שוטר שפי אהוד ז"ל

אודות

ילדות, נעורים ושאיפה למצוינות
אהוד שפי נולד ביום ז' בטבת תשמ"ב (2 בינואר 1982) בעיר עפולה, בנם של לאה ואלון ואח ליהודה (ויק).

הוריו תיארו את בואו לעולם במילים נרגשות: "כקרן שמש, המבליחה את סערת החורף... כה מושלם בא לעולם, כה יפה היה בלידתו, עד שנפערו פיותיהם של הקרואים לברית המילה שלו, והשמחה והגאווה בקרב כל משפחתו הייתה גדולה".

אהוד החל את מסלול לימודיו בבית הספר היסודי "אלון יזרעאל" בעפולה, המשיך בחטיבת הביניים "קישון" ברמת דוד, ולאחר מכן בחר ללמוד בתיכון החקלאי בנהלל. מנעוריו בלטה בו שאיפה בלתי מתפשרת למצוינות בכל תחום שבו עסק. כאשר הרגיש בכיתה י"א כי תוצאות מבחני הבגרות אינן משקפות את מלוא יכולתו, החליט ללא היסוס ללמוד שנה נוספת בכיתה זו כדי להגיע לשלמות. בשנת הלימודים 1998/1999 אף השתתף בסדנת "מיכא"ל" מטעם משרד החינוך למיצוי כישורים אישיים ומצוינות.

אהוד גדל כ"צבר" יפה תואר, גבה קומה, שזוף, חכם וחביב על כל רואיו. הוא הפגין הישגים ספורטיביים מרשימים, ובחודש יולי 1997 זכה בתעודת הצטיינות בתחרות ארצית של בתי ספר בקפיצה לרוחק שנערכה בסימן המכביה ה-15 (מקום שלישי).

עולם הרוח, היצירה והאמנות
לצד הישגיו הספורטיביים, נתגלו מילדותו נטיות אמנותיות עמוקות וכישרון כתיבה יוצא דופן. אהוד בילה שעות רבות בחדרו – אותו עיצב בטוב טעם – כשהוא כותב, מצייר ומפסל.

בין שיריו נמצא השיר "בין עצי הלבונה":

"ישנו מקום, בין עצי הלבונה / מקום בו שיחקנו בראש השנה / עם בגדים בלבן וכחול. / מתחת לעץ תלויה נדנדה / עולים ויורדים בה כל השנה / והרוח שורקת שיר אהבה. / ובלילה: קומזיץ עם חליל וגיטרה / ושירים חדשים, ישנים, בגרון ניחר... / ואנו שרים גם לחן גם פזמון / שרים מכאן – ועד לחרמון..."

ובשירו "תפילה קטנה" כתב:

"או אלי! תפילה לי אליך, תפילה קטנה, לא נורא... / עשה: שהרוח תנשוב, כדי שהתפילה תגיע אליך במהרה! / או רוח! נשבי חזק, ושאי תפילתי השמיימה... / או אלי! קבל נא תפילתי / אשר עלתה מעלה עם הרוח, שנשבה ונשאה אותה היישר לאוזנך / רק תפילה קטנה, לא נורא..."

לאחר מותו, נמצא באוסף פתגמיו האישיים אוצר של תובנות עמוקות שכתב, ובהם: "מי שמקבל ואינו נותן חזרה, סופו שיישאר חסר", "כל ההולך ליעד חסר מטרה, כמו לא זז כלל ממקומו", "ברגליים תגיע רחוק, אך במילה אחת תוכל להגיע לקצה העולם", "במלחמה, אין מנצחים, מלבד המלחמה עצמה", ו-"האדם חי במציאות, אך חייב להגשים חלומותיו".

השירות במשמר הגבול
בחודש יולי 2001 התגייס אהוד לצה"ל. גאווה רבה מילאה אותו כאשר התקבל כלוחם במשמר הגבול (מג"ב) – שירות שהיה הגשמת חלום ילדות עבורו. בחופשותיו מהטירונות, כשהגיע הביתה עייף ומאובק, לא נח ולא שקט עד שווידא שמדיו מגוהצים וציודו ארוז בקפידה לקראת חזרתו לבסיס, תוך שהיה רוטן בחיוך: "שהחופשה תיגמר כבר ונוכל לחזור לבסיס...".

נפילתו
ביום י"ב בכסלו תשס"ב (27 בנובמבר 2001), ארבעה חודשים בלבד לאחר גיוסו, נפל אהוד בעת מילוי תפקידו בבסיס מג"ב בבית חורון.

אהוד, בן תשע-עשרה בנופלו, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעפולה. הוא הותיר אחריו הורים ואח.

על מצבתו נחקקו המילים: "והאדם, הוא לפעמים גם-כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף...".

מפקדו, פקד דותן מנצור, ספד לו: "היית אדם נדיר. לא כל יום פוגשים אדם שכל כוונותיו והווייתו מכוונים לגרום לאחרים אך טוב. אהוד, כשמך כן היית: היית אהוד על כל מי שפגש והכיר אותך".

הנצחתו
זכרו של אהוד מונצח במספר אתרים ומוסדות:

ב'בית יד לבנים' בעפולה וב'בית יד לבנים' בנהלל (לצד תמונתה של חנה סנש, בוגרת בית הספר).

באנדרטה המרכזית של משמר הגבול בצומת מג"ב ובאנדרטת חללי משטרת ישראל.

בבית הכנסת בבסיס ההדרכה בבית חורון ובבית הכנסת הגדול בעפולה, אליהם הוכנסו ספרי תורה לזכרו.

בבתי הספר שבהם למד: "אלון יזרעאל" בעפולה ו"קישון" ברמת דוד.

המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכרו (www.ehud-magav.co.il) הכולל את יצירותיו, תמונותיו, ושירים שהלחין אחיו יהודה לזכרו.

יהי זכרו ברוך.