רב פקד ייטב לב הלוי ז"ל

מדלן תלי גילה- מנהלת בית הספר היסודי

ייטב לב ז"ל
כשהגיע ייטב לב ביום הראשון לכיתה א' בבית הספר תל"י גילה, ראיתי ילד עם תלתלים שחורים ועיניים גדולות וסקרניות.
במשך שש שנים ראיתי אותך ייטב לב, ראיתי דמותו של אהרון הכהן, אוהב ורודף שלום. כך היית ייטב לב, כולך טוב וכולך לב ענק.
במשך שש שנים ראיתי את דמותך המיוחדת. מצד אחד ילד חכם, סקרן, צנוע, ענו, תמיד בנועם משיג את מטרותיו. ילד טוב ירושלים, מצד שני מנהיג של חברת הילדים. תמיד מוקף בחברים וחברות. השרית על סביבתך רוגע, שלווה, שמחה, הומור, אהבה ואחדות.
היית אהוב על כולנו. גם מורים שלא לימדו אותך הכירו אותך בזכות אישיותך המיוחדת, בזכות הערכים שקבלת מהוריך – נר לרגליך.
פקחת את עיניך היפות לסביבתך ואם ראית חבר בבעיה, תמיד הצעת את עזרתך.
בכל ביקור של אורחים בבית הספר, ייצגת אותנו בכבוד רב וסיפרת על הערכים שאפיינו את אישיותך.
שבוע לפני שנהרגת פגשתי את הוריך ורד ויורם וכשהם סיפרו לי על היותך קצין ביחידה כזו מובחרת עיניהם התמלאו אור, אך אני נדהמתי, אותו ילד ייטב לב, הצנוע, הענו, הילד "החנון" מגיע ליחידה כזו קשוחה. הופתעתי מאוד.
לצערי כששמעתי את ההספדים בלוויה, כולם ציינו את היותך מנהיג מלא ערכים ואנושיות.
נזכור אותך לעד ילד שכולו טוב ולב ענק.
משתתפת מעומק ליבי בצערכם ורד יורם והאחיות

אילנה כהן מחנכת א-ב

ייטב לב יקר,

שמי אילנה כהן, חינכתי את ייטב לב בכיתות א׳ ב׳ בבית הספר תל״ י גילה.
כבר במפגש הראשון עם ייטב לב הרגשתי נפלא לדעת שהנה הגיע ילד/ תלמיד עם מאור פנים! ילד מנומס, חייכן , עניו, חכם ומלא תשוקה וסקרנות להתחיל ללמוד.
ייטב לב הוכיח לי בשנתיים שלימדתי אותו שאכן צדקתי בהתרשמותי ממנו במפגש הראשון.
ייטב לב היה ילד מדהים! מעולם לא היה מעורב בעימותים, תמיד ידע להקרין שקט ושלווה בכיתה עם חיוך מדהים וכובש.
ייטב לב היה ילד סקרן, תלמיד מצטיין!
כולנו אהבנו אותו ונוכחנו לדעת שהוא מצדיק את שמו המיוחד: ייטב לב!
34 שנים עסקתי בחינוך, לימדתי תלמידים רבים ואני יכולה להעיד שאי אפשר לשכוח ילד כמו ייטב לב, ילד שתמיד ייחקק בזיכרונו של כל מי שפגש אותו.
מאז ששמעתי על נפילתו אני שבורת לב, עוצמת את עיני ותמיד רואה מולי ילד מתולתל עם חיוך ענק נסוך על פניו. אי אפשר שלא לזכור את החיוך המדהים שלו.
אזכור את ייטב לב כילד מדהים , צנוע, תלמיד מצטיין , ילד בעל ערכים ואין זה פלא לדעת איך צמח להיות בחור מדהים עם אותן תכונות יפות.
העולם כולו הפסיד בחור נפלא שהיה יכול להגיע לגדולות ולהוסיף יופי לעולמינו.
יהי זכרו ברוך!

שחר אספיר

ייטב לב 💔
30 יום (ועוד קצת) מאז ההודעה הכי קשה שקיבלתי בחיים.
30 יום שאני עדיין לא באמת מעכל מה קרה, ולמרות שנתת לנו כמה ימים לפני להיפרד, זה לא הקל אפילו טיפה על הכאב.
30 יום שאני מנסה להבין איך זה שהחבר הכי טוב שלי מהילדות כבר לא איתי, שכל החלומות שלנו לחזור לחיות כמו פעם, כמו הילדים שהיינו שמשחקים בסוני ועושים שטויות, כבר לא יחזרו.
הכרנו אי שם בכיתה ג', היית ילד חמוד עם תלתלים,עם שם שאז היה נשמע מוזר (היום אני מבין שההורים שלך ידעו משהו מהרגע שנולדת). איכשהו תוך זמן קצר הפכנו לחברים הכי טובים, לא נפרדנו לרגע, לפני בית ספר, בזמן בית ספר וכמובן גם אחריו.
מה לא עשינו כדיי להיות ביחד, הברזנו משיעורים, היינו מחלקים פליירים ביחד ואפילו היינו שוטפים את הבית של ההורים שלך בימי שישי במסווה של ילדים שרוצים לעשות כסף, אבל בתכלס סתם רצינו עוד כמה שעות ביחד.
אחרי הבית ספר התחלת מכינה, ומשם למגלן ומשם לימ"מ, שלוש מסגרות שואבות שגרמו לנו קצת להתרחק. בהתחלה כעסתי, מחשבות על למה אתה לא מבלה איתי כמו פעם, למה נעלמת?
עם השנים הבנתי שזה בסדר, העברנו המון זמן ביחד וזה הזמן שלך להיפתח קצת לעולמות אחרים אבל תמיד נהיה בלב אחד של השני, הרי חברות כזאת לא נמחקת אף פעם.
בחתונה שלי הוכחת את זה הכי טוב, פינית בשבילי יום שלם, מהבוקר עד הלילה, בשביל להיות איתי, ולשמוח בשבילי, עם אותו ילד שגדלת איתו. רק מהתמונות אפשר לראות את האושר שהיה לך בעיניים ואת השמחה, למרות המרחק שנוצר ולמרות השנים שעברו.
לפני חצי שנה היית אצלי ואצל אולגה בבית החדש, ישבת על הספה ודיברנו, שמעתי ממך קצת סיפורים על מה שאתה עושה, ושנבחרת להיות מפקד צוות, סיפרת את זה בכל כך צניעות כאילו זה לא הדבר הכי מטורף בעולם ... סיפרתי לך גם קצת עליי ואמרת לי כמה אתה גאה בי על המקום שאני נמצא בו ועל ההתקדמות שלי בחיים. מי האמין שזאת תהיה הפעם האחרונה שנתראה?
בהלוויה ובשבעה שלך היו כל כך הרבה אנשים, כמויות שאי אפשר לתאר, זה רק המחיש לי בכמה אנשים נגעת במהלך השנים, וכמה אנשים זכו להכיר אותך, יכול להיות שהשנים שבהן "נעלמת" לי היו בשביל לתת לעוד אנשים לחוות את ייטב לב, להינות מבן אדם כל כך מיוחד. כל אחד ואחת שהכירו אותך ישר התאהבו, ואצל כל אחד השארת חותם, כל כך הרבה סיפורים על החבר, הלוחם, המפקד והבן אדם שהיית.
מי ידע בכיתה ג', שהילד הזה עם התלתלים יהפוך להיות לוחם מטורף ומפקד שכולם מעריצים, מסתבר שגדלתי עם גיבור על אמיתי בלי שבכלל ידעתי.
תודה לך חבר על כל השנים שלנו ביחד ❤️
תודה על כל הערכים והטוב שלימדת אותי ❤️
תודה על זה ששמרת עלינו והקרבת את עצמך ❤️
תודה על הזכות להיות החבר הכי טוב של גיבור אמיתי ❤️
תשמור עלינו מלמעלה, בתקווה שנגיע לימים טובים יותר 🙏🏼🫶🏼
אומרים שאלוהים לוקח את הטובים אליו, הפעם הוא הגזים 💔

דפנה נוביק

ייטוש המתוק והאהוב,
ייטב לב.
אני לא חושבת שהכרתי איש שחי את השם שההורים שלו נתנו לו בכזו התאמה.
בגיל 18 בקבוצה של 40 וקצת חבר'ה יש תמיד אינטריגות וייטוש היה וישאר האיש שיש עליו קונצנזוס מוחלט בתוך המחזור. איש שפיו וליבו שווים. זה היה הקסם הממגנט שלו - לפעול מתוך אותנטיות ואכפתיות, קודם כל בשביל אחרים ורק אז לחשוב על עצמו.
הלב הגדול שלו היטיב את המחזור ואת שנת המכינה האינטנסיבית שחווינו יחד.
פעם בשבועיים היינו נפגשים לסשן של קבוצה קטנה וכל אחד ואחת סיפר.ה מה שלומו. זה היה גיל כזה שלא.נשים לקח זמן לדבר על הרגשות שלהם ולשתף. והוא לא רק שהסכים להתמסר לקונספט מהראשונים, דיי מהר גם הפך להיות זה שיודע מה לשאול את הא.נשים בקבוצה ולגעת בדיוק בנקודות או פשוט להביט בעיניים אוהבות.
גם בשיחות הכי רציניות שלנו, בארבע עיניים או של כל המחזור שלו, הוא תמיד הכניס איזה קלילות מרוממת רוח. ובשיחות ארוכות במיוחד היה אומר "דיברתי מלא, עכשיו תספרי איך את".
כשחזרתי לנהל את המכינה ייטוש כתב לי ביום הראשון בהצלחה ושהוא מחכה לבוא לבקר. כל כך התרגשתי מההודעה שלו וכתבתי שאני מחכה שיבוא להדריך ונעבוד יחד, הוא ענה שאולי שנה הבאה וכשהגיעה שנה הבאה הוא בחר בשליחות אחרת. אותה שליחות שביצע עבור כולנו עד ימיו האחרונים.
בשבת הראשונה אחרי השביעי באוקטובר נפגשנו בצורית כשהוא בא, למרות כל העומס של השבוע שעבר, לבקר את המשפחה של "דרורי" (אלטון ז"ל) כמו שהוא קרא לו בכאב של מי שאיבד חבר נפש כל כך קרוב. הוא היה עייף וראו עליו שהוא ראה יותר מידי אבל הוא התאמץ לחייך ולהגיד לי שהוא יהיה בסדר וחייבים להמשיך קדימה.
התכתבנו במשך השבועות שאחרי. תמיד מסיים ב"תודה דפנוש, מעריך", "אוהב". ככה בפשטות ידע להביא את האהבה שלו בעולם.
אני מתנחמת בזה שהכרתי אישיות כמוהו ושהוא ידע כמה אני אוהבת ומעריכה את האדם שהוא צמח להיות אחרי המכינה.
מקווה שאצליח להמשיך, ולו קצת, משהו מן האור המיוחד שלו.
אני אתגעגע לחיוך שלו, לעיניים הצוחקות ולמבט החושב לעומק.
נוח בשלום ייטוש אהוב. תודה על כל השיעורים שלימדת אותי ואותנו.
התמונה ממחברת ברכות סופשנה.
הנ.ב. שלו היה "וואי וואי איזה תמונה מחייבת שמו לי כאן, מקווה שלא איכזבתי"

אלחנן - בן דוד מקדיש שיר לזיכרו של ייטב לב הלוי

https://www.facebook.com/share/r/fGeCS3dA5Wx4vkaF/?mibextid=QwDbR1

אפרת גולן מנהלת בית ספר המסורתי

https://www.facebook.com/reel/1217884332530244/?

