חברתי חיובי עם נוכחות מאד בולטת. כמו שהאמא רותי תיארה בהספד ככה אני זוכר אותך אביחי משנות התיכון שזכיתי להיות מחנך פנימיה שלך :"ילד רגיש, לוחם צדק, שלא מסוגל לשאת עוולות גם במחיר של התנגשויות עם המורים והרבנים" .היית אמיץ מאד ולוחם צדק. אבל אי אפשר היה לא להתפעל ממך: מהיושר הפנימי, מהכנות, מהעוצמה שהקרנת. היית מנהיג חיובי. אמרתי לך כמה פעמים שאני בטוח שתגיע רחוק ואתה דור העתיד של עם ישראל. כל כך הרבה דברים מופלאים שמעתי עליך אביחי יקר בהלוויה וכלל לא הופתעתי. היית נדיר באיכותך הפנימית. מותך אבידה נוראית. חלפו 12 שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה, אבל אתה דמות בלתי נשכחת. מביט בהוא תמונות שלך אביחי בשנות הנעורים- בשנים בהן צמחת והפכת לדמות מופת של תורה ועבודה, חסד ויושר. מביט ועיני זולגות דמעות. אבידה נוראית לעם ישראל. תהא נשמתך הזכה צרורה בצרור החיים
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
יהודיה
אתה נמצא במקום גבוהה לפני בורא עולם תתפלל עלינו כאן למטה על משפחתך על עם ישראל שתבוא הגאולה במהרה ויזכו כולם לביאת גואל צדקו ותחית המתים בקרוב מאוד
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
שירה אמונה אמסלם - אחות של אביחי
מגיעה לטיפול מטפלת: יואו את ספוגה לגמרי! שניה אני מביאה לך משהו לנגב את הבגדים אני: אני בסדר 🙂 מטפלת: לא לא את ממש ממש רטובה, את רוצה אולי משהו חם לשתות? אני: לא לא, זה נראה הרבה יותר גרוע מאיך שזה מרגיש, אני באמת בסדר מטפלת: אני מבינה שאין לך מטריה? אני: בשבעה המ"פ של אחי סיפר לנו שהוא היה היחיד שהולך בגשם עם ראש מורם ואז אחותי הטובה לירז הזכירה שכשהיינו נערים הוא היה גורר אותנו לרקוד איתו בגשם בחוץ, מאז אני משתדלת ללכת בגשם עם ראש מורם מטפלת: וואו. אוקיי. את בעצם שואבת ממנו כוח אני: אני אחות של אמסלם. ואני בתפקיד.
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
אחות של בן שלו
אני פה כדי להודות לך על אהבת נפש לאחי הקטן ❣️ לא ידעתי מהי חברות אמת, מהי אהבה בין אנשים שלא מאותה משפחה , עד שזה הגיע לאמסלם ובן שלו.
תודה על כל הטוב והאור שלך, תשלח כוחות ❤️🩹
אתה הרבה יותר מגיבור, האור כבה קצת,
אז תתפלל עלינו..אנחנו רוצים שהמשיח יגיע מהר ושאתה תחזור להאיר לנו.
ועד שתחזור, אני פה..שומרת על בן שלו ועל אחיות של אמסלם ❤️
ראה עוד > >
אתר כתיבת זיכרון -avichi memory
אמסלם היקר
כל פעם שאני חושב על אביחי, ליבי מתמלא בזיכרונות על האישיות המדהימה שלו. הדבר שהכי נחרט בזיכרוני הוא האופן שבו תמיד חיפש לעזור לאחרים. במסעות הקשים ובימי הטירונות המפרכים, הוא לא ויתר לאף אחד. אביחי ידע לדחוף אותנו קדימה גם כשהרגשנו שאי אפשר יותר. הוא נלחם עבורנו, סירב לוותר, רק כדי שנמשיך ונעשה עוד צעד.
הזיכרון שלי ממנו הוא של אדם עם לב ענק, שתמיד היה שם בשביל אחרים. אביחי שם את טובת כולם מעל לכל, גם אם זה בא על חשבון עצמו. טובת המחלקה, טובת הפלוגה, וטובת עם ישראל היו תמיד בראש מעייניו.
אביחי היה נשמה אינסופית של טוב לב ואומץ. גיבור אמיתי שאיחד אותנו, נתן לנו כוח ותקווה. הוא השאיר אחריו חלל עצום, חור בלב שאין דרך למלא. יהי זכרו ברוך, תמיד בליבנו.
אביחי יקר זכיתי להיות מחנך הפנימיה שלך במדרשיית נעם בכפר סבא שלש שנים. אהבתי והערכתי אותך מאד ואמרתי לאמא שלך שהלוואי והיה אפשר לשכפל אותך. היית מוביל חברתי חיובי עם נוכחות מאד בולטת. כמו שהאמא רותי תיארה בהספד ככה אני זוכר אותך אביחי משנות התיכון שזכיתי להיות מחנך פנימיה שלך :"ילד רגיש, לוחם צדק, שלא מסוגל לשאת עוולות גם במחיר של התנגשויות עם המורים והרבנים" .היית אמיץ מאד ולוחם צדק. אבל אי אפשר היה לא להתפעל ממך: מהיושר הפנימי, מהכנות, מהעוצמה שהקרנת. היית מנהיג חיובי. אמרתי לך כמה פעמים שאני בטוח שתגיע רחוק ואתה דור העתיד של עם ישראל. כל כך הרבה דברים מופלאים שמעתי עליך אביחי יקר בהלוויה וכלל לא הופתעתי. היית נדיר באיכותך הפנימית. מותך אבידה נוראית. חלפו 12 שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה, אבל אתה דמות בלתי נשכחת. מביט בהוא תמונות שלך אביחי בשנות הנעורים- בשנים בהן צמחת והפכת לדמות מופת של תורה ועבודה, חסד ויושר. מביט ועיני זולגות דמעות. אבידה נוראית לעם ישראל. תהא נשמתך הזכה צרורה בצרור החיים
ראה עוד > >
מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אביחי, תודה גיבור ישראל , לעד נזכור 💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
ראה עוד > >
עוזי ואביבה סימן טוב Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אני יושבת ונזכרת מתי הכרנו את אביחי בפורים אחרי שהבן שלנו סמ"ר שילה סימן טוב מסיירת גולני נהרג בתאונה מבצעית ואנחנו מקבלים טלפון מאביחי לאחר שהוא שתה בסעודת פורים והוא בוכה ומספר כמה הוא אהב את שילה כשהיו ביחד בישיבת "שבי חברון" ולמרות שהיה בשנתון מעליו תמיד שיחקו כדורסל ביחד ושיתף אותנו מה הוא ראה ואהב בשילה ולאחר מכן הוא ואשתו טל היקרה באו לבקר אצלנו בבית. כששמענו על נפילתו, הלב דימם שוב איך נפלו גיבורים, מלח הארץ שכל חייו תרם למען הקהילה ולמען המדינה והבנו שכל הדברים שהוא דיבר על שילה בעצם היו בתוכו. שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
*מגיעה לטיפול* מטפלת: יואו את ספוגה לגמרי! שניה אני מביאה לך משהו לנגב את הבגדים אני: אני בסדר 🙂 מטפלת: לא לא את ממש ממש רטובה, את רוצה אולי משהו חם לשתות? אני: לא לא, זה נראה הרבה יותר גרוע מאיך שזה מרגיש, אני באמת בסדר מטפלת: אני מבינה שאין לך מטריה? אני: בשבעה המ"פ של אחי סיפר לנו שהוא היה היחיד שהולך בגשם עם ראש מורם ואז אחותי הטובה לירז הזכירה שכשהיינו נערים הוא היה גורר אותנו לרקוד איתו בגשם בחוץ, מאז אני משתדלת ללכת בגשם עם ראש מורם מטפלת: וואו. אוקיי. את בעצם שואבת ממנו כוח אני: אני אחות של אמסלם. ואני בתפקיד. מוזמנים לאתר הזיכרון https://www.avichay-memory.com/ או לעמוד ההנצחה https://www.facebook.com/profile.php?id=61551984957403
אחי המתוק, היה איש משפחה, אבא ל2 בנות ואחת בדרך, מסור לאשתו למשפחתו ברמות הכי גבוהות שיש, תמיד מתווך לנו את התחושות שלו. אחד שמדבר, לא שומר יותר מידי בבטן, משתף, שמח מכל הלב ההצלחות שלו, ועם זאת מסתיר את הגדולות שבהן בתוך המגירה, לא עושה עניין מהגאונות שלו והרגישות שלו, פשוט חי את החיים ככה, בלב פתוח, בנפש חפצה. הכי הכי אני מתגעגעת לשיחות מלב אל לב שלנו, לתגובות "את מגזימה לירזי" או "וואלה לא חשבתי על זה ככה", הרגשה של שווים. כאלו הוא לא קטן ואני גדולה ממנו, כאילו אנחנו פשוט שני אחים, לא חשוב הגיל. הי הכי כיף היה להיות איתו בימי חול, למשל פעם אחת היינו בג'ימבורי של כפר הנוער שם עבד, הג'ימבורי היה לרשותנו, והוא ובעלי עשו שם מלחמת כדורים, הילדים היו בעננים מהאנרגיות והכיף הכי טהור שהיה שם. או בטיפולים בקיץ, הוא היה אלוף בלמצוא מעיינות שווים, בדיוק לגודל הנכון.. פעם הלכנו לנהר הירדן, ואז הגיעו עוד אנשים לשחות, ואני נשארתי עם הקטנים על המזח, אז הוא אמר- לכו תהנו, אני נשאר פה עם אחותי, יש לנו פערים להשלים. עם כל הגעגוע ותחושת הפספוס וההחמצה, אני מודה לה' הטוב על השנים הטובות שלנו ביחד, על הזכרונות שאספנו, וגם על הזכרונות ששכחנו.. הרי לא משנה כמה נזכור או לא, כל כולנו ספוגים בתכונותיו ובגעגועים אליו, ככה שבעצם החיים שלנו אנחנו מנציחים אותו. יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
שריה צברי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
חייל אציל נפש שמסר נפשו לתקומת העם והארץ. תנחומים למשפחה.
ראה עוד > >
מישהו Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
עם ישראל איבד אדם יקר! יהי זכרו של אביחי ברוך! תנחומים למשפחה!
אביחי היה ללא ספק איש מיוחד! איש שכל כך הרבה הכירו זכיתי להכיר את אביחי מקרוב ממש לחיות איתו שנתיים באותו בית. אביחי נתן לי המון כח בזמנים קשים הוא אבא מהמם למאור וטליה דואג להם בלי סוף וכמובן בעל מדהים לטל שפשוט ראיתי מהצד כמה הוא דואג לה לפני כמה זמן נסעתי איתם לירושלים וטל מסיבות אישיות לא יכולה ללכת הרבה ואביחי ואני פשוט נסענו מהר להביא לה כיסא גלגלים אביחי לקח את טל בכל עליות ירושלים עם הכיסא גלגלים ותמיד דאג לסובבים אותו. ככה אני מכירה את אביחי! אביחי איש צנוע, חכם, מצחיק ומוכשר שכל מה שרק רצה זה לגדל בארץ שלו ילדים בשקט אביחי רודף שלום ונותן תקווה לכולם שבסוף יהיה טוב. אז אביחי עכשיו כבר לא איתנו הוא הוקפץ למילואים בדרום ולא האמין שלא יחזור חזרה לבית שלו אביחי נהרג בכבוד גדול שמר על המדינה כמו שהוא תמיד שומר על הסובבים אותו אז רק מה שנותר לי להגיד זה אביחי! שמור עלינו מלמעלה בידיוק כמו ששמרת למטה תחזק את הסובבים אותך כמו שרק אתה יודע אוהבת אותך מאד ומתגעגעת כל כך❤️ יהי זכרך ברוך!
ראה עוד > >
יוסף פרטוק ( חבר מכפר הנוער נווה מיכאל ) Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אביחי היקר למה ברור לי שנפלת.. כי תמיד היית ראשון להוביל תמיד צעד לפני כולם, המסירות האמונה בה' בעם ישראל וארץ ישראל אצלך זה מתחיל באבות הקדושים שבדרכם הלכת אדמת ישראל יקרה היית בעיניך שברור שהיית מוכן לשלם בחייך שלך למען העם למען הדורות הבאים אבדה גדולה מידי גבר שבגברים רציני חזק אחראי ולב עדין וטוב החיוך מכול הלב שלך לא יוצא לי מהראש אח יקר ה' ינקום דמך לנו נשאר החלל שאין בריה שיכולה למלא יהי זיכרך ברוך יהודי מגה יקר 💔
ראה עוד > >
קובי דיין Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אביחי היום 3 חודשים אחרי נפילתך הגיחה ביתך השלישית לאוויר העולם שמור עליה ועל אחיותיה שמור על רעייתך שמור על ההורים היקרים שלך ועל כל בני משפחתך אתה במקום מאד גבוה על יד כסא הכבוד ובטוח שגם שם אתה מתבלט בזכות האישיות. שלך והצניעות שלך אבא שלך גבי היקר דואג לשמר את משנתך בבית הכנסת והאולם שעכשיו הונצח על שמך יהיה מקום ובית לתורה לעילוי נשמתך השם יקום דמך
ראה עוד > >
נ Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אביחי היקר, הלב מסרב להאמין. אני מדבר עליך ובוכה. המילים שאכתוב לא יכולות לתאר את הגדולה שבך ואת מי שהיית עבור כולנו. בן, בעל ואבא למופת, אדם ישר וצנוע, לב טהור טהור טהור, רואה תמיד את טובת האחר, קשוב, סבלני, רודף צדק, חבר טוב, אוהב את הארץ והעם וכמה היה חשוב לך האחדות בתוכנו, אוהב אדם באשר הוא אדם, אכפתי, חכם ונבון, מנהיג למופת!!! אבידה גדולה לעם ישראל. תהא נשמתך הזכה צרורה בצרור החיים. נוח על משכבך בשלום חבר יקר. אוהב ומעריך המון.
ראה עוד > >
יהודית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
היית ילד קטן...תמיד עם חיוך... עכשיו אתה גיבור... תישאר תמיד בלב שלנו...עדיין עם חיוך...
אמסלם,
היית הטוב מבינינו, תמיד היית שם לעזור, לתת יד או עצה טובה. והייתי משגע אותך, מנסה להדליק אותך מספיק כדי שתתעצבן עליי, אבל תמיד היית עונה לי בנועם, רגוע ועם קצה של חיוך. תמיד היית נותן לי יד כשהיה קשה, תמיד לצדי. לפעמים גם היית גוער בי, לא כשהייתי מצבן אותך אלא כשהייתי פוגע באחרים. תמיד נלחם בשביל שלאחרים יהיה טוב לפני שלך יהיה טוב. התעצבנת עלי כשהעדפתי לללכת לסרט מלחתונה של חבר. נתת לי בראש בצדק אבל הצד השני של הפנים שלך אמר חיוך, אמר שעדיין תהיה לצדי כשאצטרך. קשה לי לבטא עכשיו את כל הגעגועים, את כל הסיפורים.
היית הטוב מבינינו, תמיד אשאף להידמות לך אפילו מעט
אוהב
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אמסלם
לכל אחד יש רגעים שהוא לא יודע מה לעשות או איך צריך לנהוג. ברגעים כאלה ישר עולים אנשים בודדים שלא משנה מתי דיברתם או התראיתם, עולים לראש כאילו הרגע סיימתם שיחה בטלפון.
יש עולה מחשבה, איך הוא היה פועל, מה היה חושב. תמיד היית אדם כזה עבורי. לנצח תלווה אותי במחשבות, בקבלת ההחלטות ובגישה שלי לכל עניין.
יחסרו לעם אנשים כמוך.
מרגיש בר מזל שזכיתי לפחות לכמה שנים.
צריך מעט אור בכדי לסלק הרבה מן החושך- יש בך אור אינסופי.
אוהב ומתגעגע..
טוויל.
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי אני זוכר ממך ארוחת צהרים שהשארת עליי רושם עצום כמוך. ארוחת צהרים רגילה כזו , אתה עם מנת החזה הרגילה שלך הקבועה הבריאה, ישבנו ודיברנו על הלכות שנראות מוזרות לאדם מבחוץ, אני לא ידעתי איך מסבירים את המשמעות שעומדת מאחורי ואתה בלי להתבלבל נותן טעמים עמוקים שאפילו יובל שאותו קשה לשכנע בענייני דת שכנעת אותו מיד. אני זוכר את עצמי מתפעל מהקשר ומהחיות שהפגנת בחיי המעשה במימוש התורה שהייתה כה חשובה לך. אני זוכר שעלה בי רגש של קנאה איזה כיף לו, חשבתי לעצמי.
גם אני למדתי כמה שנים בישיבות אך אני תמיד נשאר במצד הקר והיבש. רציתי כל כך להיות כמוך. אח יקר תחסר לי המון- חברך לעבודה אברהם.
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אמסלם אחי הבכור תודה לך אחי שלימדת אותי מהי פשוטות אמיתי. הרגעים הקטנים איתך ביחד בכפר לימדו אותי המון. אבל הדבר הבולט שלא מפסיק לעלות לי זה הפשטות שלך אחי שאתה יושב על הנדנדה עם חניכות והצחוקים ביחד בתפילות בשבת יהיו חסרים לי ובעיקר לאותם ילדות שהיית להם אבא אח גדול מנטור ועוד..
תודה לך אחי פשוט תודה אנסה להמשיך את המסורת שלך בקשר עם החניכים אליי לחיים אני לא יגיע לקמה שלך אבל אני שמח ואין מאושר ממני שתמיד יהיה לאן לשאוף בזכותך לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש עוד רגע בבית המקדש בע"ה אל תתרגל שם למעלה יותר מידי
אוהב אותך אחי- מנחם מנדל בן דוד
ראה עוד > >
כשהגעתי לקו לחיים אביחי כבר היה שם, איש מלא בענווה ועם חיוך ענק מאוזן לאוזן, דואג לחניך שלו בכפפות של משי ועושה לו שמח בכל הזדמנות. מצד אחד מאה אחוז איתו מצד שני תמיד שם איתי בכל מה שקשור לחלק הטכני בלי שביקשתי.
כשהגעתי לישיבה אביחי היה שם, ישן במיטה למעלה בחדר שאף אחד לא רוצה לישון בה. לומד ומסכם כל שיעור בצורה אופיינית יסודית כל כך. אותן האנרגיות שהיכרתי מהעמותה מושקעות בכל הכוח בתורה, מצד אחד תלמיד חכם אמיתי, מצד שני לא מוותר על אף כדור על המגרש במוצאי שבת.
