נולד בתימן ועלה ב-1949 לתל מונד. עבד כטפסן והתגייס למג"ב ב-1961 כלוחם וככלבן. לחם במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום כיפור. חלה בריאותיו בעקבות תנאי השירות הקשים ונפטר ממחלתו. סולימן היה בן 45 בפטירתו, הוכר כחלל צה"ל והותיר אישה וארבעה ילדים.
סלימן ג'ראפי נולד בשנת 1938 בעיר רדע שבתימן, בנם של זוהרה וחיים. בשנת 1949, בהיותו בן 11, עלה ארצה עם הוריו ואחיו הגדולים, שלום ושלמה, במסגרת מבצע "על כנפי נשרים". עם הגעתם לישראל התגוררה המשפחה באוהלים במחנה העולים בראש העין. בשנת 1950 עברה המשפחה להתיישב במעברה שביישוב תל מונד בשרון. כתנאי לקבלתו כמתיישב קבע, נדרש סלימן ללמוד מקצוע שיסייע לפיתוח המקום; כבר מגיל 13 למד את מקצוע הטפסנות והחל לקחת חלק פעיל בבנייתו ובביסוסו של היישוב.
חייו האישיים והקמת המשפחה
בשנת 1955 התגייס סלימן לשירות חובה בצבא הגנה לישראל. עם סיום שירותו, בשנת 1959, נישא לבחירת ליבו, שושנה (רובין). סלימן עמל במו ידיו וסיים את בניית ביתם המשותף בתל מונד. בשנת 1961 נולד בנו הבכור, חיים. לאורך השנים התרחבה המשפחה עם הולדת בנו השני, יצחק (איציק), והבנות התאומות שרי ויעל. סלימן היה איש משפחה מסור, ולפני פטירתו אף זכה לראות ולהתרגש מהולדת נכדתו הראשונה.
השירות במשמר הגבול
בעודו אב טרי לבנו הבכור, בחר סלימן להתגייס מחדש לכוחות הביטחון והצטרף כלוחם לשורות משמר הגבול (מג"ב). במסגרת שירותו נטל חלק פעיל במערכות ישראל ולחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בהמשך שירותו הועבר לתחנת השידור בעין שריד, שם שימש ככלבן. תפקידו דרש ממנו אחריות רבה – במשמרות היום פעל בבסיס ובמשמרות הלילה יצא לסיורים ממושכים, דבר אשר אילץ אותו להיעדר לילות רבים מביתו ולהותיר את רעייתו וארבעת ילדיו לבדם. הסיורים והשמירות התבצעו לא פעם בתנאי מזג אוויר קשים ומורכבים, אך סלימן מילא את חובתו בנחישות לאורך שנים כדי להבטיח את ביטחון התושבים.
המאבק במחלה ונפילתו
החשיפה הממושכת לתנאי מזג האוויר הקשים בעת שירותו נתנה את אותותיה, וסלימן לקה בדלקת ריאות חריפה. למרות מחלתו הקשה, סירב להחסיר ימי שירות והמשיך להתייצב בבסיסו באופן קבוע, עד אשר מצבו הרפואי הסתבך. בשנת 1979 נאלץ לפרוש מהשירות והוכר כנכה צה"ל בשיעור של 60%.
בתוך זמן קצר מפרישתו החמירה המחלה באופן ניכר. סלימן נזקק תחילה למכלי חמצן, ובהמשך חובר למכשיר הנשמה דרך פתח בגרונו. הוא אושפז במשך שנה ברציפות בבית החולים, עד אשר משרד הביטחון העתיק את חדר טיפול הנמרץ ישירות לביתו כדי להקל על סבלו, ודרגת נכותו הועלתה ל-100%. ביום 16 בדצמבר 1984, בגיל 45, הכניעה אותו מחלת הריאות הקשה והוא נפטר.
סלימן הותיר אחריו את רעייתו שושנה, שהוכרה מיד כאלמנת צה"ל, וארבעת ילדיו. בשל הקריטריונים שהיו נהוגים באותה התקופה לגבי נכות רפואית, הוא נטמן תחילה בחלקה האזרחית בתל מונד. בשנת 2017, לאחר מאבק ממושך, נחישות רבה והתכתבויות רבות שהובילה ביתו שרי (עמר גראפי), תוקן העוול ההיסטורי ומצבתו של סלימן הוחלפה למצבה צבאית ממלכתית בבית העלמין בתל מונד.