עמית עדש

תמיד קינאתי בך.
גדלנו ביחד, חבורת ילדים קצת חנונית וגם קצת לא, ילדים שאוהבים לשחק משחקי חברה ביחד אבל לא רק - גם כדורגל ומחניים ועוד דברים של ספורט.
הצטרפת אלינו לחבורה, אותה החבורה שרצה ביחד עוד מהגן וגדלה במהלך העירבוביה שעשו לנו בין כיתה ב' לג' כשהפכנו ל3 כיתות במקום 2 בשכבה, וממש קינאתי בך. מהרגע הראשון התבלטת. אני הייתי הכי חנון (ובדיעבד קוראים לזה חכם) ושחר היה הכי טוב בספורט (וספציפית בכדורגל) ואתה איכשהו הייתה הכי טוב גם פה וגם שם.
בחלוף הזמן, ההרגשה לא השתנתה. הייתה תחושה כזאת שכדאי להיות בקבוצה שלך. שתמיד כיף לשחק איתך, שתמיד מי שלידך יותר נהנה, שאתה הכי נעים ומצחיק שיש ומצליח לחכות את אורי חזקיה בצורה הכי טובה, שכל התלתלים והמשקפיים האלו שלך הפכו בדרך מוזרה לאייקון- הסממנים שבכל מקום אחר היו יכולים להפוך למושא ללעג איכשהו סימנו את הילד הכי חמוד בכיתה.
גם כשהתקרבנו לגיל חטיבה ובנים בנות נהיה עניין, ידעתי שהן מסתכלות עלייך ורוצות להיות בקרבתך. אני לא מאשים אותן, הייתי מאושר להיות החבר של הילד הכי הכי שיש בסביבה.
הייתה רק פעם אחת שלא קינאתי בך.
אכלנו שניצלים אצלי בבית, ואתה ביקשת קטשופ. הבאתי לך קטשופ חריף ושמתי את הכיתוב כלפי שלא תקלוט.
סחטיין עמית, הצלחת לעבוד על החבר הכי מוצלח שלך. אכלת ונחנקת ונהיית אדום ואיכשהו (אחרי כוס מים) קיבלת הכי בצ'יל את זה שהפעם אני זה שעבד עלייך.
שיאללה שלך. גם כשידי הייתה על העליונה במשחקי הילדים, היית בסבבה.
בדיעבד, גם על זה אני קצת מקנא בך.
..
..
אתמול בצהריים אמא שלי התקשרה להודיע לי שאתה כבר לא כאן. בהתחלה היא סיפרה שנפצעת ואני כבר חשבתי מתי אני מבקר איתך, ואז היר סיפרה שלא שרדת את הפציעה.
התחלתי לבכות בלי הפסקה, לצעוק שנמאס לי מהמלחמה, שזה חייב להיפסק כבר, התיישבתי על הרצפה והדמעות לא הפסיקו ולא הצלחתי להפסיק ולהירגע עד שלא נכנסה לפיצה שיחה.
בבום כל הזכרונות הציפו אותי. הבית שלך במחנכת, מסיבת הפיג'מות של ימי ההולדת, סטנגה 2 על 2 בתלי אחהצ, תלבושת אחידה וטאקי.
אחרי שעברתי תיכון לא שמרנו על קשר אדוק, אבל זכורה לי פגישה אחת אחרי הצבא. ישבנו כמה חברים והתעדכנו בדירה של שיר מה קורה ומה נשמע. כולם עפו על הקטע שלי כשעשיתי פריסטייל ורק אתה אמרת בקריצה, אם תרצה לעשות מזה כסף דבר איתי, אתן לך בכיף עצה.
מפרגן לי שנהייתי "מאגניב" כמו שאתה היית.
אז הנה אני, בן 29. חמור גדול.
בינינו אחי היקר, לקחתי את העצה,
ואיכשהו הנה אני שוב מקנא בך.
היום נעלה שוב להר המקולל, ונטמון אותך לצידם של דור דרעי, וליד ענר שפירא, וליד מיכאל גל ולצידם של כל אותם הילדים ששיחקו כדורגל ועוד לא אפגש איתם.
לא נתראה בשופרסל בגילה במקרה, ולא נעלה זכרונות על המשחקייה שהייתה באפ טאון, ולא נצחק על איך החיים הובילו אותנו למקומות שונים, ולא נעשה מינגלינג בחתונה של מכר משותף שלא ידענו ששנינו מכירים ולא נתרפק על הזכרונות. לא נדבר על המגרש הקטן שהיה ליד הכיתות אומנות ועל איך היית עולה להביא את הכדורים שעפו לשמה ועל איזה בטט הייתי שלא הצלחתי לעבור שום גדר ללא עזרתך.
לא אספר לך לעולם פנים אל פנים כמה אני מקנא בך.
שיאללה ייטב, כמה אני מקנא בך.
אתה לא מבין כמה זה נורא לעלות להר שוב ולהיפרד מעוד חבר.
הלב שלי נשרף,
לא יכול לקבור עוד אדם כמוך.

סרטון של זיכרונות משותפים של ייטב לב אוהבים ומתגעגעים שותפים לדירה

https://drive.google.com/file/d/1wAisu6pUcMOgh2HwTCOnL1haXCG7eer2/view?usp=drivesdk

יורם שמעון

https://www.facebook.com/share/v/6aBFAmhuqBVJvRKa/?mibextid=a6qBZl


הופעה של הזמר הענק שלמה ארצי - מחווה מרגשת לזכר לוחם הימ״מ ייטב לב הלוי, לא השאירה עין אחת יבשה.

בעת שהוריו של רב פקד הלוי ז"ל ישבו בקהל, הקדיש שלמה ארצי את השיר ״מלך העולם״ לייטב!
תודה לורד ויורם הלוי שכבדו אותנו בנוכחותם, ולאלפי המשתתפים שהצטרפו לשלמה ארצי ועשו כבוד לייטב ז"ל.

בוריס Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

איזה גבר זוכר אותך מקורס קצינים גפן 48 היתה שמח תמיד צוחק היתה פשוט טוב ואיך שיחקתם כדורעף אההה אתה תותח

מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם

ייטבי, ילד יקר וקסום, יפה תואר, אמיץ לב, לוחם, איש של אנשים, גאווה ונחת לכולם, אתה הכי מיוחד... וכל כך נתגעגע אלייך.

עמוד הזיכרון באתר ynet

https://names2023war.ynet.co.il/663c4439fe388d6ae4aaa8b6

אורי ירושלמי, חבר

ייטב, אני חושב שכדאי לדבר בעיקר על מי שהיית ומה שהספקת ונתת, על החיים המדהימים שהיו לך.
ועל מה שנוכל ללמוד ממך, ככה שאולי נצליח גם אנחנו להיות קצת כמוך, במשהו.

ייטב, לימדת אותי, מה זאת חברות אמיתית, ומה זאת אהבה אמיתית.
כי עם כמה שהיית מקצוען - ובאמת היית הלוחם הכי טוב שאי פעם נלחמתי לצידו, והלוחם הכי טוב ביחידה בפער. אבינועם שהיה מפקד היחידה אז כל כך אהב אותך וזה כי היית הלוחם האידיאלי, והמפקד האידיאלי - חזק, מדויק, צנוע, איש מקצוע ואיש של אמת. וכולם הלכו אחרייך בעיניים עצומות.
אבל, קודם כל היית חבר, ופעלת מתוך אהבה ואכפתיות למי שסביבך. וזה מה שהביא אותך להיות מפקץ במגלן, ואז מפקץ ביממ, זה באמת לא משנה המקום. כנראה שאם היית הולך לעבוד במקדונלדס תוך שבוע היו שמים אותך שם מפקץ.
וכנראה שגם עכשיו, איפה שלא תהיה, גם שם אתה מפקץ.
אני זוכר שבתחילת התפקיד כמפקדי טירונים, תפסת אותי בצד ואמרת לי שלא משנה מה, אנחנו לא נהיה ״זאבים״,
ושתמיד נעזור ונהיה שם אחד בשביל השני. וכך היה. כי זה מי שאתה.
אחי, שתדע שלהיות מקביל אלייך בתפקיד, זה לא דבר פשוט, אתה באמת כל כך טוב בהכל, בקטע די מתסכל.
בשביל הייתי קורא לך - ייטב רגליים פלסטלינה, לא משנה כמה קשה הייתה העלייה פשוט היית שולח את הרגליים הארוכות שלך קדימה, ותוך רגע כבר היית למעלה, ואני עם האגו והתחרותיות שלי מנסה לעמוד בקצב. אבל בשלב מסויים מתאייש ומקלל אותך מלמטה.
איך אפשר להתחרות איתך בכלל? באמת מזל שכל כך אהבתי אותך שאף פעם לא היה לי אכפת. נשבע לך, תמיד פירגנתי לך מכל הלב.
שמחתי שזכיתי להכיר אותך, ולהיות חבר שלך.
לראות כמה אתה מוצלח אבל גם צנוע, כמה רציני, אבל גם שובר מצחוק.
כמה הייתי משוויץ בך, שאתה בימ״מ ושאתה שומר עלינו. תודה אחי, תודה ששמרת עלינו
תודה שנתת מעצמך כל כך הרבה.
אני מאחל לעצמי, ולכולנו כחברה שנהיה ראויים לך ייטב.

