רס"ר עוקלה חמדי ז"ל

אודות

ילדות, נעורים ורקע משפחתי
חמידי (חמדי) עוקלה נולד בשנת 1936 בשבט הייב, שמקום מושבו בטובא-זנגרייה שבגליל, בנם של וודחה וכרים הוא גדל והתחנך בכפרו, ובשנות נעוריו בילה זמן רב בחיק הטבע ועסק בעיקר ברעיית צאן, בחקלאות ובבנייה.

משבגר, עברה המשפחה להתגורר בכפר מע'אר (מרר). שם נשא לאישה את בחירת ליבו, חמדה, והשניים הקימו בית חם ואוהב. נולדו להם שנים-עשר ילדים: לוטפיה, זידאן, זייד, מחמוד, זידה, סבחה, נאשד, נאסר, כאתם, אמירה, תורכייה ופראד.

אישיותו ורוחו
חמידי היה אדם אהוב מאוד, בעל חוש הומור נפלא וטוב לב יוצא דופן. הוא ניחן בגישה אופטימית וקלילה לחיים, ונהג לומר תמיד בחיוך: "מחר יש עוד יום". הוא אהב הושטת יד ועזרה לזולת, וחבריו ידעו כי תמיד יוכלו למצוא אצלו אוזן קשבת וסיוע בכל עת.

השירות במשמר הגבול ופועלו המבצעי
בעקבות אחיו ששירתו כוחות הביטחון במשך שנים רבות, התגייס חמידי ביום 25 בדצמבר 1967 לחיל משמר הגבול וגויס לשרת כגשש.

במהלך מלחמת ההתשה שירת בגזרת עמק בית שאן – גזרה תובענית ועויינת באותם ימים, שהתאפיינה בחדירות מחבלים רבות ובמוקשים. חמידי לקח חלק פעיל וראשון במרדפים מורכבים. מפקדיו המוערכים ראו בו גשש מעולה ויוצא דופן, אשר נטל חלק כמעט בכל אירוע מבצעי בגזרה וסיכן לא פעם את חייו כדי להציל אחרים.

בשנת 1978, במהלך סיור לילי בכביש המערכת, נקלע הכוח של חמידי לאש כבדה של מקלעים וטילי בזוקה. חמידי והצוות פתחו באש נגדית, השתיקו את מקור הירי ותפקדו בקור רוח מרשים – פועל שזיכה את הצוות בפרס כספי על תפקוד מבצעי למופת.

בשנת 1983 הוענק לחמידי עיטור השירות של משטרת ישראל, שבו צוין כי "תרם תרומה בלתי רגילה להשגת יעד מיעדי המשטרה, תוך גילוי התמדה ודבקות במטרה".

אסון צור והנפילה
בשנת 1983 הועבר חמידי לשרת בלבנון. אף שהיה יכול לבקש שירות קרוב לביתו בשל גילו, קיבל את המשימה באהבה ובמסירות. בנובמבר 1982 שירת בפלוגה כ' וניצל בנס בעת התמוטטות בניין הממשל הצבאי באסון צור הראשון.

חמידי היה אמור לעבור ביום 5 בנובמבר 1983 לתחנת נטופה ולשרת ביחידה עורפית, אך יום אחד בלבד לפני המעבר נגדעו חייו.

ביום שישי, כ"ח בחשוון תשמ"ד (4 בנובמבר 1983), סמוך לשעה 06:00 בבוקר, התרחש אסון צור השני. מחבל מתאבד נהג בטנדר נפץ עמוס כ-500 קילוגרם חומר נפץ, פרץ את שער המפקדה המשותפת לצה"ל, למג"ב ולשב"כ בצור, והפיל את מבני המתקן. באסון הקטלני נפלו עשרים ושמונה אנשי כוחות הביטחון של ישראל, ובהם רב-סמל ראשון חמידי עוקלה.

בן ארבעים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בטקס צבאי בבית העלמין הבדואי במע'אר. חמידי הותיר אחריו אישה ושנים-עשר ילדים. בתו הצעירה, פראד, נולדה שעות אחדות בלבד לפני נפילתו; חמידי לא זכה לראותה ואף לא ידע על לידתה. שמה, "פראד", ניתן לה כביטוי למילה פרידה.

מורשת והנצחה
בהספדו אמר מפקדו:

"זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה שמקומו של רס"ר חמידי נפקד מאיתנו ולא נראה אותו עוד בנופה של הפלוגה. היה גשש מצטיין, פעמים רבות זיהה עקבות מחבלים שחדרו לתחומי המדינה ובכך מנע אסונות כבדים."

כל ילדיו של חמידי המשיכו בלימודיהם, כפי שקיווה וביקש, וחלקם אף הלכו בעקבותיו ושירתו כגששים במשמר הגבול.

יהי זכרו ברוך.