שוטר יצחק שאול ז"ל

אודות

שאול, בנם של מרסל ויצחק, נולד ביום ד' בטבת תשי"ד (10 בדצמבר 1953) וגדל בטירת כרמל, בן שביעי מבין עשרה אחים ואחיות.

ילדותו אופיינה בשמחה, בשובבות מלטפת ובחיוך תמידי שהפיץ אור בבית. הוא בלט בעיניו השחורות והגדולות, בנכונותו לסייע בטיפול באחיו הקטנים ובמסירות נפלאה לבני משפחתו. קשר מיוחד ועמוק שרר בינו לבין אמו, לה הפגין אהבה וחום רב, וכן עם אחיותיו הבוגרות, שסייעו בגידולו ודאגו לצרכיו גם לאחר שנשאו, בעוד שאול הקפיד לבקרן בקביעות. את חוש ההערצה שלו חילק בין אחיו הבוגר אברהם – עמו חלק חדר שהפך למעין "מחנה אימונים" וספורט משותף – לבין בני דודיו, "החברה ממחנה דוד", איתם אהב לבלות, לטייל בים ולחלוק רגעים שמחים.

נוסף על כך, גילה אהבה רבה למוזיקה ולתרבות: הוא היה מעריץ מושבע של הזמר מייק ברנט, אסף כתבות ותמונות שלו וכאב עמוק את מותו, וכן אהב לצפות בסרטים ערביים, להקליטם ולהאזין לשיריו של עבד אל-חלים חאפז.

כשגיעה עת גיוסו, חחש שאול קלות מן המרחק מהבית בשל אופיו הביישן והעניו וקשריו ההדוקים עם משפחתו, אך עד מהרה השתלב בחיבה עמוקה ב"משפחת משמר הגבול". הוא ראה בחבריו לשירות כאחים לכל דבר. שאול שירת בבסיס הסמוך לנמל התעופה בלוד והשתתף במשמרות כבוד בקבלת פניהם של אישים רמי מעלה (אח"מים) שהגיעו לביקורים רשמיים בארץ או יצאו ממנה – אירועים שזכו לסיקור בתקשורת והיו מקור גאווה רב למשפחתו.

ביום ט' בניסן תשל"ה (21.03.1975) נפל שאול בעת שירותו. הוא היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר סמיר.

הותיר אחריו אם ותשעה אחים ואחיות.

זיכרון והנצחה
בני משפחתו סיפרו על השבר הגדול שפקד אותם עם נפילתו:

"המשפחה, שהייתה משפחה עליזה וכל הזמן היו האחים מתכנסים לאירועים משפחתיים באחד הבתים, הפכה להיות משפחה של כאב, צער ויגון עמוק. אימו, שהייתה קשורה אליו בליבה ובנשמתה, לא חזרה לעצמה. שנים רבות ישבה מול חלון הבית וציפתה לשובו, כאילו הוא עדיין עומד להגיע, חסון במדים עם חיוך רחב על השפתיים והעיניים הגדולות והשחורות שמביטות בה באהבה".

לזכרו ולכבודו של שאול, נקראו כמה מילדי המשפחה על שמו.

יהי זכרו ברוך.