ייטב, מבטיח לך שאתה תמיד תלווה אותי,
בכל פעם שאשחק כדורעף, כל פעם שאשחק בסוני, כל פעם שאשים תיק על הגב ואצא לטייל - אתה תהיה שם איתי
כל פעם שאעלה על מדים, כל פעם שאנגן בגיטרה, למרות שלשיר כמוך אין לי סיכוי. אני רוצה להאמין שאיכשהו, אתה תמשיך לחיות בתוכי, בתוכנו.
משפחת הלוי היקרה, אני רוצה להגיד בשמי ובשם כל החברים מיחידת מגלן, אנחנו איתכם מעכשיו ולתמיד. אתם חלק מהמשפחה שלנו.
תודה על הילד שגידלתם ושזכינו להכיר.

ייטב, באחד הימים בשביל ישראל הלכנו רק שנינו בגבעות של בית גוברין, הלכנו ושתקנו, כי אחרי חודש ביחד בלי הפסקה, לא תמיד יש על מה לדבר.
ואיכשהו זה לא היה מוזר, או מביך
ואח״כ אמרתי לך שעם חברים כיף לדבר, ועם חברים טובים באמת גם כיף לשתוק
אז אח שלי, אני אשמח לשתוק איתך עכשיו פעם אחת אחרונה -


אוהב אותך אחי, אתה איתי תמיד.
ירוש

איתי חבר מהיחידה

שלום לכולם,
שמח ונרגש לספר לכם שנבחרתי לקחת חלק בנבחרת הרצים והרצות של עמותת "שלוה" (שלוה – העמותה הלאומית לטיפול בילדים ואנשים עם מוגבלויות), למרתון הגדול בעולם – מרתון ניו יורק, בנובמבר 2024.
בכוונתי לרוץ בע"ה 42.2 ק"מ למען ילדים עם מוגבלויות – ולזכרו של חברי הטוב והקרוב, לוחם ומפקד נערץ בימ״מ, ייטב לב הלוי ז"ל.

ייטב לב ז"ל היה בוגר מכינה צבאית, לוחם ומפקד מצטיין (סיים את שירותו כסמ"פ) ביחידת מגלן בצה"ל, ואני זכיתי להכיר ולחנוך אותו כשהגיע לימ"מ לפני 4.5 שנים. כבר מהרגע הראשון התחברנו.

היה בו שילוב נדיר של חתירה למצוינות, מקצועיות, כושר מנהיגות והובלה – ועם זאת, צניעות, אכפתיות ורצון לסייע. ייטב לב השתתף בעשרות פעולות מבצעיות נועזות, שאת רובן אנשים לא מכירים. גם ב-7 באוקטובר לחם עם היחידה בקרבות עזים בשער הנגב, בתחנת משטרת שדרות, באופקים ובקיבוץ בארי. ייטב לב ביצע מעשי גבורה, ובזכותו ניצלו חייהם של ילדים ומבוגרים רבים. אף לאחר 7.10, המשיך ייטב לב להילחם למען אזרחי המדינה, עד שבחודש מאי האחרון – נפצע אנושות בפעילות מבצעית, ולאחר 5 ימים נקבע מותו, כשהוא בן 28 בלבד.

לצד אומץ לבו ודמותו ההרואית, נזכור תמיד את חוש ההומור המיוחד שלו, את השנינות, החריפות, השטויות שנהג לעשות – וייטב לב, כשמו כן הוא – בעל לב ענק, תמיד מוכן לעזור ונוהג כחבר אמת. אין יום שחבריי ואני לא חושבים על ייטב לב, והוא בלבנו תמיד. בעיניי, גיוס הכספים למען ילדים ובוגרים עם מוגבלויות, והריצה לזכרו, קשורים לעשייתו לאורך חייו למען אחרים - ייטב לב ראה תמיד את האחר לנגד עיניו.

במרתון לוקחת חלק קבוצה גדולה של רצים, שיחד מתרימים כ-7 מיליון שקלים עבור ילדים עם מוגבלויות שונות (פיזיות, קוגניטיביות, חברתיות וכו'), ואני לקחתי על עצמי להתרים סכום של 30,000 ₪ למען הילדים.
כאן אני מבקש את עזרתכם - אעריך כל סכום שתוכלו לתרום, וכמובן שתקבלו קבלה עבור התרומה.

קישור לעמוד האישי שלי לתרומה: https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/132006/about/

תודה רבה ובשורות טובות❤️🇮🇱,
איתי

קישור לסרטון על שלוה: https://youtu.be/XajL0Rbnp44

קישור לעמוד לזכרו של ייטב לב ז"ל: https://bitly.cx/APpdM

אבשלום אוזן חבר מאז ימי המכינה הצבאית

אבשלום סיים את לימודיו בבצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים, בבית הספר לארכיטקטורה.
את פרוייקט הגמר שלו ״קריית החינוך העירונית החדשה בחולון״ קרא ע״ש ייטב לב והקדיש לזכרו.
(בתמונות של ייטב לב ניתן לראות תמונות נוספות מתוך הפרוייקט של אבשלום).

אבשלום אוזן חבר מהמכינה. דבריו בפרוייקט הגמר באקדמיה בבצלאל.

יזכור

https://www.izkor.gov.il/%D7%99%D7%99%D7%98%D7%91%20%D7%9C%D7%91%20%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99/en_205229bb26bb75cf32ca1089fa8c3b36

סיפור יצור יין על שמו של ייטב לב לזכרו ולהנצחתו 13/09/2024

https://www.facebook.com/share/zQtecBf6PdwppFEt/?mibextid=QwDbR1

השותפים לדירה מספרים. אירוע זיכרון לייטב לב . 13/09/2024

13/09/2024


ייטב שלנו, השותף המושלם.

לחיות עם ייטב היה באמת מתנה, זכינו לחוות איתו את כל מנעד הרגשות. ימי הולדת, חגים, אהבות, פרידות, לימודים, עבודה, אובדן, ולפעמים סתם יום טוב או רע. דירת 4 שותפים לא השאירה הרבה מקום לדמיון, וכשמישהו עובר משהו - ידענו. אז הפק״ל היה קבוע - פותחים נרגילה, מכינים כוס תה עם נענע ומדברים לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה.
אנחנו הכרנו את ייטב של הבית, שלא היה מדבר יותר מידיי על העבודה. מידי יום היה יוצא עם סנדלים וכובע ואומר ״אני יוצא לעבודה״. באותה מידה היינו יכולים לחשוב שהוא עובד בשדה. וגם אחרי שחזר מהימים הכי קשים ששמענו בחדשות, ייטב קודם כל שאל לשלומנו.
מדהים לחשוב שמתוך היכרות בפייסבוק הצלחנו ליצור בית, ממש משפחה אחת ומאוחדת, אפילו כזו שיוצאת לחופשות צימר יחד בצפון. מהצד צחקו עלינו ולא הבינו - ״אתם ביחד 24/7, ממתי שותפים לדירה יוצאים יחד לטיולים? אתם לא אמורים לשנוא אחד את השני או משהו כזה?״
במקרה שלנו זה באמת היה מיוחד והרגיש כמו חיבור מנצח משמיים. הכי כיף היה לחזור מהעבודה, לשבת בספה בערב כולנו יחד, לצפות בריאליטי בערב, לצחוק ולספר איך עבר היום. ומה נספר לכם על הישיבות שלנו? ״הבאתי ארגז אלכוהול במבצע״ ייטב היה אומר, ותמיד דואג למלא את המזווה ביינות הכי משובחים, ושחלילה לא יחסר. איזה כיף היה לחגוג את החיים כולנו יחד, לצאת לג׳ימי הו או סתם לשוק הפשפשים, להשתכר ולתכנן את המסיבות דירה הכי שוות בתל אביב.
כמו כל משפחה ישראלית טובה, גם אנחנו עשינו הכנות לקידוש בשישי - יוצאים יחד לסופר ומכינים עגלה מלאה בטוב, שלא מביישת משפחה עם עשרה ילדים. אמילי על החלות הרכות והמטבוחה, נועם עם סיר הדגים המרוקאי , עדן על התוספות ואיך אפשר בלי השניצל והסלט חסה עם הרוטב המנצח של ייטב?
אוהבים,
השותפים לדירה