כשהגעתי לפרדס חנה אביחי היה שם, רחוב אחד או שניים ליד, תבוא תראה את הבת שלי הוא אמר לי בכל הזדמנות, בואו לקפה, איך עוד לא באתם? מצד אחד נתן את המקום שלנו בתור זוג צעיר מצד שני תמיד הזמין בשמחה אליו הביתה.
כשהגעתי לכדורסל במוצש אביחי היה שם, אחרי שכבר סיים ריצה כדי לנצל את הזמן, "שמע שכטר כאן זה לא שבי חברון, אם אנחנו מפסידים נגמר הערב, אין מצב שאנחנו יושבים חצי מהערב בחוץ" מצד אחד שיחק הכי הוגן שיש מצד שני ווינר אמיתי שלא רוצה להפסיד אף פעם.
כשהגעתי לחריש אביחי היה שם, הסביר לי בסבלנות על הרחובות, על הקהילה, על בתי הכנסת, איפה כדאי לקנות כל דבר. מצד אחד הוא שמח כל כך שאני בא לגור שם וחשב שיהיה לנו יותר זמן יחד, מצד שני שנינו ידענו שאנחנו עובדים מסביב לשעון וניפגש בכדורסל בפרדס בלחץ.
כשנחתתי בארץ חזרה מהשליחות למלחמה אביחי כבר שם, בסדר תנועה להילחם על הארץ. מצד אחד עוד הסביר לבנות שהוא הולך להילחם על ארץ ישראל מצד שני היה מהראשונים שיצאו להגן על יישובי הדרום.
כשאביחי נהרג הייתי בהר דב, בלי אפשרות לרדת או לעלות. מסוכן מידי לרכב לנוע. הייתי שותף ללוויה בזום והיום זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מסוגל לעלות לקבר.
אביחי, תודה על כל כך הרבה נקודות שהיית שם בשבילי. תודה על כל הטוב שלימדת אותי. תודה שתמיד דאגת לי כמו אח קטן, תודה שהראת לי בדרכך המיוחדת איך אפשר גם להתקדם בקריירה וגם להיות איש משפחה לתפארת.
לנצח אחי. אזכור אותך תמיד.
אלישיב שכטר (פייסבוק)
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
זכרונות טובים מאבא: אביחי אמסלם הי"ד
אביחי כל בוקר היה נכנס במאור פנים.
שידר לצוות של הגן: אמון. שבנותיו נמצאות במקום בטוח בע"ה.
ניכר עליו שהוא בעל מידות טובות
של ענווה, צניעות וחסד
שיהיה מליץ יושר עבור אשתו, בנותיו, הוריו, אחיותיו ועל כלל עמ"י
גן הראל
וגן צופית
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אמסלם אחי היקר,
אני מודה לה' על הזכות שניתנה לי להכיר איש מיוחד ויחיד במינו. הכרתי הרבה אנשים בחיי אבל כמוך אין, היית הצמד שלי במשך 3 שנים בשירות הסדיר ותודה לא-ל שזכיתי לאינספור חוויות איתך ולצידך. כל כך הרבה רגעים ואת רובן אי אפשר להסביר במילים. תדע שלא נפלת לשווא ואתה גיבור ישראל לנצח נצחים.
מבטיח לזכור אותך לנצח ולהיות לצד טל והילדות עד סוף חיי. אני אוהב אותך חבר שלי ולנצח אוהב ואזכור את מי שאתה ומה שהיית בשבילי ובשביל כולם.
אוהב אותך לנצח
הצמד שלך ❤
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי,
הזיכרון הראשון שלי ממך זה שישבתי לצדך כשהתחלתי לעבוד, היית כל כך חד על הכל ולקח לי זמן להתאפס על עצמי ולהבין.
היית מבריק. כל פעם התפלאתי ושמחתי מכמה כשרון יש לך, תמיד עבדת קשה ועשית דברים מדהימים.
הרגשתי שהכל קטן עליך ושאין דבר שאתה לא יכול לעשות.
לא יצא לי להגיד לך פנים אל פנים כמה אני מעריכה אותך ואת הכישרון שלך, ואת השצורה הצנועה שבה עשית את הדברים
זוהר
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי (הקוסם)
כמו שמתן לוי שלח לי לראשונה את המספר שלך באנשי קשר, כשמך כן אתה - קוסם.
היית פותר כל בעיה שניצבת בפניה בעבודה
ועל העזרה הרבה שלך לי ולפרויקט הרדיו האווירי בתחום הוידאו כשהיינו צריכים להציג הדגמה ללקוח "עוד פעם אתה, צ'צ'יק?" היית עונה לי לטלפון כי כבר שיגעתי אותך כל כך הרבה (מה לעשות, הרדיו לא היה יציב, זו לא אשמתך)
אבל תמיד היית מגיע למעבדה שנמצאת כמה קומות למעלה תוך מס' שניות ומחייך - הולך בנונשלנטיות ללפטופ ו- בול! עובד! מוכן להדגמה
תשמור עלינו מלמעלה, אתה כבר חסר
אוהב המון
צ'צ'יק אלירן, אלביט
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
מאיפה אפשר בכלל להתחיל לדבר עליך אביחי
נסתי לכתוב עליך כמה מילים ביום של הלוויה ופשוט לא הצלחתי
אי אפשר לסכם בנאדם כמוך בכמה מילים
ואי אפשר להעביר את התחושות והמחשבות שרצות בראש.
אביחי אני מכיר אותך בערך 3,4 חודשים.
4 חודשים שזכיתי להכיר אותך
הדבר הראשון שאני זוכר ממך זה את החיוך הזה שלך.
היה לך חיוך שובב כזה כמו של ילד, חיוך תמים וטוב לב.
ככה קיבלת אותי לעבודה באלביט.
על הכול אמרת לי אל תדאג אחי יהיה בסדר, תוך כדי שאתה מחייך חיוך
שיכול להרגיע בשנייה.
אביחי אם יש משהו שאי אפשר לפספס זה את הדאגה של לאישה וליולדת
זוכר אותך תוך כדי עבודה מרים מיליון טלפונים, הכל כדי שלבנות יהיה את הגן הכי טוב
כדי שלאשתך יהיה את הרופאים טובים, ועוד מיליון סידורים שקשורים לבית.
כמה הייתה מספר לי על הבנות שלך
היית משוגע עליהן, אביחי היית אחד האנשים הכי מקצועיים שאני מכיר והכל עשית בצורה הכי קלילה שאפשר, בצניעות, בשיטות נקיות ועם חוש הומור שגורם לכולם להיקרע מצחוק,
אני זוכר את הפעם שישבנו על העמדה במעבדה.. אביחי רק אתה יכול תוך כדי עבודה להוריד משחק "ביבי רץ", לגרום לכל מי שהיה במעבדה לעצור הכל ולהביט בך משחק במשך 20 דק', תוך כדי שאתה זורק הערות מצחיקות כמו "יוו הפכתי לבן-גביר".
אביחי, לקחת על עצמך הכל: לימודים, עבודה, תורה ודרך ארץ, מטלות בית, דאגה לבנות, לאישה ובין היתר לקחת על עצמך גם את ביטחון מדינת ישראל. לקחת על עצמך להציל את כולנו, תודה אביחי שבזכותך אנחנו כאן היום! אתה גיבור!!!
פשוט גיבור.
אוהבים אותך אביחי. אני וכולם. מקווה שאתה מחייך את החיוך הזה שלך גם למעלה.
תהיי נשמתך בגן עדן אמן.
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
חוזר מפעילות ארוכה, מותש.
פותח את הטלפון וחושכות עיני. פצצה לתוך הלב.
איך אותך אחי הגדול, אביחי הגדול של השכונה, דווקא אותך הקב"ה לקח?
העצבות מתחילה להתפשט, המחשבות רצות לדמות הענקית שלך, לזיכרונות ממך, להורים היקרים, לאישה ולבנות המתוקות שהשארת.
אני יודע שאסור לי להיכנס לדיכאון הזה ולעצבות הזאת, חייב' פה את המורל! את הכוח לשאוף את העוצמה והאמונה. אבל איך?
ואתה, זריז כהרגלך, לא הספקת עוד לעלות למעלה ועברת אצלי עם חיוך מעודד אך רציני:
חיצ'וק! תרים ראש! אל תהיה נעל בית!
ישיר כמו תמיד אתה מעמיד אותי במקום ומתייחס אלי כבן גילך.
עמ"י צריך אותך, זה לא הזמן לבכות עלי
עכשיו תורך, אביחי הקטן, לגדול ולהתגדל! אביחי הגדול!
תתעסק עכשיו רק במה שחשוב, יש מלחמה ועמ"י צריך אותך הכי חזק שיש!
לוקח נשימה, נזכר בחיוך שלך ומנסה לחייך, תודה על העזרה אחי היקר!
אתה כבר לא אביחי הגדול, אתה אביחי הענק! העצום!
אין ערך לגודל ולעוצמות שהבאת בחייך ובמיוחד בנפילתך גיבור ישראל!!
"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וכפר עצמנו עמו"
במותך, ציווית לנו חיים!
מעריץ, מתגעגע והולך בעזרת ה' עם כל הלוחמים לנקום את נקמתך!
אביחי הקטן <3
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
מדריך לחיים
את אביחי הכרנו שנכנסנו לשבט מעפילים (3 שנים מלאות), והמשיך אילנו עד שקיבלנו את השם השבט החדש- נעלה.
זכינו לשמוע מאביחי דברים עמוקים וחזקים, מלאים באמונה ובהסתכלות מעצימה על החיים , ועם זווית פשוטה ומעשית כל -כך.
אביחי היה מודל להערצה בשבילנו, בעצם ההתנהגות שלו- לא היה צריך המון מילים כדי ללמוד ממנו.
בכל פעם שפגשנו את אביחי- חיוך גדול נפרש על פניו.
תמיד שאל לשלומינו, והתעניין מהלב והנשמה.
התרגשנו שזכינו להיות חלק מהחניכים שלו
דברים שאנחנו זוכרים והשפיעו עלינו עד היום:
- פעולה שאביחי העביר לנו, בגובה העיניים ועם הרבה משמעות. הסביר לנו שהכל לטובה- גם אם פספסנו אוטובוס לדוגמא , אסור לנו להתעצבן. כנראה שזה לא היה טוב בשבילנו, או שמשהו פחות טוב היה קורה. עד היום זה משהו שהולך איתי, ובזכותו אני משתדלת לראות את הטוב בכל דבר.
- אביחי העביר לנו פעולות ערכיות שנצרבות בנו עד היום, אחת מהן היא אהבת הארץ והקדר של האנשים בעמ"י אליה
אביחי לימד אותנו מה זה גוש קטיף ומה קרה שם.
בתחילת הפעולה הוא ביקש שנבנה את הבתים הכי מושקעים ויפים שלנו וכשסיימנו והתלהבנו ממה שיצרנו, הוא הפתיע אותנו ופירק את הבתים.
מהדבר הזה למדנו על גודל האסון והמשמעות של מקום זה ועל אהבת הארץ
אוהבים ומעריכים מאוד,
תודה על הזכות!!
שבט נעלה בני עקיבא
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אביחי היקר אני לא מאמינה שאני כותבת לך מכתב פרידה. אביחי אני זוכרת את היום הזה שברחתי מהפנימייה וקראת ואמרת לי ליטל הכל יהיה טוב .
אביחי אני מתגעגעת אלייך
אביחי תודה על הכל וסליחה אם פגעתי או משהו כזה.
אביחי אוהבת המון המון
ליטל עשור
ראה עוד > >
חוברת הספדים -שבעה
החיבור הזה בין הדין לרחמים זה אביחי.
אביחי , שלא וויתר לאף חניכה על שום דבר, שתבע מכל אחת ואחת הכי הרבה שלה, את השלמות שלה, שידע לדרוש מכל אחת ואחת את המירב, ברמה שאביחי ידע להעמיד אותן על הפליטות פה הכי קטנות, על גלגול עיניים או נשיפה לא במקום.
אביחי דרש מהן לא את ה-100 אחוז, אלא את ה-200 בידיעה ואמונה שהן מסוגלות לזה.
אביחי לא נשאר רק בתביעה הזו, אביחי ליווה כל אחת בתהליך שלה, הוא ידע לחדד ולתמוך, הוא היה יושב איתן ומקשיב להן, לפעמים גם שעה ויותר.
אביחי ראה כל אחת ואחת, ראה את המאמץ, את ההתקדמות שכל אחת עושה בדרך שלה, בזמן שלה ובקצב שלה.
הוא היה שם כדי לתבוע מהן הכל, כדי לדחוף, עדי לעודד ולעמוד בצד בלי להפריע כשצריך.
אביחי היה החיבור בין התביעה לתכלית לבין התהליכיות , בין הדין לרחמים בין השמים לארץ
אילה בירנבאום
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
ליבי כואב ודואב על אובדן היקר שלי אביחי.
זכורני עוד את הברית מילה שלך - אני מלתי אותך.
השמחה היה כה גדולה - בן אחרי שלוש בנות.
הוריך גידלו אותך באהבה רבה, ולא אכזבת, גדלת לתפארת . משפחתך ורעייתך ובנותיך היקרות.
אנחנו - לינדה ואני נהיה תמיד לצד טל.
כואבים מאוד את אובדנך
ד'ר יהודה ולינדה אטיאס
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי אח יקר
אתה כל כך חסר לנו באלביט, אנחנו מתקשים להמשיך בלי החיוך , העזרה, המקצועיות, הידע, והרעיונות שלך.
מתגעגעים אליך מאוד ונזכור אותך תמיד.
אישית מעבר להיותך עובד מעולה שלי, היית גם חבר והשיחות איתך היו מעניינות , משמחות ועמוקות עבורי
אזכור אותך לתמיד
אריה וינשטיין אלביט מערכות
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
עבדתי עם אביחי בערך שנתיים באלביט, אין פעם שהייתי צריכה עזרה , גם אם זה דקה תעים והכל לחץ, הוא היה מגיע עם חיוך ענק ורוגע על הפנים ואומר והכל בסדר.
אל תדאגי אני לא הולך עד שזה מסתדר וישר מתקתק הכל בנועם ומרגיע את כל הבלאגן שאנחנו היינו בו.
הוא יחסר המון בעבודה, הוא השאיר חותם בהמון מקומות , מעובדים חדשים שרק ראו את החיוך והרוגע או עובדים שעבדו איתו קבוע וזכו גם לקבל קצת מהאופי שהיה לו, צריך עוד אנשים כמותו בעם שלנו וקשה להאמין שיהיה עוד מישהו כמוהו.
שירה, אלביט
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
הזיכרון שלי מאביחי זה שתמיד שהייתי רואה אותו הוא היה מחייך עוזר, ועושה הכל מכל מהלב ובשקט.
הוא לא מעט פעמים שהוא לקח אותי טרמפ מתניה עד חריש.
הכי באהבה ולא היה נותן לי לחכות, שמחתי להכיר אדם טוב כמוהו.
מאוד צדוק
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי היקר והצדיק גיבור ישראל
כל כך אהבתי אותך, לא הפסקתי לבכות שקיבלתי את הבשורה המרה.
ראיתי את השילוב שלך בעבודה ולימוד תורה וגם ששלחתי אותך לשוויץ, שאלתי אותך
אין לך וואצאפ ואמרת לי- אל תדאג.
אני פשוט מקנא בך, הלוואי ואגיע לעשירית מהדברים שעשית בחייך
אוהב
יהודה קוו'אמן
אלביט מערכות
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אביחי היקר שלנו
קראתי לך אביח כי אתה תותח מקצועי, צנוע, נעים ותמיד מחייך ורגוע.
אוהב אותך לנצח
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
את אביחי אני מכיר מגיל מאוד קטן.
את אביחי אני זוכר מאז ומתמיד בחור גבוה, בחור חזק, בחור אופטימי וחייכן.
אני זוכר שתמיד היינו משחקים כדורגל בימים שישי, עם כל החברים , ואביחי היחיד שאני לא זוכר מתעצבן או מתווכח.
היה לנו מנהג בשבתות לבוא לאביחי הביתה לסעודה שלישית, לא תמיד בצורה מתוכננת, ותמיד אביחי היה מקבל אותנו בשמחה ובחיוך.
אבא שלכן גיבור!
גיבור ישראל, אתגעגע מאוד
בר חזות
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
אביחי אמסלם
אמסלם היה חייל בכיתה א' במחלקה 3.
הוא התגייס לגדוד לביא בחטיבת כפיר במרץ 2014.
אביחי היה חייל למופת, חייל שכל מפקד מייחל לו.
ראיתי את הפוטנציאל שלו מוקדם מאוד ובחלוקה לתפקידים אביחי קיבל להיות מפקד חוליה.
הוא מאוד התאכזב לא לקבל תפקיד מיוחד כמו קלע, נגביסט או מטוליסט.
אבל הסברתי לו שתפקיד מפקד החוליה הוא לשלוט על החיילים האחרים, עם הפנים לקורס מפקדים.
בחלק מההכשרה וגם לאחריה, בכיתה של אביחי היה חוסר במפקד.
אביחי וחייל נוסף קיבלו משימות פיקוד כולל הובלה של משימות מבצעיות.
אביחי קיבל ממני את המשימות הקשות והמורכבות ביותר, ואף פעם לא אכזב אותי
יובל קוגן
מ"מ 3, גדוד לביא מרת 14
ראה עוד > >
חוברת הספדה - שבעה
"בראשית ברא אלוקים"..
השפת אמת אומר על הפסוק שהעולם נברא במידת הדין, כשהקב"ה ראה שהעולם לא יכול להתקיים רק בדין, הוא ברא את העולם ברחמים.
ובכל אדם יש מהדין ומהרחמים
שורש המחשבה הוא שורש הדין, ושורש המעשה הוא שורש הרחמים.
הרב אייל ורד מפרש ומוסיף, בריאת העולם מלאה ב"בעיות".
ה' אומר משהו אחד ובפועל הדברים שונים.
היום הראשון, ה' בורא את האור וגונז אותו, היום השני נבראה המחלוקת ולכן לא כתוב "כי טוב", ביום השלישי במקום עץ פרי עושה פרי, העץ רק מוציא פרי, ביום הרביעי ה' ממעיט מכוחה של הלבנה וכו'.
