רס"ר איתי אזולאי ז"ל

לוחם דובדבן ומצטיין דיקן, ששילב ציונות עמוקה עם ענווה וחיוך כובש.
במסירות נע בין ספסל הלימודים למבצעים מסווגים ותמיד נחלץ לעזרת הזולת.
נפל בקרב בצפון, מותיר מורשת של חוסן, חברות אמת ואהבת חיים.

16/03/1999 - 06/10/2024

אודות

איתי גדל והתחנך במודיעין, למד בבית הספר היסודי "אופק". כשסיים את כיתה ו', עברה המשפחה ליישוב אורנית הסמוך לראש העין. איתי למד בחטיבת הביניים ביישוב והמשיך לתיכון "אביב" ברעננה. ילד מקסים, בוגר ואחראי, ברוך כישרונות ומוקף בחברים, עם חיוך מבויש שגרם לכולם להתאהב בו.

מילדות היה שאפתן, עקשן, חרוץ ונחוש, ידע תמיד מה הוא רוצה ואיך ישיג את זה, והצטיין בכל מה שעשה.

בגיל חצי שנה התחיל ללמוד שחייה ואהב מאוד ללכת לים ולבריכה. כשהיה בן שבע, הצטרף לחוג אופניים והפך עם השנים לרוכב מקצועי. כנער, שימש כמדריך בחוגי אופניים לילדים, אהב לרכוב ברחבי הארץ ובאירופה, ואף זכה במקום השני באליפות הארץ לרכיבת אופניים. בנוסף, השתתף בחוג טאקוונדו (אמנות לחימה יפנית) וכך לאורך השנים אהב ועסק במגוון תחומי ספורט.

כשהיה בן שש-עשרה, התחיל להתכונן לשירות הצבאי, וגם במסגרתו שאף להגיע הכי גבוה שאפשר. אחרי חקר ורצון עז לשירות משמעותי מתוך ציונות ואהבת המדינה החליט שברצונו להתגייס לסיירת מטכ"ל, ולטובת המטרה התחיל להתאמן באינטנסיביות והצטרף לקבוצת כושר קרבי. במשך שנתיים, כמעט מדי יום, בכל מזג אוויר, רכב על אופניו מרחק של חמישה קילומטרים לכל כיוון כדי לא לפספס אף אימון. בנוסף, למד איך להתחזק מבחינה מנטלית וסיגל לעצמו תפריט מיוחד על מנת למקסם את יכולותיו.

בנובמבר 2017 התגייס לצה"ל והתקבל, כפי שחלם, לסיירת מטכ"ל. הוא עבר כשנה במסלול ההכשרה לסיירת אך לא השלים אותו, ובחר להמשיך את השירות ביחידת "דובדבן" – יחידה מובחרת הפועלת תחת פיקודה של חטיבת הקומנדו "עוז" (עוצבה 89).

במסגרת תפקידו, התמחה בתחום הפריצה, אחד התחומים המורכבים והמוערכים ביחידה. כשמועד השחרור שלו התקרב, התבקש להישאר בקבע ולהדריך את דור הלוחמים הבא. הוא שימש כראש מדור פריצה ביחידה, היה אחראי על כל הכשרות הפריצה, נהג לאתר מתחמים מתאימים ברחבי הארץ ולהעביר שם אימונים בעצמו.

לאחר חצי שנה של שירות בקבע, השתחרר מהצבא. יחד עם שאר חברי הצוות שלו בחר להשתבץ לשירות מילואים ביחידת הקומנדו 5515 – יחידת הניוד המטכ"לית המתמחה בניוד וחילוץ של כוחות מיוחדים ובנהיגה מבצעית מיוחדת בעומק החזית, בתנאי שטח קשים ובסיטואציות מבצעיות מורכבות.

ב-2021 החל שנה של מכינה לקראת לימודי הנדסת חשמל. איתי למד בתיכון אביב בכיתת מב"ר, כיתה ללקויות למידה, ולכן היה צריך ללמוד פיזיקה בפעם הראשונה ברמה של חמש יחידות לימוד בנוסף למתמטיקה ברמה של חמש יחידות, לאחר שבתיכון למד רק שלוש יחידות. הוא השקיע, למד ממש מההתחלה את שני המקצועות ובסוף השנה קיבל ציונים מאוד גבוהים בשניהם.

ב-2022 התחיל ללמוד לתואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת אריאל בשומרון, וסיים את השנה הראשונה כמצטיין דיקן. חבריו מספרים שהיה חד, יעיל ומחושב, התייחס להישגיו הרבים בענווה ותמיד היה נכון לתת מעצמו ולעזור לאחרים. כך למשל באחד הימים, כשלמד בספריית האוניברסיטה, ראה סטודנט שלמד שנה מתחתיו שהתקשה עם החומר. למרות שלא הכיר אותו, נחלץ לעזרתו, עזר לו לפתור את התרגיל שעיכב אותו והמשיך לשבת איתו ולעבור איתו על החומר במשך מספר שעות.