יובל חבר ילדות. מספר באירוע זיכרון לייטב לב 13/09/2024

חברי ילדות – יובל

בגיל 14, קיבלתי הצעה להגיע לאודישן לפרסומת לטלוויזיה, מאיזה סוכנת, שבמקרה הייתה בהופעה של הלהקה שלי בערב לפני. ״תבוא היום בערב, זה בתל אביב. אם תתופף להם כמו ששמענו אותך אתמול יש לך סיכוי טוב!״. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, ויצא שהתקשרתי לייטב. ״יאללה ברור שהולכים!״ הוא אמר.
אז הלכנו, מצוידים ביכולות ניווט מרשימות, וללא סמארטפונים, לקחתי איתי את התוף והמקלות, עלינו על 4 קווי אוטובוס שונים ולבסוף הגענו.
כשנכנסו ראינו שמחכים ביחד איתנו לא פחות מ-20 איש. דוגמנים. בני 20 ומעלה. התיישבנו, והיה נדמה כאילו אחד מהם נאלץ להגיע עם האחים הקטנים שלו. כבר הגענו, אז כמובן שלא ויתרנו. בערך אחרי שעתיים של המתנה הגיע תורי. רגע לפני שנכנסתי לחדר הבחינה שמעתי - ״יובל יא תותח!!!״. הסתכלתי עליו, צחקנו, ונכנסתי לאודישן.
באודישן עצמו, הם בכלל לא רצו לשמוע אותי מנגן. ״תעשה טריק עם המקלות״ הם ביקשו. אפילו לא השתמשתי בתוף שסחבתי איתי.
אז בסוף לא התקבלתי לפרסומת, אבל למדתי שיעור חשוב על התעשייה. בלי ייטב, זה לא היה קורה. כמובן זהו רק סיפור אחד מבין רבים, והלוואי שידעתי להוקיר לו תודה ולתאר עד כמה זה משמעותי בשבילי. הדבר שכל כך היה טבעי עבורו, אותה התכונה שהיא תנאי הכרחי לכל צוות מצטיין, השאירה בי עוד הרבה חומר למחשבה, גם היום. להיות שם בשביל האחר, הביטוי ללב טוב.
לצד כל זה, זכיתי גם לראות את הכישרון של ייטב במוזיקה. הוא היה הסולן, ושותף להפקת הופעות לאירועי בית הספר. הצלחנו לשכנע את המנהלת להשיג תופים, ועוד יותר כיף היה שאישרו לנו לצאת משיעורים לטובת החזרות למופע. בחרנו את השירים ביחד עם הזמרות, ובגלל שלא היה לנו פסנתרן, כמובן שייטב לקח על עצמו גם את התפקיד הזה. בשעות הלימודים עבדנו ביחד עם הזמרות כדי שכולן ישירו בסולם, ולאחר בית ספר התאמנו על התפקידים שלנו בבית של ייטב, על האורגנית שהייתה לו.
אחת החזרות זכורה לי בפרט, כאשר אני וייטב ישבנו ביחד על הפסנתר וניסינו להדגים לזמרות איך נבצע את השיר. היה לנו כל כך כיף לנגן עד שקצת שכחנו מהמטרה ופשוט המשכנו לנגן שם דקות ארוכות. הראיתי לייטב איך מאלתרים – ״מותר לך לנגן רק על הקלידים האלה מעכשיו, ופשוט תשתמש באזניים שלך״. הוא קלט את זה בשנייה, וכל החדר התמלא בפליאה ממה שייטב מנגן.
בפורים, הגיע זמן ההופעה, וניגנו את ״היא כל כך יפה״ של כוורת, את oh darling של הביטלס ולסיום את this love של maroon 5. כבר אחרי השיר הראשון השירה של ייטב המיסה את כל השכבה. הקהל צרח אחרי כל שיר והתמלאנו בתחושת אופוריה. אמרתי לו שהוא נהיה כוכב, כדאי שיכין את עצמו כבר לטקס הבא. ובאמת כך היה. ייטב המשיך להופיע בכל אירועי בית ספר. הוא שר, השתתף בהצגות, עשה חיקויים של המורים ואף קיבל תפקיד ראשי במופע הסיום של מגמת התיאטרון, אפילו שכלל לא היה חלק מהמגמה. הכריזמה והכישרון שלו נגעו בכולם. זכינו ללמוד איתו, לחוות חוויות איתו, ולקרוא לו חבר.

סתיו מצוות ייטב מגלן . סיפור באירוע זיכרון לייטב לב 13/09/2024

אהלן, אנחנו הצוות של ייטב מהלוחמים ובאנו לחלוק איתכם קצת מייטב שלנו.

לנו, צוות ייטב גלגול שני, לא הייתה ההתחלה הכי חלקה עם ייטב .
זה עתה סיימנו מסלול עם אותו מפק״צ במשך שנה וחודשיים, ופתאום קיבלנו מפק"צ עם אופי חדש ושונה ממה שהיינו רגילים אליו, שבהתחלה היה נראה קצת רחוק ומנותק.
בתחושות האלו יצאנו למשימה הראשונה שלנו בלוחמים בתור ״צוות ייטב״ - לאבטח את משולש הגבולות אי שם על הגבול בין סוריה לירדן. משימה אפורה ומאוד לא סקסית שלא ייחלנו לה בכלל.
למזלנו, מעז יצא מתוק, וקיבלנו שלושה שבועות שבהם צוות ייטב היה לבדו, מנותק מהיחידה ואדון לעצמו. שם לראשונה זכינו להכיר באמת את ייטב שלנו.
מצד אחד, אדם סתגלן וורסטילי, מפקד שלא עושה הנחות גם לאחרון לוחמיו ומתייחס לכל משימה - גם אם פשוטה ביותר - בתור המשימה שתקבע את עתיד המדינה.
מצד שני, חנון פלייסטיישן ובעיקר פיפ"א , שיושב איתנו עד השעות הקטנות של הלילה עם פיצוחים, מספר לנו איך הוא משלם כסף על חבילות ״אולטימייט טים״ בפיפ״א ומפרק שלושה ראשי נרגילה לבד בסופ״שים הפנויים שלו.
ייטב הצליח , ובענק - בזכות דוגמה אישית, מקצוענות על בכל תחום ,כישורי ניהול יוצאי דופן, ואינטליגנציה רגשית מפותחת - להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי, ואפילו לפשוט. הוא ידע להוציא מאיתנו את המיטב, ולייצר בנו תחושת מסוגלות - הן אישית והן צוותית. עברנו המון יחד בכל כך מעט זמן, ובזכותו הכל נעשה על הצד הטוב ביותר. הייתה תחושה של הרמוניה בצוות, של מיצוי הפוטנציאל שלנו. הרגשנו בלתי מנוצחים , בלתי ניתנים לשבירה , לא היה מכשול או אתגר שצוות ייטב לא היה יכול לו .ייטב פיסל ועיצב את הצוות בצורה הכל כך טובה שלו .
הקשר המיוחד הזה המשיך להתקיים גם לאחר השחרור. בין אם זה בתאילנד, במרפסת של משפחת שפירא עם מנגל פתוח, או בגג של משפחת ליליאור, ייטב היה מקפיד להגיע לערבי צוות, לשבת איתנו על בירה, לצחוק ולשמוע מה קורה עם כל אחד.
בשיחות האלו עם ייטב, הוא תמיד התעניין מעבר ל-״מה שלומך?״ הרגיל שרובנו זורקים מנימוס. תמיד הוא הצליח להקשיב ולא רק לשמוע, וכעבור עשר שניות מתחילת השיחה נראה היה כאילו רק אתמול נפגשת איתו לקפה וכלום לא השתנה. את תחושת האכפתיות הזאת קצת קשה להסביר במילים, אז ניתן לכם דוגמה קטנה שמשקפת אותה: כשייטב סיים את תפקידו כמפק"צ שלנו, הוא כתב לכל אחד מאיתנו מכתב פרידה אישי. מכתב אמיתי, מקורי, בכתב יד, בלי ChatGPT ושטויות כאלה (לא היה קיים אז). מכתב גלוי וכנה, שמסכם את התקופה המשותפת שלנו יחד. מכתב שמקבל משמעות שונה מאז אותו יום ארור .
לקראת השחרור , יציאה לאזרחות וכניסה לעולם המילואים , בין חלומות על חופשת סנובורד או טרק בהימלאיה לכולנו היה עוד חלום קטן . העזנו לחלום שנצליח לקטוף ולשכנע את ייטב להיות המפק"צ שלנו גם במילואים . איזה חלום מתוק . כמה שנים לאחר השחרור, ייטב כייטב , הצטרף ליחידה הטובה בעולם, ולנו נשאר רק לנסות לדלות מידע עסיסי (קצת מעבר ל- "תקופה עמוסה" בעבודה) ולקטר על האיסור בעישון ג'וינטים בערבי צוות שייטב מגיע . כמות הפעמים שהסתכלנו זה לזה בעיניים ותהינו לעצמינו כמה טוב היה אם רק ייטב היה פה איתנו.

ב-7 באוקטובר אירע אסון שטלטל את כולנו, וייטב עשה דברים שעד היום איננו יודעים עליהם.
בהודעות קצרות בקבוצה של הצוות הוא סיפר שאיבד מספר חברים וכמה נוספים נפצעו אך הוא עם הראש למעלה וממשיך להילחם. כששלחנו את תמונת הצוות בקבוצה באימון לפני הכניסה לעזה הוא כתב לנו: ״לא לפחד, להיות אחד בשביל השני, לתמוך לדחוף ולעזור, תמיד הייתם הכי טובים ואלו הרגעים להוכיח❤️ איתכם בלב״.
אז ייטב , יום הולדת . היום בשנה שבו כל אחד מאתנו, בדרכו שלו, היה מנצל את הזכות להזכיר לך בכנות יתרה כמה אנחנו אוהבים ומעריכים אותך.
כנראה שלאחר האיחולים ופינג פונג של אימוג'ים כאלו ואחרים היינו נהנים לשתף אותך או להתייעץ איתך, ובעיקר נהנים להרגיש את הקירבה שלך כחבר, כאח הגדול ולחלקינו גם כאב במידה מסוימת.

ייטבי שלנו תמיד יישאר איתנו בלב.

צוות ייטב

יפרח חבר מהמכינה. מספר באירוע זיכרון לייטב לב 13/09/2024

ייטוש ואני תמיד אהבנו להגיד שנהיינו חברים תוך כי חפירת בורות. שלחו אותנו לאיזו משימה במכינה, לחפור בור בגן ילדים. יום שלם אנחנו חופרים ומדברים, חופרים ומדברים עד שבסוף היום נהיינו חברים. שנה שלמה במכינה הוא היה הבאדי שלי לשטויות. הוא גונב לי את הקפה, אני שם לו מלח בטוסט, ובלילה מדברים. מדברים על המשפחות, החברה, הצבא. באפריל עשיתי תאונה. ישבתי בבית חולים חבוש והייתי צריך רגע להתקשר להגיד שכנראה מחר אני לא אגיע למכינה. התקשרתי לייטב. אחרי רבע שעה הוא התקשר אליי שוב. ״איזה קומה אתה?״, אמרתי לו ״ארבע, מה אתה גזור אל תגיע״. אמרת לי ״אחי אני כבר פה״. אחרי כמה דקות הופעת שוב. עמדת בפתח הדלת עם בקבוק קולה ובמבה ואמרת לי ״יפתוח מה נהיה אחי?״. ידעתי אז באותו הרגע, אתה ואני זה עניין קבוע, כבשת אותי. מאז רצנו ביחד קדימה. עזרת לי לעשות עם כל התחבושות את המסכמת. אני עזרתי לך לרוץ בעלייה ליחידה. אתה בסוף מסלול שלי, אני בשלך. כל כך כואב לי שזה נפסק, כל כך חבל לי על מה שעוד לא יגיע. לפעמים אני אומר לעצמי, הייתי מת פשוט לחפור איתך עוד בור באיזו גינה.
יפתח

סרטון לדיוקן של ייטב לב

https://www.facebook.com/share/v/mbpe1RV1SFQRzedJ/?