אנחנו מסתכלים על זה ככה. האדם הוא היצור שצריך הכי הרבה הזדמנויות נוספות. ויותר מזה אפשר לראות לגיטימציה לוותרנות ולפשרנות.
כי אם העולם נברא עם כל כך הרבה בעיות, מה אנחנו?
הבריאה היא שלימה אך בפועל מלאה בפשרות כביכול.
הפסוק הראשון "בראשית ברא אלוקים", הוא כולו דין, הוא תביעה לשלמות, לעשיה בלתי מתפשרת שדורשת ריכוז וחיבור לרצון ה' יתברך, לתכלית הבריאה, מידת הדין טוענת שהכל התחיל להיברא מהשמיים- בראשית , בהתחלה , יש לנו תביעה שמיימית שהכל יעשה בתכליצו.
בצורה המתוקנת, באופן מלא ושלם.
ורק אחרי השמים מגיעה הארץ, הרחמים אינה ויתור או פשרנות.
רחמים החא רבים של רחם, מקום התפתחות ויצירת העובר, עד שיהיה מוכן לצאת בשלימותו לעולם.
רחם הוא מקום של תהליך והתפתחות, מידת הרחמים היא ההבנה שאנחנו אנשים שצריכים את התהליך, שלא הכל יכול להתבצע ישר בשלימות, יש דרך לעבור.
הקדמת הדין לרחמים יוצרת תנועה פנימית ששואפת לתכלית הבריאה עם עולם מעשי שנותן מקום לתהליך.
ניתן מקום להתקיים בקצב שנדרש ומתאים לכל אדם.
וכל התהליך הזה וההגעה לתכלית, תלויים גם העזרה מאבינו שבשמיים.
עזרה שמגיעה בתנאי שנהיה בתהליך תמידי שלא נשאר בבנוניות ובוותרנות.
העזרה השמימית שהיא הרחמים מגיעה בתנאי שיש כוונה שהיא הדין.
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אביצחיליק שלנו
הזיכרון שהכי זכור לי מאביחי מבין מלא זכרונות זה שהוא היה בן אדם כל כך צנוע, כל כך ענב עם פשטות מיוחדת .
הייתי רואה כמה הוא חכם כמה הוא עוזר לכולם והייתי אומרת איך הוא לא מתגאה במי שהוא וגם באופן אישי אני יכולה להגיד שהוא מילא לי מקום של אבא, ממש היה עבורי דמות אבא ,פתח לי משהו חדש בלב שלא הכרתי , גם איך שנכנס למשפחתון היה אור שרק הוא ידע לתת
אני יכולה להגיד שאני זכיתי להיות קרובה אליו כל כך ולהיות חלק במסע שלו
אוהבת אותו לתמיד ואני אנציח את המלאך הזה כל חיי
אוהבת (אושי) ככה תמיד היה קורא לי.
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
הזיכרון שלי עם אביחי זה היציאות משפחתוניות לים בערב היה כיף לצאת איתו בערב.
אביחי בן אדם מצחיק, אוהב, עוזר, תומך, מייעץ, והיה לי כיף לדבר איתו
באמת בן אדם טוב אין עליו באמת.
היה השראה בשבילי ואני בטוחה שגם לבנות במשפחתון.
שהודיעו לנו שאביחי נהרג לא הצלחתי לעכל דבר כזה כי הוא בן אדם טוב ןבכיתי מלא ואני אוהבת אתכם משפחת אמסלם
ואני תמיד פה בשבילך טל, כל מה שאת צריכה באמת אוהבת מלא
נועם
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
את אביחי הכרתי בבני עקיבא
בחור מתוק וצדיק.
ואת טל אני מכירה מהכיתה ואני זוכרת שהתחלתם לצאת אמרתי לעצמי איך אלוהים חושב על השילובים המדויקים האלה?!
שני אנשים חזקים, חכמים, שלא מושפעים מסביבתם.
הלב יוצא ומתפלל לימים חזקים וטובים, שלא תדעי עוד צער.
טל המדהימה והאהובה והבנות היפות והמתוקות.
דיבור שנפל בקרב על עמ"י הקדוש.
טליה
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
לטל, מאורי וטליה
בטח תקראו בעוד זמן (אולי כמה שנים אתם תקראו) או שיקריאו לכן בעוד כמה חודשים כמה אבא היה מיוחד, כמה הוא היה משפיע ונותן איפה שרק נמצא.
אני את אבא אביחי הכרתי בתחילת העבודה באלביט , הגעתי ביום ראשון ואבא אז עבד רק בחמישי- שישי. ( ובשאר הזמן למד בחברון).
אמרו לי "חכה שיבוא אביחי ותהיה חבר שלו טוב", כך היה, לימים באה הקורונה ומצאנו את עצמינו יחד בעבודה כל יום אחרי שנה וחצי אחרי ש"אכלתי" לאבא את הראש שיבוא איתי ללימודים, נרשמנו יחד לרופין ושם היינו יחד בכיתה.
הייתי איתו בבוקר בעבודה, בצהריים בעבודה ובערב בלימודים ואף פעם לא נמאס, שנים של למידה מהדרך ארץ מהמידות והתמסרות לכל דבר שקיים.
אבא באמת היה כמו אח בשבילי, כמה שיחות, כמה דיבורים וגם קצת ריכולים שאבא לא רוצה לשמוע , אבל לא יכולתי להתאפק.
שתזכו ללכת בדרכיו ף דרכי ענווה ועוז, דרכי שמחה ותקיפות , דרכי יושר ואמת.
זכיתי לדבר עם אבא כמה שעות לפני שנפל ומילותיו האחרונות היו "תינוקות של בית רבן שלא חטאו".
תודה על למידה והערכה.
באהבה אין קץ
שלומי כהן
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
הזיכרון הכי חזק שלי ממך הוא כמובן רגע הפרידה.
כשעלית למדים ונפרד מטליה, מאורי וטל.
ברוגע, בתחושת שליחות.
היה לך חשוב להרגיע את טליה ולענות על כל השאלות הקשות שהיו לה, לשים את מאורי על הברכיים , לחבק אותה חזק ולתת להן את הביטחון שהכל בסדר.
כל כך דאגת לטל, אמרת לי לשמור עליה, לשים לב כי עוד מעט היא תתחיל לעכל ויהיה לה קשה.
וזאת גם הצוואה שהשארת לי ואני מבטיחה לך שאני אשמור עליה.
זו זכות ענקית שחגגנו איתך את חג שמחת תורה, נהנינו מכל רגע עד הרגע שנוראי הזה שהטלפון צלצל.
יש עוד אין סוף זיכרונות, רגעים בכפר, שדאגת לגבש את כל הזוגות, רגעים שצפיתי בך נפעמת , משחק עם חניכים לא מהמשפחתון שלך , עוזר להם, מתעניין בהם.
כשיוכי , חניכה שלי דפקה לך את האוטו ולא הסכמת שתשלם, כשאמרת לי שאתה רוצה לשלם לריי'צל על הלימודיםהמכינהמה שהיא תצטרך.
הזוגיות שלך ושל טל (טל לא כ"כ אוהבים שאומרים את זה ) זו זוגיות שלא רואים.
רק במבט שלכם אחד לשנייה, היה אפשר לראות א האהבה המטורפת והערצה הדדית, הדאגה והאכפתיות.
הנשמות שלכם היו מחוברות בצורה כ"כ מיוחדת.
תודה על החיוך תמיד, אלמוג ורד.
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אף פעם לא הכרנו קרוב רשמית, תמיד מעגל שני ושלישי, אביחי החבר של אחיה, אורי והשאר.
אח"כ אביחי של טל, אבל תמיד זה היה ברור, גם מרחוק שיש כאן אישיות אחרת ומיוחדת.
נפגשנו לפני 9 שנים, בנווה מיכאל, אני בהכשרה ואביחי מדריך, פעם אחת והתרשמתי מהיכולת לעצור ולתת ככה, לא זוכרת אם לפני או אחרי המסגרת המטורפת של הצבא, גם כנער הוא לא בלופ של השטויות נעורים.
איך שמחתי לשמוע שתהיו שכנים שלנו, לאחר אתכם, לדבר אתכם על ההתלבטויות..
אנחנו פה בשבילך , טל, ובשביל הבנות.
אוהבת אותך ומקווה ללמוד ולקבל על עצמי גם מהאישיות שלו.. אדווה שטרסברג (אביטן)
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
עבדתי עם אביחי בשנה הראשונה שלו בתלפיות , הייתי הבת שירות שלהם.
אביחי היה מרשים מהשנייה הראשונה, מעורב, מוסיף המון, יודע מה לעשות בכל סיטואציה.
אביחי יצר קשרים עמוקים מאוד עם חניכות, שיחות ארוכות וחשובות.
הוא היה מעודד אותן להתקדם, לדרוש מעצמן, נותן להן תשובות לשאלות.
זוכרת שיחה שלו עם חניכה שהתחילה באמירה שאין לה שום תחביבים ושום דבר שמעניין אותה ,והסתיימה עם רשימה של דברים שיכולים לעניין אותה ומחשבה אולי להתנדב במד"א.
פשוט ראיתי איך אביחי הוסיף לה תקווה ואופטימיות.
אביחי היה מוכשר מאוד ועזר מאוד ביכולות שלו למשפחתון .
הוא שיפץ את המשפחתון וגרם לו להראות ביתי.
הוא דאג לחניכות לטלפונים, בזול ותיקן להן תקלות.
וגם ריגשית הוא עזר להן ,כל כך הרבה מעודד ומחזק ומוסיף טוב , ומצחיק והקשר איתן היה נראה כל כך טבעי וכל כך נקי אמיתי ופשוט.
בערבי שבת קבוע , היינו נכנסים לשיחות עמוקות על החיים והוא היה מסביר להן על הדרך שלו ועל איך שהוא רואה את החיים דתית, פוליטית, ערכית .
הוא מסביר בצורה כל כך מעניינת, כל כך מיוחדת, רגישה וסבלנית.
העבודה איתו הייתה ממש מלמדת, בפועל הוא היה אמור לעבוד שעתיים ביום והוא עבד הרבה יותר מזה והיה נוכח הרבה יותר מזה.
וכשיש לו מה להגיד, ביקורת או עצה, הכל ברוח טובה, בשקט , בעדינות ותמיד העצה הייתה מוסיפה הרבה.
היו דברים שלא הסכמנו עליהם אבל הייתה הבנה שהכל זה לטובת הבנות והכל מרצון טוב והיה רצון לשמור על רוח ואווירה טןבה.
החניכות פשוט זכו בקשר איתו ומלאות הכרת הטוב על השנתיים איתו.
באמת זכינו להכיר וללמוד ממנו
אחינעם שופר
ראה עוד > >
חוברת הספדים- שבעה
אין מספיק דיו ודפים לכתוב על אביחי, גיבור ישראל עצום בחיו ובמותו.
זכיתי לחלוק עם אביחי הרבה מסגרות, והיכרות של 28 שנה.
בחרתי לכתוב מזווית , מסגרת 1- חפיפה שלנו בשבי חברון.
לא הכרתי את הישיבה לפני ואביחי היה בין היחידים שהכרתי שלמד שם ורציתי ללמוד שם בתקווה שאהיה בן אדם גדול כמוהו.
אביחי תמיד שמר על קשר עם הישיבה ורבניה מתוך מגמת חייו: לחיות חיים גדולים של עומק מתוך ענווה ופשטות.
תמיד חקר, שאך, בירר, שאל, האיר פנים , העביר ודאג לכל אחד.
דבר זה בלט עם במעגל סניף בני עקיבא שהיינו פעילים ביחד.
כל דיון , פעולה, בירור אמיתי עמוק, כנה ובגובה העיניים.
שנזכה כולנו להמשיך את העומק והטוב הזה כל יום ויום
חגי אברג'יל
ראה עוד > >
חוברת הספדים - שבעה
יש כל כך הרבה מה לכתוב על אביחי, כל כך הרבה צדדים שאונים ומעניניים.
אבל אני אתמקד במפגש האחרון שלנו, ביום חמישי בחול המועד סוכות, ערב הושינא רבא.
נפגשנו כל הזוגות (כמובן אצל אמסלם המארחים התמידיים).
ישבנו במשך שעות , טיגנו צי'פס ושניצלים ודיברנו על הכל.
ובמפגש אחד עלו כל הצדדים המופלאים, האור בעיניים כשדיבר על ה"בורר" שהוא תיקן בתנור.
וכשדיברנו דברי תורה.
וכשדיברנו על טכנולוגיה..
הכל התחבר והכל עם צחוק אינסופי.
נתגעגע תמיד להכנסת האורחים, לחיוך, לוויכוחים, לתובנות, לאמת חסרת הפשרות.
לחתירה למטרה, ליוזמה..
למדתי ממך המון , ואני אשתדל לזכור ולחשוב תמיד איך להמשיך את דרכך.
אליעזר קליין
ראה עוד > >
חוברת הספדים -שבעה
אביחי הייתי הראשון בהכל, ראשון להתנדב
ראשון להתחיל וראשון לסיים.
תמיד סייעת ועזרת, ובצניעות אופיינית
תמיד השארת מקום ותחושה אצל האחר שהוא כמוך, והעבודה היא משותפת.
כשמתן העביר לי את קורות חייך לגיוס, העברתי אותך למשא"ן.
אמרו לי : אנחנו קולטים רק סטודנטים למקצועות ההנדסה, ואביחי לומד בישיבה.
אמרתי: בישיבה לומדים גם תלמוד , ותלמוד הוא לוגיקה.
ומלבד זה חברה וארגון המוותר על עובד כמו אביחי- נועד לכישלון.
השתכנעו ואכן נתברר כי אין גיוס מוצלח ממנו
אניחי, סליחה שכעסתי עליך על שנעדרת לעיתים ממפגשו מנהל, קראתי את מלוא פועלך ועיסוקיך.
אני מעריך אותך עוד יותר
אביה טמלמן, ראש המנהל, אלביט
ראה עוד > >
אביחי היה אוטודידאקט
התחיל כבוד תוכנה באלביט, ראינו שזה קטן עליו.
ואז ביקשו ממנו שיהיה עובד חברה ושיעבוד בתחום התוכנה.
הוא למד לבד את כל נושא התוכנה, כתב קוד בצורה מושלמת, והיה ממש כמו מהנדס תוכנה ותיק
כמובן אישיותו , ובשקט הנפשי שלו הוא לכל מי שביקש וגם לא ביקש.
כלל משימה שנותנים לו זה שגר ושכח
דיבר תמיד בשקט, לעניין ללא כל פוליטיקה רק לטובת המשימה
פעם ביקש לעבור ללמוד, שכנענו אותו שיעבוד לפחות הסטודנט, לא רצינו להפסיד את יכולותיו. לשמחתי הרבה הוא השתכנע.
חור גדול נפער בעבודה עם עזיבתו
דני כהן
ראש אגף הנדסה
אלביט
ראה עוד > >
אביה
אביחי אתה הייתי בשבילי אבא.
אני כל כך אתגעגע אליך , אני כבר מתגעגעת אליך
וזה לא יפסיק .
אני מתגעגעת לזה שכל מקום אני אחפש להיות איתך.
ואנחנו כל הזמן ביחד , אני זוכרת בטיול אחרי שחיפשנו את המשפחתון ולא מצאנו , פשוט הוצאנו מהאוטו את טל וביגו וכיסאות וישבנו על הנחל, אכלנו קרח וזרקנו אחד על השני מהפה, זה היה כל כך מגעיל וכל כך כיף.
פשוט נהנו , אחרי זה הלכנו לווילה עם כולן, ולימדת אותי איך לשחק סנוקר וגם משחקים פיפא בסוני, וניצחת אותי 7-0 ובלילה באתי לעשות איתך את המנגל וצחקנו על משהו ואמרת לי "את שמה לב שכל החוויות אנחנו ביחד?
לא עניתי לך אבל חייכתי, רק רציתי זה יימשך כל הזמן הזה ולא רציתי בחיים שנפסיק לצבור את החוויות האלו ונשבר לי הלב שאני חושבת שזהו.
פשוט בלתי אפשרי ואני לא אשכח את הקיר שעשינו ביחד במטבח, שלימדת אותי לשחק סנוקר, ששכנעתי אותך לראות איתי סרט ב1:30 בלילה , ואחרי כמה זמן התחלת להרדם ואני קמתי ושפכתי עליך מים , ואחרי 5 דקות נרדמתי גם. שלימדת אותי לשחק בסוני , שעשינו ביחד מנגל, שהלכנו למעיין ונכנסתי לאט לאט ואתה קפצת, שהתקשרתי אליך כי רציתי שתהיה איתנו גם בטיול , אבל אמרת שאתה לא יכול.
לא מתאפשר לך ואחרי כמה זמן ראיתי אותך מגיע, לא אשכח את זה שקנית אוהל ענקי , ורציתי לראות איך הוא נראה אז שכנעתי אותך לפתוח אותו באמצע הסלון ועשינו את זה , ואז אתה אמרת לי "איך את תמיד משכנעת אותי לעשות את הדברים האלה?!"
את זה שהייתי אומרת לך שמעון צוחק לי על החצקון ואתה רץ להרביץ לו, את זה שאתה מתעצבן שאני קוראת לך מפרץ ההרפתקאות, אז אתה מתחיל לספר לי על בנים בכפר שמתחילים איתי כדי להחזיר לי ואז הייתי צוחקת עלינו.
את זה שאתה היית על השירים ביום הולדת של ביגו ואני רציתי להיות איתך אז המצאתי לכולם שאני הדיי-גי' אז רק אתה ואני יכולים להיות שם ולאף אחד אסור לעבור את הדלפק, שביום האחרון שכנעתי אותך לקחת אותי עד הבית כי הייתי עם ארגז והעלת אותו עד הדל וליוותי אותך לאוטו ואז אמרנו ביי והתחלתנו לבכות כמו שני ילדות קטנות, ושהיינו בקניון רצית לקנות לטל עגילים לחג אז אמרת למוכרת , היא בת 20 ו.. אני רוצה לקנות לה עגילים לחג ואז הסתכלת עלי ואז עליה ואמרת לה זאת לא אישתי.. כן? ואז בכיתי מרוב צחוק עליך
אני יכולה להמשיך ככה אבל זה הסתיים רק בעוד הרבה זמן , אני לא יכולה אפילו לנסות לתאר לך כמה אני אוהבת ומעריכה אותך, את הכל.
היית לי כאבא ואני לא יכולה להתמודד עם ההרגשה שאיבדתי את ההורה היחיד שנשאר לי וחשבתי אולי העוצמה שבה כואב לי מוקצנת, כי אני הפסקתי לאכול, לא הפסקתי לבכות וקשה לישון וחשבתי אם אולי היה כל כך חשוב רק לי?
