רפ"ק דדוש שלום ז"ל

אודות

שלום, בנם של רגינה ויצחק, נולד בלוב ביום י"ז בניסן תרפ"ד (21.4.1924).

לאחר הגעתו לארץ ישראל בלט כאיש עשייה רב-פעלים במערכת הביטחון. עוד בטרם הקמת המדינה לקח חלק פעיל בארגון ההגנה ובהברחת אמצעי לחימה. בשל פעילותו הביטחונית הענפה נרדף על ידי השלטונות הבריטיים, אשר הפיצו את תמונתו כדרוש לחקירה. כתוצאה מכך נאלץ לברוח בשנת 1946 לאיטליה, שם נדד בין מקומות שונים ועבר אימונים ייעודיים. בשנת 1948 עלה ארצה והתגייס לשורות חטיבה 7. במהלך שירותו הצבאי השלים קורס קצינים, ועם שחרורו מצה"ל בשנת 1954 המשיך להתנדב במערך ההגנה המרחבית.

בחודש מרץ 1954 הצטרף למשמר הגבול כקצין יישובים ומתקנים, ותפקידו היה להכין את היישובים להגנה מבצעית. לאורך שירותו פעל להידוק שיתוף הפעולה הביטחוני עם המועצות האזוריות, תנועת המושבים והסוכנות היהודית. בתקופת הלחימה נגד חוליות הפדאיון הופקד על גזרה רגישה מבחינה ביטחונית, והשקיע לילות כימים בארגון מעטפת ההגנה ליישובים במסירות יוצאת דופן. הוא נחשב לאיש שטח מובהק, וחבריו לשירות כינו אותו "מר אירוע".

לאחר מלחמת ששת הימים מונה למפקד גזרה, ובשנת 1969 מונה למפקדו של מתקן מסווג – תפקיד תובעני שדרש ממנו נוכחות וזמינות מתמדת יום ולילה, אותם ביצע מתוך מסירות והבנת גודל האחריות.

שלום התגורר בראשון לציון עם רעייתו אניס וארבעת ילדיהם: יצחק, פדה-צור, מלכה ורונית. על אף עומס עבודתו הביטחונית, הקדיש חום, אהבה וזמן רב לגידול ילדיו ולטיפוח המשפחה. בצעירותו ובזמנו החופשי נמשך לעולם האמנות, התעניין בציור, בגרפיקה ובפיסול, ואהב לצאת לטיולים בחיק הטבע עם בני משפחתו.

במהלך מלחמת יום הכיפורים נפצע בנו, יצחק, באורח קשה. לאורך כל תקופת שיקומו והחלמתו, הקפיד שלום להגיע מדי יום לבית החולים כדי לסעוד את בנו ולסייע גם לחבריו הפצועים ששהו לצידו.

רב-פקד שלום דדוש נפטר לאחר מאבק במחלה קשה ביום י"א באלול תשל"ט (3.9.1979), והוא בן חמישים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון. הותיר אחריו רעיה וארבעה ילדים.

יהי זכרו ברוך.