לפני בדיוק חודש ביום שישי בצהריים ה-13/09/2024 קיימנו אירוע לזכרו של ייטב לב לציון יום הולדתו ה-29 שחל ביום שבת ה- 14/09/2024. האירוע התקיים במודיעין בפאב, נכחו בו למעלה ממאה חברים. מבית הספר, המכינה הצבאית, השירות במגלן ומהיממ. באירוע העלו תמונות, סרטונים ובעיקר סיפורים וזכרונות שחיממו את הלב. היה עצוב, היה שמח, היה מצחיק, משתף, מחבק ולפעמים קשוח. אנחנו מודים מכל הלב לכל מי שלקח חלק ביום המשמעותי הזה. אוהבים משפחת הלוי

https://www.instagram.com/reel/DBEd_lcNerP/?igsh=MTlmbzFhejRhbmJnbQ==

לפני בדיוק חודש ביום שישי בצהריים ה-13/09/2024 קיימנו אירוע לזכרו של ייטב לב לציון יום הולדתו ה-29 שחל ביום שבת ה- 14/09/2024. האירוע התקיים במודיעין בפאב, נכחו בו למעלה ממאה חברים. מבית הספר, המכינה הצבאית, השירות במגלן ומהיממ. באירוע העלו תמונות, סרטונים ובעיקר סיפורים וזכרונות שחיממו את הלב. היה עצוב, היה שמח, היה מצחיק, משתף, מחבק ולפעמים קשוח. אנחנו מודים מכל הלב לכל מי שלקח חלק ביום המשמעותי הזה. אוהבים משפחת הלוי

https://www.facebook.com/share/p/Fq4EJQ89VWScPY4R/?mibextid=QwDbR1

אירוע לזיכרו של לייטב לב ביום ה-7 באוקטובר 2024.

https://www.facebook.com/share/p/k3tcTjwVe4KjzFdQ/?mibextid=QwDbR1

אירוע לזיכרו של לייטב לב ביום ה-7 באוקטובר 2024.

https://www.instagram.com/p/DBCCcEktqUs/?igsh=MWY4YmsyMGhqeTdweQ==

ערב גבורה לזיכרו של ייטב לב הלוי ישוב הר גילה.

https://www.instagram.com/p/DA1q1uqN-4z/?igsh=MXE1Mm10cGJmaXE3ag==

ערב גבורה לזיכרו של ייטב לב הלוי ישוב הר גילה.

https://www.instagram.com/reel/DA30_iit5Km/?igsh=dm1hNHZkbHhxOXE0

YNET

https://www.ynet.co.il/news/article/s1njhf9zc?utm_source=ynet.app.ios&utm_term=s1njhf9zc&utm_campaign=general_share&utm_medium=social&utm_content=Header

מעיין אחות של ייטב - אזכרה 11 חודשים

ייטבי אהוב ליבי.
עוד מעט שנה בלעדייך. הימים עוברים כאלו הכל רגיל ומידי פעם מתגנבת תחושת מועקה, מעין כבדות כזאת בבטן שבעצם לא הכל כרגיל ואני מבינה שזה אתה.
אני זוכרת שבבית החולים לקראת הסוף בכיתי נורא, בכיתי ואמרתי לכל האנשים היקרים והחשובים לי שנשארתי לבד, הרגשתי שאתה היית הביטחון שלי, רשת בטחון לחיים, שלא משנה מה יקרה אנחנו אמורים להיות יחד לנצח ובסוף השארת אותי לבד. אני זוכרת ששולי אמרה לי - אני לא אעזוב אותך אף פעם ועניתי שזה פשוט לא אותו הדבר.
אני רוצה לספר לך שקשה לנו ושהילדים מאוד מתגעגעים. הם חושבים עליך. על מי שהיית וזה כל כך משפיע עליהם שהם רוצים לחיות בדמותך. מאז שנהרגת איתי התחיל להתאמן, לרוץ ולעשות כושר כדי שיוכל ללכת למגלן בצבא. אמרתי לו שזה מאוד מסוכן ושהוא יכול למות, והוא ענה לי "אבל אם זה לא יהיה אני זה יהיה מישהו אחר". לא משהו ששמע בבית אבל הבין לבד שזו המורשת שלך, לתת מעצמי בשביל האחר.
שמתי תמונה שלך מהטיול מתחת לטלוויזיה ואני מרגישה שכל ערב אתה מחייך אלי. לפעמים אני מחייכת אליך בחזרה, לפעמים שואלת אותך משהו ןלפעמים אני עצובה ואני מרגישה שאתה מּנסה לעודד אותי עם החיוך הזה.
ייטבי אני מתגעגעת לחיוך הזה שלך, לקול שלך, אני מתגעגעת לגיחוך הזה שלך, אני מתגעגעת להודעות שלך, שלא היה בהם שום דבר חשוב אבל גרמו לי להרגיש חשובה, כי לרגע חשבת עלי.
אני משתדלת לחשוב שאתה במקום שבחרת להיות בו.
אני מוצאת את עצמי עושה עסקאות עם היקום, מה אני יכולה לתת בשביל 5 דקות איתך, בשביל חיבוק אחד בשביל לומר לך רק כמה אתה אהוב.
אני שומעת אנשים אומרים שידעת להתאים את עצמך לכל אחד וכמה נתת לכל אחד בדיוק את מה שהוא צריך.
אז אני לא הכרתי את ייטב הלוחם, ייטב החבר הטוב, ייטב היועץ,
קיבלתי ממך שאת מה שהייתי צריכה. אח קטן, לפעמים קצת מעצבן, לפעמים מוצלח מידי, לא משתף במה שקורה לו בעבודה, אבל תמיד נוכח, תמיד נמצא, תמיד משפחה, תחושה של חום שממלאת את הלב, שגורמת לי להרגיש שזכיתי, זכיתי בלהיות לידך והיית ומה שהחזיק את המשפחה.
אני אוהבת אותך כל כך.

ורד -האמא , אזכרה 11 חודשים

ייטב לב אהוב ליבי,
כמעט שנה שאתה לא פה ואי אפשר לכמת בזמן את עוצמת הכאב, הגעגוע האין סופי והבור העמוק שנפער בלבי, לא הזמן הוא שירפא את המזור ולא הזמן הוא שיביא לי את השקט.
הנוכחות שלך חסרה לי, אתה חסר לי, החיוך שלך חסר לי, בכל רגע נתון, בכל מחשבה ובכל נשימה שלי.
היית עבורי הכל, ילד אהוב, ילד קסום, הילד המיוחד, הילד שכל חיבוק שלך וכל חיוך שלך מלאו אותי בכוחות באנרגיות שרק אתה ידעת להעניק. תמיד אמרתי לך את זה,
״ אתה האנרגיות החיוביות שלי תחבק עוד קצת ועוד קצת אל תשחרר עדיין, כדי שאוכל לספוג ממך כמה שיותר לתוכי״ ואתה חיבקת.
הקשר והחיבור שלנו היה מיוחד במינו, ברגישות שלך, ראית אותי באמת. בדברים הקטנים שעשית, ברצון שלך לשמח אותי ותמיד לגרום לי להרגיש טוב. שוחחנו, דיברת עליך סיפרת, אך לא שכחת להתעניין בי ולשאול עלי.
אני לא אשכח שיחה אחת שלנו כשהיית בערך בן- 15 ידעת וחשת איך אני מרגישה באותה התקופה, באת ביוזמתך ישבת מולי על המיטה בחדר השינה שלי ושאלת, ״אמא מה שלומך, איך את מרגישה״? והתכוונת לכל מילה בשאלה שלך. היית קשוב ומתעניין ניהלתי איתי שיחה שילד רגיל בן 15 לא מסוגל ולא אמור לרדת לעומקים כאלו של הנפש שיושבות מולו. בשבילי היית ילד בדמות מלאך, מלאך שעוטף ומחבק. כשסיימנו הייתי המומה מעומק השיחה לא הבנתי מה קרה בשיחה הזו. חיים שלמים אני זוכרת לך את השיחה הזו ומודה לך.
אתה ידעת כמה אני חשובה לך, ונתת לי להרגיש את זה. הערכת אותי, אמרת לי את זה במילים, הראית לי את זה במעשים. לא פעם בחרת שאהיה זו שתלווה אותך בצבא לאירועים שונים, ביום אבות ובנים בפעילות ספורטיבית בחוף הים, זו אני שהגעתי איתך, בפריסות שונות מצאתי את עצמי איתך, בכנס במגלן שוב אתה ואני. צחקנו על זה ואמרנו, בטח החבר'ה בצוות צוחקים שהמפק"צ תמיד מצרף את האמא שלו. אך אתה מבחינתך, עשית את מה שחשוב לך.
ייטב לב ביקש שאצטרף אליו לא רק לאירועים משמחים, גם במקומות עצובים ולא פשוטים.
באחד מימי הזיכרון בשנת 2018, בעודך מפק"צ, ביקשת ממני להצטרף אליך לבית העלמין בראשון לציון, לעמוד לצידך לצד קברו של לוחם מגלן, יונתן עברון ז"ל שנהרג ב- 2005. את סיפורו של יונתן הכרת דרך אמו, במהלך ניווט שהשתתפת לזכרו, עוד כשהיית לוחם. היה לך מאוד חשוב שאהיה שם איתך.
לא הסתפקת בביקור בבית העלמין, ביקשת שנלך גם לביתה של האם. היה לך חשוב מאוד שאכיר את אמו של יונתן, שאשמע ממנה, שאהיה חלק מכל זה ביחד איתך.
היום הזה נחרט בתוכי. הוא היה מטלטל, מרגש, מלא ערך ומשמעות. חשבתי על האובדן הכבד, על הצער האינסופי של אם שאיבדה את בנה. באותו היום לא חשבתי על עצמי וגם לא עליך, בעיניי תמיד היית חסין, בלתי פגיע. חייתי בתחושה ששום דבר לא יכול לגעת או לפגוע בך.
בסוף היום דברנו על החוויה הזו, הודיתי לך על שנתת לי את הזכות להיות לצידך גם ברגעים כאלו , על שהראית לי עוד צד באישיות שלך, על הרגישות שלך, ההבנה לראות את האחר להיות בשבילו לחזק ולחבק. היום אני מבינה יותר ויותר מספורים של אחרים כמה היית כזה כל חייך.
רוצה לספר לך, שלאחר נפילתך, אמו של יונתן הגיעה לשבעה. היא יצרה איתי קשר וסיפרה לי על הקשר שיצרת איתה, על הדרך שבה ראית אותה, שדאגת לקחת חלק בהנצחה של יונתן שהבאת את הצוות שלך, וכמה הדברים האלו היו מרגשים, חזקים ומשמעותיים עבורה.