כי היית לי חשוב כמו שחשוב אבא ואז הגעתי להלוויה שלך ובכיתי ובכיתי כולם בכו אבל היינו בשקט, שמרנו עליו.
סתמנו כדי שיהיה שקט וכלם יהיו מרוכזים בהספדים ואז חבר שלך עלה להספיד גם והוא דיבר עליך ואז על כל המשפחתון שפעם אתם דיברתם ואמרת לו שהייתה ילדה שאהבת ממש והדמעות התחזקו ורעדתי אבל לא הייתי בטוחה שזאת הייתה אני, אבל ברור שהכי רציתי שכן.
ואלמוג כאילו ניחמה אותי , היא גם חשבה שזאת אני , ואז הוא אמר , ציטט אותך ואמר " היא יתומה ואני אהיה לה לאבא".
ואז כבר נפלתי על הרצפה התחלתי פשוט לבכות וכבר לא בשקט לא הצלחתי הלב שלי נקרע
הייתי על הרצפה עם לב שבור לחתיכות כי כן
עכשיו ידעתי, הוא דיבר עלי ואז הבנתי היה לי כל כך קשה וכואב אבל זה לא היה מוקצן
כי אני ראיתי בך אבא ובגלל זה היה כזה קשה
ואחרי ההספד הבנתי שגם מבחינתך אתה הייתי כמו אבא שלי, אני יכולה להגיד שהחלק הכי מפחיד מבחינתי לפחות בלהיקשר ולאהוב ככה בן אדם זה הפחד שאולי תאבד אותו.
כי אני יודעת שזה אפשרי ולתקופה כזאת שהיית פה איתי היית אבא שתמיד רציתי ואני מודה לך על זה ולא אשכך
ראה עוד > >
אביה
הזיכרון שלי ממך אביחי, אתה הייתי בשבילי כמו אבא, איפה שאתה היית, אם היית מסתכל אני שם, לא משנה איפה.
אם זה שאתה לומד, שאה סתם יושב לראות טלוויזיה ועוד מלא
אני פשוט לא יודעת איך להתחיל לדבר אני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך אם אתה חושב שהיית בשבילי כמו אבא אתה טועה, כי היית לי אבא , כל דבר ואני הכי מעריכה אותך בעולם, שאת הלכת הרגשתי כאילו שוכחים אותי.
ועד פעם ללכת להלוויה של אחד ההורים ואתה האחרון שנשאר לי ולא רציתי לאבד אותך, אני זוכרת שהודעתם לנו שאתם עוזבים אני לא רציתי לדבר איתך כי לא רציתי להיקשר אליך עוד יותר כי ידעתי שאני כבר שמרתי לך בניין בלב שלי עם השם שלך
לא חדר ולא עמדתי בזה עדין חיכתי שתבוא ללמוד
ותחזור מהלימודים סתם לראות טלוייזיה ואז הגיע יום שבו נגמרה השנה. ואתם לא חוזרים אני שיכנעתי אותך לקחת אותי עד הבית וכמו תמיד בסופו של דבר זה קרה
הבאת אותי עד הבית, והעלת לי את הארגז עם הדברים שלי עד הדלת ועדין לא הייתי מוכנה להגיד לך ביי
אז ירדתי איתך עד לאוטו נשארתי מחכה בחלון ושנינו התחלנו לבכות.
לא רציתי להגיד לך ביי
אבל הייתי חייבת , עליתי הביתה ודיברנו כבר יום אחרי גם אחרי שהלכת היית אבא שלי
ולא עזבת אותי לגמרי, עדין הייתי באה אליך וכל פעם הייתי מתרגשת מחדש להיות לידך, אהבתי אותך כל כך ואתה יודע את זה
כולם ידעו את זה
אי אפשר היה שלא לראות ואתמול בהלוויה שלך בכיתי כל כך הרבה אבל כולם בכו והיו בשקט אז בכיתי ובכיתי אבל סתמתי את הפה שלי ואז חבר שלך עלה להפסיד אותך ואמר שהייתה ילדה אחת שהוא אוהב והתחילו לזלוג הדמעות אבל לא הייתי בטוחה שזאת אני ואז הוא אמר שהוא סיפר "היא יתומה ואני אהיה אבא שלה" באותו הרגע הלב נקרע לי התרסקתי על הרצפה וכבר לא בכיתי בשקט בכיתי כמו ילדה שאיבדה את אבא שלה.
וככה גם הרגשתי אני בחיים שלי לא ירפה ממך אתה המודל לחיקוי שלי , אתה האבא שלי אותה המלאך שלי וזה לא ישתנה לעולם
ראה עוד > >
05/08/2024
שירה האחות
בלילה חלמתי שאני נכנסת לבית של אבא ואימא ורואה שם את הבת האמצעית שלך ואני אומרת לה מה שלומך? מה זה, של מי הקול הזה במטבח? מי אצל סבא וסבתא?
והיא מחייכת למרות שהעיניים שלה עדיין עצובות כמו שהן בחודשים האחרונים. עיניים עצובות מבוגרות על ילדה בת 4. אבל היא מחייכת ואומרת אבא. זה אבא. ואני מחייכת וקצת נעצבת ובאה לומר לה לא חמודה, אין אבא, אבא לא יחזור, אבל פתאום אני רואה איזה גוריל עומד במטבח, גבוה ממה שהיית במציאות ורזה בהרבה, אבל זה אתה ויש לך זקן של אדם קדמון שלא התגלח 10.5 חודשים ואתה לובש את השרוואל עם הלהבות שעבר בינינו והיית לובש אותו גם כשכבר היו לו חורים ואתה לובש חולצת טי שירט גזורה של קו לחיים, אולי היא הייתה ירוקה אפילו, ואתה מסתכל עלי ואני מתאפקת לא להוריד לך סטירה ואני צועקת עליך תגיד אתה רציני??? איפה היית? ואתה בקול של מתבגר נוהם עלי כמה הברות שנשמעות אולי כמו מה יש לך ישנתי הייתי גמור ואני מתסכלת עליך המומה, העיניים שלי כמעט יוצאות מהחורים, ואני אומרת לך לא אתה פשוט דפוק בחיי. מה ישנת. מה ישנתתתת. תגיד אתה סתום אתה יודע איך אבא ואימא התחרפנו כשהם לא ידעו איפה אתה? אתה יודע איך לירז חיפשה אותך בכל מקום? יש לך *מושג* מה עוללת? מה עשית? הבנות שלך מחפשות אותך כל הזמן. נדפק לך השכל בחיי. ואתה בוהה בי בפרצוף-כרית חצי ישן ואומר לי בקול הזה שלך, לאט, כמעט בעצלות, בסדר הנה קמתי אני כאן מה צריך לעשות ואני עומדת מולך בהלם. פשוט בהלם. ואחרי שאני מתחילה קצת להתחיל לסיים לכעוס אני קולטת שאני פתאום נושמת עמוק, הריאות שלי מתרחבות כמו שהן לא התרחבו 10.5 חודשים ואני נרגעת פתאום.
הכל בסדר. אביחי פה. זה היה רק חלום ממש ממש נורא. והוא בכלל לא חייל, הוא ילד, נער עם שרוואל חולצה גזורה, הוא בכלל עוד לא יודע שתיכף הוא יתגייס ואז ילך לעבוד באלביט וגם ילמד הנדסת חשמל ויסיים שנתיים בהצטיינות. הוא איכשהו רק נער אבל כבר עם משפחה והוא עוד לא יודע בכלל כלום וזה אומר שיש לי הזדמנות להכנס, להשפיע, להכניס איזה משק כנפי פרפר שיגרום לסערה בניו זילנד ויזיז את כל סיפור חייו רק קצת קצת ואולי זה הקצת שיבדיל בינו לבין הקליע ואת כל ההקלה הזו הוצאתי עליו בצרחות ובלהגיד לו שהוא דביל וחסר אחריות והוא חייב להתבגר כבר ולא לעשות דברים כאלה יותר, השתגעת, אתה יודע איך איבדנו את זה מרוב שחיפשנו אותך ולא היית? אתה לא חושב עד הסוף על הדברים שאתה עושה, שתהיה בריא. אתה לא נורמלי.
ואז התעוררתי ונזכרתי שזה לא היה חלום והלב שלי נשבר שוב בפעם המי יודע כמה
ונזכרתי שעוד פחות מחודש האזכרה
שאיכשהו עברה שנה
ועוד לא פיצחתי לגמרי איך לנשום עמוק ככה שהריאות יתרחבו
ועוד לא הבנתי בכלל שזה לתמיד
ורק לאחרונה אני מבינה שהתמונות שאני רואה כל הזמן הן מה שיש. ולא יהיו עוד.
ורק לאחרונה אני מבינה שהזמן לא עושה כלום חוץ מלהגדיל את הגעגוע עוד ועוד עד שהוא צובע הכל.
ורק לאחרונה אני מתחילה להבין שהכל השתנה
ושאחי הקטן, אח שלי הקטן, עם השרוואל והחולצה הגזורה, איננו.
#אחיהקטן
"I am a dreamer and when I wake
You can't break my spirit, it's my dreams you take
And as you move on, remember me
Remember us and all we used to be..."
ראה עוד > >
05/08/2024
נעמה אברהם
לפני כחודש
זכינו לערוך מפגש ברמה בעוטף עזה בדגש על סיוע, תמיכה וזיכרון.
היה יום משמעותי ומדהים,מטלטל ומאחד.
הזדמנות להגיע כקבוצה ולשמוע את סיפורי הגיבורים.
היתה קבוצה מדוייקת, אנשים נפלאים, דינימיקה מרגשת ואווירה טובה ומכבדת - יחד עם המקומות בהם ביקרנו והסיפורים המצמררים ששמענו.
פגשנו דמויות משמעותיות בזמן הנכון ובמקום הנכון.
עצם זה שהיתה לכל אחד מאיתנו הלגיטימציה להפגין רגשות ולשתף, היה הדבר המיוחד.
תודות
לריבונו של עולם!!
לחברים הנפלאים שהגיעו ופתחו את הלב
( ועל ארוחת הבוצר המדהימה והמושקעת!!)
לכל מי שהשקיע מראש והכין פינוקים לחיילים ולאנשים שנפגוש בדרך..
למאיר שוורץ על הדרכה נדירה ומקצועית.
לערן פולדי על הסיור המקיף בנתיב העשרה
ועל האפשרות המדהימה והייחודית לסייע לו מעט שבמעט בחממה שלו.
ל Shira-Emunah Amesalem ו Alon Aharon
על המאמץ להגיע לפגוש אותנו, על הדברים ששירה אמונה סיפרה ושיחזרה במקום בו אחיה אביחי אמסלם הי"ד נפל,
ועל האמונה החזקה והסוף האופטימי והמחזק .
לאביחי דורי שהצליח להתפנות אליו באמצע מילואים מטורפים וגם הגיע לחזק אותנו ולספר לנו היכן המלחמה פגשה אותו.הוא נתן לנו אנרגיות וכוחות להמשך.
לאבא של שמעוני הי"ד שסיפר לנו על בנו המדהים והאמיץ וגם ביקש להרבות בטוב !
ל Shimrat Klein על הפינוקים המיוחדים למשתתפים.
ל נעם חורב - Noam Horev על מילות השיר.
תודה למצלמים ולשאר השותפים מרחוק.
מצורף אלבום תמונות ש Nir Cm המלך צילם והרחיב ופירט מילולית. ממליצה להציץ. https://www.facebook.com/share/yBPcDxKiT28KWpHM/?
ו....
למרות ששיחררתי הפעם והחלטנו לזרום ביום הזה
בלי ענייני מפגש ברמה ,
יצאו והמשיכו ב"ה 5 זוגות שהכירו ביום הזה..
בשורות טובות, ישועות ונחמות!
ראה עוד > >
08/08/2024
שירה- אחות
לא יודעת איך נפרדים מאח קטן
לא יודעת איך נושמים לתוך מציאות של כמעט שנה בלעדיו
מוזמנים...
ראה עוד > >
ב-22.7.24 הזכירו את אביחי מאיה גונן ואלעד אשור עפרון בתכניתם "הקשב!" בגלי צה''ל והשמיעו הקלטה שהקליטה שירה-אמונה, אחותו, תוך הקדשת שיר "שיר על לחם" כדי לזכור את אביחי שמח ומצחיק, כמו שהוא היה.
*אביחי נפל ב-9 באוקטובר (כ"ד תשרי) ולא ב-7 באוקטובר כפי שהוזכר. https://glz.co.il/.../%D7%AA%D7.../%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%91
דקה 0:50 +-
ראה עוד > >
06/08/2024
חברת "לב ההר", יזמית נדל''ן בשומרון, חוגגת כל מסירת מפתח עם בקבוק של יין אביחי.
מרגשים, כבר אמרנו... ❤️🩹🥂
ראה עוד > >
07/08/2024
נשות הקהילה הצרפתית בחדרה עושות הפרשת חלה לעילוי נשמת אביחי כל שבוע מאז שנפל (ובעצם, מתחילת המלחמה).
בשבוע שעבר הן העניקו להורים של אביחי במתנה נר להדלקה בשמן, לעילוי נשמתו.
תודה רבה ❤️🩹
מוזמנים לצפות בטקס חניכת בית הכנסת על שם נרצחי ונופלי חרבות ברזל
ראה עוד > >
אלון עלה למילואים ברמת הגולן ולא שכח לקחת איתו את הדיסקית של אביחי.
אלון מוסר שברקע רואים את האקליפטוסים של הגולן ..
שמרו על עצמכם! ❤️🩹
ראה עוד > >
במוצאי שבת מטות-מסעי, 3.8.24, התראיינה שירה-אמונה בתכנית "במוצאי יום המנוחה" של ד"ר חגי חריף בגלצ , סיפרה מעט על עבודתה במילואים וכמובן על אביחי, שרוחו תמיד איתנו ונושבת לנו במפרשים, מניעה אותנו קדימה.
תודה לאלביט מערכות, שם אביחי עבד, שלא שוכחים ומקדישים תשומת לב רבה להנצחה של אביחי.
מרגשים אונו כל פעם מחדש וגורמים לנו להרגיש מחובקים.
❤️🩹
ראה עוד > >
אביבה חזיזה
סיפור אישי על אביחי הי"ד המעיד על אופיו
לפני כעשר שנים הייתה לי דלקת בכף הרגל, שדרשה שאקבל אנטיביוטיקה דרך הווריד.
לאחר סיום הטיפול יצאתי מקופ"ח והמתנתי שיבואו לאסוף אותי הבייתה ואז נפגשנו אביחי ואני..
כאשר ראה אותי אביחי , שאל מה אני עושה פה , סיפרתי לו בקצרה על מצבי.
מיד עזב הכל, נסע ליד שרה להביא לי כיסא גלגלים כדי להקל עלי את ההתניידות.
זה אביחי , מה שנראה כלא מובן מאליו, אצלו היה מובן מאליו.
הדאגה לאחר, הושטת היד לעזרה, זה שתמיד נמצא במקום ובזמן הנכון.
לא נתפס שאתה איננו.
יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
21/08/2024
שירה האחות
הייתי היום במאהל הגבורה, למיזם מקסים שלהם עם טוב ויפה - ציור אמנים ומשפחות שכולות על ארגזי תחמושת בדגש על מסרים של גבורה וקריאה לניצחון במלחמה בה נפלו יקירינו.
פגשתי שם את האור הגדול לירון שהסכימה לבוא איתי והייתה קסם של תוספת לחוויה כולה. ציירנו על ארגז תחמושת יחד עם בנו של נערן אשחר שהצטרף אלינו. איזו זכות...
דיברתי איתה על אביחי ופתאום עצר לידי אחד מהעובדים וסיפר לי שגם הוא למד בשבי חברון, שנה מתחת לאביחי...
על הדרך עצרה לידי מישהי ונתנה לי טילון, אמרה שקנתה ונזכרה שהיא בשרית... איזה פינוק...
פתאום אמרו לנו שיש ברית במאהל. זוג הורים החליטו להכניס את בנם בבריתו של אברהם אבינו דווקא במאהל הגבורה כדי לחזק את פעילותו ואת הרוח- הבאת חיים חדשים דווקא במקום בו מתייחדים עם זכר הנופלים. לירון ואני עמדנו שם, מתפללות על עם ישראל בזכות המעמד המיוחד הזה ופתאום מכריזים על שם הילוד:
מבשר אביחי
מה הסיכוי 😱
אני סטודנטית, בדיוק חזרתי לבית של ההורים כי הנישואים שלי התפרקו במפתיע. אני עדיין עם כיסוי ראש, מחכה לגט המיוחל, מתעוררת כל יום למשהו אחר שהצד השני דורש/מחליט חד צדדית ומנסה להישאר שפויה בתוך הטלטלות הרגשיות האלה. איכשהו אני מצליחה לשמור על הלימודים. אני קמה כל בוקר ב-5 ונוסעת כל בוקר ב-6 מחדרה לירושלים כדי להשלים את השנה האחרונה של התואר. כל בוקר אני קמה ונזכרת שהתפרק לי הבית והלב שלי נשבר. כל. בוקר.
אתה בבית, חזרת מהישיבה, אתה מחכה לגיוס. אתה קם כל בוקר מוקדם לעשות ריצה או אימוני כושר או דברים שאני לא לגמרי מבינה בהם ואחה"צ אנחנו בבית. לפעמים אני מבריזה ויש לך חופש מהסידורים ואנחנו נוסעים לטייל. אני כל כך עסוקה בשבר שלי ובהודיה עליך שאני לא קולטת כמה זה נדיר להיות שוב עם אח בבית, כששנינו כבר גדולים.
התחלת להתעניין בעבודה בעץ ואני, שעוד מעכלת את זה שאחי הקטן הוא בחור ישיבה שהולך להיות לוחם, כמעט מתה מהערצה. עכשיו הוא גם יבין בבניה בעץ.
בנית לעצמך שולחן דו-קומתי לעבודה, נעצת בשוליו ווים ועליהם מסור ידני, קליבות, לא זוכרת מה עוד. כן זוכרת את הדבק נגרים אותי יושבת לידך בדממת אלחוט, ביראת קודש ממש, ומתבוננת. מדי פעם אתה מסביר לי קצת. אני מרגישה כמו ילדה שמסתכלת על אבא שלה, למרות שאני הגדולה. אחי הקטן ומורי הגדול.
