רש"ט סירוטה קונסטנטין ציפקיס ז"ל

אודות

קונסטנטין (קוסטה) סירוטה ציפקיס נולד בקזחסטאן ביום ג' בחשוון תשנ"א (22 באוקטובר 1990), בנם הבכור של לוליטה וולדימיר. בפי בני משפחתו וחבריו נקרא תמיד בשמות החיבה "קוסטה" או "קוסטיה".

בשנת 1995, כשהיה בן חמש בלבד, עלה קוסטה לישראל יחד עם אימו, אחיו גנאדי, סבתו גלינה ודודתו יוליה. המשפחה קבעה את ביתה בכרמיאל והתגוררה בדירה קטנה וצפופה, אך הצפיפות לא פגמה במאור פניו ובשמחת החיים הטבעית שלו. עם הגעתו לארץ נשלח לגן ילדים למשך שנתיים, שם עמל בשקדנות כדי לשפר את שליטתו בשפה העברית ולהתגבר על קשיי דיבור. בהמשך למד בבית הספר היסודי "איריסים" בכרמיאל, והתבלט כתלמיד מעורב, חברותי ואהוב.

בשנת 2000, כשהיה בן עשר, הקימה אימו משפחה חדשה עם בן זוגה ליאוניד, שהביא עמו את בנו ובהמשך נולדה אחותם המשותפת, שרה. ליאוניד גידל את קוסטה ואחיו כאב מסור, העניק להם חום ודאג לכל מחסורם. בין השניים נרקם קשר עמוק, והם נהגו לטייל יחד ביער, לדוג ולבלות בחיק הטבע.

קוסטה גדל להיות נער חרוץ, נדיב ובעל ערכים עמוקים. כבר מגיל צעיר יצא לעבוד בעבודות ניקיון כדי לסייע בפרנסת הבית. מתוך מעט הכסף שהרוויח, הקפיד לשמח את סובביו – בין היתר כשמילא את הבית בבלונים לכבוד יום הולדתה של אחותו הקטנה שרה בימים של קושי כלכלי.

את לימודיו התיכוניים החל בבית הספר "אורט פסגות" בכרמיאל. בכיתה י' עבר למשך שנה אחת בפנימיית "הדסים" באבן יהודה, שם זכה לתמיכה צמודה שהסייעה לו להשלים פערים לימודיים ולהצטיין במיוחד במקצועות הגיאוגרפיה, ההיסטוריה והאנגלית. קוסטה היה חובב קריאה מושבע וקרא ספרים בעברית, רוסית ואנגלית. בכיתה י"א חזר ללמוד ב"אורט פסגות" בכרמיאל כדי להיות קרב לחברי ילדותו, ושם סיים בהצלחה שתים-עשרה שנות לימוד.

אישיות, תחביבים וקשרים חברתיים
קוסטה היה בחור רחב מידות, פעלתן, שוחר שלום בעל לב זהב וחיוך כובש. הוא היה דמות מרכזית בחבר'ה, יזם אירועים, בישל לחבריו והקפיד לשמור על קשר חם והדוק עם סובביו. הוא אהב ספורט ועסק בכדורסל, שחייה ואגרוף, ובזמנו החופשי טיפח שני אוספים ייחודיים: אוסף מצתים ואוסף פסלוני זוחלים, בדגש על לטאות.

השירות במשמר הגבול
בעקבות השתתפותו בפעילות גדנ"ע, נבטה בקוסטה השאיפה לשרת כלוחם במשמר הגבול. הוא אימן את עצמו בנחישות לקראת השירות המאמץ, ובהשפעתו התגייסו חברים נוספים לחיל.

ב-10 באוגוסט 2009 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם במשמר הגבול באזור יהודה ושומרון. קוסטה היה גאה עד עמקי נשמתו בשירותו הצבאי, התהלך בזקוף קומה במדיו והפגין מסירות רבה לתפקידו. מפקדיו תיארו אותו כאדם מאיר פנים, אכפתי ועמוק, שניהל שיחות נפש על משמעות החיים ותכנון העתיד.

התאונה ונפילתו
ביום שישי, 18 בפברואר 2011, שהה קוסטה בחופשה בביתו ויצא עם חבריו למסיבת גיוס של חבר בכפר ברוך. למען הבטיחות, ארגנו הצעירים הסעה מאורגנת באוטובוס. בתום המסיבה, בעת שהתארגנו לחזרה, נפגע אחד החברים ברגלו בתאונה קלה. קוסטה מיהר לרדת מהאוטובוס, התקשר למוקד מד"א והזעיק עזרה רפואית עבור חברו. מיד עם סיום השיחה, בעת שחצה את הכביש בחזרה לעבר האוטובוס, נפגע קשות מרכב חולף ואיבד את הכרתו.

במשך שלושה שבועות נאבק קוסטה על חייו בבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. משפחתו, מפקדיו וחבריו הרבים עטפו אותו באהבה, התפללו לרפואתו והחזיקו אצבעות להחלמתו, אך הפציעה הקשה הכריעה אותו.

רב-שוטר קונסטנטין (קוסטה) סירוטה ציפקיס נפל בעת שירותו ביום ד' באדר ב' תשע"א (10 במרץ 2011). בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל, והותיר אחריו הורים, אח ואחות. על מצבתו נחרט בשפת אמו, רוסית: "קוסטה הבן שלנו, אנחנו אוהבים אותך, אתה תמיד איתנו. משפחה וחברים".

הנצחה ומורשת
דמותו האצילית של קוסטה הונצחה בדרכים מרגשות ומגוונות:

אנדרטת המצית והלטאה: בפארק הגליל בכרמיאל, במקום שבו נהג לטייל עם משפחתו, הוקמה אנדרטה ייחודית בצורת מצית ועליה לטאה – שילוב המציג את תחביביו ואת חום ליבו ואהבת האדם שביטאה מחווה של הושטת אש לחבר. המצית מודלק מדי יום זיכרון כלהבת זיכרון.

קריאת שם: מפקד הבסיס שבו שירת, אשר הושפע עמוקות משיחותיו עם קוסטה, קרא לבנו השישי שנולד לאחר מכן על שמו – קוסטה.

המשכיות האוסף: חבריו ומכריו ממשיכים להביא לבית המשפחה מצתים ופסלוני זוחלים מטיוליהם ברחבי העולם, ובכך ממשיכים להרחיב את אוספיו.

תיעוד דיגיטלי: מצגת לזכרו הכוללת תמונות מתחנות חייו הועלתה לרשת, ושמו מונצח באתרי הזיכרון הרשמיים.

יהי זכרו ברוך.