איתי היה אדם מלא בשמחה ואהבת חיים, עם צחוק מתגלגל שאי אפשר היה שלא להצטרף אליו. הוא אהב לבלות, לטייל, לאכול במסעדות טובות, לבקר בחופי ים ברחבי העולם ולצבור חוויות. ג'נטלמן אמיתי וחבר אמת, קשוב, תומך, עוזר ומעודד, שתמיד נתן מעצמו בלי להסס ודאג שכל מי שנמצא סביבו ירגיש מרוצה ויהיה בסדר.

משפחתו הייתה תמיד במקום הראשון מבחינתו. הוא שמר איתם על קשר חם, קרוב ופתוח, הביא לאימו זר פרחים בכל יום שישי, דאג תמיד לעזור לסבו וסבתו ובכל הזדמנות שהייתה לו, נסע לאסוף את אחיו, תומר, מהצבא, לא משנה כמה רחוק הוא היה.

במהלך הלימודים לתואר הכיר את בת זוגו, מאי, ובין השניים ניצתה אהבה גדולה. "אוהב אותך שזה כואב", כתב באחת ההודעות ששלח לה. הם חלמו לעבור לגור יחד, להתחתן ולהקים משפחה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

איתי הגיע ליחידה באותו ערב יחד עם כל צוות המילואים שלו, על אף שעוד לא הוקפצו. הם הצטרפו ללחימה ביישובי עוטף עזה ובהמשך השתתפו בפעולות מבצעיות שונות, הן בגבול הרצועה והן בגבול הצפון, לשם התפשטה הלחימה.

בסוף אוקטובר 2023, עם תחילת המערכה הקרקעית ברצועת עזה, התמקדה פעילותם בשטח הרצועה והם לקחו חלק בעשרות מבצעים מורכבים ומסווגים.

מספר חודשים לאחר פרוץ המלחמה, נפתחה שנת הלימודים האקדמית, ואיתי חזר, לצד הלחימה, ללמוד לשנה השנייה בתואר. הוא הצליח לנהל את זמנו באופן מרשים ומעורר התפעלות והספיק, לצד שירות משמעותי של מעל מאתיים ימי מילואים, גם לבלות עם המשפחה, החברים ובת הזוג, להמשיך להצטיין בלימודים ולעבוד כמנהל בר.

את כל זאת עשה, כדרכו, בצניעות, מבלי לשתף יותר מדי או להתרברב בהישגיו. פעמים רבות הגיע ליום לימודים באוניברסיטה, מאוחר יותר, בלילה, השתתף במבצע מסווג ברצועה ובבוקר, אחרי שעות שינה ספורות, חזר לספסל הלימודים כאילו כלום לא קרה.

ב-30.9.2024, עם תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון, עבר הצוות של איתי ללחימה בגבול הצפון.

שבוע בלבד לאחר מכן, במהלך קרב מול מחבלי חיזבאללה בסמוך לגבול, איתי נפגע מירי פצצת מרגמה ונהרג.

רב-סמל ראשון איתי אזולאי נפל בקרב ביום ד' בתשרי תשפ"ה (6.10.2024). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ואח.

משפחה

הורים:

אריק

זהר

אחים/יות

תומר

גלריה

סיפורים

אבא אריק

לא טוב לנו בשם החדש הורים שכולים, אבל לא השארת לנו כל אפשרות לשם אחר. תמיד בבית קבעת דברים, היית ממציא החוקים ולכל סוגיה נתת פתרון, אף פעם לא נשארת חייב.

הימים קשים והחור שהשארת רק הולך וגדל לכולנו בכל המעגלים. לא השארת מעגל אחד יבש, הרטבת את כולם. גילית לי עולמות חדשים של תפילה ותקווה, עולמות של בקשות ותחנונים, עולמות רבים שאין להם שם עדיין.

רוצה לראות את העולם שאתה חי. לבדוק - מה קורה איתך? מה חסר לך? טוב לך שם? מה ביקשנו ילד שלנו, לדאוג לך? אני מקווה שיגיע יום בקרוב שתשלח לנו מסר שהכול נהיה בדברו ואתה חי בטוב. תעשה זאת מהר, לא נשארו לנו יותר מדי כוחות ותחמושת להישאר בכוננות הזאת.

ועכשיו ילד שלנו תנוח נשמה ותשקול את צעדיך. בזמנך החופשי קדם מנהלות, כמו שאתה אומר

ראה עוד >

אחיו תומר

תראה כמה באו להיפרד ממך, כמה אהבו אותך, מטר שבעים וקצת של אושר וגבריות... תמיד אומרים שהוא לוקח את הטוב מכולם, כנראה שזה נכון כי אתה הטוב מכולם. אתה יפה וחזק וחכם... ואיך אמרת לי – 'כל מה שאתה עושה תעשה הכי טוב שלך', כי זה אתה, אתה המוצלח משנינו, מי יכול עליך?...