הפלאשבק הזה היכה בי כמו רכבת דוהרת כשנכנסתי אתמול לסדנה של 𝐒𝐚𝐫𝐚𝐟 שָׂרָף. טיפשה! צעקתי על עצמי, לקחת את עצמך דווקא לסדנת עץ????
קפאתי. הכל הציף אותי בבת אחת. יום ההולדת והתשובות שאני צריכה לקבל ומותחות אותי עד קצה ואחי, אחי הקטן, שאני לא מבינה איך אני לא פה איתו, מפנקת אותו על חשבוני כמו שאחות גדולה אמורה לעשות או לפחות ממליצה לו לנצל את הטבת המילואים וללכת עם אישתו. ליטל התרגשה, קפצצה, צייצה כמעט צווחה מהתרגשות ואני- קפואה. חיוכים קטנים, שלא מגיעים לעיניים. אסרתי עליה לציין את יום ההולדת אפילו במילה. הקשבתי לאיתי המדריך בחצי אוזן. רק כשהוא דיבר על עצי זית התעוררתי ועניתי קצת תשובות. כשהוא אמר שהם מתעסקים רק עם עצי זית שמתו מוות טבעי, בלעתי רוק. שום חדוות יצירה, שום יצירתיות. סדנה שלמה מלאה עץ ואפוקסי ובמקום להתרגש אני- הלומה מהקרבות שבתוכי.
איתי דובב אותי קצת, הנהנתי, המצאתי משהו שבא לי להכין, לא ידעתי מה אני רוצה, לא ממש היה אכפת לי איזה צבע או איזו צורה. הרגשתי שאני נחנקת ולא רק מאבק השיופים שמילא את הסדנה (ואת הנעליים, ואת השמלה, ואת השיער). כשישבתי על המחשב לעצב את החריטה על השעון ("תראי גם הנצח כולו רגעים/ הנשמה בתוך גוף היא אורחת...")לא יכולתי לנשום עוד וביקשתי לצאת. ישבתי בחוץ עם כוס מים, Lital לידי, הידיים שלי רועדות ואני מרשה לעצמי לדבר איתו בראש שלי, מדמיינת שירי אביב גפן ברקע. מפתח המרחק פתח לי פתח לגעגועים, אני אומרת לו. אני לא מצליחה לנשום מהגעגוע אח שלי. אני לא מצליחה. והוא לידי, אני כמעט מרגישה אותו, אומר לי יאללה תשחררי למה כל דבר אצלך כזו דרמה. ואני בוכה ואומרת לו אם אתה גבר בוא תגיד לי את זה לפרצוף ואם כבר אתה בא אתה נוהג חזור כי זה היה סיוט. ואתה אומר לי סבבה אין לי בעיה עם הנהיגה ואני אומרת לעצמי אלוקים אדירים שירה-אמונה את מתחיל לצאת מדעתך. את מדברת עם מתים.
ואז חשבתי על שאולי אתה מסתכל עלי, הססנית וחסרת בטחון כמו שאני תמיד בסביבות גבריות, ואם היית לידי לא היית עוזר לי, היית זורק אותי למים כמו שהיית זורק את הבנות שלך המעיינות בטיולים, מתעקש שהן תגדלנה עם חוסן. ואז אמרתי לעצמי היי, יש לי חוסן.
אני יודעת את זה.
אז למה את כל כך מהססת? Own it.
ואז חזרתי והסתערתי על המשייפת החשמלית ועל 2 החתיכות שבחרתי ושמעתי אותך אומר לי יא אללה אחותי איזה מלכה תראי איך את שולטת, תראי איזה רצינית את! בחורה שפיץ! וכל רגע היה בא לי לשלוח לך תמונות ולא היה לאן אז רק קיוויתי שאתה איפשהו אוכל ענבים או פופקורן או משהו ביציע ומסתכל עלינו פה, נאחזים בציפורניים ומתעקשים לשרוד ואז הלכנו לאכול ואפילו הצלחתי לשמוח.
והייתי כל כך גאה שאני אחותך ואני מצליחה לשמוח אמיתי אמיתי כי ככה היית רוצה, שנייה עם הכאב ולרגע אמרתי שם, בבית הקפה, לליטל "אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני לא מרגישה צורך להגיד למלצר שאני אחות שכולה".
חזרתי הביתה אחרי יום של בכי וצחוק ועיבדתי. הבנתי שאני ממשיכה ופתאום שוב הכאב החד הזה בלב. אני ממשיכה, בלעדיך. למה. באיזו זכות. למה. ובכיתי עליך כל כך הרבה, על היום הכיף שהיה לך ולי ביחד, כשאתה רק מחשבה, רעיון, רוח, ולא גוף ולא מילים ולא הפתעות אלא רק מה שנשאר ממך בי שזה לא מעט אבל בהחלט לא מספיק ובכיתי ובכיתי ובכיתי כל כך עד שקמתי הבוקר והעיניים לא נפתחו לי. זה לא קרה לי מאז סיום ה-30 ואיזה מוזר זה לבקש מהמפקד לעבוד מהבית בבוקר עד שהעיניים שלי יחזרו לראות נורמלי ואני אוכל לנהוג. בחיי. צילמתי כדי שתהיה לי ראיה למקרה שלא יאמינו לי. איזה דבר זה שכול, יא אללה. איזה דבר זה.
הכאב ישאר פה לנצח, אבל צחקתי אתמול והייתי שמחה ממש, מוצפת אור כמעט עד כל הפינות החשוכות. אני חושבת ששולי הפצע הפעור הזה אולי אולי מתחילים להחלים.
"נשבע שאלחם בכם כמו משוגע קשה
כל אדם זה עולם שלם
ולי כבר אין מה להפסיד..."
ראה עוד > >
18/08/2024
יוסף חדאד
זהו סיפורו של רס"ר במיל' אביחי אמסלם ז"ל.
אביחי נולד כבן שלישי במשפחה אחרי שתי בנות והכניס אור גדול לבית. הוא גדל מילד מתוק וסקרן לנער רגיש ולגבר שידע לשלב בין שכל חריף לרגישות גבוהה לאחר.
אביחי התחתן עם טל ונולדו להם שתי בנות. בנוסף הם היוו דמות הורית ל-12 בנות מתבגרות ללא רקע משפחתי שגרו איתן במשפחתון בכפר הנוער "תלפיות" בחדרה, והבנות מספרות שלמרות שאביחי היה עם משרה קטנה הוא היה עבורן אבא במלוא מובן המילה, דואג להן לכסף לאוטובוס, אוסף אותן כשהן חוזרות מאוחר, מדבר איתן על זוגיות בריאה, יושב על שיעורי בית, ממש עוזר עבורן בהכל.
תוך כדי אביחי גם היה סטודנט מצטיין להנדסת חשמל במכללת רופין ומפתח מחונן, אוטודידקט ויצירתי ב"אלביט".
ב-7.10, כחודשיים אחרי שסיימו את עבודתם בכפר הנוער וכבר גרו בבית משלהם, אירחו אביחי ומשפחתו חברים לחג ואז הוא הוקפץ. הוא נפרד יפה מהבנות, הסביר להן שהוא הולך להגן על עם ישראל ועל הארץ, שיש אנשים רעים שהוא הולך לגרש ויצא.
הוא היה מילואימניק ב-7008, לשם עבר שנתיים לפני פרוץ המלחמה מגדוד המילואים של "כפיר" במטרה להיות בחזית ולתרום כמה שניתן.
הוא נסע לבסיס בביל"ו עלה על ציוד וירד לדרום להילחם.
בבוקר ה-9.10 הכוח קיבל הודעה ממסוק קרב שמחבל אחד מחוליה של 5 הצליח לברוח ממנו. הם יצאו לסרוק, מצאו את המחבל וחיסלו אותו, ואז המשיכו לסרוק מתחנת הרכבת בשדרות דרך שדה חיטה גדול שצמוד לחניון הרכבת. הם צעדו בשביל עפר המקביל לכביש באיזור צומת שער הנגב, משמאלם שדה חיטה, מימינם דיונה גבוהה המפרידה בינם לבין הכביש.
בדיונה היתה עמדת קבר של חמאס- 2 מחבלים חפרו בה בור וציידו אותו בתמרים, מים ואמל"ח על מנת להמתין עד שהכוחות יכנסו לעזה ואז לצאת לפיגועים באזרחים. המחבלים לא היו אמורים להתגלות אך שמעו את קולות החיילים קרבים וחשבו שהתגלו ולכן פתחו באש. אביחי נפל במקום, אחריו נפגעו ונפלו סרן יובל הלבני ורב סרן ד"ר איתן נאמן. סשה הפרמדיק נפצע כשניסה לסייע. לבסוף טנק שהגיע לזירה סייע בחיסול המחבלים.
אביחי היה איש שכל הזמן ראה את האחר ותמיד היה בעשיה. איכשהו הוא הצליח לשלב לימוד תורה שכל כך אהב עם מילואים תכופים, משחקי כדורסל חובבניים, שתי משרות והצטיינות בלימודים. הוא היה מוכשר, ידע לנגן על גיטרה ותופים, לצייר, להיות רגיש לאחר יחד עם פיתוח עצמי וצמיחה בכל תחום שבו נגע.
3 חודשים לאחר נפילתו נולדה ביתו השלישית אותה לא זכה להכיר והיא לא תזכה לגדול עם אבא, אבל היא ושתי הבנות הגדולות יידעו תמיד שאבא שלהן הוא גיבור ישראל.
יהי זכרו ברוך🇮🇱🕯️
שנהיה ראויים.
נולד בחדרה
14/5/1993
שרת בעוצבת חצי האש (551)
גדוד 7008
נפל בקרב
9/10/2023
במלחמת "חרבות ברזל"
מקום נפילה: עוטף עזה
סיפור חייו של רס"ר אביחי אמסלם ז"ל
אביחי היה ילד פלא מתוק וסקרן, רגיש וחכם, שנכנס ללב כל מי שהכיר אותו. הוא התנדב המון, ראה את השקופים סביבו, ובלט במוכנות שלו להתנדב גם עם מקרים "קשים".
אביחי היה מדריך מסור בבני עקיבא, שליווה את החניכים שלו עוד הרבה אחרי שסיים את ההדרכה.
הוא היה חברותי ואהוב וגדל להיות גבר מסור, חדור מטרה ותחושת שליחות בכל אשר פנה.
עבד ב"אלביט" וטיפס במהירות בסולם המשרות בזכות היכולת האוטודידקטית שלו וחשיבתו היצירתית. בנוסף הוא ומשפחתו היוו משפחה ל-12 בנות נוספות ללא רקע משפחתי בכפר הנוער "תלפיות" בחדרה.
אביחי הספיק לסיים שנה שניה בהנדסת חשמל במכללת רופין.בהצטיינות.
אביחי היה מוכשר בציור, ניגן על גיטרה ותופים, שטותניק אבל אדם שאפשר לסמוך עליו, אהב מאוד את הטבע וציורים בארץ ישראל, אהב בצורה אמיתית וכנה כל אחד ואחד מעם ישראל וחבריו מעידים עליו שידע לנהל ויכוח נוקב בלי לוותר על האמת שלו אך בלי לדרוס את בר הפלוגתא שלו.
בחודשיים האחרונים לחייו התגוררה המשפחה בגבעת אולגה, לאחר שסיימו את שליחותם בכפר הנוער "תלפיות". אביחי, אישתו ההרה ו-2 בנותיהם החלו להשתלב בגרעין ובלילות אביחי נהנה ללכת ללמוד תורה לאחר שסיים לדאוג לביתו.
בתו השלישית נולדה כ-3 חודשים לאחר נופלו ובנוסף השאיר אחריו זוג הורים, 2 אחיות גדולות, גיס שהיה גם חבר ו-4 אחיינים המומים ומתגעגעים.
יהי זכרו ברוך!!!
ראה עוד > >
26/08/2024
שרית קרקובר
אחת הגמרות הראשונות שלמדנו בתוכנית יועצות ההלכה שבה אני זוכה ללמוד היא המשנה האחרונה במסכת נדה - לעניין אישה שרואה דם בתוך ימי זיבתה, ביום אחד עשר - האם צריכה שימור או לא צריכה שימור. כלומר, בימי הזיבה אישה שראתה דם יום אחד, שומרת יום (נמנעת מחיי אישות) כנגדו. ראתה במשך יומיים רצופים, שומרת יומיים כנגדם. ראתה שלושה - צריכה שבעה נקיים. שואלים בגמרא, האם אישה שראתה ביום העשירי גם צריכה שימור, ויש מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש. זה אומר צריכה, זה אומר לא, ולא אכנס כאן להסברים של כל אחד - כי זו באמת גמרא די ארוכה באותו נושא.
ולמה אני כותבת את זה כאן היום? כי זו המשנה האחרונה במסכת נדה. כשאביחי, אח של Shira-Emunah Amesalem נפל, שירה אמונה נשברה, והלב שלי נשבר איתה. כשהחברים שלו החליטו לסיים ש"ס לעילוי נשמתו, עד האזכרה, היה לי ברור שאני לוקחת חלק - אז בחרתי מסכת שידעתי שאעסוק בה רבות השנה. מדי פעם קפצו לי גמרות מוכרות היטב, בלימוד קצת שונה ורציף.
הבוקר, מול נוף מטורף, זכיתי לסיים מסכת נדה לע"נ אביחי בן גבריאל ורות. יה"ר שהלימוד יעמוד לזכותו❤️
ראה עוד > >
שירה האחות
יום שלישי בבוקר, כ"ה תשרי, 10.10.23.
אני קמה אחרי לילה של שינה טרופה, מתנהלת בעצלתיים, נכנסת למקלחת ארוכה ארוכה. ימי שלישי הם הימים בהם אני חופפת את השיער ועם הרעמה שלי זה הופך להיות אירוע שצריך לתפעל.
אני צריכה להגיע היום לתל השומר לטיפול שגרתי.
דודה שלי התקשרה אלי בבוקר. היא רוצה לפגוש אותי בתל השומר. המלחמה הזו עושה לה רע והצעתי לה להתנדב איתי אבל לא חשבתי שהיא תקום כל כך מוקדם. אני אומרת לה שאני מתנועעת בעצלתיים. אבא שלי שולח לי מליון הודעות ששואלות איפה אני ואני, בתמימותי, חושבת שזה בגלל שהוא סופסוף שלח אלי איזה קצין שלו לאסוף ממני את השקית שדיברנו עליה וחפרתי לו עליה מתחילת המלחמה. אני עונה לו שוב ושוב שאני בבית והוא שואל איפה בדיוק. אני מתבדחת שאני ליד הכיור במטבח. אין תשובה.
יוצאת מהמקלחת ודודה שלי מתקשרת שוב. היא ובעלה מחוץ לדלת. אני עוד עם חלוק המגבת עלי, בלי עדשות, עוד לא צחצחתי שיניים, אבל לא רציתי לייבש אותם אז עטיתי מסיכה וככה, עטופה בחלוק מגבת ולא רואה ממטר, פתחתי את הדלת.
מצאתי את דודה שלי ובעלה ולידם שני חיילים. חשבתי שהם הגיעו בשביל השקית. אחד מהם, זיו, צועד צעד אחד קדימה ואני רואה דרגות קצונה על הכתף ומבינה שאף.אחד לא ישלח קצין לאסוף שקית ביום הרביעי למלחמה. אני מורידה את המסיכה ושואלת איך אפשר לעזור.
הוא מתחיל: צבא ההגנה לישראל...
אני מבינה שלזה התכוננתי בעשור ההתנדבות שלי עם פצועים ומשפחות שכולות ועושה בשניה סוויץ' למבצעית. אני שואלת אותו: פצוע או הרוג?
הוא ממשיך: איתך באבלך הכבד בנפול...
אני קוטעת אותו שוב. מרגיש שהוא מדבר כבר נצח ואני רק רוצה שיגיד לי כבר, שיגלה לי מה משימת ההישרדות הבאה שלי: אבא או אביחי?
הוא מסתכל עלי במבט מלא חמלה וממשיך: אחיך, אביחי אמסלם
אביחי?? מה הקשר אביחי?? אני מסתכלת על דודה שלי, המומה, הולכת להתלבש ולארוז. איכשהו אני קרת רוח לחלוטין, מתקשרת לבטל תור בבר אילן ותור ללק ג'ל. מתקשרת לעדכן את Lital ואת הקהילה.
מנסה לנשום.
יום שלישי בבוקר, כ"ג אב, 27.8.24
אני קמה אחרי לילה של שינה טרופה, מתנהלת בעצלתיים, נכנסת למקלחת ארוכה ארוכה. ימי שלישי הם הימים בהם אני חופפת את השיער ועם הרעמה שלי זה הופך להיות אירוע שצריך לתפעל.
אני צריכה להגיע היום לתל השומר לטיפול שגרתי.
אני בסבב דודים וחברים מאתמול כדי לחפש טרמפ לחבר מגבעת שמואל לאזכרה הערב.
הבוקר הספקתי להתראיין, תודות ל Itay ב כאן מורשת אצל בני טיטלבוים ולדבר על אביחי (https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-704520/793281/)
אני עדיין עם חלוק המגבת, מבינה פתאום שאין לאן לברוח, אז יושבת לכתוב. ההספד שלי כתוב כבר מזמן אבל החרדה והמתח מההמוניות ומהעצב מותחים לי את קצות העצבים. האזכרה הזו היום ואני לא יכולה להדחיק עוד.
מנסה לנשום.
#אחיהקטן
ראה עוד > >
28/08/2024
שירה האחות
כל כך הרבה עבדתי על מה אני הולכת לומר היום. ידעתי שיהיה כל כך עצוב, איך אפשר שלא. איך אפשר בכלל לעכל את האין הזה. ועם זאת, אנחנו במלחמה ולמשפחות שכולות יש כוח, שליחות שנכפתה עליהן. ב"ה שהצלחתי לגרד קצת כוח כדי להרים את הראש ולחזק מעט את הרוח.
לקבל מהמח"ט ומקציני הנפגעים משוב של גאווה והתרגשות כשהם ראו אותי על מדים.. אני בעצמי לא קולטת את גודל התנ"כיות של האירועים הכלליים והפרטיים של התקופה הזו...
אבא, שלח לנו כבר את משיח צדקנו אנחנו כל כך צמאים🙏🙏🤷
(הרגישו חופשי לשתף אם תראו בכך תועלת)
#אחיהקטן
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך
מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים
11 חודשים.
