שוטר שלוקה יהושע ז"ל

אודות

ילדות, עלייה וחיים אישיים
יהושע שלוקה נולד בשנת תרצ"ב (1932) בעיראק, בנם של לאה ומנשה. בצעירותו שקד על לימודיו ועל לימוד תורת ישראל בבית המדרש.

כשבגר, נשא יהושע לאישה את בחירת ליבו, בת שבע. מנעוריו פפמה בקרבו אהבה עזה למדינת ישראל, והוא חיכה בקוצר רוח ליום שבו יעלה לארץ הקודש. בשנת 1951 הגשימו בני הזוג את חלומם ועלו לישראל, שם התגוררו תחילה בתנאים מורכבים בשכונת אוהלים.

במרוצת הזמן עברה המשפחה להתגורר בעפולה, ולזוג נולדו שתי בנות: עליזה (נולדה ב-1952) ואילנה (נולדה ב-1953). אשתו בת שבע סיפרה כי יהושע היה אב מסור ואוהב עד למאוד, אשר בנותיו היו כל עולמו.

יהושע עבד בקיבוץ חפציבה הסמוך. הוא היה אדם אהוב, חברותי ומלא שמחת חיים, אשר ידע תמיד לשמח את הסובבים אותו בכל מפגש חברתי. בזמנו החופשי אהב לעסוק בחקלאות, וטיפח במו ידיו גינת ירקות לתפארת בשטח הקטן שעמד לרשותו.

הגיוס למשמר הגבול ותחושת השליחות
יהושע לא היה מרוצה משגרת העבודה היומיומית בקיבוץ, ורצונו העז היה להתגייס למען ביטחון המדינה. בני משפחתו ורעייתו חששו מצעד זה וראו בו עקשן. מנהל העבודה בקיבוץ, שהעריך אותו מאוד, ניסה להניאו מלעזוב ואף הציע לו לשבת במשרד ולקבל על כך שכר יומי.

אולם יהושע סירב בתוקף והשיב מתוך אמונה יוקדת ותחושת שליחות עמוקה: הוא אינו מעוניין בעבודה שגרתית, אלא מחויב להתגייס, שכן אם כולם יתחמקו מלהגן על המולדת – לא תהיה לנו מדינה.

בתאריך 27 בדצמבר 1953 הגשים את מטרתו והתגייס לשירות קבע במשמר הגבול (מג"ב).

נפילתו
כשישה חודשים בלבד לאחר גיוסו, ביום ה' באייר תשי"ד (8 במאי 1954), יצא יהושע לפעילות מבצעית באזור התענכים. בטרם יציאתו מהבית, פנה לאחיו ולאמו וביקש ממנם בלב דואג לשמור על אשתו ועל בנותיו היקרות.

במהלך הפעילות המבצעית, סמוך לכפר זבובה, נורה יהושע בראשו ונפצע אנושות. הוא הובהל לבית החולים בתל השומר, שם נלחמו הרופאים על חייו, אך פציעתו הייתה קשה מדי ויהושע השיב את נשמתו לבוראה על שולחן הניתוחים.

השוטר יהושע שלוקה נפל בפעילות מבצעית, והוא בן עשרים ושתיים בלבד בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בעפולה. יהושע הותיר אחריו רעיה – בת שבע, ושתי בנות – עליזה ואילנה.

הנצחתו
לימים, נקרא אחד מנכדיו של יהושע על שמו: יהושע (שזכה גם לשם החיבה שי), כהמשך למורשתו ולזכרו הברוך.

יהי זכרו ברוך.