רש"ט אמון יוסוף ז"ל

אודות

יוסף נאיף נולד בשנת 1939 בכפר ירכא שבגליל המערבי, בנם של נאיף ועפיפה, בן לעדה הדרוזית המפוארת. הוא למד והתחנך בבית הספר היסודי בכפרו עד לכיתה ה', ומשם המשיך לעבוד ולסייע למשפחתו.

יוסף גדל להיות גבר אדיב במעשיו, ישר דרך ומנומס מאוד בהליכותיו, וזכה לכבוד ולהערכה רבה בקרב כל אנשי כפרו. הוא ניחן בנפש רחבה ורגישה; ביתו היה פתוח תמיד לרווחה לכל נצרך, והוא היה מוכן להעניק משלו לכל אדם. עדות מופלאה לרעיוותו ולטוב ליבו הייתה תרומת דם שהעניק מיוזמתו לאחד מחבריו שחלה ונזקק לה. יוסף היה עמוד התווך של משפחתו, ודאג בנאמנות ובמסירות רבה לפרנסתם ולרווחתם של הוריו המבוגרים. הוא נשא לאישה את בחירת ליבו, ויחד הם הקימו קן משפחתי חם בירכא ונולדו להם שלושה ילדים קטנים שאותם אהב אהבת נפש.

שירותו הצבאי והגיוס למג"ב
נפשו של יוסף קשרה את גורלה ואת חייה עם מדינת ישראל מתוך אמונה עמוקה בברית החיים ושותפות הגורל. בחודש מאי 1961 התגייס לשירות חובה בצה"ל ושובץ ביחידת סיור, שבה שירת לאורך כל שירותו הסדיר. הוא הפגין מקצועיות, אומץ לב ומשמעת עצמית גבוהה, ובזכות נתוניו נשלח לקורס מפקדי כיתות (מ"כים) וסיימו בהצלחה.

עם שחרורו מצה"ל, מתוך רצון להמשיך ולשרת את המדינה בכוחות הביטחון, התגייס לשורות משמר הגבול (מג"ב). בחיל זה מצא את מקומו הטבעי, ושירת בו בנאמנות, בדבקות במטרה ובמסירות אין קץ, כשהוא מהווה דוגמה ומופת לחבריו ליחידה.

נפילתו בקרב הגבורה באום-כתף
עם פרוץ מלחמת ששת הימים, נקרא כוחו של יוסף לחזית הדרום המורכבת בסיני. ביום הראשון לקרבות, יום שני, כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), השתתף הכוח בהסתערות ההרואית על מתחם הביצורים המצרי המוגן והחיוני באום-כתף שבחצי האי סיני. במהלך הלחימה העזה ותחת אש כבדה, נפגע יוסף פגיעה קטלנית ונפל בקרב, בקרבת המקום שבו חולל שמו.

רב-שוטר יוסף נאיף אמון היה בן עשרים ושמונה בלבות בנופלו, צעיר בשיא פריחתו, שהקריב את חייו למען ביטחון המדינה. הוא הובא למנוחת עולמים ונטמן בטקס מכובד בבית העלמין בכפר הולדתו, ירכא. הוא הותיר אחריו הורים, רעיה ושלושה ילדים קטנים יקירים/ות שנותרו יתומים מאב מגונן.

על קברו הפתוח אמר מפקדו בבכי כי:

"שמו של יוסף צורף לתמיד לרשימת גיבורי ישראל, אשר שילמו בדמם היקר למען הגשמת השלום והגנת המולדת".

שיח' ג'בר מועדי, נציג העדה הדרוזית בכנסת באותם ימים, ספד לו בהתרגשות וביטא את רחשי לב העדה:

"שום פעולה של אויב לא תרתיע את הדרוזים, ואנו נמשיך לראות את עצמנו תמיד כחלק בלתי נפרד מהמדינה המשותפת הזאת... יוסף עשה את שלו: הוא הגן על חיינו אנו ועל כבודנו במדינה. לכן לא יישכח שמו לעולם".

מורשתו והנצחתו
גבורתו, אצילות נפשו, אדיבותו והברית המקודשת שכרת עם הארץ בחייו ובמותו, נותרו חקוקים לעד בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל והעדה הדרוזית.

הנצחה בספרות ובחוברות הקרב: זכרו ופועלו של יוסף ז"ל הועלו והונצחו בחוברת "יד לנופלים" שהוציאה פלוגתו; מספר עמודים הוקדשו לדמותו בספר "נח"ל נגב במערכה"; שמו הונצח בכבוד בספרו הנודע של מוסא חלבי, "ברית דמים"; וכן הועלה זכרו בחוברת החטיבתית הרשמית "החטיבה במלחמת ששת הימים".

הנצחה חילית וממלכתית: שמו של רש"ט יוסף נאיף אמון ז"ל חקוק באנדרטת חללי משמר הגבול המרכזית בצומת עירון, באנדרטת החללים הדרוזים בבית יד לבנים שבדלית אל-כרמל, ומונצח ביראת קודש באתר הזיכרון הרשמי לחללי משטרת ישראל השוכן במכללת השוטרים שבבית שמש.

יהי זכרו ברוך לעד.