לפני שנה מהיום אני הייתי בבית חולים 'ברזילי', הייתה לי הזכות לזהות חללי צה"ל ואתה רק התקשרת בלי הפסקה שאני אבדוק מתי מגייסים אותך... גם כשאמרתי לך כמה זה חמור, לא עניין אותך דבר, רק להגיע. מעולם לא אמרת שאתה פוחד או חושש, תמיד כמו שאתה – מוכן והולך... לעולם תהיה איתי, חצי ממני, האח היחיד שלי

ראה עוד >

בת הזוג מאי

אהבת חיי. הדבר הכי חשוב לי בעולם. אני לא מאמינה שזה קורה, הלב שלי מדמם. לפני כמה ימים טיילנו בחול ותראה איפה אנחנו היום, לא האמנתי שיש משהו שיוכל להפריד בינינו, אף אחד לא האמין.

תמיד הייתי אומרת לך שאני לא מבינה מה עשיתי כל כך טוב שה׳ שלח אותך אלי, שאתה הדבר הכי טוב וטהור שהכרתי, שאני ברת מזל. בלילה אחד בדובאי אמרתי לך לפני שנרדמנו כמה שזה לא מובן מאליו להרגיש מאוהב עד שהלב מתפוצץ ולישון בלילה עם אהבת חיי - כל מי שהכיר אותך אמר לי שאתה הזכייה שלי בחיים.

כבר שנה שהלב שלי ושלך זה לב אחד והוא עדיין ימשיך להיות כי מה אני שווה בלעדיך... אני לנצח שלך, הלב שלי שייך רק לך. אתה אולי טוב מדי לעולם הזה. אתה הכוח שלי ולנצח הדבר הכי חשוב שלי בחיים, אני אוהבת אותך לנצח

ראה עוד >

סבא קלמן

איתי נכד שלנו בכור. אנחנו מתגעגעים מאוד וממשיכים לחכות לטלפון ממך. איתי, אין מילים לתאר את הכאב. ילד מתוק, חייכן ומחבק. היית ספורטאי בנשמה, מתמיד וחרוץ, התמיכה הטכנולוגית שלי ושל סבתא, כל תקלה בטלפון או במדיה של האוטו זכתה לתשובה גם מרחוק. תמיד חשבת על הסובבים אותך וכלל לא על עצמך, כולך נתינה.

חסרונך יהדהד בליבנו לעד. השארת חלל שאף אחד לא ימלא, כמוך יש רק אחד... קשה לנו מאוד, ידעת להצחיק אותנו ולנחם. אותך תמיד על ליבנו נצמיד. אני מצדיע לך, גיבור ישראל ונכד אהוב שלנו

ראה עוד >

סהר - חבר של איתי

אם היו שואלים אותי לפני חודש וקצת איפה תהיה הייתי אומר כנראה איתנו בהרצאה ביום הראשון ללימודים. מתחילים שנה שלישית, מגיע ראשון לכיתה שומר מקום לחברים ומתקשר לעדכן באיזה שורה שמרת. אבל לצערנו אתה לא פה.

הכרנו כבר בשנה ראשונה. אתה ועמית הייתם צמד רציני כל הפסקה והרצאה מדברים מתייעצים מטלות מבחנים וכל דבר אפשרי של הלימודים. עם תחילת שנה שנייה כבר נהיינו חברים טובים ופתחנו מעין חבורה, שבעה חברה חזקים תותחים ואתה כמובן ביניהם. באפריל קיבלנו שאנחנו מצטייני דיקן, לא היה ספק עליך, מסוף שנה ראשונה כבר היה ברור.

מבין כולם היית הכי רציני בינינו. השנה נפתחה ברוח המלחמה ואתה מתמרן בין מילואים ברצועה לבין הרצאות בכיתה. אפס שעות שינה, גם מנסה בין לבין לא לוותר על מאי... תמיד היית חד, לא אהבת לבזבז זמן. כל דקה מחושבת היית רואה שאנחנו טיפה מתעמעמים ישר כבר היית חותך.

השותפות שלנו למסע של לימודים עבודה לא נגמרה. אולי אתה לא איתנו אבל אני יכול להתחייב שבכל מטלה, מבחן, ריאיון-עבודה, מקום עבודה, בכל מקום אדע שאתה איתנו ומלווה אותנו. מה שלא הספקת אנחנו נעשה וננציח בכל מקום ובכל פינה באותו אופן שאתה עשית, של מצוינות דקדקנות וחדות שיא

ראה עוד >

רס"ר איתי אזולאי ז"ל

אודות

משפחה

הורים:

אחים/יות

גלריה

סיפורים

אבא אריק

אחיו תומר

בת הזוג מאי

סבא קלמן

דודה קרן

אוריאן - חבר של איתי

סהר - חבר של איתי

הוסף סיפור

תודה ששיתפת אותנו, המידע עובר לאישור המשפחה, מיד כשיאושר יעלה לדף.

מקומות הנצחה