ייטבי תמיד יצרנו מצבים של להיות ביחד, ואתה כשיכולת, לא פספסת הזדמנות להתלוות אלי להצגות, לסרטים, בילויים. במיוחד לנסיעות לחו"ל תמיד שמחת להצטרף.
עד היום חברות שלי מזכירות לי וצוחקות איך הצטרפת אליי להקרנת סרט עם קבוצה של אנשים בגיל השלישי. היית חריג בנוף, עלם צעיר וגבוה מוקף מבוגרים, אבל לך זה בכלל לא היה משנה הרגשת נוח, העיקר שהיית איתי.
הזיכרונות מהנסיעה האחרונה שלנו ביחד ללונדון ובעיקר לפריז, שם בילינו כמה ימים ביחד לבד, חוזרים אלי כל הזמן, השוטטות ברחובות פריז, הריחות, המסעדות, המאפים שאכלנו בכל בייקרי אפשרי, חוזרים אלי ולא מרפים, שבים בערבוב רגשות שמציף אותי של עצב, שמחה, כאב והודיה על הרגעים הקסומים והקרובים האלו.
אלו היו זמנים שממלאים ומרחיבים את הלב והנשמה, זמני איכות איתך, כך ביחד אמא ובן הכי קרוב שאפשר.
ייטבי, אתה ברגישות העל שלך, תמיד דאגת שאדע עד כמה אני משמעותית עבורך.
אז הלב כואב והמחשבה לא תמיד מפוקסת, יש רגעים של בכי ויש רגעים של געגוע שאין להם סוף, שעות טרופות ולילות מלאי חלומות.
לפני זמן מה מישהו שלף פתאום שאלה ושאל אותי ״אם היית יכולה לבחור אחרת, מה היית משנה״?
עניתי לו מייד בלי שום היסוס, כלום שום דבר.
כשחיים את היום יום, לא תמיד עוצרים לחשוב ולהבין את גודל המשמעות וההשלכות של העשייה של כל ילד, היום בדיעבד ולאחר כל מה ששמעתי על ייטב לב מכל מי שהיה איתו אני יכולה להגיד,
ייטבי, הילד שלי, חי את חייו בדיוק כמו שבחר. זו הייתה הדרך שלו, הבחירות שלו מגיל צעיר. אני גאה בו על מי שהיה, על הערכים שלאורם הוא חי, שאי אפשר למנות את כולם, מי שמכיר יודע, ועל הדרך שבה צעד בעולם הזה.
אני גאה בו שהלך למכינה צבאית ובחר לעשות שם שנה נוספת, אני גאה בו שעשה שירות קרבי במגלן, שבחר להתנדב ליחידת הימ״מ, שבשתי היחידות היה לוחם ומפקד, שהצטיין בכל מה שהוא עשה.
אני גאה בו על כך שתמיד חשב על טובת הכלל פחות על שלו, שברגעים חשובים הוא ידע והבין את מה שעליו לעשות ושתמיד שאף לעשות את הכי טוב ,
אני גאה בו על שבחר להגן על הארץ הזו, עלינו, על כל אזרחיה וזאת בידיעה מלאה ומתוך אמונה שלמה, עם כל הסיכון שכרוך בזה ועם כל מה שמשתמע מכך.
אנחנו ידענו והוא ידע ובחר.
בשבילו זו הייתה שליחות, בשבילו זו הייתה צדקת הדרך.
ועל כל אלה היום אני גאה בו ומכבדת את הבחירות שלו.
וכמה כואב וכמה קשה לדעת ולקבל שהדרך הזו הסתיימה.
כשנפלת ספדתי לך, סיפרתי על צלצול הטלפון שלך אצלי, שלמה ארצי שר "מלך העולם" זה מה שהיית עבורי, מלך העולם, אמרתי אני כבר לא אשמע את השיר הזה בוקע מהנייד ואכן כך. היום בכל פעם, שהטלפון שלי נדלק, וזה קורה עשרות פעמים ביום, אתה ניבט אליי מהמסך, בתמונה שלנו יחד מטיול בלונדון, מחייכים ומאושרים בעוד רגע של ביחד. והלב – הלב שלי מחסיר פעימה כל פעם מחדש.

וכן, כמו שביקשתי, ייטבי אתה בא לבקר אותי בדרך לא דרך. ואני מודה לך.

באחד החלומות ייטב לב הופיע מולי במלוא תפארתו, גבוה זקוף, לבוש בג׳ינס וסווטשירט בורדו עמד וחיבק אותי בדיוק כמו שתמיד בקשתי, חזק ועוטף כשאני נבלעת בין זרועותיו ואמר לי את המילים הכי מנחמות שיכולות להיות ״את הכי חשובה לי״ .
ייטב לב אהוב ליבי, אתה ואני לא נפרדים. לא עכשיו, לא בכלל .
אני יודעת שאתה איתי כל הזמן, שומר מלמעלה, גאה בי על איך שאני מבינה את דרכו של היקום, את מהלכו, את המשמעות של הבחירות שלך. אני יודעת שאתה רואה איך אני מקבלת בהבנה שלמה את השליחות שבחרת לך, להיות נוכח בחיי אחרים, להפיץ טוב, להאיר את העולם בחיוך הכובש שלך, באהבה שבך, ובערכים שחיית והשארת לנו, ידעת לנצל כל רגע, לחיות בשמחה ובנתינה. עשית אותי מאושרת בכל יום בחייך.

עליך נאמר "אדם אינו נמדד במספר שנות חייו אלה באור שהותיר אחריו בלבבות רבים"

ילד שלי אהוב ליבי, חיית בנינו מלאך, אך אנחנו לא ידענו, היית מלאך בכסות אנוש, נגעת והיטבת עם כולם בעולם הזה. וכך, ללא התראה ובלי שנהיה מוכנים, הגיע זמנך. הורדת את כסות האנוש שלך, חזרת להיות מלאך. המלאך שמלמעלה, כל יום אני מגלה שאתה ממשיך להיות נוכח בחיינו, נוכח בליבם של כל יקירך, שומר, מחזק, מנחה, ומרעיף עלינו את אהבתך האין סופית.

תודה על מה שהייתי עבורי בחיים אלו, תודה על מה שאתה ממשיך ומעורר בכולם, גם באלו שלומדים להכיר אותך רק עכשיו אחרי לכתך.

ייטב לב שלי, בני, אהבת חיי,
אוהבת אותך בכל ליבי ונשמתי
מתגעגעת אליך בכל רגע נתון.
וחיה את הרגע כשיגיע יומי ונפגש שוב.

מתן בטאט אחיין של ייטב - אזכרה 11 חודשים

אין לי מילים בעלות משמעות גדולה מספיק , כדי לתאר את עומק הפצע שנפער ביום שבו ייטב לב נקטף
מאיתנו. אקריא בפניכם דברים שכתבתי מתוך רגעים בלתי פוסקים של געגוע עמוק וכמיהה אינסופית אליו .
עשר שנים הייתי הבן הכי קטן במשפחה, עד שהגעת אתה.. כל כך חיכיתי שתגיע! ייטבי, ייטבוש, יתלבלב,
כמה שמות חיבה היו לך, כמה אהוב היית . זה כאילו הכינוי האחרון הזה שהזכרתי חוזה את עתידך, ליבלבת
ופרחת בכל מקום שבו נטעת את רגלייך. תדע ש בשבילי תמיד תישאר הילד הקטן והחמוד עם החיוך הממיס,
אח קטן ששמחתי כל כך לקראתו בכל מפגש משפחתי. החיוך הזה שלך.. אני לא מצליח לזכור מפגש אחד
שלנו בו הוא לא התנוסס בגאווה על פנייך המאירות. במבט ובנוכחות שלך, היית משרה שלווה על כל העולם
סביבך, כאילו אין יותר סיבות לדאגה.
מאז שהלכת , זכיתי לשמוע אודותיך מאות סיפורים , בכל סיפור היית דמות אחרת וכל כך מיוחדת בפני עצמה .
לכל אדם שפגשת נתת מה שהיה צריך, בדרך שהיה צריך, עם המון אהבה, לב ענק ומבלי לבקש דבר בחזרה.
וכל הדמויות הא לו ש גילמת מתחברות יחדיו לשלם כה עוצמתי, מרשים ועניו . עולם ומלואו שהיית אתה עבורנו ,
גן עדן שאבד לנו בין רגע.
ייטב לב האהוב, אתה כבר אינך כאן אך רוחך עדיין נושבות בחוזקה בין ענפי חיינו. נפגשנו כל כך הרבה
פעמים מאז שהלכת. אתה עולה בעיני רוחי כמעט בכל יום, כמעט בכל שעה, ממשיך ללמד אותי ולהיות נוכח
בדרכך המיוחדת.. וכל מפגש איתך מביא משהו מיוחד חשוב ואחר : שברון, עצב ובכי , וגם: גאווה, ביטחון , חיוך
והכרת תודה על מי שהיית והאדם שזכיתי להכיר.
נאמרו הרבה מילות פרידה אבל אני מבקש לומר גם מילים של יחד. ייטב לב שלנו, אתה לנצח תישאר איתנו,
תמשיך להיטיב את ליבנו. ערכיך המיוחדים מלוו ים אותנו לכל מקום אליו אנו הולכים, מי יתן ורוחך האיתנה
תמתח את מפרשינו בחוזקה ותוביל אותנו לחוף מבטחים. אתה, ממשיך ללוות אותנו א והבייך , ואנחנו כולנו
איתך תמיד עמוק בלב .
לפני כמה ימים נתקפתי געגוע עז ונכנסתי לקרוא את שיחותינו האחרונות, נאחז בכל אות שכתבת מקווה
שהיא תחזיר משהו ממך אלי. בפרופיל שלך כתבת ציטוט מתוך השיר של brooks Gwendolyn: " if Even
לא ,ליום מוכן אינך אם אפילו :בעברית או..." )you are not ready for the day, it can not always be night
יכול להיות שיהיה רק לילה(, מילים אלה מופיעות גם בשירו של הראפר קניה ווסט. מילות השיר הזה שבחרת
לצטט, מאפיינות אותך ייטב לב שלמדתי להכיר, אקריא אותו כעת לזכרך.
Say to them,
say to the down-keepers,
the sun-slappers,
the self-soilers,
the harmony-hushers,
"even if you are not ready for day
it cannot always be night."
You will be right.
For that is the hard home-run.
Live not for battles won.
Live not for the-end-of-the-song.
Live in the along.
וכך היית אתה, עומד זקוף מול הרוח, הולך לפי ערכיך, מסרב להישבר ולהיכנע לכל מי שמנסה להכתיב לך
אחרת. נלחמת על שלך אבל לא חיית בשביל הניצחונות או המטרה הסופית, חיית כל יום במלואו, חווית כל
קשר בינאישי כאילו הוא החשוב ביותר. אהבת לצעוד בדרך ולהרגיש את כפות רגלייך ה מלטפות את השביל.
ועכשיו, אתה פשוט כל כך חסר פה.

