עלה מרומניה ושירת בחטיבת הנגב בפלוג'ה. התגייס למג"ב ב-1953, סיים קורס מ"כים ובלט כמפקד מסור, קפדן ואחראי. במהלך סיור בגבול ירדן באזור קלקיליה, נפתחה אש שגרמה לדליקה. יוסף חש להציל את חברו שבגדיו בערו, נחשף לאש האויב ונורה למוות. בן 30 בנופלו.
יוסף נולד ברומניה ביום י"ט בחשוון תרפ"ז (27.10.1926), בנם של אדלה ורפאל. הוא גדל, התחנך והעביר את שנות נעוריו ברומניה.
בשנת 1948, עם הקמת המדינה, הגשים יוסף את חלומו הציוני ועלה ארצה יחד עם רעייתו, חנה. מיד עם הגעתו נקרא אל הדגל ושירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הנגב (חטיבה 12), אשר ישבה באותה תקופה באזור פלוג'ה. עם שחרורו משירות צבאי בשנת 1950, קבע את ביתו בעיר חיפה ועבד כפועל חרוץ במפעל "אבן וסיד" המקומי.
יוסף ניחן באופי קפדן, מאורגן ומסודר בצורה מופתית. הוא היה אדם שקט וישר, ששימש דוגמה אישית יוצאת דופן לכל סובביו. חבריו, שחיפשו את קרבתו דרך קבע, העריכו את אמינותו וראו בו מודל לחיקוי.
שירותו במשמר הגבול
בחודש מרץ 1953, מתוך אהבה עמוקה לארץ ורצון עז לתרום באופן פעיל לביצור ביטחונה, בחר יוסף להתנדב לשורות משמר הגבול (מג"ב).
כבר מצעדיו הראשונים בחיל, בלט יוסף בזכות תפיסתו המהירה ויכולות הפיקוד המרשימות שלו. בעקבות כך, נשלח לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) וסיימו בהצלחה. מפקדיו העריכו אותו מאוד וראו בו שוטר עירני, מסור ודקדקן, ולצד זאת מפקד אחראי, שקול ומתחשב אשר דאג לרווחת פקודיו ועשה את מלאכתו נאמנה ומתוך תחושת שליחות עמוקה.
גבורתו האחרונה ונפילתו בקרב
ביום ט"ו בתמוז תשט"ז (24.6.1956), שימש יוסף כמפקד סיור מבצעי של משמר הגבול לאורך קו הגבול עם ירדן, בגזרת קלקיליה. במהלך התנועה, פתחו פתאום חיילי הלגיון הירדני באש תופת לעבר כוח הסיור.
כתוצאה מחילופי הירי המסיביים, התלקח שדה הקוצים היבש שבו נע הכוח, והאש החלה להתפשט במהירות מבעיתה. הלהבות אחזו בבגדיו של אחד מלוחמי הסיור וחברו הקרוב של יוסף, השוטר דוד אשרף.
יוסף, שראה את חברו בסכנת חיים מיידית, פעל ללא היסוס ומתוך רעות עילאית המקדישה את חיי הזולת לפני החיים עצמם. הוא פשט את חולצתו וחש לתוך הלהבות כדי לכבות את האש שאחזה בחברו. תוך כדי פעולת החילוץ והכיבוי תחת אש, חשף יוסף את עצמו לעמדות הלגיון הירדני, נפגע פגיעה ישירה מצרור כדורים ונהרג במקום. חברו, דוד אשרף, נספה אף הוא באותו אירוע טרגי.
יוסף היה בן שלושים בלבד בנופלו, קטוף במיטב שנותיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה, העיר בה בנה את חייו בארץ. הוא הותיר אחריו רעיה אוהבת, חנה, ובן קטן, יעקב, שנשאו עימם/ן את חסרונו הגדול ואת סיפור גבורתו הרעיונית.
מורשתו והנצחתו
מעשה הגבורה של יוסף, אשר חירף את נפשו בניסיון להציל את חברו לנשק תחת אש אויב, נותר כאחד מסמלי הרעות וההקרבה המובהקים בשנותיו הראשונות של חיל משמר הגבול.
הנצחה חילית וממלכתית: שמו של רב-שוטר יוסף אורן ז"ל חקוק באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, וכן באתר ההנצחה הרשמי של משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.