#אחיהקטן
ראה עוד > >
01/09/2024
שירה האחות
הייתם הורים לקטנטונת וחיכיתם כבר לאחותה ואז איכשהו שלושתכם לא הרגשתם טוב ואף אחד מהמשפחה לא יכול היה להגיע מאיזושהי סיבה אז הזזתי את עצמי, מרגישה לא משהו, חלשה ועייפה, ונסעתי אליכם ב-3 אוטובוסים עד לקרית ארבע.
האוטובוס האחרון היה עם זכוכית מחוסמת והיה קשה לראות את הנוף וקצת קצת שקשקתי מפחד אבל אתה אח שלי, הקטן, ותמיד מתחתי את העור שלי בשבילך, גם אם הוא קצת דימם מרוב מתיחה.
הגעתי לבית בו כל הכלים היו בכיור, הארונות היו ריקים!
הספקתי לקנות ירקות בדרך ואיך שהגעתי שטפתי סיר, סכין וקרש חיתוך והעמדתי סיר מרק וסיר אורז ואחר כך, כשהם היו על הכיריים, התפניתי לשטוף את הכלים בכיור/ למלא את המדיח הקטנטן, זה שעומד על השיש, שקניתי לכם במתנה ובהמשך עבר אלי, לבית הנוכחי שלי בלוד, ופה סיים את חייו.
בסוף לקחת אקמול ואנטיביוטיקה, העמסת את הכל על האוטו למרות שהיית עם חום גבוה.. תמיד חזק וחסון ותמיד תמיד אפשר לסמוך עליך גם כשאתה חולה.
לקחת את כולנו חזרה לחדרה/פרדס חנה, להורים, להתפנק אצלם.
3 נרצחים הבוקר בתרקומיא והמחשבה הראשונה שלי היא שאני חייבת לראות מה עם אביחי.
אבל אביחי לא גר בקרית ארבע כבר כמעט 5 שנים
ואביחי נהרג בכלל לפני 11 חודשים
אני לא מצליחה לברוח מזכרונך אל שפיותי
אז אני פורצת בבכי כל כך עמוק שאני צורחת למרות שאני על ההגה בעליה לכביש 4
הזכרונות מאז מציפים והכאב פתאום מפלח אותי ל-2
מתחיל לרדת גשם פתאום, עוד לא אלול אפילו
וגשם זה אביחי רוקד יחף
ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין
שיר עצוב
#אחיהקטן
ראה עוד > >
02/09/2024
שירה האחות
יותר מדי רעש בראש
אז הלכתי לבקר במקום היחיד שבו שמאל קבור ליד ימין, חילוני ליד דתי ושם מצאתי אור קטן בחושך.
אלוקים לא מוותר עלינו עדיין...
אפטר שוק
ראה עוד > >
07/09/2024
שירה האחות
לא רציתי ללכת אבל משהו בי קרא לצאת, להתמסר. את כל כך עייפה, שירה-אמונה. אולי זה היה הנס שלך. אולי ככה תוכלי לשוב לנשום בחופשיות.
לא רציתי ללכת ושבועיים תכננתי ודחיתי וכמעט כבר כן ואז כבר לא ביטלתי. עוד יום ועוד יום והנה מצאתי את עצמי נוהגת בדרך לאיזור אבו גוש ומגיעה, כרגיל לפני כולם, ליד השמונה.
דרסתי שקית בדרך ובבת אחת שוגרתי חזרה לעבר, אני בשירות הלאומי, אולי בתחילת התואר, אתה בתיכון ויחד עם אחיה החלטתם (הוא המציא? המצאתם יחד? אולי זה בכלל היה עם אורי?) שהשקיות שמרחפות להן בכבישים נקראות "מדוזות אוויר" וכל פעם שנסענו יחד- בהתחלה נהגתי ואז, כשהוצאת רישיון, אתה- והיינו רואים שקית עפה באוויר היינו מכריזים ביחד "מדוזת אוויר!!!" ומתגלגלים מצחוק. איך אפשר להסביר שכולם איבדו אחים אבל אני איבדתי *אותך*?
24 שעות של סדנאות, פינוקים, פעילויות משחררות ואני מנסה להתמסר, באמת שניסיתי, אבל איך אפשר לשבת לכתוב בסדנת כתיבה עם 20 איש על הדברים הכי אישיים שלנו, שלך ושלי? זה כמו להתפשט ברחוב. ואיך אפשר להנות במסיבת אוזניות מדהימה כשרקדת 2 שירים וברחת החוצה לנשום כי התחלת להיחנק? ואיך אפשר להסביר בכלל לכולם שכן, ככה זה נשאר, הקצב משתנה, כריתה של אח היא פציעה של ממש ואחריה צריך שיקום ולא בטוח שנחזור אי פעם לעצמנו.
כולם היו ביחד, אותו כאב, שלבים שונים של פציעה והחלמה, קביים שונות. היו בודדים והיו קבוצות של אחים, חבורה ממש, שכואבים בדיוק באותו חלק בלב, באותו אח.
אנשים נפתחו, התמסרו. חבילות טישו הועברו בין אחד לשני, דמעות נשפכו, מילים נחצבו, שכבות התקלפו, רק אני- עציץ. כי איך אפשר, איך יכולתי להתחיל בכלל להסביר שהאובדן שלך יושב על האובדן של ראובן שיושב על האובדן סביב הגירושים? איך אפשר להעביר בכלל את התחושה שאחרי ששוב חשוב פגשתי במוות עין בעין ונאלצתי לצאת שוב ושוב למלחמות על חיי, אתה זה שמתּ ראשון? איך אפשר להסביר את הכעס, הזעם ממש, כי אני הייתי אמורה למות קודם, ותכננתי, וכל כל רציתי, ואני כל כך מוכנה לחתום פה על הכל וללכת, אני ממש בסדר עם זה, הנזק ההיקפי כל כך קטן, ואתה השארת 3 יתומות ואלמנה ובית שאין בו בנים יותר, ואבא הולך לבד לבית הכנסת, איך זה הוגן שדווקא אתה? אני הייתי אמורה למות קודם. זה היה התכנון.
איך אפשר להסביר מה זה הורים כל כך אבלים שאין לך יותר על מה להישען? שאם את מתאשפזת את לא רק טובעת את מוסיפה לעצמך עוד אבן קשורה לקרסול, אבן שלא רוצה להטריח אותם אז את לבד בחרדה, בדאגה, ובפחד, טובעת אפילו יותר?
איך אפשר לכעוס על אובדנים של אחרים שהיה להם מושלם לפני ופתאום התפרק להם כשלך הכל מתפרק כבר כמעט 15 שנה? איך אפשר שלא?
אז התקפלתי פנימה. עוד קיפול. עוד קיפול.
פרח קיר, רק שלא ישאלו, שלא אפרוץ בבכי, שלא אתמוטט ככה מול כולם עירום ועריה.
לא רציתי ללכת, אבל משהו בי קרא לי לצאת ולהתמסר. והלכתי. והיה נפלא. והיה נהדר באמת. הרגשתי שרואים אותי, שמפנקים אותי, שמחבקים אותי. וגם הרגשתי שוב את הבדידות הזו, של מי שהאסון הכה בה בפעם המי סופר.
ומצד שני, החלה לבצבץ שם איזו אמונה שאולי יש לי עוד סיכוי. אלוקים לא מוותר עלינו עדיין.
בתמונות: שתי צלקות על אותו הפצע ❤️🩹
ראה עוד > >
08/09/2024
שירה האחות
אמא של הרש דיברה אליו בלוויה ולא ממש הקשבתי כי אני פלואידית ומשתנה ואיכשהו עכשיו אני בתקופה הזו בה אני מתקלפת מכל מה ידעתי והכרתי על עצמי, ממש מהבסיס, מהדרך שלי ליצור חברויות עד המשיכה שלי לבניית זוגיות עם טיפוסים מסוימים, אפילו ברמת הדאגה למראה החיצוני שלי אני משתנה. לא משנה. היא דיברה אליו וזה היה המעט שראיתי, רק את החלק שבו היא צועק פיינלי, פיינלי, פיינלי!! פרי! פיינלי פְרי! מיי לובד בוי, יו אר פיינלי פרי.
אני חושבת על זה הרבה עכשיו, כשהכל מתחיל להתעכל, כרגיל אצלי בדיליי של שנה, והכל כבד לי ואני כבר לא יודעת באיזו פינה של הלב לשים את הכאב שלי אם לשים אותו על כל מה שהמחלה הרעה הזו והשלכותיה חמסו ממני, על החלומות שכבר לא יוגשמו, על המסלול שנכפיתי לצעוד בו שמקביל למסלול של כולם במן אכזריות כזו בה אני יכולה לראות וכמעט לגעת אבל אף פעם לא להיות ממש שם או אולי על הבית שלי שחרב ולא הספקתי אפילו לטפל בכל הטראסט אישיוז שההתעללות וסירוב הגט ממי שהיה אמור להיות האדם האחד שישמור עלי בעולם גרמו כי החיים שלי הם רצף של כיסוי שריפות או אולי בכלל מקור הכאב הכולל הזה שמפרק אותי ומוריד אותי על הברכיים הוא בבית שאני מחפשת לי בעולם או באובדן של Reuven שהיה לי חבר בנישה הצרה כל כך של אנשים כמונו, קצת משונים, מאוד רגישים, שהמציאות כבדה עליהם ומונחת כמו עול על הצוואר ולפעמים הכובד הזה מעורר לפעולה אבל לפעמים אי אפשר לנשום תחתיו. אי אפשר.
הגוף שלי עוד רגע בן 36 ואין נסיך סינדרלה, אין נסים, כמה התפללנו, כמה האמנו והנה לא קרה בסוף כלום. שום נס לא התחולל שום נסיך לא הגיע, שום דאוס אקס מכינה רק כל כך הרבה עצב וכאב ושבר בכל מקום וכל דבר שאני נוגעת בו הופך לקוצים בלי שאני מלכת השושנים בכלל וכל חבר שאני מדברת איתו מסיים מאוכזב או עצוב או פגוע או נרתע וכל פעם שאני מתחילה לבכות הגוף שלי מזכיר לי אפ אפ אפ מה נראה לך פה שאת בריאה ויש לך פריבילגיה לפרוק? הנה קבלי דימום מהאף שיקח לך את הנשימה ויכריח אותך להיאסף בחזרה ובתוך כל הדבר הזה אנשים מנסים לעודד אותי שאני מביאה אור גדול לעולם למרות הכל וכל כך משמעותית והכתיבה שלי והבחירה להתגייס אבל בסוף אני מגיעה לבד, תשושה וכאובה ומפורקת אחרי שהתאבנתי לגמרי בהופעה של חנן בן ארי או קפאתי במפגש חברתי או פשוט ביקשתי להיעלם בסדנה או סתם עשיתי דברים של אנשים רגילים שלהם סבבה ולי מוצצים את הלשד ומתישים אותי ומביסים אותי ואני מגיעה ככה, עם הכאבים והתשישות והדאגות והלחץ בחזה והבחילה מרוב חולשה, ככה אני מגיעה לבד הביתה בסוף היום והנה עוד יום עבר ועוד רגע 36 ולא הגעתי לשום מקום.
15 שנה שאנחנו שמחים בכל פריצת דרך שמפרגנת לי בעוד שנות חיים ועד עכשיו באמת, באמת, ששמחתי בכל שנת חיים כי אני עוד זוכרת כמה בגיל 21 לא ידענו אם אגיע לגיל 25 אבל עכשיו אני כל כך עייפה ומותשת מלהעמיד פנים שאני נוהגת כרגיל כשבפנים אני צורחת או שאני יושבת בבסיס לכתוב תוכן כשבפנים אני נופלת או שאני משתטה עם הילדים של השכנים או אחיינים שלי כשאני רק רוצה כל הזמן כל הזמן להכנס למיטה ולהתכסות עד מעל הראש ושאף אחד לא יציק לי ויתנו לי לבכות את הבכי שמחכה בפנים שאם אני אבכה אותו אני אמס ולא ישאר ממני כלום.
אני יודעת שאני רק צריכה לתת לעצמי ליפול, להישרף עד היסוד, רגע לפני שאני נולדת מחדש, כמו עוף החול, אבל אני עייפה ומובסת ולפעמים, ביני לבין עצמי, יודעת שאני משקרת כשאני אומרת מודה אני כי לפעמים אני לא מודה. לפעמים אני רק רוצה ללכת, שלא יהיה אותי עוד, להיעלם, להתפייד, להתאיין, להיות פיינלי, פיינלי, פיינלי! פרי.
ראה עוד > >
10/09/2024
שירה האחות
"תדע שכל מי ששמע עליך
אוהב אותך כל כך פה באמת..."
יומולדת ראשונה בלי #אחיהקטן💔
ראה עוד > >
11/09/2024
שירה האחות
נדמה שהזמן חולף לידי, מזדחל או ממהר, בקצב משתנה, מאז ש
אני אדישה אליו, הוא לא עובר דרכי, אני לא טובלת בו רגליים. אם פעם הייתי מתרחצת כולי בנהר הזמן, מתכוננת חודשיים מראש עם משלוחי המנות של פורים ולוחשת לצמחים שלי שהנה עוד מעט יגיע ט"ו באב ויותש כוחה של החמה, רק צריך להחזיק מעמד, היום אני כבר לא מחזיקה כלום. יש את לוח השנה, אני מצליחה- אם כי במאמץ- להיזכר באיזה חודש אנחנו, איזה חג מתקרב, מתי התאריך המפחיד הבא, יום ההולדת שלי, האזכרה שלו, 12 החודשים שחולפים ללא אזכרה, כ"ד בכל חודש עברי, אבל הזמן, הזמן עצמו, הדקות, השעות, כמו קפאו או אולי אני זו שקפאתי והוא זה שמוסיף ללכת.
לכן לא שמתי לב, עד עמוק אל תוך ההתנדבות היום, שבדיוק עשור עבר מאז יום הולדת 26, אותו חגגתי עם פצועי צוק איתן אהובי נפשי, רגע וחצי אל תוך המבצע, כשאני עוד מסונוורת ומאוהבת עד כלות בתבלין המיוחד לשיקום תל השומר. 10 שנים תמימות מאז שנשמתי עמוק כאילו הוציאו לי בבת אחת את הראש מהמים, מאז מצאתי סופסוף קבוצת שווים, מאז מצאתי איפה יש לי ערך ואני בין אוהבים. עשור.
הבוקר הזה התחיל נפלא, עם יומולדת חצי הפתעה בבסיס, עוגת גזר שהורכבה מעוגת הבית ו... ובכן... גזר, בלונים שנופחו באמצע המסיבה ודבר תורה אחד מרגש במיוחד.
אחר כך המשכנו להתנדבות. היינו חבורה לא קטנה שחילקה עוגיות שתרמו חברים ואנשים מהקהילה בלוד ועציצים שתרם רוני יהלום בנדיבות לב אופיינית. עברנו בין החיילים, חילקנו, פטפטנו, ולאט לאט נמשכתי, כמו בקסם, אחורה. פה חשבתי שראיתי את עמית, שם את מורדוך, מה קורה היום באמת עם רותם? איזה כיף שטל חזר, אני צריכה למצוא את מיכאל למסור לו ד"ש מאביחי... רגע, שירה-אמונה, כל אלה פצועי צוק איתן, הם לא בשיקום כבר עשור. Reuven לא פה כבר שנתיים וחצי (בדיוק), אביחי לא פה כבר כמעט שנה...
האווירה מערבבת אותי, זכרונות וזמנים כבר לא עומדים בשורה ליניארית אלא במן קיפול חלבונים מורכב, אבל אני חוזרת קצת לנשום.
לאחר צהריים אחד קסום במיוחד בשיקום, חזרתי אחורה עשור, כשהכל היה שבור קצת פחות.
לאחר צהריים אחד, ביום ההולדת שלי, כל הכוכבים הסתדרו בשורה.
תודה על כל מה שיש לי.
ראה עוד > >
12/09/2024
שירה האחות
כמעט 15 שנה שההתמודדויות שלי שקופות.
לא רואים עלי את המחלה שלי, לא רואים את הצלקות, את הכאבים, את הפחד. לא רואים כמה מאמץ צריך לגרד מקירות הלב עוד כוח כדי להתרומם שוב מנפילה, בדיוק כשהיה נראה שכל הכוכבים מסתדרים לי בשורה.
לא רואים את כל המשקעים, בעיות האמון, הקשיים בדימוי העצמי, הצלקות הנפשיות שנשארו לי מההתעללות הנפשית והכלכלית בנישואים ובתהליך הארוך של המתנה לגט לאחריהם.
לא רואים עלי שאני חברה שכולה של Reuven ולא רואים עלי שאני אחות שכולה של אביחי. אני נראית בריאה, כובשת פסגות, מעוררת השראה.
את האכזבות, העצבות, הבכי, הכשלונות לא מפרסמים בפייסבוק...
בריטריט האחים השכולים לפני שבוע הלב שלי התכווץ. לשמוע מכולם תחושות שכבר שכחתי. אנשים מתגעגעים לחיים הקודמים שלהם, שהיו נורמלים, לפני שאח שלהם נפל. אני בכלל לא זוכרת את השלב שבו הייתי נורמלית. אנשים תוהים אם ככה זה יההי לנצח- גלים של חוסר כוח וחוסר אונים (כן, אבל לא באותה עוצמה), אם זה הגיוני שפתאום גם אין ריכוז, שפתאום בלי הכנה צריך לשכב לנוח (כן, כי כשהנפש מתמודדת עם כל כך הרבה זה מתיש גם את הגוף), איך ממשיכים לתפקד כשכבר לא מכירים את הגוף, את הנפש, את עצמך (עם הרבה מרווח לבלת"מים ועם חברים טובים שיודעים להכיל הברזות ואיחורים), מה עושים מכאן (פשוט ממשיכים לשחות).
הרגשתי כל כך בודדה, שועלת קרבות ותיקה שנחמץ לה הלב לראות חדשים בקרב.
שיתפתי את זה ביום האחרון וזו שלידי הושיטה לי יד, החזיקה את שלי ולחצה חזק חזק ואז פתאום הבנתי. יש חזית אחת משלל החזיתות שלי שאני כבר לא שקופה בה ולא לבד בה.
בשביל אחד של מסעות חיי פגשתי סופסוף אחים לדרך.
"תשאל את המים כמה הייתי שקופה
זה כואב לי לכאוב את לכתך..."