מעיין האחות אזכרה שנה

ייטבי אהובי
כמה דברים שחשבתי עליהם בלי סוף בשנה האחרונה-
אני זוכרת את הימים שגרנו בבית אחרי שהשתחררת מהצבא. הראת לי כל מיני מכתבים ששלחו לך לקראת סוף השירות הצבאי, זימונים ממקומות בטחוניים. שאלת אותי מה אני חושבת ועניתי שהיממ הכי מגניב. לא יודעת למה חשבתי ככה ולא יודעת מה היה קורה אם הייתי אומרת משהו אחר כי כמה חודשים אחרי כבר היית בגיבוש.
בימים ששירת ביחידה שאלתי את עצמי בלב את השאלה הזו, האם מה שאמרתי לך גרם לך ללכת בדרך הזו. למה לא אמרתי לך ללמוד משחק או משהו אחר?
שמחתי שבאיזשהו שלב אמרת שאתה רוצה לעזוב, להמשיך הלאה, לחשוב על משפחה. אפילו שלא ידעת כיוון ממשי זה הרגיע אותי. ואז הגיע ה7 באוקטובר. באותו היום לא האמנתי שיש נפגעים ביחידה שלך, הרי אתם בלתי פגיעים, בכיתי שעות בפחד ואח"כ בכיתי על מה שעברת שם. היית שבור לגמרי, זה שבר לי את הלב ולא ידעתי איך תצא מזה, אבל כבר בהתחלה אמרת שאתה נשאר, שאתה לא יכול לעזוב עכשיו.
ואז פתאום אתה מפקד צוות, מבין שאתה חייב להיות חזק גם בשביל אחרים וחזרנו לשגרה, עד אותה שבת.

שוב ושוב הסיפורים האלה רצים לי בראש. כל הרגעים האלה, איפה טעינו, איפה היינו צריכים לקחת פנייה אחרת. איפה אני הייתי צריכה לומר לך שעשית מספיק.
אני יודעת שהדברים שאמרתי לך שינו לך וזה מכביד עלי מאוד.



ייטבי שלי,
מיוחד כזה, זה שקיבל את הכל, כאלו אלוהים נגע בו, כמו מלאך מלא באור.עם עיניים בוהקות, נוצצות כמו שמש וידיים חזקות, איתנות ועוטפות.
עם חיוך שמאיר את כל החדר, אולי את כל העולם,
ושיער כזה קשה, שעושה מה שהוא רוצה
ורגלים קלילות כאלה, שיכולות לעשות כל מה הראש שלך אומר, וקול נעים כל כך, מרגש ונוגע.
קשה לי לכתוב שהכל כבר היה, ואין כבר חיוך או עיניים, שירה או רגליים,
והלב שלך לא פה יותר.
עכשיו זו שנה בלעדייך ואתה עדיין כל כך נוכח שאי אפשר לתפוס בכלל שאתה לא פה.

ייטבי, מצטערת שלא החזקתי אותך קרוב קרוב, שלא שמרתי עליך חזק.
אוהבת אותך הכי בעולם.

ורד האמא -אזכרה שנה

לפני חודש עמדתי כאן וסיפרתי על ייטב לב, על החיבור המיוחד שלי עם בני האהוב, על מי שהוא היה עבורי ומה הוא הביא לחיי.
עמדתי ודיברתי והלב שלי נשבר. ואלו שנכחו הקשיבו ודמעות זלגו.
אחרי האזכרה, הרגשתי שאמרתי די. שאין בי הכוח להציף שוב את הכאב – לא בי, ולא באחרים. חשבתי שבאזכרה של השנה לא אעמוד ואדבר.
מהר מאוד הגענו ליום הזה. ידענו שחשוב לנו לעשות משהו שראוי לייטב לב. משהו עם ערך מוסף. היכל הזיכרון היה המקום הנכון, לא רק עבורו, אלא גם עבור כולנו בימים הלא פשוטים האלה. ביקשנו לתאם סיור, סיור עם ערכים, עם מבט עמוק על המחיר הכבד שנשא העם הזה, על החיים שאבדו למען הקמת המדינה, שמירה על ביטחונה וביטחון אזרחיה.

ישבנו במשרדו של טל, מנהל היכל הזיכרון הממלכתי. באנו לבקש ולתאם את הסיור בהיכל.
תוך כדי שיחה אמרתי שאני לא רוצה להוסיף ולומר דברים ביום השנה.

טל אמר לי, את רואה המשפט שכתוב כאן?
״כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד״
כאן , במקום הזה אנחנו חיים לאורו של המשפט הזה.

גם בלי לדבר הרי אנחנו זוכרים את ייטב לב כל שניה ביום, הוא מלווה אותי בכל פעולה, בכל מחשבה, החלטה ובכל נשימה . אך מיד הבנתי וידעתי, אני בוחרת לעמוד פה שוב ולדבר.
אז אנחנו לא נפסיק לדבר ולספר עליך ייטב, ואני מדברת בשמנו ההורים של ייטב לב.
ייטב לב,
עברה שנה.
שוב אנחנו כאן, איתך כמו לא מעט פעמיים שהיינו כאן במהלך השנה. יחד עם השקט שאופף את המקום הפסטורלי הזה הפריחה מסביב והנוף שנשקף מעבר לגדר, מתעוררת תחושה של שכול, כאב וצער אך גם מאפשרת לנו להרגיש את הקרבה אליך.
רצינו לספר לך על השנה הקשה בלעדיך,
בשנה הזו הכרנו המון חברים שלך, אנשים מדהימים כל אחד ואחד, שידעו לספר על אישיותך המיוחדת, על מה שהיית עבורם. ראינו בכל אחד חלק ממך. איך שהוא אותם חברים שלך ביחידה, בצבא, במכינה ובכל חייך הפכו למשפחה אחת.
כך אנחנו לא מפסיקים ללמוד כל פעם דבר נוסף עליך.
אנחנו משוטטים ברחבי הארץ ומספרים על אישיותך המיוחדת, על הערכים שהנחו אותך, על השליחות שלך לביטחון המדינה. מספרים גם על האדם שבך, על הבחירות ועל הדרך שלך בחיים. לא פעם אנחנו נדרשים לענות על שאלות סתמיות ופשוטות שהופכות עבורנו את המענה לקושי ממשי, זה לא עוצר אותנו מלהמשיך.
נגענו בכל אחת מתחנות חייך החל מבית הספר היסודי, תיכון, מכינה, מגלן וימ"מ בכל תחנה שתלנו זרע מלא בערכים שלך, זרע של זיכרון והנצחה שנבט וממשיך לצמוח, לגדול ולהפיץ את אורך. כל יום אנחנו מגלים עד כמה הסיפור על חייך, על הדרך שלך, נוגע משפיע, מלמד, מחזק ומעצים את העוסקים בו באותן תחנות.
החיים פה ממשיכים עם שבר עמוק שקשה מאוד לתאר, אך הם ממשיכים
ואנחנו לא נפסיק לדבר ולספר עליך.
״כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד״

אנחנו מבקשים שנזכור אותו כמי שהוא היה וכפי שהוא היה - בכל גווניו והדרו ובכל עוצמתו.
שכל אחד יתחבר למקום שייטב לב נגע בו והשפיע עליו.
נזכור אותו לוחם אמיץ ומקצוען, מפקד ומנהיג , ענו וצנוע, קשוב ורגיש, טוב לב ובעל ונתינה, אדם של יושרה ואמת, המצטיין בכל מה שעשה וחבר תמיד חבר.
אך גם ואף יותר מכך נזכור את החיוך הגדול שלו, את הרגעים השטותיים שלו, את אהבת החיים שבו, את הצחוק והשמחה, את היכולת לנצל כל רגע, להנות מספורט, טיולים , מוזיקה, ריקודים, מסיבות.
ייטב לב הביא לכל מקום את השמחה הפשוטה והכנה, ובכל מקום פיזר אהבה ואור.

ייטב לב אהוב וקסום שלנו,
אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אתה חסר לנו, עד כמה הגעגוע הוא בלתי פוסק, עד כמה אנחנו אוהבים אותך.
כמה אני ואבא רוצים להרגיש את החיבוק שלך, את העוצמה והרוך שבך. לראות אותך מחייך אלינו ולצלול לתוך העיניים הגדולות והטובות שלך.
הלוואי, הלוואי ויכולנו.

