שוטר פנחס סירויה ז"ל, לוחם מג"ב בירושלים ובן עזיזה ורפאל. עלה בגפו ממרוקו ב-1949 והתגורר ברמלה. נורה למוות על ידי חייל ירדני בעת שסרק את מוקד הרעש על קו הגבול בבירה, ונפל ב-27.1.1954 בגיל 22. הותיר שתי אחיות.
פנחס סירויה נולד במרוקו ביום ו' בתמוז תרצ"ב (10 ביולי 1932), בנם של עזיזה ורפאל. עוד בהיותו צעיר לימים שכל את שני הוריו שנפטרו במרוקו, ונותר יתום יחד עם שתי אחיותיו, אסתר וחסיבה.
בשנת 1949, כשהוא כבן שבע-עשרה בלבד, החליט פנחס לעלות בגפו למדינת ישראל הצעירה דרך צרפת, מתוך כיסופים עזים ואהבה עמוקה למולדת. לפני פרידתו במרוקו, הבטיח לאחיותיו כי ברגע שיסתדר בארץ המובטחת יודיע להן כדי שיצטרפו אליו. אהבתו וזיקתו לארץ התחזקו עוד יותר על רקע נפילתו של בן דודו במלחמת העצמאות. עם הגעתו לארץ התיישב בעיר רמלה, ועמל לבנות בה את חייו החדשים.
השירות במשמר הגבול
כחצי שנה לאחר עלייתו, בשנת 1951, התגייס פנחס למשטרת ישראל ושובץ לשרת כלוחם במשמר הגבול בירושלים. הוא התבלט כחייל ממושמע מאוד, בעל אופי שקט, חיוך תמידי ומאיר פנים, ורוח התנדבות יוצאת דופן. מפקדיו וחבריו העידו עליו שהיה בחור אמיץ לב ללא חת, שנכון היה תמיד להיות הראשון לכל משימה.
נפילתו
שוטר פנחס סירויה נפל בקרב על משמרתו בגבולות הבירה ביום כ"ג בשבט תשי"ד (27 בינואר 1954). באותם ימים, בטרם איחוד העיר, הייתה ירושלים העתיקה בשליטת ירדן והגבול העירוני עבר בין העיר החדשה לעתיקה.
בעת שעמד על משמרתו, שמעה יחידת השומרים רשרוש חשוד מכיוון הגבול. פנחס, בגילוי תושייה ואומץ לב, לקח משקפת מאחד השוטרים והתקדם בראש לבירור מקור הרעש. בעודו צועד קדימה, פתח לעברו חייל ירדני שהסתתר בין השיחים בצרור יריות. פנחס נפגע ונפל כשהוא פונה חזזית אל מול האויב ונשקו מכוון לעבר המרצחים.
בן עשרים ושתיים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, והותיר אחריו שתי אחיות, אסתר וחסיבה.
הנצחה ומורשת
נפילתו של פנחס, שהיה הקורבן הראשון של יחידתו, הותירה חלל עמוק בליבם של חבריו לנשק ובני משפחתו.
חבריו ליחידה ספדו לו בהתרגשות: "פנחס היקר, תמיד היית הראשון לתפקיד והנך אף הקורבן הראשון של יחידתנו. ברגע שקיבל הקבר הקר את גופך וחבריך דיגלו את נשקם ומטחי יריות הכבוד נשמעו עד אוזני הרוצחים שמעבר לגבול, לא הייתה זו קריאת כאב אלא שבועה קדושה על קברך הרענן..."
אחותו אסתר, שחשה אבל וכאב כבד על ליל לכתה ממנו במרוקו והפרת הבטחתו הבלתי נמנעת לאיחוד המשפחה, קראה לבנה על שמו – פנחס, למען ייזכר שמו לעד.
שמו מונצח באנדרטת חללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטת הזיכרון לבני רמלה שנפלו במערכות ישראל, ובאתר הזיכרון המשטרתי "גלעד לזכרם", שבו מופיעות תמונותיו ומכתבי פרידה מאוהביו.