ראה עוד > >
18/09/2024
שירה האחות
1. יומולדת לאחיין ולי. יש בינינו 28 שנים פחות 4 ימים והוא היה המתנה הכי טובה בעולם ליומולדת 28, גם אם הגיע קצת מוקדם. מאז שהוא בן 5 אנחנו חוגגים יחד. ההסכם הוא כזה: אנחנו בוחרים יחד נושא מרכזי ואני קונה לו כמתנה את החד"פ הממותג, מפה, בלונים וכו'. סבתא שלו מהצד השני, שחוגגת 4 ימים אחרי אחראית על העוגה התואמת. כבר חגגנו יומולדת מיקי/מיני, יומולדת רכבות, יומולדת דינוזאורים והשנה, לבקשתו יומולדת פוקימון.
פלאשבק ליומולדת שעבר, בו עוד היית פה. פלאשבק ליומולדת של אחיינית אחרת, בו קניתי לה פיניאטה ואחרי שהילדים התייאשו להכות בה קמת אתה וגיסנו, אבא של כלת היומולדת, והרבצתם לה עד שהתפרקה תוך צחוק אינסופי וכמעט הרבצה אחד לשני.
רגע מזוקק של שמחה משפחתית.
2. קמתי הבוקר עם חשק להתאפר קצת יותר מהרגיל ומרחתי אודם בגוון ניטרלי. בום! פלאשבק לעצמי מתאפרת מול שידת המגירות ואתה מגיע, נשען על המשקוף, מסתכל עלי בחצי שעשוע ואומר לי מה את עושה? ואני אומרת לך עזוב זה של בנות. ואתה, נער בסך הכל, אומר לי נו בסדר תסבירי לי אני רוצה ללמוד עכשיו. ואני אומרת לך שאני מורחת אודם שחיפשתי את הגוון שלו חודשים כי הוא בגוון ניטרלי ואתה תוהה מה הקטע האודם אם הוא בגוון ניטרלי ואני מסבירה שזה הופך את השפתיים לחלקות יותר, שלא רואים את הפגמים. אתה מושך בכתפיים וממשיך לעניינך ואני מתבשמת מתשומת הלב ומכך שעוד נשאר לי מה ללמד את אחי שכבר לא כל כך קטן.
3. אילת. לא הייתי כאן מאז הטיול השנתי באולפנה, שגם אותו ביליתי במיטה במלון עם חום גבוה. עוצרים בצומת בית קמה ואני רואה את רבבות הסטיקרים על העמודים וישר שולפת מדבקות שלך.
מאז שהתחתנת היית מגיע לאילת כל חנוכה עם המשפחה המורחבת מהצד השני. פתאום אני הולכת פה ואין לי אותך לשתף. פתאום אני הולכת כאן ומרגישה אותך, חווה איתך את העיר בפעם הראשונה שלי. אני עוברת על הגשר של הטיילת, רואה את כל הסטיקרים ומקבלת אגרוף לבטן. השארתי את המדבקות שלך באוטו ולא יהיה לי זמן לחזור לטיילת לפני שאנחנו ממשיכים הלאה.
אני נעמדת באמצע הטיילת, בשיער שלי שרוך כסוף מעוטר בחרוזים ובצדפים, ומתחילה לבכות.
איך אני מעיזה לחיות בלעדיך.
סליחה אחי. סליחה.
ראה עוד > >
19/09/2024
שירה האחות
בעודי סוחבת את בכי הטיילת מאמש, נתקלתי בתזכורת פייסבוק לסטורי מלפני שנתיים. באתי לבקר אז ב מכללת רופין , שם התקיים אירוע הסיום של מייקאתון Restart Global- ריסטארט ושלפתי את אביחי מתקופת המבחנים שלו. הייתי כל כך גאה להגיע, מתנשפת, לספריה ולשמוע אותו אומר לחברים שלו שאני אחותו הגדולה. הגאווה היתה שאני אחותו של אביחי, שבבירור היה אחד שהעיניים היו נשואות אליו ולמד ברצינות והסביר בענווה.
לקחתי אותו לסיור בין הפרויקטים של המייקאתון - כולם סיוע לפצועים צה''ל שלא נמצא עבורם פתרון במוצרי המדף הקיימים- והוא ממש התלהב שהוא לומד הנדסת חשמל, כי יום אחד הוא יוכל להצטרף למתנדבים ולסייע.
עם כל הבלגן האמוציונלי הזה, כולל אירועי הפוסט הקודם, המשכנו בטיול כשאני נהנית מחֶברה רגישה ומאפשרת ונעה בין הנאה מהטיול (ראינו יעןןןןןן בחי בר!) לגלים של בכי שכבר לא הצלחתי לדחוס פנימה. ככה, עם הסלט הרגשי הזה, הגענו ליטבתה.
הפעם רצתי לאוטו להביא מדבקות והדבקתי בקירות הנופלים פה. אני אוהבת לסרוק את הסטיקרים, לנסות לשנן את המסרים והשמות ולפתע נתקלתי בסטיקר עם שם שהיה לי מוכר במעורפל. חיפשתי בגוגל ו-בינגו!
רומן נפל ב-7.10 ואנחנו, קהילת לוד, הגענו בהמונינו ללוויה, שהתקיימה ב8.10, כדי לומר לו תודה ולחלוק כבוד אחרון. יום למחרת הגענו שוב כולנו להלוויה של נוה לקס. למחרת בבוקר הודיעו לי שאביחי נפל. הקהילה בלוד היתה המומה מהרצף האכזרי של שלושת הימים האלה, ממש בתחילת המלחמה.
היום נזכרתי ברומן, שההלוויה שלו הייתה באחד הימים האחרונים של החיים שלפני. כמו בלוח השנה, וכמו ששניהם קבורים בשתי הערים שהן לי בית, שמתי את אביחי לידו.
תשמרו אחד על השני. ועלינו.
ראה עוד > >
22/09/2024
שירה האחות
ביום ששי, איסרו חג שמיני עצרת, כ"ג בתשרי ה'תשפ"ה, 25.10.24, יתקיימו, אם חלילה לא יגיע משיח צדקנו, אזכרות 13 החודשים (שנה עברית, מעוברת) של נופלי ונרצחי 3 ימי המלחמה הראשונים.
מאחר שהתאריך העברי של ה-7.10 הוא כ"ב תשרי, תאריכו של חג שמיני עצרת/שמחת תורה, אזכרות הנופלים והנרצחים ידחו ליום ששי, איסרו חג, כ"ג תשרי.
ביום זה תתקיימנה גם האזכרות של נופלים ונרצחי 8.10 וגם נופלי ונרצחי 9.10 (ביניהם אחי הטוב) שהתאריך העברי שלו, כ"ד תשרי, יוצא בשבת (לא נהגו לאחר אזכרות שיוצאות בשבת , אלא להקדים), מה שגורם לאיסרו חג השנה להיות אזכרת השנה של כל נרצחי ונופלי 7-8-9.10.23.
זה *המון*.
כאמור, השנה היא שנה מעוברת.
חלק מהמשפחות מציינות את ה-11 חודש, חלק את 12 החודשים וחלק את התאריך של השנה (13 חודשים).
חלקן מציינות יותר מאחד מאלה.
המנהגים מתפצלים גם לאזכרה לפי תאריך הפטירה ולאזכרה לפי תאריך הקבורה...
כל האמור מתייחס רק למשפחות שבכלל מציינות תאריך עברי. ישנן משפחות שבחרו לציין שנה ללא יקיריהן בתאריך הלועזי.
בקיצור, אוקטובר הולך להיות חודש קשוח והקושי לא יגמר עם החגים, כי יום האזכרות המרוכז הנ"ל, למשל, יוצא ממש בסופם.
תהיו טובים. תהיו רגישים. אף פעם אי אפשר לדעת אם מי שמעצבן בכביש פשוט תקוע באמצע גל של בכי.
"כל זאת היה אתמול
ונדמה שחלפה לה שנה
מרגעי חלום גדול
נשארה רק מנגינה..."
ראה עוד > >
23/09/2024
שירה האחות
ב"ה (?) יש הרבה מיזמים סביב #אחיהקטן, כולם (אבל באמת כולם) מרגשים ומוסיפים אוויר לריאות קפוצות וללב קפוא, אבל יש כאלה שממש מעתיקים את הנשימה.
🫶
(עכשיו תוהה איך גורמים לכך שיופיע ב waze)
ראה עוד > >
23/09/2024
שירה האחות
*נשלחת על ידי המפקד להכניס הרשאות מיוחדות לחוגר שלי (משהו כזה)*
*מגיעה למשרד המיועד, רואה את זה על הדלת, מתאפקת לא להראות שזה אחי כדי לא להעמיד את החיילות שם במצב לא נעים*
חיילת1: היי, מה את צריכה
אני: קידוד, שם משתמש והרשאות
חיילת1: אוקיי, מה השם?
אני: שירה-אמונה
חיילת1: שם משפחה?
אני: אמסלם
חיילת 2 מרימה אלי את הראש ומצביעה על הדלת במבט שואל
אני: כן..זה אחי...
אני בלב: אמג הן אשכרה זכרו את השם שלו מהסטיקר!
(וגם קצת כי אבא שלי הקצין שם חחח)
ראה עוד > >
23/09/2024
שירה האחות
דפדפתי בתמונות הישנות במחשב שלי בפעם המיליון (חיפשתי משהו אחר) ופתאום מצאתי כמה שלך שעוד לא מצאנו ב(כמעט) שנה של חפירות והן אמנם מגילגול אחר והתינוקת שבבטן תחגוג בת מצווה ביום הזיכרון הבא (!) אבל הן שלך אז מה אכפת לי.
אני מגרדת מקירות מערת הלב, ממש בציפורניים, עוד קצת ועוד קצת. הציפורנים שלי מדממות, לפעמים נדמה שנעקרות ממקומו, הכאב שולח חיצים אל תוך הלב ממש אבל אני מגרדת. מליון זכרונות שלנו ביום ואני לא יכולה לשבת על כל אחד פוסט אז אני מלקטת- פרטים קטנים, שמות קטנות של יום חולין- ואוספת אותם לפוסט אחד ארוך, משתמשת בתמונות בקמצנות, בוררת אותן, מקפידה לכתוב כמה שיותר זכרונות על כל תמונה למרות שכבר מיחזרתי כמה מספר פעמים. אני חורטת את פרטי היותך על קירות המערה, מעגנת במילה הכתובה את כל אינסוף הרגעים שעברו מהזמן שגדל בבטן וחיכינו לך ועד שנקטעת. את כל הרגעים בהם אתה עדיין, רק לא גשמית.
הייתי בבסיס היום, קיבלתי תפקידון חדש ובבת אחת הזדקפה לי הקומה וחזרו לי הכוחות והוקלו לי הצעדים והלכתי בבת אחת לחדר האוכל בלי עצירות בכלל ואז בבת אחת חזור ואז ישבתי עם אחד המפקדים והוא הראה לי את תיקיית משחקי המחשב שלו וראיתי שם את ריימן ואייסיטאוור ואמרתי לעצמי יו!!! אביחי יעוף על זה!!! כמה היינו משחקים בזה כולנו אבל הוא הכי הכי ואז ממש שבריר של שניה אחר כך הלב שלי התפלח מול ההבנה, שוב שאין למי לשלוח עוד. שאין.
וזה בדברים הקטנים- בסרטון פרסומת בפייסבוק מקפיץ לי, בסטיקר שמודבק על דלת בבסיס ושיחה שמתפתחת (או לא) כשמגלים שאני אחותך (אחות של אמסלם, איזו גאווה!), בשיר שיש ברדיו, בשורה שמישהו אמר ואני שמעתי לא נכון ובא לי להיקרע איתך מצחוק בהומור הפרטי של שלושתנו שהוא רק שלנו ואין אף אחד, ממש אף אחד בעולם, שיוכל להבין בלי שאצטרך להסביר 5 דקות לפחות את כל הרבדים בהם הבדיחה הזו מצחיקה אותנו- 3 ילדים בפחות מ-5 שנים, גדלנו כמו אשכול ענבים וכשאחד מאיתנו נחתך לכולנו קר קצת יותר.
מישהו אמר לידי היום על משהו שזה "כמו לרכוב על אופניים" ואני ישר נזכרתי ביום ההוא שהחלטת ללמד אותי לרכוב על אופניים. הייתי כבר ענקית בשלב הזה. התינוקת בתמונה היתה כבר בת שנתיים בערך, אני כבר לא הייתי נשואה. היא בקושי ידעה לדבר ואתה התעקשת שאתה יכול לסייע וסמכתי עליך למרות שידעתי בכל תא ועצב בגוף שלי שאין מצב שתצליח. עליתי על האופניים ובאמת איזנת אותי קצת אבל אז עזבת ואני התהפכתי ממש- רגליים למעלה וראש על הרצפה וזה כאב אבל זה היה איתךאז במקום בכי התגלגל החוצה צחוק גדול והיא, התינוקת, האחיינית הראשונה שלנו, שמצולמת איתך כל כך הרבה שאנשים זרים שרואים את האלבום שלך בטוחים שהיא הבת שלך, בקושי ידעה לדבר אבל רצה פנימה מהר מהר ואמרה: סבתא! שׁימוּנָה (ככה היא קראה לי), שמיים (ככה היא קראה אז לאופניים), מהר מהר, בום טראח! ואנחנו התמוגגנו מהדבר הקטנטן הזה, שהצליח לספר סיפור שלם, מדוייק כל כך, במעט המילים שיש לו. והלב שלי, שוב, נשבר, כי ניסיתי כמה פעמים ללמוד לרכב על אופניים מאז אבל שוב ושוב התייאשתי והנה אני כבר בת 147 בתחושה ועדיין לא יודעת לרכוב על אופניים. שמיים, מהר מהר, בום טרח💔
החגים מתקרבים לא נשארו כמעט ימים לקחת מהם אוויר יש רק עוד שבת אחת ואחריה כמה ימים שבטח יהיו סערת הכנות ונסיעות וצלופנים ושוקולד בצורת דבורה וכרטיסי ברכה עם רימון ובקבוקי יין ואני לא מסוגלת. אני לא מסוגלת לשוב לראש השנה, החג האחרון בו היינו יחד. אני לא יודעת איך אני אעשה את זה. אני לא יודעת איך אני אשרוד את זה אני באמת ובתמים לא יודעת. מילא, ראש השנה, איך אני אמורה לחגוג את סוכות כשהדבר האחרון שדיברנו עליו כשהתראינו הוא הרצון שלי לקנות סוכה לעצמי במקום להסתובב ברחוב עם צלחת ולקושש סוכה לאכול בה ואיך אני אמורה לנשום את החג הכל כך חגיגי ומשפחתי הזה כשכקניתי לבסוף סוכה רגילה במקסטוק, כי לא הצלחתי למצוא לי סוכת טיולים אצל הבן של צמח מורי, הייתי כל ך גאה וישר שלחתי לך ואתה שמחת איתי. ואיך אני אמורה לשרוד, איך בדיוק אני אמורה לנשום, כשאני אזכר איך ב6.10.24 ישבתי בים עם הילדים של אחת המשפחות בלוד, היה חמים וליקקנו ארטיקים של הביוקר, כאלה שרק "דודה" כמוני קונה, צפינו במצנחי רחיפה מעל הים בפלמחים ואחת מהם אמרה לי "יו שירה-אמונה, איך מושלם"?
ומה אמור לקרות אחר כך? איך אני יכולה לפרק שוב את הזוכה, כמו שהספקתי גם בשנה שעברה, ולארוז, מה שלא הספקתי שנה שעברה ולבסוף הקהילה עשתה את זה עבורי כשהם נכנסו אלי הביתה לנקות כדי שאשוב מהשבעה לבית קצת יותר נורמלי מזה שעזבתי? איך חוזרים, איך מבינים, איך מעכלים שיום אחרי החגים הארורים האלה כבר אזכרת השנה שלך?
בא לי לצרוח ובא לי לישון, בא לי לברוח ובא לי להיות, בא לי להסתער על עשיה ובא לי למצוא פינה ולשבת לבכות בה. אני לא מוצאת את עצמי, אבל מתמסרת לגלים. לא כל העולם בידיים שלי ולכן הגשר לא כל כך צר, יש מי שמחזיק לי את היד וכרגע אני משחררת את השליטה ונותנת לו להחליט. איבדתי כיון גם ככה. הלילות קשים ויש להם חיים משל עצמם. הלילה הוא ישות שמתגנבת מהחרך שמתחת לדלת הכניסה ומשביתה אותי ומקפיאה אותי בתוך הזמן שממשיך ללכת ומשכיבה אותי חסרת כוחות על הספה, עוד עם המדים, ומורחת אותי לאורך שעות שאני לא זוכרת בכלל מה עשיתי בהן.
אני נאחזת בטלפון כגלגל הצלה- כל הסחת דעת תתקבל בברכה.
כל הסחה.
רק שלא יכאב שוב בדיוק כשהחומות שלי יורדות.
רק שלא יתקוף אותי שוב החושך, כשאני כל כך עייפה מהיום.
אני מתפללת כל כך שאחרים ימצאו את הכוח לשמוח. אמן. אמן. שישמחו גם בשבילי.
אומרים לי שתיכף, כשעוברת השנה הראשונה, החלק הקשה מאחורי.
למה, אני שואלת, אחרי שנה הוא חוזר?
ראה עוד > >
26/09/2024
שירה האחות
אוריאל ביבי ואביחי אחי למדו ביחד במחזור ס"ג ב מדרשית נעם כפר סבא.
אוריאל, חבר הכוננות של שלומית, קפץ לעזור לישוב השכן בבוקרו הקשה של חג שמחת תורה, נפגע ונפל.
יומיים בלבד לאחר מכן אחי שלי, האהוב עלי כל כך, נפגע גם הוא ונפל במקום באיזור צומת שער הנגב ליד תחנת הרכבת בשדרות.
אחות של אוריאל, שלמדה כמה שנים מעלי באולפנה, מצאה את המחברת הזו ושלחה לנו.
היום בכותל הדבקתי את הסטיקר של אחי כמו שאני עושה תמיד כשאני מגיעה לקירות זכרון (תמיד יש לי סטיקרים עלי) ופתאום קלטתי מי השכן שלו..
אוף 💔
ראה עוד > >
27/09/2024
שירה האחות
לו להשיב ניתן
את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא
הוא היה בונה לו
12 חודשים 💔
ראה עוד > >
30/09/2024
שירה האחות
כשהתחילה המלחמה והתחילו להתפרסם שמות ההרוגים, ישבתי על האתר וריפרשתי. ידעתי שאין לי סיכוי להכניס מאות שמות לראש אבל אמרתי לעצמי שזה לא פוטר אותי מלנסות, מלעבור אחד-אחד ולתת לו כמה שניות של הרכנת ראש.