טל חברה מבית ספר תיכון המסורתי

תמיד אמרתי שאתה הכי טוב.
הזיכרון הראשון שלי מייטב לב היה בתחילת חטיבת הביניים, כשהגעתי לבד לבית ה ספר
"המסורתי" בירושלים, לא הכרתי אף אחד ודי חששתי. הראשון להאיר לי פנים היה ייטב לב.
מנהיג החבורה של החבר'ה הכי טובים שהגיעו מבית ספר יסודי בגילה והמשיכו יחד כולם
למסורתי, באותו שבוע הוא אירגן יציאה לסרט והזמין אותי להצטרף אליהם. זה היה הרגע שבו
התאהבתי!
הוא תמיד היה המרכז של החבר'ה, זה שאין אחד שלא אוהב, מנהיג אמיתי, מהכי טובים שהעולם
הזה ידע. אני עד היום זוכרת כמה התרגשתי!! חזרתי הביתה מבית הספר, וזה כל מה שדיברתי
עליו, על ייטב לב.
בסרט הוא דאג לחבר אותי לכולם ולגרום לי להרגיש הכי בנוח, הוא היה ה-דבק של החבורה, כזה
טוב לב ומאיר פנים לכולם ברגישות האופיינית לו. בזכותו הייתה לי נחיתה רכה לחטיבת הביניים
ולתיכון ודרכו הכרתי עוד הרבה חברים, אבל הוא היה הראשון, הפנים הראשונות שהאירו לי
פנים בכל בוקר מחדש, תמיד היה הראשון להגיד שלום עם החיוך השובה שלו, הוא עשה לי קבלת
פנים בצורה כזאת נעימה, כמה לא מובן מאליו, זה משהו שאני אזכור תמיד!
בהמשך התחברנו מאוד וצברנו עוד המון חוויות יחד, הרבה מהכדורעף, שם הוא היה ה-כוכב של
נבחרת הבנים, במשחקים – שהייתי באה תכלס רק כדי לראות אותו משחק, בכדורעף חופים –
היומיים הכי כייפים בשנה בשדות ים, כל הנבחרות היו יחד גם של הבנים וגם של הבנות, בטיולים
של בית הספר, בשיחות שלנו, בשיעורים משותפים, נסיעות, יציאות ובילויים.
כשהתבגרנו וכל אחד תכנן את המשך המסלול שלו, נחשפנו למכינות קדם צבאיות ושנות שירות,
שנינו התעניינו, ייטב התלבט לאן ללכת ואני כבר ידעתי לאן ובתוך תוכי התפללתי שיבחר במכינה
שאליה אני תכננתי ללכת... זה לא קרה, די התבאסתי כי איחלתי לעצמי עוד שנה איתו, כל כך
הערכתי אותו, הערצתי יותר נכון. ידעתי שכל מי שהולך להיות לידו ירוויח ובענק! בכל רגע נתון,
בטח בחוויה מסוג כזה. וכך היה!
כשכולנו כבר התגייסנו במהלך היציאות הביתה לסופ"שים מהצבא ייטב היה מארגן אימוני
כדורעף וממשיך לחבר את כולנו לתחביב משותף ובעיקר זמן איכות טוב יחד, היו הרבה שניסו גם
אבל רק ייטב היה מצליח לגרום לזה לקרות, להשיג ציוד, לשריין אולם, להניע את כולם להגיע
כשיש עוד הרבה דברים חשובים שרוצים להספיק בתור חיילים לחוצים על זמן בית, רק אחריו
כולם נסחפו והגיעו – כולל המאמנים. כמה חוויות טובות בזכותו.
בהמשך נהיה קצת יותר מאתגר לשמור על קשר אבל תמיד עקבתי אחריו, היה לי חשוב לדעת מה
קורה איתו בצבא, בקורס קצינים, בשחרור ובלימודים.
כשהיינו נפגשים בכל מיני אירועים הייתי מתרגשת בטירוף לראות אותו, בנאדם שאני כל כך
אוהבת ולא משנה כמה זמן לא ניפגש תמיד יש לו משהו מיוחד אצלי בלב. אני שמחה שלא
הסתרתי את ההתלהבות, אפילו אם לפעמים הוא היה קצת מובך ממני, פעם כשראיתי אותו עם
מישהי במסיבה של מגלן, לימים גם היחידה של בעלי, הרעפתי עליו כ"כ הרבה מחמאות ואמרתי
לאותה בחורה להודות על הרגע, כי כל רגע עם ייטב לב הוא זכייה.
בחלק מהפעמים הוא היה קולט אותי וזה היה מצחיק, ממש אהבתי להרים לו, לגרום לו להרגיש
טוב, לנסות לפחות, גם אם זה רק קצת מאיך שהוא גרם לכולם להרגיש לידו.
באחת מהשיחות האחרונות שלנו שהתעדכנו בחיים אחד של השנייה הוא סיפר לי שהוא במשטרה
בימ"מ וסטודנט במקביל, "לא פשוט אבל מבסוט מאוד" הוא אמר )כהרגלו לראות את הטוב(,
כתבתי לו שאני לא מופתעת בכלל מכל מה שהוא עושה "תמיד אמרתי שאתה הכי טוב" כתבתי
לו ישר אחר כך. וזו בדיוק הנקודה. הוא היה הכי טוב שהכרתי. בכל!
החבר הכי טוב, התלמיד הכי טוב, שחקן הכדורעף הכי טוב, הקצין הכי טוב. הכי הכי טוב.
זכיתי להכיר את ייטב לב אני אומרת תודה על זה וכמובן תודה לכם, ההורים שלו – ורד ויורם
תודה שחינכתם בחור שהוא מלח הארץ, צנוע, מפיץ אור ומאיר את כל מי שסביבו, בעל קסם
אישי בכמויות, מנהיג אהוב עם לב גדול.

אופל שמעוני יחזקאל חברה מהתיכון המסורתי.

שלום לכולם
אני אופל, אני וייטבי למדנו יחד בשכבה מבית הספר תל"י נילה.
אני זוכרת את הילד המתולתל השמח, זה שמקרין כל כך הרבה אור, משחק איתי במגלשה האדומה בחצר בית הספר.
תמיד מחייך, תמיד נעים.
היינו חברים טובים כילדים..
בחטיבה, לא היינו באותה הכיתה ולא באותה קבוצת חברים, אבל בזכות המסע לפולין דרכינו התאחדו שוב.
אני זוכרת את השנייה הזו שאני רוצה אותו קרוב אליי כל הזמן.
זה היה במסע לפולין כשהוא נכנס במקרה לחדר שלי ושל חברה שלי רחלי במלון יחד עם נוי חברה משותפת שלנו, והיה שם רגע שהוא פשוט גלגל אותנו מצחוק.
החכמה שלו בשילוב עם השנינות היוצאת דופן והתיאטרליות שלו, פשוט כבשו את כולנו .
מאותו רגע לא נתתי לו לזוז ממני כל המסע, וגם כשחזרנו לארץ הפכנו לחברים קרובים מאוד.
היינו משתפים אחד את השנייה המון, מעבירים את ההפסקות יחד, נפגשים אחרי הצהריים וגם הולכים יחד לימים פתוחים במכינות קדם צבאיות וככה הוא התגלגל והגיע למכינת לכיש בסיום הלימודים.
בבית הספר, אני הייתי במגמת תיאטרון.
ייטב לא היה איתי במגמה אבל שיתפתי אותו והתייעצתי איתו בכל דבר שקשור.
נבחרתי להיות במאית והייתי צריכה לחפש לבחור מחזה שאותו נציג.
קראתי המון מחזות והתאהבתי במחזה " סוף טוב" של ענת גוב.
כל כך רציתי לבחור המחזה הזה אך קבוצת השחקנים שקיבלתי הייתה מורכבת מחמש בנות, והיה חסר לי בן לתפקיד של ד"ר כץ.
במגמת תיאטרון נהוג להיעזר בחברים מהשכבה לתפקידים של ניצבים אך התפקיד הזה של ד"ר כץ היה גדול יותר.
ניסיתי לשפץ ולשנות את התפקיד, להקטין ולשפצר, אך לא הצלחתי והייתי צריכה לוותר על המחזה ולבחור אחר.
ברגע האחרון עלה לי רעיון ושאלתי את ייטב אם במקרה הוא היה רוצה לקחת את זה על עצמו ולעשות את התפקיד הזה לעמני למרות שהוא לא במגמה.
ייטב ישב איתי בספרייה מול הדפים של המחזה, הסתכל עלי בחיוך הזה שלו עם העיניים הטובות שלו אומר לי, "ברור , איזה כיף".
אני רוצה שתבינו, שזו בקשה גדולה, עם אחריות.
ביקשתי ממנו בעצם לעשות תפקיד קטם שיצריך ממנו ללמוד טקסטים, להגיע לחזרות, להשקיע מזמנו ולתת מעצמו ובסוף- לא לקבל על זה ציון בכלל. הוא לרגע לא נתן לי תחושה שהוא עושה לי טובה, אלא שהוא רוצה את זה, שזו חוויה בשבילו.
הוא נכנס אלינו לקבוצה והפך את השנה הזו לחוויה הכי טובה שהייתה לי בכל השנים שלי בבית הספר.
הוא הגיע לכל החזרות, עמד בכל הזמנים והציפיות, אפילו לסמינר לילה הוא בא איתנו והוא כבש אותנו באנרגיה החיובית שלו, בקלילות שלו, בזה שהוא ידע לזרום עם כל השטויות שלנו, לעשות לנו חיקויים, להתחפש מאחורי הקלעים, להצחיק אותנו עד דמעות ומה שיפה בו שהוא יודע מתי להיות רציני ולהחזיר אותנו לאווירת הרצינות, לקדם אותנו, ולהעמיד איתנו הצגה על רמה שזכתה בסוף לציונים גבוהים ולהצלחה מדהימה.
כמה כישרון, הוא היה שחקן בנשמה שלו.
למרות שהוא היה כל כך עסוק, מלא תחביבים, במגמות, בלימודים, בספורט, בחברים..
הוא מצא את הזמן להקדיש בשבילנו, והוא הגשים לי חלום להרים את ההפקה הזו.
אני עדיין לא מצליחה לעכל מה שקרה.
האובדן של ייטבי השפיע עלי מאוד קשה, בכלל על כל התפיסה שלי את העולם הזה.
מבחינתי ייטב הוא התגלמות הטוב.
תמיד הייתה לי הערצה אליו, למדתי ממנו כל כך הרבה, על ההתנהלות שלו בעולם, על ההתנהלות שלו מול אנשים.
הוא אדם טהור עם הלב הכי גדול שהכרתי. הוא חסר לי מאוד.
ואני לנצח אחיה עם תחושת הפספוס הזו. אבל אני יודעת מצד שני שזכיתי שהוא היה חלק מחייי, כי ייטבי הוא מהאנשים האלה שאתה פוגש, והם משנים בך משהו.
מזיזים בתוך משהו. הוא איתי כל הזמן, כל יום.
ואיזו זכות הייתה לי לעבור איתו את החוויה הזו במגמת תיאטרון.

סתיו קלה

https://www.facebook.com/share/1CQfrnXUCe/?mibextid=wwXIfr