אחד השמות שנחרתו אצלי היה של מתן אברג'יל, שקפץ על רימון שנכנס לנמ"ר והציל את חבריו בגבורה. החייל הביישן והשקט ניסה להוציא את הרימון אבל כשראה שהוא נכנס לפינה בנמ"ר פשוט זינק עליו. לדברי מי שטיפל בו הוא הספיק עוד למלמל "ניסיתי להגן על כולנו ועל כל עם ישראל" לפני שנדם.
ביום החמישי ללוחמה, כשליווינו את אביחי למנוחת עולמים, הצצתי בזווית עין על המצבות שכבר היו בחלקה החדשה בבית העלמין הצבאי. הראשונה בשורה של אביחי היתה המצבה של מתן. צמרמורת עברה בי. מה הסיכוי שאחד מהשמות הספורים שהצלחתי לזכור הוא שכן של אחי? כנראה שזו שורה של אנשים יוצאי דופן באופן מיוחד.
היום הלכתי לומר שנה טובה. להבטיח שלא משנה כמה שנים יעברו אני לא אשכח. להיזכר יחד בראש השנה של שנה שעברה, הפעם האחרונה שראיתי אותו. החג האחרון שחגגנו יחד. שבועיים וחצי לפני שהכל עצר. הדלקתי נר וישבתי שם לשחזר, להיפרד, להיזכר, להודות. אוי אלוקים ישמור. אפילו טישו לא הבאתי.
בכניסה לבית העלמין ראיתי כיסאות מסודרים יפה. מתברר שהאזכרה של מתן היום. ישבתי בצד ובכיתי קצת, הדלקתי נר, הנחתי כרטיס ברכה לשנה החדשה וניסיתי לא לחשוב על זה שאני לובשת שמלה בצבע צהוב מנגו בוהק באמצע אזכרה של מישהו אחר 🤦
חלק מהאנשים שעברו לידי לאזכרה, שהייתה ממש כמה מטרים לידי, עצרו לומר לי "משתתפים בצערך", השאר רק הנידו ראש או הצליבו מבט. מה צריך יותר, כולנו באותה הטראומה.
יד על המצבה, ראש על היד. המצבה חמימה. אני יודעת שזה לא רציונלי אבל מרגישה שהוא חם אלי חזרה. זה חונק אותי בעוד דמעות שמכתימות את הדגל הפרוס על השיש. אני נסחפת פנימה בגלים עדינים, כל כך הרבה זכרונות, הוא היה לידי ממש לפני רגע. הוא אחי, אחי! אז מה אם עברה שנה.
מתוך המערבולת אני חושבת לעצמי אולי אשים בעצמי גם אבן על המצבה של מתן, בתור אחות של אביחי שכן שלו.
פתאום אני שומעת קול. סליחה שאני מפריעה לך. אני מרימה ראש והדבר הראשון שאני רואה הוא שתי עיניים כחולות. אני מסתכלת עליך כבר המון זמן, היא אומרת. אנחנו איבדנו את שי שלנו לפני המון שנים. אני רוצה לומר לך שהתפוררנו ואז קמנו החםלטנו לבחור בחיים. אני רוצה לומר לך שאין נחמה וזה כואב לנצח אבל חיים. מרימים את הראש.
סיפרה שהגיעו מחיפה. שלא מפחדים מהטילים, שלמרות שהיא לא נראית דתיה סבא של בעלה היה רב שהקים את ישיבת נחלים ושהיא לעולם לא הולכת עם שרוולים קצרים מדי או מכנסיים צמודים מדי, שהייתה אחות בבתי חולים ולאחר מכן אחות בית ספר בבתי ספר בחדרה והתעקשה ללכת רק לדתיים ולחרדיים. היא סיפרה שהיא אימא לששה וביניהם שי הלפרין ז"ל, שכל ששת הבנים חונכו לקצונה, שמתן היה אצלם בן בית ושבעלה עודד אותו לצאת גם כן לקצונה. סיפרה שהיה חשוב לה לחפש ברחבי בית העלמין ולמצוא אבן להניח על המצבה ליד הבחורה הבוכה, משי. עניתי לשאלתה שזה אחי. התשנקות. אחי הקטן. בכי. בכי.
היא הביאה לי טישו כשמרוב בכי האף שלי התחיל לדמם ורציתי לרוץ לאוטו כי שכחתי להביא איתי. היא הציעה לי אפילו מים.
כולנו ביחד. היא אמרה לי. את לא לבד. כולנו יהודים, כולנו עומדים בגבורה גם אם הלב שלנו שבור. אנחנו לא נרכין ראש ולא נפחד גם אם יש טילים.
סיימנו בחיוך, אפילו עם קצת צחוק בקול רם.
בדיוק האליהו הנביא שהייתי זקוקה לו כל כך, רגע לפני השנה החדשה.
עוד תראו, עד תראו, כמה טוב יהיה- כתבתי להורים שלי- בשנה, בשנה הבאה.
בסוף שכחתי להניח אבן אצל מתן ...
ראה עוד > >
02/10/2024
שירה האחות
רגע לפני החג אני מנסה לחשוב למי עוד לא התקשרתי לומר חג שמח. אני כל הזמן מרגישה ששכחתי משהו.
זה תמיד בסוף מתכנס אליך. עוד חג שבו אני לא מאחלת לך חג שמח, אבל הפעם החג הזה אחר.
בעוד 48 שעות אני סוגרת שנה בדיוק מהפעם האחרונה שראיתי אותך.
ברגע שיצאו לזיו, קצין הנפגעים שהודיע לי, המילים "בנפול אחיך, אביחי אמסלם" מהפה, המוח שלי חסם אותך. בבת אחת חטפתי בלאק-אאוט ולא זכרתי פתאום איך אתה נראה, איל אתה נשמע, מה הגובה שלך, מה החספוס המדויק של כף היד שלך, מה המשקל של היד שלך על הכתף שלי. לא זכרתי כלום. ניגשתי למקרר מהר, להסתכל על מגנטים שלך ושלי ביחד, ולא הרגשתי כלום. הסתכלתי כל הפיקסלים המודפסים, חלק דהויים יותר וחלק פחות, ולא הרגשתי כלום. משהו בדמות הפיזית שלל התנפץ בי, הכאב היה בדמות הרגשית, בחלק המדויק ההוא בלב שכואב מאז בגלים כאב שהוא רק של אח.
עוד לפני השבעה פתחנו אלבומים והזכרונות התחילו לצוץ שוב, בסדר כרונולוגי. הלידה שלך וההגעה של התינוק הארוך עם העיניים הגדולות הביתה, הפעוט שהיינו שמות לו סרטים וסיכות, בן אומלל אחרי שתי בנות 🤣, התחושה של היד שלך ביד שלי כשהייתי כבר ביסודי ואני בחטיבה והרגשתי כל כך גדולה, הפעם הראשונה שהלכנו מכות וניצחת ומאז הבנתי שלא שווה עוד להרביץ לך והרבה יותר שווה לי כשאנחנו באותו צד, החברות האמיצה, הנדירה, שנרקמה שם.
רק את הזיכרון של ראש השנה האחרון לא הצלחתי לשחזר. לא משנה כמה ניסיתי, לא משנה כמה התאמצתי, כמה דמיון מודרך כמה תחנונים לפני השינה, עד בכי ממש, שמשהו מהחג האחרון שלנו יחד יצוץ. משהו קטן להיאחז בו כדי לעבד את הסוף.
אתמול דיברתי עם Lital, שגם היתה איתנו בחג האחרון. היא סיפרה לי בפעם המיליון מה היא זוכרת ופתאום - בום! פלאש בק. אני זוכרת, אני זוכרת! אני זוכרת איך היה לנו כיף אחרי תקופה ארוכה מורכבת, אני זוכרת איך דיברנו מלב אל לב, פתוח, כאילו נפגשנו מחדש כבוגרים, אני זוכרת איך הבטחת לעזור לי למצוא לי סוכה, איך שמעת על הלימודים שלי (אולי דיברנו על הקבל הכדורי שעזרת לי איתו ממש באותו סמסטר?), איך התחזרנו על שאריות התבשילים שהיו ה"סימנים" אחרי נטילת ידיים וצחקנו על עצמנו, שלושה בוגרים שחזרו לרגע להיות גורים מאותו השגר.
אני זוכרת הכל אחי. הכל אני זוכרת.
זהו, אני סוגרת שנה לפעם האחרונה שראיתי אותך ומתעקשת, ממש מתעקשת, להאמין שהבאה תהיה טובה יותר.
ואתה יודע כמה אני עקשנית...
עוקד והנעקד והמזבח.
ראה עוד > >
05/09/2024
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
מחר (יום ראשון) הוא היום האחרון להזמין שמשונית לסוכה עם המשפטים של אביחי שלנו.
מעבירים את ההודעה מורד, המעצבת:
*מיזם אורות ניצחון*
כרזות לסוכה עם משפטי עוצמה של הנופלים🇮🇱
במיזם כרזות מעוצבות עם משפטים שונים של חיילינו שנפלו במלחמת חרבות ברזל המשקפות את הרוח הגדולה, המסירות והעוצמות שהיו איתם.
המיזם יאפשר לחגוג את חג הסוכות ולהתחבר לתקופה ההיסטורית- תנכית שאנחנו נמצאים בה וכמובן לשאוב מהאור הגדול שהנופלים השאירו פה.
הכרזות מודפסות על בד שמשונית בגודל 50/50 ס"מ
עם טבעות בצדדים לתליה נוחה.
מחיר כרזה: 43 ₪
*כל המשפטים שמשתתפים במיזם באישור המשפחות*
להזמנות: https://did.li/orotnitzahon
לשאלות ופרטים ניתן ליצור קשר בווצאפ: https://wa.me/972524718615
בשורות טובות🩷
ורד ביתן
ראה עוד > >
02/10/2024
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
מאחלים שיפה ושונה תהיה השנה...
תודה לחטיבה 551 שלא שוכחים!
חג שמח🙏🐝🍎🍏🍯
ראה עוד > >
01/10/2024
חרבות ברזל, לב זהב- דף לזכרו של רס"ל אביחי אמסלם הי"ד
לפני כשבועיים התקיים טקס הנחת אבן פינה בחברת "אלביט מערכות" בנתניה, שם עבד אביחי. אביחי, יחד עם עובדי חברה נוספים, הונצח בסלע גדול ועליו לוח זכוכית עם השיר "איך אומרים פרידה" של מיכאל זץ.
נשאו דברים מנכ"ל אלביט נתניה ומנכ"ל אלביט הארצי וכן לווה הטקס בגיטרה.
מצרפים את הודעת הדוברות של אלביט:
"קולם לא נדם"
משפחות עובדי אלביט מערכות אשר בניהן נפלו במלחמת חרבות ברזל , לקחו חלק בחנוכת אנדרטה לזכרם, באתר בו פועלת חטיבת תקשוב וסייבר בעיר נתניה.
בטקס לזכרם של: *אביחי אסמלם, עומרי רוט, ואוהד אשור זכרונם לברכה*, לקחו חלק לצד משפחות הנופלים גם עובדי החטיבה, מנכ"ל החטיבה חיים דלמר, נשיא החברה בצלאל (בוצי) מכליס, ויור מועצת המנהלים של אלביט מערכות מר דוד פדרמן.
*בצלאל (בוצי) מכליס, נשיא ומנכ"ל אלביט מערכות*:
"זהו חלק ממפעל הנצחה רחב יותר שלקחנו על עצמנו לכבודם ולזכרם של הנופלים – עובדינו ובני משפחותיהם, להם אנחנו חייבים כל כך הרבה. אנו פועלים על מנת להבטיח שדורות העתיד יזכרו ויוקירו את המחיר היקר ששולם, והמעט שאנו יכולים לעשות כדי לגמול לצעירים שהקריבו את חייהם למעננו".
חנוכת האנדרטה הינה אירוע הינו הראשון בשורה של טקסים, אירועי זיכרון והנצחה אותם תקיים אלביט מערכות באתרי החברה לצד, אירועי חיזוק ותמיכה במשפחות החטופים, לרגל יום השנה ל 7/10.
מאז תחילת המלחמה נפלו חמישה מעובדי החברה ובהם ניתאי מייזלס ז"ל וליאב אטיה ז"ל מחטיבת יבשה.
מאז תחילת המלחמה עובדות ועובדי אלביט עובדים במתכונת מתוגברת לצד, עשרות פעולות התנדבות ותרומה לקהילה בדגש על סיוע לפצועי צה"ל.
עובדי החברה ומנהליה מייחלים לחזרת החטופים במהרה לביתם.
תודה רבה לחברת אלביט שמלווה אותנו כל כך הרבה, מחבקת עוטפת אותנו לאורך הדרך.
ראה עוד > >
30/09/2024
תודה לנופת, מתן, נפתלי וכל צוות מיזם משלנו על שכללו את אביחי ומשפט ההנצחה שלו בחפיסת קלפי "מילים של נופלים" ואף שלחו לנו חפיסה עם שליח עד הבית.
יצא מקסים ומכבד את זכרו!
תודה רבה רבה ❤️🩹
להסבר ורכישה
ראה עוד > >
29/09/2024
לפני כשבועיים משפחת כהן קנתה בית חדש באיתמר, דרך "לב ההר" וביקשה להצטלם ולשלוח לנו.
מצורף גם דבר התורה לאותה פרשת שבוע שכתב אב המשפחה.
עוד בית בארץ ישראל!
תודה רבה ויישוב טוב ❤️🩹🙏
ראה עוד > >
25/09/2024
רותי, אימא של אביחי, עלתה לתכנית פתחי וזמרי בעם ב גלי ישראל ובחרה לתרום לאיחוד הצלה דפיברילטור שיהיה לזכותו של אביחי שלנו.
בזכותו ינצלו חיים רבים
והלוואי שבזכות התרומה והצלת החיים נראה בקרוב ישועות לעם ישראל🙏🙏🙏
ראה עוד > >
24/09/2024
אושרית, חניכה של אביחי מ"תלפיות", התחילה השנה ללמוד במכינה הקדם צבאית בניצן. כשהיא וחברותיה יצאו לריצה באיזור הן נתקלו בגלְעד המוצב במקום נפילתו של אביחי שלנו. הן ביקשו שנגיע אליהן לדבר על אביחי, ביקשו לרכוש חולצות וכו'. אושרית הגדירה אותו: "הוא היה ממש כמו אבא בשבילי"
התרגשנו מאוד מאוד ❤️❤️❤️
ראה עוד > >
19/09/2024
בשבוע שעבר קיבל גבי, אבא של אביחי, הודעה מחבריו למחזור ל"ב במדרשיית נועם שסיפרה כי הם יצאו לריצה ונתקלו בגלעד במקום נפילתו.
סיגלית יעקובי, יו"ר הסתדרות המורים בחדרה, הדפיסה סימניות עם ציטוטי נופלים וחילקה אותן יחד עם יומני המורים למורים בחדרה והאיזור.
נירה משעלי, אימא של אביתר שהיה חניך של אביחי וחברת המשפחה נשים רבות, קיבלה בתחילת שנת הלימודים יומן מורה ואיתו.. דווקא את הסימניה עם הציטוט של אביחי!
סיכוי קלוש ומעט מצמרר....
ראה עוד > >
12/09/2024
בשבוע שעבר נסעו גבי רותי, ההורים של אביחי, למאהל הגבורה, השאירו שם סטיקרים של אביחי (מוזמנים ללכת לקחת!), רכשו חולצות של פורום הגבורה והצטלמו עם תמונתו של אביחי שלנו ❤️🩹
ראה עוד > >
11/09/2024
במשפחתה של אביה, שעבדה בעבר עם שירה-אמונה, חגגו בת מצווה לבת הגדולה ובחרו לשלב את זכרו של אביחי בשמחה המשפחתית.
התרגשנו מאוד מאוד! אין כמו לשלב את אביחי בחיים עצמם, בדיוק כמו שהוא היה-חי ושמח!
תודה משפחת נתניא 🙏
ראה עוד > >
10/09/2024
אסף, אדם שאיננו מכירים, הקים מיזם לחלוקת ספרי תהילים מחולקים על שם נופלים וכך הוא כתב:
"מזמור לנשמה – ספר לכל חלל"
הפרויקט נולד לאחר 264 ימי לחימה במלחמת חרבות ברזל.
בעודי קורא מתוך ספר תהילים, חשבתי כמה מאחד, מחבר ומאגד לקרוא יחד מתוך ספר תהילים מחולק.
משפחה, חברים, יחידים.
כל אחד קורא מספר פרקים ויחד מסיימים ספר תהילים שלם.
ואז חשבתי איך אוכל להנציח ולהחזיר כבוד אחרון לגיבורים הקדושים שנפלו על קידוש השם במלחמת ישראל.
כך נולד הפרויקט "מזמור לנשמה - ספר לכל חלל"
לכל חלל יוקדש ספר ובאמצעות קריאת פרקים ממנו יונצח גיבור ישראל ותתעלה נישמתו.
כשם שקריאת "תהילים מחולק" מחבר ומאחד, כך נתחבר ונתאחד כולנו כעם אחד.
בתקווה שחיילי ישראל יחזרו לביתם בריאים ושלמים, שהחטופים יחזרו בשלום בריאים בגוף ובנפש ושעם ישראל יתאחד ותיעלם המחלוקת מישראל.
*משמעות תפילה "לעילוי נשמת" היא, מכיוון שכל נשמות ישראל ערבים זה בזה, קריאת התהלים שלנו נזקפת לזכות הנשמה שאנו מתכוונים להעלותה ואולי אף זקוקה לזכויות האלה.
"עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ;
הַמַּזְכִּרִים אֶת ה', אַל דֳּמִי לָכֶם!"
ישעיהו סב ו
אסף טרח ומצא דרך להעביר אלינו את הספר המחולק מקרית שמונה, שם הוא משרת במילואים.
אם תרצו לתמוך במיזם או לבקש ספר על שם נופל אחר בחרבות ברזל, דברו עם אסף 0527543972
ראה עוד > >
09/09/2024
לקראת העליה לבית העלמין שהתקיימה לפני כשבוע וחצי, צייר אריאל את סמל גדוד 7008 על חלוק נחל במטרה להניח אותו כל המצבה.
אימא של אריאל, אפרת, היא בת דודה של אביחי ❤️❤️❤️
0
2
3
